בבלי/שבת/כא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(הערות. מקור: ערך:חנוכה) |
||
| שורה 57: | שורה 57: | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
===בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן כו'.=== | |||
'''ביאור בזה.''' עיין [[מנחת חנוך/שמן המנחה|מאמר שמן המנחה]] בקונטרס מנחת חנוך לה[[מרחשת]] הנספח לשו"ת [[עולת שמואל]]. | |||
'''מדוע לא חששו להיסט פכו של כהן גדול.''' | |||
הקשו התוס' מה הואיל שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, אם כבר גזרו באותה שעה על עובדי כוכבים להיות כזבים המטמאים בהיסת, כמבואר בנדה {{ממ|[[בבלי/נדה/לד/א|נדה לד.]]}}. ויישבו התוס' שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי. וכתב הבית יוסף {{ממ|[[בית יוסף/אורח חיים/תרע|או"ח סימן תרע]]}} שכן משמע גם מדברי רש"י שכתב {{ממ|[[רש"י/שבת/כא/ב|ד"ה בחותמו]]}} בחותמו, בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו. והר"ן {{ממ|[[ר"ן על הרי"ף/שבת/ט/ב|שבת ט: מדפי הרי"ף]]}} יישב שאם הסיטוהו היו שוברים אותו לראות אם יש בו זהב או מרגליות, וכיון שראוהו שהוא חתום בחותם של כהן גדול הוכיחו מכך שבודאי לא מצאו אותו ולא ראוהו. ועי' בית יוסף {{ממ|[[בית יוסף/אורח חיים/תרע|שם]]}} שכתב שאפשר שגם לזה כיוון רש"י במה שכתב {{ממ|[[רש"י/שבת/כא/ב|ד"ה בחותמו]]}} 'והכיר שלא נגעו בו'. | |||
'''למה הוצרכו לנס והרי טומאה הותרה בצבור.''' בהגהות מהר"ץ חיות {{ממ|[[מהר"צ חיות/שבת/כא/ב|שבת כא:]]}} הקשה בשם הסמ"ג (ובאמת הוא בשם הרא"ם בביאור הסמ"ג), לשם מה הוצרכו לנס והלא טומאה הותרה בציבור ויכלו להדליק בשמן טמא. וכן הביא הפני יהושע {{ממ|[[פני יהושע/שבת/כא/ב|שם]]}} ובחכם צבי {{ממ|[[חכם צבי/פז|סימן פז]]}}. וכתב הפני יהושע שלמאן דאמר טומאה דחויה בציבור אתי שפיר קצת שחיזרו אחר שמן טהור, אמנם בראש יוסף {{ממ|[[ראש יוסף/שבת/כא/א|שבת כא.]]}} הביא אף הוא הקושיא והקשה כן אף למאן דאמר טומאה דחויה בצבור. ויישב המהרצ"ח, שצריכים למיהדר על טהרה ככל שאפשר. והשדי חמד {{ממ|[[תמצית שדי חמד/מערכת חנוכה/א|מערכת חנוכה אות א]]}} מציין לדבריו בחידושיו למסכת שבת, שהקשה על תירוץ המהר"ץ חיות שהרי בגמרא ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/ו/ב|ו:]]}} אמרו שלמאן דאמר טומאה הותרה בציבור אפילו אהדורי אבית אב אחרינא שאפשר לעשות בקל לא מהדרינן. ואם כן הקושיא במקומה עומדת שכיון שטומאה הותרה בציבור ודאי לא הוצרכו לטורח גדול של חיפוש שמן טהור כתית למאור. עוד יישבו האחרונים {{ממ|פני יהושע [[פני יהושע/שבת/כא/ב|כא:]], חכם צבי וראש יוסף [[ראש יוסף/שבת/כא/א|כא.]]}} שאף שיכלו לדחות הטומאה מכל מקום רצה הקב"ה להראות חיבתם. והשדי חמד {{ממ|[[תמצית שדי חמד/מערכת חנוכה/א|מערכת חנוכה אות א]]}} מיישב לפי מה שביאר {{ממ|[[שדי חמד/מערכת הכללים/ט/כב|מערכת הכללים מערכת הטי"ת אות כב]]}} שכל הנידון אם טומאה הותרה או דחויה אינו אלא לגבי טומאת מת ולא לגבי טומאת זבין, ואם כן הוצרכו לנס בשביל שאר טומאות שנטמאו בהם השמנים. | |||
'''כיצד לא נטמא השמן בהדלקת הכהנים.''' בפרי חדש {{ממ|[[פרי חדש/אורח חיים/תרע|או"ח סימן תרע]]}} הקשה בשם הרא"ם מה הועיל פך השמן שנמצא, והרי חזר השמן שבו ונטמא על ידי הכהנים המדליקים שהיו טמאי מתים. ותירץ הרא"ם, שהדליקו על ידי עץ ארוך. והפרי חדש תירץ, שהנס נצרך לכל שאר הטומאות, ואילו טומאת מת דחויה בציבור ולא אכפת לן במה שחזרו הכהנים וטימאו השמן. וייסד דבריו על פי דברי הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תמידין ומוספין/ג|פ"ג מתמידין ומוספין]]}} שהדלקת נרות דוחה טומאה כקרבן שקבוע לו זמן. | |||
וע"ע אריכות דברים בשדי חמד {{ממ|[[תמצית שדי חמד/מערכת חנוכה/א|מערכת חנוכה אות א]]}}. | |||
'''למה לא הביאו שמן חדש.''' בית יוסף {{ממ|[[בית יוסף/אורח חיים/תרע|או"ח סימן תרע]]}} הקשה מפני מה הוצרכו להדליק שמונה ימים מפך זה, ולא תיקנו להם שמן טהור אחר. ויישב, שכל ישראל היו בחזקת טמאי מת ולא היו יכולים להתקין שמן טהור עד שיעברו עליהם שבעה ימים מיום טומאתם ועוד יום אחד לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור. והר"ן {{ממ|[[ר"ן על הרי"ף/שבת/ט/ב|שבת ט: מדפי הרי"ף]]}} מיישב שהיה להם שמן טהור במרחק ארבעה ימים, והוצרכו לשמונה ימים להליכתם וחזרתם.{{הערה|במנחות {{ממ|[[משנה/מנחות/ח#ג|פ"ח מ"ג]]}} תקוע אלפא לשמן, ששמן שבתקוע משובח ומביאים ממנו למנחות, ונראה שזו תקוע הגלילית שנשתבחה בזיתיה ולא תקוע שביהודה, כמבואר בתוספתא {{ממ|[[תוספתא/שביעית/ז#טו|שביעית ז טו]]}} אוכלין בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע ר' אליעזר בן יעקב אומר אף של גוש חלב. ע"כ. והסמיכות מורה שגם תקוע האמורה היא זו שבגליל. ונראה שלזה כיוון הר"ן שהיה השמן במרחק ארבעה ימים. אך עי' בחזון יחזקאל {{ממ|על תוספתא מנחות פ"ט ה"א, ביאורים}} שפירש שתקוע היא עיר בנחלת יהודה. אמנם בגמרא במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/פה/ב|פה:]]}} על דברי המשנה תקוע אלפא לשמן מובאת דרשת חז"ל 'וטובל בשמן רגלו' זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין ועוד מובא שם המעשה בשמן של גוש חלב, משמע גם כן שתקוע ששמנה טוב היתה מחלקו של אשר. וכן מבואר ברד"ק {{ממ|[[רד"ק/שמואל ב/יד#ב|שמואל ב' יד ב]]}} שאותה העיר בחלקו של אשר. ומוכח שהיא תקוע שבגליל ולא זו שביהודה.}} | |||
===ועשאום ימים טובים=== | |||
'''למה קבעו נס שמונה ימים והלא היה שמן ליום אחד.''' הבית יוסף {{ממ|[[בית יוסף/אורח חיים/תרע|או"ח סימן תרע]]}} מקשה למה קבעו שמונה ימים, כיון שהשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד, ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות. ומיישב, שחילקו את השמן שבפך לשמונה חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבוקר, נמצא שנעשה נס בכל הלילות. עוד יישב, שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלאכ כבתחילה, ונכיר הנס גם בלילה הראשון. עוד יישב הבית יוסף, שבלילה הראשון נתנו את כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה, ובבוקר מצאו את הנרות מלאים שמן וכן בשאר הלילות, ונמצא שכבר בלילה הראשון ניכר היה הנס שלא נגמר השמן אף שדלק. | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:תלמוד בבלי: שבת]] | [[קטגוריה:תלמוד בבלי: שבת]] | ||
גרסה מ־12:36, 3 בדצמבר 2018
| מעבר לעמוד אחר במסכת זו |
|---|
| ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד. | סד: | סה. | סה: | סו. | סו: | סז. | סז: | סח. | סח: | סט. | סט: | ע. | ע: | עא. | עא: | עב. | עב: | עג. | עג: | עד. | עד: | עה. | עה: | עו. | עו: | עז. | עז: | עח. | עח: | עט. | עט: | פ. | פ: | פא. | פא: | פב. | פב: | פג. | פג: | פד. | פד: | פה. | פה: | פו. | פו: | פז. | פז: | פח. | פח: | פט. | פט: | צ. | צ: | צא. | צא: | צב. | צב: | צג. | צג: | צד. | צד: | צה. | צה: | צו. | צו: | צז. | צז: | צח. | צח: | צט. | צט: | ק. | ק: | קא. | קא: | קב. | קב: | קג. | קג: | קד. | קד: | קה. | קה: | קו. | קו: | קז. | קז: | קח. | קח: | קט. | קט: | קי. | קי: | קיא. | קיא: | קיב. | קיב: | קיג. | קיג: | קיד. | קיד: | קטו. | קטו: | קטז. | קטז: | קיז. | קיז: | קיח. | קיח: | קיט. | קיט: | קכ. | קכ: | קכא. | קכא: | קכב. | קכב: | קכג. | קכג: | קכד. | קכד: | קכה. | קכה: | קכו. | קכו: | קכז. | קכז: | קכח. | קכח: | קכט. | קכט: | קל. | קל: | קלא. | קלא: | קלב. | קלב: | קלג. | קלג: | קלד. | קלד: | קלה. | קלה: | קלו. | קלו: | קלז. | קלז: | קלח. | קלח: | קלט. | קלט: | קלט: | קמ. | קמ: | קמא. | קמא: | קמב. | קמב: | קמג. | קמג: | קמד. | קמד: | קמה. | קמה: | קמו. | קמו: | קמז. | קמז: | קמח. | קמח: | קמט. | קמט: | קנ. | קנ: | קנא. | קנא: | קנב. | קנב: | קנג. | קנג: | קנד. | קנד: | קנה. | קנה: | קנו. | קנו: | קנז. | קנז: |
אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה א"ר
זירא אמר רב מתנה ואמרי לה א"ר זירא
אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים
אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן
בחנוכה בין בחול בין בשבת א"ר ירמיה
מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה
ואסור להשתמש לאורה אמרוה רבנן קמיה
דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קיבלה כי אתא
רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר'
יוחנן וקיבלה אמר אי זכאי גמירתיה
לשמעתיה מעיקרא והא גמרה נפקא מינה
לגירסא דינקותא וכבתה אין זקוק לה ורמינהו
מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל
מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה
לא דאי לא אדליק מדליק וא"נ לשיעורה:
עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה
בר בר חנה אמר ר' יוחנן עד דכליא ריגלא
דתרמודאי: ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו
והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן
המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק
שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים
יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף
והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי
במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא
חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין
וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר
טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית
הלל דמעלין בקדש ואין מורידין אמר רבה
בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן
אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה
נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן
טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין ת"ר
נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו
מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון
הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על
שלחנו ודיו אמר רבא צריך נר אחרת
להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא
צריך ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא
מדורה צריך נר אחרת: מאי חנוכה דתנו
רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא
אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון
שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות
בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה
מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה
בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים
בהלל והודאה תנן התם גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל
שטעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה
בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח חנוני את נרו מבחוץ
חנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור אמר רבינא (משום דרבה) זאת אומרת נר חנוכה מצוה
להניחה בתוך עשרה דאי ס"ד למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו ודילמא אי
מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה: אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום
בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן כו'.
ביאור בזה. עיין מאמר שמן המנחה בקונטרס מנחת חנוך להמרחשת הנספח לשו"ת עולת שמואל.
מדוע לא חששו להיסט פכו של כהן גדול. הקשו התוס' מה הואיל שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, אם כבר גזרו באותה שעה על עובדי כוכבים להיות כזבים המטמאים בהיסת, כמבואר בנדה (נדה לד.). ויישבו התוס' שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי. וכתב הבית יוסף (או"ח סימן תרע) שכן משמע גם מדברי רש"י שכתב (ד"ה בחותמו) בחותמו, בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו. והר"ן (שבת ט: מדפי הרי"ף) יישב שאם הסיטוהו היו שוברים אותו לראות אם יש בו זהב או מרגליות, וכיון שראוהו שהוא חתום בחותם של כהן גדול הוכיחו מכך שבודאי לא מצאו אותו ולא ראוהו. ועי' בית יוסף (שם) שכתב שאפשר שגם לזה כיוון רש"י במה שכתב (ד"ה בחותמו) 'והכיר שלא נגעו בו'.
למה הוצרכו לנס והרי טומאה הותרה בצבור. בהגהות מהר"ץ חיות (שבת כא:) הקשה בשם הסמ"ג (ובאמת הוא בשם הרא"ם בביאור הסמ"ג), לשם מה הוצרכו לנס והלא טומאה הותרה בציבור ויכלו להדליק בשמן טמא. וכן הביא הפני יהושע (שם) ובחכם צבי (סימן פז). וכתב הפני יהושע שלמאן דאמר טומאה דחויה בציבור אתי שפיר קצת שחיזרו אחר שמן טהור, אמנם בראש יוסף (שבת כא.) הביא אף הוא הקושיא והקשה כן אף למאן דאמר טומאה דחויה בצבור. ויישב המהרצ"ח, שצריכים למיהדר על טהרה ככל שאפשר. והשדי חמד (מערכת חנוכה אות א) מציין לדבריו בחידושיו למסכת שבת, שהקשה על תירוץ המהר"ץ חיות שהרי בגמרא ביומא (ו:) אמרו שלמאן דאמר טומאה הותרה בציבור אפילו אהדורי אבית אב אחרינא שאפשר לעשות בקל לא מהדרינן. ואם כן הקושיא במקומה עומדת שכיון שטומאה הותרה בציבור ודאי לא הוצרכו לטורח גדול של חיפוש שמן טהור כתית למאור. עוד יישבו האחרונים (פני יהושע כא:, חכם צבי וראש יוסף כא.) שאף שיכלו לדחות הטומאה מכל מקום רצה הקב"ה להראות חיבתם. והשדי חמד (מערכת חנוכה אות א) מיישב לפי מה שביאר (מערכת הכללים מערכת הטי"ת אות כב) שכל הנידון אם טומאה הותרה או דחויה אינו אלא לגבי טומאת מת ולא לגבי טומאת זבין, ואם כן הוצרכו לנס בשביל שאר טומאות שנטמאו בהם השמנים.
כיצד לא נטמא השמן בהדלקת הכהנים. בפרי חדש (או"ח סימן תרע) הקשה בשם הרא"ם מה הועיל פך השמן שנמצא, והרי חזר השמן שבו ונטמא על ידי הכהנים המדליקים שהיו טמאי מתים. ותירץ הרא"ם, שהדליקו על ידי עץ ארוך. והפרי חדש תירץ, שהנס נצרך לכל שאר הטומאות, ואילו טומאת מת דחויה בציבור ולא אכפת לן במה שחזרו הכהנים וטימאו השמן. וייסד דבריו על פי דברי הרמב"ם (פ"ג מתמידין ומוספין) שהדלקת נרות דוחה טומאה כקרבן שקבוע לו זמן.
וע"ע אריכות דברים בשדי חמד (מערכת חנוכה אות א).
למה לא הביאו שמן חדש. בית יוסף (או"ח סימן תרע) הקשה מפני מה הוצרכו להדליק שמונה ימים מפך זה, ולא תיקנו להם שמן טהור אחר. ויישב, שכל ישראל היו בחזקת טמאי מת ולא היו יכולים להתקין שמן טהור עד שיעברו עליהם שבעה ימים מיום טומאתם ועוד יום אחד לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור. והר"ן (שבת ט: מדפי הרי"ף) מיישב שהיה להם שמן טהור במרחק ארבעה ימים, והוצרכו לשמונה ימים להליכתם וחזרתם.[1]
ועשאום ימים טובים
למה קבעו נס שמונה ימים והלא היה שמן ליום אחד. הבית יוסף (או"ח סימן תרע) מקשה למה קבעו שמונה ימים, כיון שהשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחד, ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות. ומיישב, שחילקו את השמן שבפך לשמונה חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והיה דולק עד הבוקר, נמצא שנעשה נס בכל הלילות. עוד יישב, שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלאכ כבתחילה, ונכיר הנס גם בלילה הראשון. עוד יישב הבית יוסף, שבלילה הראשון נתנו את כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה, ובבוקר מצאו את הנרות מלאים שמן וכן בשאר הלילות, ונמצא שכבר בלילה הראשון ניכר היה הנס שלא נגמר השמן אף שדלק.
- ↑ במנחות (פ"ח מ"ג) תקוע אלפא לשמן, ששמן שבתקוע משובח ומביאים ממנו למנחות, ונראה שזו תקוע הגלילית שנשתבחה בזיתיה ולא תקוע שביהודה, כמבואר בתוספתא (שביעית ז טו) אוכלין בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע ר' אליעזר בן יעקב אומר אף של גוש חלב. ע"כ. והסמיכות מורה שגם תקוע האמורה היא זו שבגליל. ונראה שלזה כיוון הר"ן שהיה השמן במרחק ארבעה ימים. אך עי' בחזון יחזקאל (על תוספתא מנחות פ"ט ה"א, ביאורים) שפירש שתקוע היא עיר בנחלת יהודה. אמנם בגמרא במנחות (פה:) על דברי המשנה תקוע אלפא לשמן מובאת דרשת חז"ל 'וטובל בשמן רגלו' זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין ועוד מובא שם המעשה בשמן של גוש חלב, משמע גם כן שתקוע ששמנה טוב היתה מחלקו של אשר. וכן מבואר ברד"ק (שמואל ב' יד ב) שאותה העיר בחלקו של אשר. ומוכח שהיא תקוע שבגליל ולא זו שביהודה.