ספורנו/בראשית/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== א == | == א == | ||
'''והנחש.''' הוא שטן הוא יצר הרע רב החזק עם מעוט היותו נראה. כי אמנם יקרא הדבר בשם איזה דומה לו כמו שנקרא המלך אריה כאמרו עלה אריה מסכבו {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ד#ז|ירמיה ד ז]]}} ויקרא האויבים המזיקים נחשים צפעונים אשר אין להם לחש כאמרו הנני משלח בכם נחשים צפעונים וכו' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ח#יז|ירמיה ח יז]]}}. ועל זה הדרך קרא בזה המקום את היצר הרע המחטיא נחש בהיותו דומה לנחש אשר תועלתו במציאות מעט מאד ונזקו רב עם מעוט הראותו. וכבר אמרו ז"ל שהיה סמאל רוכב עליו והוא שהכח המתאוה המחטיא יעשה זה באמצעו' הכח המדמה המוכיל אליו דמיוני התענוגים החומריים המטים מדרך השלמות המכוון מאת האל ית' כי אמנם הכח המתאוה עם דמיוני התענוגים המובילים אליו הם מצוים לכחות הגשמיות הפועלות ומחטיאים כונת ורצון האל ית' כשלא יתקומם עליהם הכח השכלי וימחה בהם כאמרם ז"ל עינא ולבא סרסורי דחטאה {{ממ|[[ירושלמי/ברכות/א/ה|ירושלמי ברכות פרק א' הלכה ה']]}} אשר על זה הזהיר באמרו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/טו#לט|במדבר טו לט]]}}: | |||
{{ | |||
'''היה ערום מכל חית השדה.''' כי הכח הדמיוני המוביל תמונות התענוגים אל הכח המתאוה היה חזק בהם יותר ממה שהיה בשאר ב"ח כאמרם כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ראמר אל האשה. כי שכלה החלוש התעצל מהתבונן ולא התקומם על הדמיון הכוזב וצייר אז כחה המדמה כי אמנם אף כי אמר אלהים. שאף עפ"י שאמר אלהים לא תאכלו מעץ הדעת פן תמותון מכל מקום לא יתאמת זה. ובכן אמר שכשהנחש והוא הדמיון התחיל לשום ספק כזה הנה האשה בשכלה החלוש אמרה: | |||
== ב == | == ב == | ||
'''מכל עץ הגן נאכל.''' ואין לנו צורך להכנס בסכנת אכיל' עץ שהאל ית' אמר לנו שבאכלנו ממנו נמות. אמנם הדמיון התחזק ליחס קנאה ושקר ח"ו לאל ית' וצייר שאמר אותו הפרקי כדי שלא ישיגו בו התועלת להיות כאלהים ושלא יסבב מות כלל. ובכן אמר אל האשה: | |||
== ד == | == ד == | ||
לא מות תמותון כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם. לא אסר אותו הפרי מפני חשש מיתה כלל אלא מפני שהוא יודע שתשיגו באכילתו תוספת | '''לא מות תמותון כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם.''' לא אסר אותו הפרי מפני חשש מיתה כלל אלא מפני שהוא יודע שתשיגו באכילתו תוספת ידיעה וכה תהיו כאלהים שלמים במדע: | ||
== ו == | == ו == | ||
'''ותרא האשה כי טוב העץ למאכל.''' הכירה שהיה ערב למאכל בשביל טבע המקום ואוירו וריח הפרי: | |||
'''ונחמד העץ להשכיל.''' שכבר אמר האל ית' שהוא עץ הדעת: | |||
'''גם לאישה עמה.''' נפתה לבו לדבריה מפני שהיה אישה ובשביל היותו עמה: | |||
== ז == | == ז == | ||
