רש"י/בראשית/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית ג

א

והנחש היה ערום. מה ענין זה לכאן, היה לו לסמך ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם, אלא למדך מאיזו עצה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערמים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה:

ערום מכל. לפי ערמתו וגדלתו היתה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל (בראשית רבה):

אף כי אמר וגו'. שמא אמר לכם לא תאכלו מכל וגו', ואע"פ שראה אותם אוכלים משאר פרות, הרבה עליה דברים כדי שתשיבנו ויבא לדבר באותו העץ:

ג

ולא תגעו בו. הוסיפה על הצווי, לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר אל תוסף על דבריו (משלי ל'):

ד

לא מות תמותון. דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה, כך אין מיתה באכילה (בראשית רבה):

ה

כי ידע. כל אמן שונא את בני אמנותו, מן העץ אכל וברא את העולם (בראשית רבה):

והייתם כאלהים. יוצרי עולמות (בראשית רבה):

ו

ותרא האשה. ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו (בראשית רבה):

כי טוב העץ. להיות כאלהים:

וכי תאוה הוא לעינים. כמו שאמר לה ונפקחו עיניכם:

ונחמד להשכיל. כמו שאמר לה יודעי טוב ורע:

ותתן גם לאישה. שלא תמות היא ויחיה הוא, וישא אחרת:

גם. לרבות בהמה וחיה:

ז

ותפקחנה וגו'. לענין החכמה דבר הכתוב ולא לענין ראיה ממש, וסוף המקרא מוכיח:

וידעו כי עירמים הם. אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא מהו וידעו כי עירמם הם, מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה (בראשית רבה):

עלה תאנה. הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע'), אבל שאר העצים מנעום מלטל עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוה ויאמרו זהו שלקה העולם על ידו, מדרש רבי תנחומא:

ח

וישמעו. יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בב"ר ובשאר מדרשות. ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אפניו: וישמעו. מה שמעו, שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן:

לרוח היום. לאותו רוח שהשמש באה לשם, וזו היא מערבית. שלפנות ערב חמה במערב, והם סרחו בעשירית (סנהדרין ל"ח):

ט

איכה. יודע היה היכן הוא אלא לכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום (בראשית רבה), וכן בקין אמר לו אי הבל אחיך (בראשית ד), וכן בבלעם מי האנשים האלה עמך (במדבר כ"ב), לכנס עמהם בדברים, וכן בחזקיה בשלוחי מראדך בלאדן:

יא

מי הגיד לך. מאין לך לדעת מה בשת יש בעומד ערם,

המן העץ. בתמיה:

יב

אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה):

יג

השיאני. הטעני, כמו אל ישיא אתכם חזקיהו (דברי הימים ב' ל"ב):

יד

כי עשית זאת. מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית, שאלו שאלו למה עשית זאת, היה לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, (סנהדרין כ"ט):

מכל הבהמה ומכל חית השדה. אם מבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן, העמידו רבותינו מדרש זה במסכת בכורות (דף ח') ללמד שימי עבורו של נחש שבע שנים:

על גחונך תלך. רגלים היו לו ונקצצו:

טו

ואיבה אשית. אתה לא נתכונת אלא שימות אדם כשיאכל הוא תחלה ותשא את חוה, ולא באת לדבר אל חוה תחלה אלא לפי שהנשים קלות להתפתות ויודעות לפתות את בעליהן, לפיכך ואיבה אשית:

ישופך. יכתתך (סוטה ט') כמו ואכת אתו (דברים ט), ותרגומו ושפית יתי':

ואתה תשופנו עקב. לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו, ואף משם תמיתנו, ולשון תשופנו כמו נשף בהם (ישעיהו מ') כשהנחש בא לנשך הוא נושף כמין שריקה ולפי שהלשון נופל על הלשון כתיב לשון נשיפה בשניהם:

טז

עצבונך. זה צער גדול בנים (עירובין ק'):

והרנך. זה צער העבור:

בעצב תלדי בנים. זה צער הלדה:

ואל אישך תשוקתך. לתשמיש, ואעפ"כ אין לך מצח לתבעו בפה, אלא הוא ימשל בך, הכל ממנו ולא ממך:

תשוקתך. תאותך, כמו נפש שוקקה (ישעיהו כ"ט):

יז

ארורה האדמה בעבורך. מעלה לך דברים ארורים, כגון זבובים, פרעושים ונמלים, משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם:

יח

וקוץ ודרדר תצמיח לך. הארץ כשתזרענה מיני זרעים, תצמיח קוץ ודרדר קנדס ועכביות, והן נאכלין על ידי תקון (ביצה ל"ד):

ואכלת את עשב השדה. ומה קללה היא זו, והלא בברכה נאמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע וגו, אלא מה אמור כאן בראש הענין ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה, ואחר העצבון וקוץ ודרדר תצמיח לך, כשתזרענה קטנית או ירקות גנה היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי השדה ועל כרחך תאכלם:

יט

בזעת אפיך. לאחר שתטרח בו הרבה:

כ

ויקרא האדם. חזר הכתוב לענינו הראשון ויקרא האדם שמות, ולא הפסיק אלא ללמדך שעל ידי קריאת שמות נזדוגה לו חוה, כמו שכתוב ולאדם לא מצא עזר כנגדו, לפיכך, ויפל תרדמה, ועל ידי שכתב ויהיו ערומים, סמך לו פרשת הנחש, להודיעך שמתוך שראה ערותה וראה אותם עסוקים בתשמיש נתאוה לה ובא עליהם במחשבה ובמרמה:

חוה. נופל על לשון חיה, שמחיה את ולדותיה, כאשר תאמר מה הוה לאדם (קהלת ב'), בלשון היה:

כא

כתנות עור. יש דברי אגדה אומרים חלקים כצפרן היו מדבקים על עורן וי"א דבר הבא מן העור, כגון צמר הארנבים שהוא רך וחם ועשה להם כתנות ממנו:

כב

היה כאחד ממנו. הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידותו, לדעת טוב ורע, מה שאין כן בבהמה וחיה

ועתה פן ישלח ידו. ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו, ולומר אף הוא אלוה. ויש מדרשי אגדה, אבל אין מישבין על פשוטו:

כד

מקדם לגן עדן. במזרחו של גן עדן חוץ לגן:

את הכרובים. מלאכי חבלה:

החרב המתהפכת. ולה להט לאים עליו מלכנס עוד לגן תרגום להט שנן, כמו שלף שננא ובלשון לעז לא"מא ומדרשי אגדה יש, ואני איני בא אלא לפשוטו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.