בבלי/שבת/כב/א
נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי: ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים ממשמע שנא' והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו: אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח והיכא מנח ליה רב אחא בריה דרבא אמר מימין רב שמואל מדפתי אמר משמאל והילכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין: אמר רב יהודה אמר רב אסי (אמר רב) אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהו מצות בזויות עליו: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א"ל הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה אמר רב יוסף מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא סוכה תניא חנוכה לא תניא דתניא סככה כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות (של) שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם: איתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד רב אמר אין הלכה כרבי שמעון בגרירה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בגרירה אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד לבגד והלכה כרבי שמעון בגרירה דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה אמר להו לא תציתו ליה טעמיה דרב משום דקא מכחיש מצוה מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגא מ"ד משום ביזוי מצוה משרגא לשרגא מדליק מ"ד משום אכחושי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור מתיב רב אויא סלע של
נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' כו'.[עריכה]
הטעם שצריך להניחו עד עשרים אמה. המשך חכמה (בראשית לז כד) מבארשכיון שעיקר הברכה היא על נס פך השמן לכן הצריכוהו להניחו בתוך עשרים אמה במקום ששלטא ביה עינא ולא סגי בחזותא בעלמא, לרמז למנורת המקדש שהיתה מאירה בהיכל שפתחו גבוה כ' אמה (כמבואר במשנה מדות פ"ד מ"א).
נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' כו' מאי דכתיב והבור רק כו'.[עריכה]
ביאור סמיכות מאמרי רב תנחום. התורה תמימה (בראשית לז כד הערה כ) מבאר סמיכות מאמרי רב תנחום שהוא משום שנאמרו שני העינינים מאמורא אחד.
ועוד ביאר, שלכאורה יקשה מה הצלה היא זו להשליכו לבור מלא נחשים ועקרבים וצ"ל על פי מה שכתב המפרש למסכת תמיד (כח:) דקים להו לרבן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמה, וכ"כ התוס' במעילה (יא: ד"ה דישון), ואם כן כאן דכתיב 'וישליכו' ע"כ שהיה הבור עשרים אמה ולכן לא ראו שיש בו נחשים ועקרבים כיון שאין הענין שולטת בריחוק עשרים אמה. ואם כן נמצא שב' מאמרי רב תנחום מורים על אותו הענין שלמעלה מעשרים אמה אין העין שולטת בין למעלה כנר חנוכה ובין למטה כבורו של יוסף. וכן הביא בספר המאור הגדול (פרשת וישב) בשם הגר"א שדברי רב תנחום שאין להניח נר חנוכה למעלה מעשרים אמה הם ביאור למימרא האחרת שהשליכוהו לבור עם נחשים ועקרבים שכיון שאין העין שולטת שם לא ידעו שיש בו נחשים ועקרבים.
ובמשך חכמה (בראשית לז כד) ביאר באופן אחר ע"פ דברי האבודרהם בשם ר' אשר מלוניל שאין מברכין ברוך שעשה לי נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם. ובחנוכה אף שעיקר הנס היה עצם הניצחון במלחמה ושקיבלו ישראל מלכות ואף על נס זה ראוי היה שידליקו נרות לזכרון, אך מכל מקום הברכה היא על נס פך השמן שהיה נס היוצא מגדר הטבע, ולכן צריך להניחו בתוך עשרים אמה לפרסומי ניסא (עיין לעיל בסמוך), והוא הדין לענין בורו של יוסף שאף שעיקר הנס היה עצם הוצאתו מהבור ומכירתו למצרים עד שנעשה משנה למלך מצרים, מכל מקום מבואר במדרש (ב"ר ק ח) שכשחזר יוסף מקבורת אביו עבר דרך הקבר ונסתכל בו ועל כן חשבו אחיו שיש בלבו עליהם אך באמת לשם שמים נתכוון, וביאורו שרצה לברך ברוך שעשה לי נס, ואף שעיקר הנס לא היה בבור מכל מקום הברכה היתה על נס הבור שלא הכישוהו הנחשים והעקרבים שהיו בו לפי שאין מברכים אלא על נס היוצא מגדר הטבע. ונמצא שב' מאמרי רב תנחום על עניין אחד מורים.
מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.[עריכה]
אם נחשים ועקרבים יש בו במה הצילו. תמוה כיון שיש בו נחשים ועקרבים איזו הצלה הצילו ראובן במה שאמר להם להשליכו לבור ככתוב (בראשית לז כא) 'וישמע ראובן ויצילהו מידם'. הזוהר (קפה.) מבאר שבמקום שיש נחשים ועקרבים אם צדיק הוא לא יינזק לפי שהקב"ה ייעשה לו נס, אך אם יימסר בידי שונאיו, 'זעירין אינון דיכלין לאשתזבא'. וכ"כ האור החיים (שם) שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים.
והמשך חכמה (שם) ביאר שהם סברו שחייב מיתה בידי אדם, ואם כן כיון שהיה בן י"ח שנים היה ראוי למות בידם, אך כיון שאמר להם להניחו בבור במקום נחשים ועקרבים הרי זה חשוב כמיתה בידי שמים שאין מתחייבים בה עד גיל עשרים (כמבואר בירושלמי ביכורים פ"ב ה"א), והוא לא היה בן עשרים באותה שעה.
ועיין לעיל בסמוך בדברי התורה תמימה (שם פסוק כד הערה כ) שביאר באופן אחר, שהיה הבור עמוק כ' אמה ואין העין שולטת בריחוק גדול כל כך ולא ידעו ראובן והאחים שיש בו נחשים ועקרבים.