'''ותפקחנה עיני שניהם.''' נתנו לב אל כל ערב ותענוג אע"פ שיזיק כי שימת לב וההשגחה כדבר תקרא פקיחת עין כאמרו אף על זה פקחת עיניך {{ממ|[[תנ"ך/איוב/יד#ג|איוב יד ג]]}}: | |||
{{ | |||
'''וידעו כי ערומים הם.''' ידעו שראוי לכסות מקום הערוה בהיות מעתה רוב פעולתו מכוונת לתענוג מאוס ומזיק: | |||
== ח == | == ח == | ||
'''מתהלך בגן.''' אנה ואנה כפי התכלית המכוון כמו התהלך בארץ ויתהלכו מגוי אל גוי: | |||
'''לרוח היום.''' לרצון היום לעשות הדברים הנרצים באותו יום כמו שעשה בשאר ימי בראשית וכמו שעשה באותו יום קודם חטאם: | |||
'''ויתחבא.''' כאמרו ולא יראה בך ערות דבר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#טו|דברים כג טו]]}}: | |||
== ט == | == ט == | ||
'''איכה.''' שאינך נראה בגן כמאז שנחבאת עתה ולא עשית כן מקודם: | |||
== י == | == י == | ||
'''ואירא.''' כמו שקרה לישראל אחר חטאם כאמרו וייראו מגשת אליו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לד#ל|שמות לד ל]]}}: | |||
== יא == | == יא == | ||
'''מי הגיד לך.''' ידיעת הטוב והרע. | |||
'''כי עירום אתה.''' שבשביל זה תהיה ראוי להתכסות: | |||
== יב == | == יב == | ||
'''היא.''' שנתת אותה לעזר ולהועיל: | |||
'''נתנה לי מן העץ.''' והיתה למכשול ובזה יחס אשמתו לקונו תמורת התשובה שהיתה ראויה לו כמו שעשה דוד באמרו אל נתן חטאתי: | |||
== יג == | == יג == | ||
'''מה זאת עשית.''' אמר זה לעורר גם אותה אל התשובה כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו: | |||
== יד == | == יד == | ||
'''ארור אתה מכל.''' שישיג תאוותיו וצרכיו בצער ובחסרון תענוג יותר מכל שאר בעלי חיים כאמרם ראית חיה ועוף שהם בני אומנות והם מתפרנסים שלא בצער. ופירש זה באמרו על גחונך תלך. שתשיג מזונותיך בצער כאמרם (קידושין פ' כתרא {{ממ|[[בבלי/קידושין/פב/ב|פב:]]}}) שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי ואמרו כמה טרחות טרח אדם הראשון עד שלא אכל פת {{ממ|[[בבלי/ברכות/נח/א|ברכות נח.]]}}: | |||
{{ | |||
'''ועפר תאכל.''' שלא תשיג את התענוג שהיה לך קודם החטא במאכל ובמשתה ובמשגל כמו שקרה לישראל בחטאם כאמרם (פרק בתרא דסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/מח/א|מח.]]}}) הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח והמעשרות נטלו את שומן הדגן: | |||
== טו == | == טו == | ||
'''ואיבה אשית.''' שתהיה נמאסת בעיני הכח הדמיוני אפי' שלה כאמרם אשה חמת כו' {{ממ|[[בבלי/שבת/קנב/א|שבת קנב.]]}} וזה ידומה אצל הזכר והנקבה: | |||
'''ובין זרעך ובין זרעה.''' לא יהיה זה בין אדם וחוה בלבד: | |||
'''הוא ישופך ראש.''' הכח הדמיוני ימעיט את התענוג בתחלת השגתו במה שידמה ויצייר יראת היזק באיכות התענוג וכמותו וסדרו: | |||
'''ואתה תשופנו עקב.''' כי המתאוה בהתגברו יוליד ההיזק בסוף התענוג: | |||
== טז == | == טז == | ||
