רש"י/שבת/כא/ב
אין זקוק לה. הלכך בחול שרי:
ואסור להשתמש לאורה. שיהא ניכר שהוא נר מצוה וליכא למיחש להטייה:
ולא קבלה. שלא חשבו לסמוך על דבריו:
אי זכאי. אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי גורסה כששמעתיה ראשון:
גירסא דינקותא. מתקיים יותר משל זקנה:
לשיעורה. שיהא בה שמן כשיעור הזה ומיהו אם כבתה אין זקוק לה:
רגלא דתרמודאי. שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן:
נר איש וביתו. נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד:
והמהדרין. אחר המצות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית:
כנגד ימים הנכנסים. העתידים לבא:
ימים היוצאין. שיצאו כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין:
פרי החג. מתמעטים והולכים בקרבנות דפרשת פנחס:
מעלין בקדש ואין מורידין. מקרא ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם (מנחות דף צט.):
מבחוץ. משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר:
ואם היה דר בעלייה. שאין לו מקום בחצרו להניחה שם:
מניחה. מבפנים כנגד חלון הסמוך לרה"ר:
הסכנה. שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית ע"ז שלהם כדאמרינן בגיטין (פ"ב דף יז:):
נר אחרת. לעשות היכר לדבר:
ואי איכא מדורה. אש לא צריך נר אחרת לפי שמשתמש לאור המדורה ויש היכרא שהנר של מצוה היא:
ואי אדם חשוב הוא. שאינו רגיל להשתמש לאור המדורה:
צריך נר אחרת. דאי לא לא הוי היכר:
מאי חנוכה. על איזה נס קבעוה:
בחותמו. בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו[1]:
ה"ג ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. לא שאסורין במלאכה שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה:
גץ. ניצוץ אישטינציל"ש:
פטיש. קורנס גדול של נפחים:
בעל גמל חייב. שלא היה לו להגדיל בחבילתו שתכנס לחנות:
בנר חנוכה פטור. חנוני שברשות פירסום מצוה הניחה שם:
זאת אומרת. הא דקתני בנר חנוכה פטור:
- ↑ הבית יוסף (או"ח סימן תרע) כתב שמלשון רש"י משמע כיישוב התוס' על קושייתם מדוע לא חששו להסט הכד על ידי נכרי שדינו כזב, ויישבו שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי, ולזה כיוון רש"י באומרו שהכיר שלא נגעו בו. עוד כתב שם שאפשר שכוונת רש"י ליישוב הר"ן (ט: מדפה"ר) על קושיא זו, שאם היו רואים אותו היו שוברים אותו שמא יש בו זהב או מרגליות, וכיון שמצאוהו שלם ע"כ שלא נגעו בו.