גליוני הש"ס/שבת/כא/ב

גליוני הש"ס שבת כא ב

דף כ"א ע"ב

מצותה משתשקע החמה. נ"ב מבעוד יום קצת קאמר דכיון דהחשיך קצת לא הוי בטיהרא (כי היכא דנימא שרגא בטיהרא מאי אהני דאינה נראית רק נראית היא הואיל והחשיך קצת] ובאותו זמן מתחילין בני אדם לשוב לבתיהן ומתמיהין שרואין הנר מבעוד יום ויודעין שמחמת מצוה היא ואיכא פרסומי ניסא, ס' יראים סי' ק"ב ע"ש:

עד שתכלה רגל מן השוק. נ"ב כלשון זה מנחות ל"ו א':

וא"נ לשיעורה. נ"ב יל"ע אחרי שדלק הנר חנוכה שיעור זמנו אם אין חיוב לכבותו שהרי הוא אסור בהנאה משום מוקצה מחמת מצוה והרי נהנה ממנו ממה שמאיר לו בבית ואין יושב בחושך ואם יש נר בבית מלבד הנר חנוכה י"ל דהוי זוז"ג ומשא"כ אם אין נר אחר וגם ביש נר אחר הא זוז"ג מיהת לכתחלה אסור וכאן הוי כלכתחלה כיון שאפשר לכבותו וא"ל דכיון דגם בשעת מצוותו הרי נהנה מאורו וא"כ הרי לא הוקצה מהנאה זאת דז"א דבשעת מצוותו הוי לא אפשר ולא קמכוון ולא חשוב הנאה ומשא"כ עתה דאפשר לכבותו ה"ל הנאה ואולם אף דיש שיעור למצוותו מ"מ י"ל דאם דולק יותר ג"כ הוי מצוה עיין ספר יראים סי' קי"ז וז"ל ובהארכת תקיעתו יותר מכשיעור אין בזה חילול יו"ט כ"ז שהוא עסוק ולא פירש מן התקיעה כדתני' בשבת כ"ז שהוא עסוק במילה חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין כו' עכ"ל וכזה גם בירושלמי פסחים פ"ו סוף ה"ה ועוד בכמה דוכתי והארכתי בחידושי ואולי יש לדמותו ג"כ למה שמבואר בתוספתא תרומות פרק י' כהן שהי' מיסב בתוך ביתו של ישראל ה"ז מדליק לו את הנר שמן שריפה אעפ"י שעמד הכהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שיתכבה מאיליו עכ"ל התוספתא והוא ג"כ בירושלמי תרומות פי"א ה"ה ונזכרתי דנדבר מגוף הדין ברי"ף כאן ובש"ע סי' תרע"ב ובנושאי כלים ואולם דברינו בזה לא באו שמה וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' נ"א ומש"ש מעניין אם השמן שהוקצה לנ"ח אסור גם קודם ההדלקה משום מוקצה מחמת מצוה ומדמי ליה לדם קדשים קודם זריקה ע"ש צ"ע דלכאורה פשוט דתלוי בפלוגתא דהזמנה מילתא:

זה נותן טעם לדבריו כו' וזה נותן טעם לדבריו. נ"ב כעין זה יומא נ"ט א':

מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. נ"ב מאי דק' הרי הי' מגולה לאויר ואיך לא כיבו הרוח דדוחק לומר שהעמידו שומר, עיין שאילת יעב"ץ [ח"א] סי' קמ"ט ומצאתי בסדר ר' עמרם בסדר חנוכה דכ' דאם נשבה הרוח מניחו על שלחנו ע"ש:

צריך נר אחרת להשתמש לאורה. נ"ב בשו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' ק"ח צידד דבמהדרים צריך שמש נגד כל נר מנרות חנוכה ועיין סדר ר' עמרם בסדר חנוכה מש"ש אבל מכסהו בכלי כו':

ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד. נ"ב בשאלתות פ' וישלח איתא ולא הי' בו להדליק אפי' יום אחד וע"ש בשאילת שלום:

נעשה בו נס כו'. נ"ב מה שהקשו דלמה הוצרך הנס הרי טומאה דחוי' בציבור נ' דכיון דהי' אז חנוכת הבית כמבואר במהרש"א בח"א וכדמוכח נמי ממאי דקרינן בחנוכה בנשיאים וכמובן לכן כיון דחנוכה היא דבר התחליי וראשיי לכל הבא אחריו לכן הוצרך שיהי' בטהרה גמורה לא בדחיית טומאה וזהו ג"כ מה שמבואר בבעלי התוס' עה"ת פ' שמיני עה"כ בקרובי אקדש דכהן הדיוט ביום שנמשח לעבודה אסור בטומאת קרובים ככ"ג והטעם ג"כ כנ"ל דכיון דהוא חינוכו והתחלתו צריך שיהי' בטהרה לגמרי וכנ"ל וע"ע חידושי הר"ן ר"ה י"ג א' ד"ה מהיכן הקריבוהו דכ' דאע"ג דעומר כשר גם מעבר הירדן מ"מ כיון דמצוותו לכתחלה מיהודה אין נראה לומר שעומר ראשון הי' שלא כמצוותו עכ"ל והכוונה ג"כ כנ"ל דכיון דהי' ראשון הוא שורש לכל הבא אחריו עיין רש"י זבחים ט' ב' ד"ה עיקר חטאת נקט דכ' שורש החטאת שהיא הית' חטאת יחיד ראשונה עכ"ל הרי דהקרבן הראשון הוא עיקר ושורש לכל הבא אחריו ממינו וע"כ כיון דהוא דבר שרשיי ועיקריי צריך שיהי' כתיקנו לגמרי (ומ"ש בפנ"י כאן דאף דטומאה דחוי' מ"מ הי' הנס להראות חיבתן של ישראל כ"ה גם בשו"ת חכם צבי סי' פ"ז:

לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים. נ"ב מעין זה ע"ז ח' א' לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קובעם לש"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף