רש"י/שבת/כא/ב

רש"י שבת כא ב

אין זקוק לה. הלכך בחול שרי:

ואסור להשתמש לאורה. שיהא ניכר שהוא נר מצוה וליכא למיחש להטייה:

ולא קבלה. שלא חשבו לסמוך על דבריו:

אי זכאי. אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי גורסה כששמעתיה ראשון:

גירסא דינקותא. מתקיים יותר משל זקנה:

לשיעורה. שיהא בה שמן כשיעור הזה ומיהו אם כבתה אין זקוק לה:

רגלא דתרמודאי. שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן:

נר איש וביתו. נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד:

והמהדרין. אחר המצות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית:

כנגד ימים הנכנסים. העתידים לבא:

ימים היוצאין. שיצאו כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין:

פרי החג. מתמעטים והולכים בקרבנות דפרשת פנחס:

מעלין בקדש ואין מורידין. מקרא ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם (מנחות דף צט.):

מבחוץ. משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר:

ואם היה דר בעלייה. שאין לו מקום בחצרו להניחה שם:

מניחה. מבפנים כנגד חלון הסמוך לרה"ר:

הסכנה. שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית ע"ז שלהם כדאמרינן בגיטין (פ"ב דף יז:):

נר אחרת. לעשות היכר לדבר:

ואי איכא מדורה. אש לא צריך נר אחרת לפי שמשתמש לאור המדורה ויש היכרא שהנר של מצוה היא:

ואי אדם חשוב הוא. שאינו רגיל להשתמש לאור המדורה:

צריך נר אחרת. דאי לא לא הוי היכר:

מאי חנוכה. על איזה נס קבעוה:

בחותמו. בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו:

ה"ג ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. לא שאסורין במלאכה שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה:

גץ. ניצוץ אישטינציל"ש:

פטיש. קורנס גדול של נפחים:

בעל גמל חייב. שלא היה לו להגדיל בחבילתו שתכנס לחנות:

בנר חנוכה פטור. חנוני שברשות פירסום מצוה הניחה שם:

זאת אומרת. הא דקתני בנר חנוכה פטור:

פסולה

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף