רלב"ג - ביאור המילות/בראשית/ג

רלב"ג - ביאור המילות ‏ בראשית ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והנחש. הוא משל לכח הדמיוני והמשילהו לנחש להיותו מזיק לאדם בהגעת שלמותו כמו שקדם ולהיות כל השגתו מגעת בנסיון ר"ל שכאשר הושג בחוש בדבר פלוני שהוא מתוך הנה יצייר אותו הכח הדמיוני בזה האופן ולזה תמצא ענין הנחש נופל בנסיון אמר נחשתי ויברכני יי' בגללך. אמרו ז"ל על הנחש שהוא היה כשעור גמל וסמאל רוכב עליו ושהקב"ה שחק על גמל ורוכבו וכבר יפילו ז"ל שם סמאל על היצר הרע להיותו נגזר מהשמאל אשר היא הנטייה הדרך הישר וכבר התבאר לך במה שקדם שהכח הדמיוני מנהיג באופן מה הכח המתעורר ומוליך אותו לאשר יפנה במה שיציירהו מהטוב והרע בדברים.

מכל חית השדה. הנה קרא הכחות הנפשיי' המצאים באדם ובזולתו מהב"ח חית השדה להיותם כמו חיצונים ממהותו המיוחד לו ואמנם היה זה כן לפי שהשדה חוץ לעיר ולזה תמצא שהשתמשו הרבה ליחס מה שהוא חוץ מהדבר אל השדה עד שכבר ביארו ז"ל ובשר בשדה טרפה לא תאכלו הבשר שיצא חוץ למחיצתו כמו שנזכר בפרק בהמה המקשה ובמקומות רבינו מהתלמוד. ולזאת הסבה בעינה נקרא הב"ח המדברי חית השדה להיות מקומו חוץ מהמקום שיהיה בו ישוב בני אדם אמר וחית השדה הושלמה לך ואופן היות הכח הדמיוני ערום יות' משאר הכחות המשיגו' ההיולאניות הוא מבואר כי הוא יצייר מה שרצה לציירו כשלא ימנעהו מזה כחות הנפש ולא ימצא בכל הכחות המשיגות היולאניות כח מצייר זולת הדמיון ומזה הצד היה למדמה מבוא גדול בעניין הנבואה ובמה שידמה לה'.

ג

ומפרי העץ אשר בתוך הגן. ר"ל ההשגות אשר לא ייוחסו לגן בעצמות אלא שהן מגיעות באמצעה והם השגות הטוב והרע.

ה

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. ר"ל הם השופטים מנהיגי המדינות כי רוב מה שישתמשו במשפטיהן הוא באלו ההשגות כאלו תאמר שהם ייסרו האדם מהשתמש בדברים המגונים או בהמצאת ההזקים וזה מבואר מאד מעניין השופטים כי רוב משפטיהם הוא מצר הטוב והרע.

ו

ונחמד העץ להשכיל. ר"ל שהשגתו מגעת בקלות נפלא מה שאין כן בהשגת האמת והשקר אשר תגיע בהם ההצלחה האנושית על תכליתה ואולם השיא הנחש האשה להיות האשה יותר חלושת השכל מן האיש ולזה היא יותר קלה להתפתות בזה והיא אח"כ הסיתה האדם כי האדם נמשך מאד להסתות האשה הלא תראה כי שלמה שחכם מכל אדם הטו נשיו לבבו.

ז

עלה תאנה. הוא מבואר ואמנם לקחו עלה תאנה להיות בו רחב וקיום עד שלא ימצא עלה רחב כמוהו יהיה אפשר לו הקיום באופן קיום עלה התאנה מתהלך בגן הקול הוא שהיה מתהלך כאמרו קולה כנחש ילך וכן אמרו ז"ל בב"ר לרוח היום הוא רמז קולה כנחש ילך וכן אמרו ז"ל בב"ר לרוח היום הוא רמז אל העת כקרוב לזריחת השמש כי אז יתעורר הרוח וינשב וה העת הוא משל ליציאה מאופל הסכלות לאור החכמה וכדומה לזה בא המשל הרבה בשיר השירים.

ח

ויתחבא האדם ואשתו. הוא משל אל התחבואות המחוייב להם מצד נטות השגתם מהמושכלות אל השגת הטוב והרע כי מפני זה כשירצה הפועל להשפיע להם במושכלות לא ימצאם מוכנים וההתחבאות היה בתוך עץ הגן אשר נטתה השגתם אליו.

ט

ויקרא יי' אלהים אל האדם. הוא על דרך משל עש"ד ויאמר יי' אל השטן. ויאמר יי' לדג. וכמאמר יי' לאשה ולנחש והנה הועילתנו התורה בספרה זה העניין על זה האופן תועלת נפלאה בהנהגה המדינית והיא שאין לשופט לשפוט את האדם אם לא אמת העניין עמו פנים בפנים כי אולי יש לו טענת התנצלות הלא תראה כי ה' ית' עם היותו יודע כל הדברי סופר בזה המשל לא ענש אדם וחוה עד שדבר עמם וידע אם יש להם התנצלות וכן העניין במה שבין האדם לרעהו כי לא יאמין האד' מרעהו שעשה דבר או אמר כנגדו אם לא כשיתאמת זה עמו. בזה יוסרו הרבה ההיזקים הנופלים בין בני אדם.

יד

ויאמר יי' אלהים אל הנחש. ודע כי זאת הקללה היא צודקת כנחש כי הוא ארור מכל ב"ח ההולכים בשכבר הוא לבדו נמצא הולך על גחונו ולא הוכנו לו רגלים ללכת כמו הענין בשאר ההולכים שאמר הכתוב ונחש עפר לחמו וכן תמצא שהאיבה קיימת בין הנחש ובין בני אדם עד שישוך בני אדם מזולת שיגיע לו תועלת מזה ושהאדם כשירצה לשברו ולכתתו בדר' שלא יזיק לו יכהו מראשו כי לא יועיל הכותו במקום אחר אז בזנבו כי אחר כן יחיה ויזיקהו כשיכהו הנחש ישבר ויכתת בני אדם בעקבם כי הוא הולך על גחונו ומשם יכתתם וימיתם כי כבר יתפשט האר בגופם וימותו וזה מחכמת זה המשל ואולם לפי הנמשל יאות זה המאמר גם כן כמו שיתבאר ויהיה ביאור ראש ועקב לפי הנמשל בראשונ' ובסוף וכן תרגם אנקלוס ואכלת את עשב השדה. ר"ל שהשגתו תהיה ממין השגת שאר הב"ח כי עשב השדה הוא מזון להם.

יט

בזעת אפך תאכל לחם. ר"ל שבקושי גדול תשיג ההשגה האמתית המיוחדת לאדם והמשילה ללחם להיותו מזון מתוקן לאדם.

כא

כתנות עור. הוא כמו שביאר המתרגם במה שהמציא והרצון בו שכבר היו אלו הכתנות באופן מהרכות והחלקות שהיו נאותות ללבשם על עוד בשרם והנה המציא ה' ית' אלו הכתנות בפליאה כמו הענין בששת ימי הבריאה ואולם המציאם להם להיות האדם הכרחי ללבוש ישמרהו מהיזק האויר המקיף ואלו המתין זה עד שהתבאר להם דרך המלאכה הזאת יארך הזמן וימותו אם מהחום אם מהקור.

כב

ולקח גם מעץ החיים. ר"ל שיקח ההשגה הזאת בזולת הדרך שיגיעו בה אליה.

ואכל וחי לעולם. ר"ל שאם אכל ממנו וזה יהיה כשיקח ההשגה על הסדר הראוי יגיע לו ממנה החיים הנצחיים והנה יהיה ביאור הענין כן האם האדם הושם בזה האופן מהבריאה אשר אפשר לו בה שישיג המושכלות באופן מתיחס השגתו לעליונים לתכלית שישתמש בה בהשגות הטוב והרע ועתה כיון שמרה והחטיא כונתנו שמא יהרוס להכנס במושכלות בזולת ההצעות אשר אם יקח ההשגה ההיא על הסדר הראוי יגיע לו ממנה החיי' הנצחיים ולזה שלחו מגן עדן לשמרו מן ההריסה ואפשר שנאמר שאמרו פן ישלח ידו הוא על דרך אורח חיים פן תפלס שהרצון בו שאם יש תוחלת בזאת האשה הזרה שתפלס אורח חיים זה לא יתכן כי נעו מעגלותיה מנתיבות. ולזה לא תדע ארחות חיים וכן העניין בכאן האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח מעץ החיים ויאכל ממנו זה לא יתכן כמו שיתבאר אחר זה. וזה הפ' השני הוא יותר נאות מאד מן הראשון.

כד

הכרובים. הם הצורות הדמיונות אשר יגיעו באמצעותם המושכלו' כמו שהתבא' בספר הנפש ובא' ממלחמות יי' וקראם כרובים שהרצון בו נערי' קטנים לפי שהן בלתי שלמים כמו הענין בנערים וקטנים והשכל ישלימם כשיפשיט מהן המשנים ההיולאניות ויהיו אלו הצורות בעצמם הם המושכלות כמו שיהיה מהנער איש.

ואת להט החרב המתהפכת. הוא משל להשפעה אשר תגיע לשכל ההיולאני מהשכל הפועל כמו שקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.