'''הרבה ארבה עצבונך.''' דם הנדות הנקרא נדת דותה כי אמנם היא אז כל היום דוה {{ממ|[[תנ"ך/איכה/א#|איכה א יג]]}}: | |||
{{ | |||
'''והרונך.''' הפך מה שהיה קודם החטא כאמרם בו ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות {{ממ|[[ילקוט שמעוני/א/לה|ילקוט שמעוני א לה]]}} וכזאת אמרו שתהיה לעתיד כאמרם עתידה אשה שתלד בכל יום {{ממ|[[בבלי/שבת/ל/ב|שבת ל:]]}} וזה כי אמנם ישראל יהיו לרצון לפני האל ית' כמו שהיה אדם הראשון קודם חטאו: | |||
'''בעצב תלדי בנים.''' תגדלי אותם בצער יותר משאר ב"ח. כי אמנם תאמר מלת לידה על הגידול כאמרו חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המחולתי {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כא#ח|שמואל ב כא ח]]}}: | |||
== יז == | == יז == | ||
'''כי שמעת לקול אשתך.''' ביחסה לאל ית' שקר וקנאה: | |||
'''ותאכל מן העץ.''' שמרית התחייבת מיתה כמו שהיתה ההתראה. הנה בשביל ששמעת וקבלת את סברתה לחשוב אל ה' תועה. ארורה האדמה שלא תוסיף תת כחה לך בלתי עבודה. ובשביל שמרית ועברת על מצותי: | |||
== יט == | == יט == | ||
'''ואל עפר תשוב.''' כמו שהעידותי בך כשצויתי ואמרתי ביום אכלך ממנו מות תמות שתהיה מוכן אל המות בסוף: | |||
== כ == | == כ == | ||
'''חוה.''' שצריכה לחיות ולגדל הבנים בחטאה: | |||
'''כי היא היתה אם כל חי.''' אע"פ שזה יקרה גם לשאר הנשים מכל מקום היא לבדה בזה השם כי היא היתה ראשונה לכלן: | |||
== כא == | == כא == | ||
'''ויעש כתנות עור.''' בלתי השתדלות אדם כענין לעתיד כאמרם (פרק בתרא דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/קיא/ב|קיא:]]}}) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת: | |||
'''וילבישם.''' שלא יגרשם ערומים פן בלבשם אחר כך בהשתדלותם יחשבו שהוסיפו מעלה: | |||
== כב == | == כב == | ||
'''כאחד ממנו לדעת טוב ורע.''' הוא יודע טוב ורע עם היותו בצלמנו ואם יהיה נצחי בזה הענין הנה ירדוף כל הימים אחר הערב וישליך אחרי גיוו כל השגה שכלית וכל מעשה טוב ולא ישיג האושר הרוחני המכוון מאת האל ית' בצלמו ודמותו: | |||
== כג == | == כג == | ||
'''וישלחהו.''' צוה שילך משם כמו למהר לשלחם מן הארץ {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#לג|שמות יב לג]]}}: | |||
{{ | |||
'''האדמה אשר לוקח משם.''' שיהיה המקום ההוא ואוירו נאות למזגו ומזונו וצרכיו יותר משאר חלקי האדמה: | |||
== כד == | == כד == | ||
'''ויגרש את האדם.''' שלא ישוב הוא וזרעו שם עוד: | |||
'''וישכן.''' אז קודם שיצאו: לשמור את דרך עץ החיים שלא יפנו בצאתם אל דרך העץ ההוא ויאכלו ממנו: | |||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה אחרונה מ־22:31, 27 באוקטובר 2022
א[עריכה]
והנחש. הוא שטן הוא יצר הרע רב החזק עם מעוט היותו נראה. כי אמנם יקרא הדבר בשם איזה דומה לו כמו שנקרא המלך אריה כאמרו עלה אריה מסכבו (ירמיה ד ז) ויקרא האויבים המזיקים נחשים צפעונים אשר אין להם לחש כאמרו הנני משלח בכם נחשים צפעונים וכו' (ירמיה ח יז). ועל זה הדרך קרא בזה המקום את היצר הרע המחטיא נחש בהיותו דומה לנחש אשר תועלתו במציאות מעט מאד ונזקו רב עם מעוט הראותו. וכבר אמרו ז"ל שהיה סמאל רוכב עליו והוא שהכח המתאוה המחטיא יעשה זה באמצעו' הכח המדמה המוכיל אליו דמיוני התענוגים החומריים המטים מדרך השלמות המכוון מאת האל ית' כי אמנם הכח המתאוה עם דמיוני התענוגים המובילים אליו הם מצוים לכחות הגשמיות הפועלות ומחטיאים כונת ורצון האל ית' כשלא יתקומם עליהם הכח השכלי וימחה בהם כאמרם ז"ל עינא ולבא סרסורי דחטאה (ירושלמי ברכות פרק א' הלכה ה') אשר על זה הזהיר באמרו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר טו לט):
היה ערום מכל חית השדה. כי הכח הדמיוני המוביל תמונות התענוגים אל הכח המתאוה היה חזק בהם יותר ממה שהיה בשאר ב"ח כאמרם כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ראמר אל האשה. כי שכלה החלוש התעצל מהתבונן ולא התקומם על הדמיון הכוזב וצייר אז כחה המדמה כי אמנם אף כי אמר אלהים. שאף עפ"י שאמר אלהים לא תאכלו מעץ הדעת פן תמותון מכל מקום לא יתאמת זה. ובכן אמר שכשהנחש והוא הדמיון התחיל לשום ספק כזה הנה האשה בשכלה החלוש אמרה:
ב[עריכה]
מכל עץ הגן נאכל. ואין לנו צורך להכנס בסכנת אכיל' עץ שהאל ית' אמר לנו שבאכלנו ממנו נמות. אמנם הדמיון התחזק ליחס קנאה ושקר ח"ו לאל ית' וצייר שאמר אותו הפרקי כדי שלא ישיגו בו התועלת להיות כאלהים ושלא יסבב מות כלל. ובכן אמר אל האשה:
ד[עריכה]
לא מות תמותון כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם. לא אסר אותו הפרי מפני חשש מיתה כלל אלא מפני שהוא יודע שתשיגו באכילתו תוספת ידיעה וכה תהיו כאלהים שלמים במדע:
ו[עריכה]
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל. הכירה שהיה ערב למאכל בשביל טבע המקום ואוירו וריח הפרי:
ונחמד העץ להשכיל. שכבר אמר האל ית' שהוא עץ הדעת:
גם לאישה עמה. נפתה לבו לדבריה מפני שהיה אישה ובשביל היותו עמה:
ז[עריכה]
ותפקחנה עיני שניהם. נתנו לב אל כל ערב ותענוג אע"פ שיזיק כי שימת לב וההשגחה כדבר תקרא פקיחת עין כאמרו אף על זה פקחת עיניך (איוב יד ג):
וידעו כי ערומים הם. ידעו שראוי לכסות מקום הערוה בהיות מעתה רוב פעולתו מכוונת לתענוג מאוס ומזיק:
ח[עריכה]
מתהלך בגן. אנה ואנה כפי התכלית המכוון כמו התהלך בארץ ויתהלכו מגוי אל גוי:
לרוח היום. לרצון היום לעשות הדברים הנרצים באותו יום כמו שעשה בשאר ימי בראשית וכמו שעשה באותו יום קודם חטאם:
ויתחבא. כאמרו ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג טו):
ט[עריכה]
איכה. שאינך נראה בגן כמאז שנחבאת עתה ולא עשית כן מקודם:
י[עריכה]
ואירא. כמו שקרה לישראל אחר חטאם כאמרו וייראו מגשת אליו (שמות לד ל):
יא[עריכה]
מי הגיד לך. ידיעת הטוב והרע.
כי עירום אתה. שבשביל זה תהיה ראוי להתכסות:
יב[עריכה]
היא. שנתת אותה לעזר ולהועיל:
נתנה לי מן העץ. והיתה למכשול ובזה יחס אשמתו לקונו תמורת התשובה שהיתה ראויה לו כמו שעשה דוד באמרו אל נתן חטאתי:
יג[עריכה]
מה זאת עשית. אמר זה לעורר גם אותה אל התשובה כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו:
יד[עריכה]
ארור אתה מכל. שישיג תאוותיו וצרכיו בצער ובחסרון תענוג יותר מכל שאר בעלי חיים כאמרם ראית חיה ועוף שהם בני אומנות והם מתפרנסים שלא בצער. ופירש זה באמרו על גחונך תלך. שתשיג מזונותיך בצער כאמרם (קידושין פ' כתרא (פב:)) שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי ואמרו כמה טרחות טרח אדם הראשון עד שלא אכל פת (ברכות נח.):
ועפר תאכל. שלא תשיג את התענוג שהיה לך קודם החטא במאכל ובמשתה ובמשגל כמו שקרה לישראל בחטאם כאמרם (פרק בתרא דסוטה (מח.)) הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח והמעשרות נטלו את שומן הדגן:
טו[עריכה]
ואיבה אשית. שתהיה נמאסת בעיני הכח הדמיוני אפי' שלה כאמרם אשה חמת כו' (שבת קנב.) וזה ידומה אצל הזכר והנקבה:
ובין זרעך ובין זרעה. לא יהיה זה בין אדם וחוה בלבד:
הוא ישופך ראש. הכח הדמיוני ימעיט את התענוג בתחלת השגתו במה שידמה ויצייר יראת היזק באיכות התענוג וכמותו וסדרו:
ואתה תשופנו עקב. כי המתאוה בהתגברו יוליד ההיזק בסוף התענוג:
טז[עריכה]
הרבה ארבה עצבונך. דם הנדות הנקרא נדת דותה כי אמנם היא אז כל היום דוה (איכה א יג):
והרונך. הפך מה שהיה קודם החטא כאמרם בו ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות (ילקוט שמעוני א לה) וכזאת אמרו שתהיה לעתיד כאמרם עתידה אשה שתלד בכל יום (שבת ל:) וזה כי אמנם ישראל יהיו לרצון לפני האל ית' כמו שהיה אדם הראשון קודם חטאו:
בעצב תלדי בנים. תגדלי אותם בצער יותר משאר ב"ח. כי אמנם תאמר מלת לידה על הגידול כאמרו חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המחולתי (שמואל ב כא ח):
יז[עריכה]
כי שמעת לקול אשתך. ביחסה לאל ית' שקר וקנאה:
ותאכל מן העץ. שמרית התחייבת מיתה כמו שהיתה ההתראה. הנה בשביל ששמעת וקבלת את סברתה לחשוב אל ה' תועה. ארורה האדמה שלא תוסיף תת כחה לך בלתי עבודה. ובשביל שמרית ועברת על מצותי:
יט[עריכה]
ואל עפר תשוב. כמו שהעידותי בך כשצויתי ואמרתי ביום אכלך ממנו מות תמות שתהיה מוכן אל המות בסוף:
כ[עריכה]
חוה. שצריכה לחיות ולגדל הבנים בחטאה:
כי היא היתה אם כל חי. אע"פ שזה יקרה גם לשאר הנשים מכל מקום היא לבדה בזה השם כי היא היתה ראשונה לכלן:
כא[עריכה]
ויעש כתנות עור. בלתי השתדלות אדם כענין לעתיד כאמרם (פרק בתרא דכתובות (קיא:)) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת:
וילבישם. שלא יגרשם ערומים פן בלבשם אחר כך בהשתדלותם יחשבו שהוסיפו מעלה:
כב[עריכה]
כאחד ממנו לדעת טוב ורע. הוא יודע טוב ורע עם היותו בצלמנו ואם יהיה נצחי בזה הענין הנה ירדוף כל הימים אחר הערב וישליך אחרי גיוו כל השגה שכלית וכל מעשה טוב ולא ישיג האושר הרוחני המכוון מאת האל ית' בצלמו ודמותו:
כג[עריכה]
וישלחהו. צוה שילך משם כמו למהר לשלחם מן הארץ (שמות יב לג):
האדמה אשר לוקח משם. שיהיה המקום ההוא ואוירו נאות למזגו ומזונו וצרכיו יותר משאר חלקי האדמה:
כד[עריכה]
ויגרש את האדם. שלא ישוב הוא וזרעו שם עוד:
וישכן. אז קודם שיצאו: לשמור את דרך עץ החיים שלא יפנו בצאתם אל דרך העץ ההוא ויאכלו ממנו:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |