מיני תרגומא/בראשית/ג
ג[עריכה]
[הועבר מלקמן סוף פרק ד:
בפי' רש"י בפרשה זו סי' ג' פסוק ג' ולא תגעו בו הוסיפה על הצווי לפיכך באה לידי גרעון וכו' רבים נבהלו על המראה כיון שהאשה בעצמה ידעה שאין איסור בנגיעה איך פיה הכשילה באיסור אכילה שמוזהרת עליה ולא על רש"י לבד תלונותם גם על הש"ס סנהדרין דף כ"ט. תמוה דאמר התם אמר חזקי' מניין שכל המוסיף גורע שנאמר אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו. אמנם נראה להבין הוצעת שמועה זו ממשנת אבות דרבי נתן כי איתא שם פרק א' איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו הרי הוא אומר ויצו וגו' ומעץ הדעת וגו' לא תאכל ממנו וגו' לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שאמר לו הקב"ה אלא כך אמר לה ועשה סייג לדבריו יותר ממה שאמר לו הקב"ה ומפרי העץ וגו' אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון שרצה לשמור את עצמו ואת חוה אפילו מן הנגיעה באותה שעה הנחש נטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה הלך וישב אצלה וכו' ואף את תאכלי ואין את מתה אמרה חוה בדעתה כל הדברים שהפקדני רבי [והיינו אדם] מתחלה שקר הם וכו' מי גרם לזו סייג שעשה אדם מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששמע ע"ש. ובמציאה זו זכי לנפשך להבין כוונת הכתוב פסוק י"ז ולאדם אמר וגו' ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו וגו' אשר לכאורה מלת לאמר משולל הבנה ואולם עפ"י הקדמה הנ"ל מכוון אשר צויתיך לאמר דייקא לא תאכל ולא יותר ואתה עברת ואמרת בהוספה על הנגיעה. ולפי שעל ידי שהרבית דברים גרעת:
ע"כ העברה מלקמן].
יא[עריכה]
פסוק י"א המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו וכו' תרגם אונקלוס מאן חזי לך וגו' בדיל דלא למיכל וגו' תיבת בדיל שבתרגום צריך מובן למאוד:
טז[עריכה]
פסוק ט"ז זה לשון הרמב"ן ואל אישך תשוקתך לתשמיש ואעפ"כ אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשול בך הכל ממנו ולא ממך לשון רש"י. ואיננו נכון כי זה שבח באשה כמו שאמרו וזו מדה יפה בנשים ור"א אמר וכו' והנכון בעיני שהעניש אותה שתהיה נכספת מאוד אל בעלה ולא תחוש לצער ההריון והלידה והוא יחזיק בה כשפחה וכו' ע"ש. הנה בעירובין דף ק': עשר קללות נתקללה וכו' ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת אל בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה וכו' זו היא מדה טובה בנשים. וז"ל רש"י ד"ה והוא ימשול בך שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה עכ"ל. ובכן דברי הרמב"ן צע"ג שהקשה על פי' רש"י מה דמבואר להדיא בש"ס ופי' רש"י על פי הש"ס והוה ליה לתמוה על הש"ס ולא על רש"י תלונתו לבדו:
שוב ראיתי במזרחי שכתב בזה"ל, אבל הרמב"ן טען ואמר ואין זה נכון כי זה שבח באשה כמו שאמרו זו מדה יפה בנשים. ואני תמה מאד איך לא השגיח להבחין בין מדה לברכה כי אע"פ שהיא מדה יפה שלא יהיה לה מצח לתובעו מ"מ קללה היא לה שתהא משתוקקת ולא יהיה לה מצח לתבעו עכ"ל. גם עליו יש לדקדק אשר לא העלה ולא הביא סוגיא דעירובין דברור מללו כמ"ש רש"י בנמוקי החומש: