משך חכמה/שמות/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
(נסיון נוסף להעלאת דפים אוטומטית - הטקסט הראשוני פורסם באתר 'ספריא' תחת רשיון נחלת הכלל) |
(נסיון נוסף להעלאת דפים אוטומטית - הטקסט הראשוני פורסם באתר 'ספריא' תחת רשיון נחלת הכלל) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== א == | == א == | ||
'''ויען ''' ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ד' הא דכתוב כאן ויען מה שאין בכל הפרשה. נראה ע"ד רמז דבפרק אלו נאמרים דריש כל עניה ואמירה מוענו הלוים בקול רם. ובפ"ב דערכין דריש ממשה ידבר והאלקים יעננו בקול על שיר שהלוי משורר עיין רש"י שם לכן מרמז שבאמירה זו שדבר לה"ר על ישראל ולכך הראוהו נחש כדרש חז"ל בזה נעשה הוא לוי ואהרן כהן וכמו שדרשו רז"ל על קרא דאהרן הלוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי ונעשה הוא משורר בעבודת הלוים וזה ויען משה ויאמר שבאמירה זו נעשה משורר בעניה בקול, ולפי דרך הזוהר שהשיר משמח אלקים הוא דין והלוי הוא בעל דין והכהן איש חסד א"ש יותר. | |||
== ג == | == ג == | ||
'''השליכהו ''' ארצה כו'. הנה רמז לו כי יכה את פרעה כאשר שם הנחש למטה כי פרעה נקרא נחש בריח, ושנית כי ישראל אשר הם משחתים בדיעות אשר היו עובדי ע"ז יתהוו מאושרים ויזדככו במעלתם כבריאות הבשר המצורע אשר בשינוי רצון השי"ת יתהוו גוי קדוש עם ד' ומה שמכניסם לארץ אחרת ואינו נותן להם גדולה במצרים. או שאינו הורג את המצרים ומורישם מפניהם לזה אמר כי כמימי היאור אשר בשנוי מקום יהיו לדם ביבשת. כן העם הישראלי ראוי לסגולה במקום מחצבתם מקום אשר הוא הורתם ומסוגל לנשמתם אשר הוא תחת השגחת השי"ת לבד כידוע דברי רז"ל בזה ודו"ק. | |||
== ה == | == ה == | ||
'''למען ''' יאמינו כו' והיה אם לא יאמינו. אין כתוב כאן ויאמר ד' כי לא פסקה התגלות הנבואה ממנו בתוך כך רק כשהיה לנחש וכשנצטרע ידו סר מעליו השי"ת כי אין השי"ת מיחד שמו על הרעה, לכן כתוב אחר כך ויאמר לא כן על הטובה יחד שמו ולא סר מעליו ועדיין היה באמצע הדיבור לכן לא כתב ויאמר ופשוט. | |||
== יט == | == יט == | ||
'''לך ''' שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך מוכח דאם היו חיים המבקשים את נפשו לא היה צריך לילך להוציא בנ"י ממצרים אעפ"י שכל ישראל צריכים אליו אינו צריך להכניס עצמו בסכנה ומזה יצא לרבנו במשנה שהגולה לעיר מקלט אפילו כל ישראל צריכים אליו כיואב ב"צ אינו יוצא ועיין אור שמח הל' רוצח בזה. ומזה יתפרש המכילתא פ' יתרו חו"ש לאותו צדיק כו' אבל דרש משה קו"ח ימול ויצא הרי סכנת נפשות פי' דמה להצלת הרבים אמר לו השי"ת כי מתו כל האנשים ואינו מחויב להכניס עצמו בסכנה כל שכן שמילה שהוא על התינוק לבד שאינו דוחה סכנת נפשות וברור מאוד. | |||
== כ == | == כ == | ||
'''ויקח ''' משה את אשתו. הוא חשש פן לא יאמינו בו לכן הכניס בניו ואשתו אשר ידעון כי הוא בטוח בדבר ה' להוציאן ממצרים כי אם לא, מי יכניס את בניו ואשתו אל מקום עבדות ומסוכן כזה. ולכן כמו שנענש על שאמר והן לא יאמינו לי כן נענש על מה שלקח את בניו עמו ולא מל את בנו, כיון שלא היה צריך ליקח את בניו בדרך לכן לא הגינה עליו המצוה ויבקש להמיתו לעבור שלא רצה למול בנו משום סכנה ודו"ק. | |||
== כב == | == כב == | ||
'''בני ''' בכורי ישראל שבן בכור נוטל פי שנים משום שהוא עשה אותו לאב כן ישראל עשו כביכול להשי"ת לאב להעולם שהם הכירו השגחתו ויחודו בתבל ופשוט. | |||
גרסה מ־11:25, 11 ביולי 2019
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
ויען ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ד' הא דכתוב כאן ויען מה שאין בכל הפרשה. נראה ע"ד רמז דבפרק אלו נאמרים דריש כל עניה ואמירה מוענו הלוים בקול רם. ובפ"ב דערכין דריש ממשה ידבר והאלקים יעננו בקול על שיר שהלוי משורר עיין רש"י שם לכן מרמז שבאמירה זו שדבר לה"ר על ישראל ולכך הראוהו נחש כדרש חז"ל בזה נעשה הוא לוי ואהרן כהן וכמו שדרשו רז"ל על קרא דאהרן הלוי עכשיו הוא כהן ואתה לוי ונעשה הוא משורר בעבודת הלוים וזה ויען משה ויאמר שבאמירה זו נעשה משורר בעניה בקול, ולפי דרך הזוהר שהשיר משמח אלקים הוא דין והלוי הוא בעל דין והכהן איש חסד א"ש יותר.
ג
השליכהו ארצה כו'. הנה רמז לו כי יכה את פרעה כאשר שם הנחש למטה כי פרעה נקרא נחש בריח, ושנית כי ישראל אשר הם משחתים בדיעות אשר היו עובדי ע"ז יתהוו מאושרים ויזדככו במעלתם כבריאות הבשר המצורע אשר בשינוי רצון השי"ת יתהוו גוי קדוש עם ד' ומה שמכניסם לארץ אחרת ואינו נותן להם גדולה במצרים. או שאינו הורג את המצרים ומורישם מפניהם לזה אמר כי כמימי היאור אשר בשנוי מקום יהיו לדם ביבשת. כן העם הישראלי ראוי לסגולה במקום מחצבתם מקום אשר הוא הורתם ומסוגל לנשמתם אשר הוא תחת השגחת השי"ת לבד כידוע דברי רז"ל בזה ודו"ק.
ה
למען יאמינו כו' והיה אם לא יאמינו. אין כתוב כאן ויאמר ד' כי לא פסקה התגלות הנבואה ממנו בתוך כך רק כשהיה לנחש וכשנצטרע ידו סר מעליו השי"ת כי אין השי"ת מיחד שמו על הרעה, לכן כתוב אחר כך ויאמר לא כן על הטובה יחד שמו ולא סר מעליו ועדיין היה באמצע הדיבור לכן לא כתב ויאמר ופשוט.
יט
לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך מוכח דאם היו חיים המבקשים את נפשו לא היה צריך לילך להוציא בנ"י ממצרים אעפ"י שכל ישראל צריכים אליו אינו צריך להכניס עצמו בסכנה ומזה יצא לרבנו במשנה שהגולה לעיר מקלט אפילו כל ישראל צריכים אליו כיואב ב"צ אינו יוצא ועיין אור שמח הל' רוצח בזה. ומזה יתפרש המכילתא פ' יתרו חו"ש לאותו צדיק כו' אבל דרש משה קו"ח ימול ויצא הרי סכנת נפשות פי' דמה להצלת הרבים אמר לו השי"ת כי מתו כל האנשים ואינו מחויב להכניס עצמו בסכנה כל שכן שמילה שהוא על התינוק לבד שאינו דוחה סכנת נפשות וברור מאוד.
כ
ויקח משה את אשתו. הוא חשש פן לא יאמינו בו לכן הכניס בניו ואשתו אשר ידעון כי הוא בטוח בדבר ה' להוציאן ממצרים כי אם לא, מי יכניס את בניו ואשתו אל מקום עבדות ומסוכן כזה. ולכן כמו שנענש על שאמר והן לא יאמינו לי כן נענש על מה שלקח את בניו עמו ולא מל את בנו, כיון שלא היה צריך ליקח את בניו בדרך לכן לא הגינה עליו המצוה ויבקש להמיתו לעבור שלא רצה למול בנו משום סכנה ודו"ק.
כב
בני בכורי ישראל שבן בכור נוטל פי שנים משום שהוא עשה אותו לאב כן ישראל עשו כביכול להשי"ת לאב להעולם שהם הכירו השגחתו ויחודו בתבל ופשוט.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |