חכם צבי/פז
|
< הקודם · הבא > |
בחידושי מהרא"ם ז"ל על הסמ"ג הלכות חנוכה, כתב וז"ל, ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים, מפני שכל ישראל בחזקת טמאי מתים כו' ואע"ג דהדלקת הנרות דוחה את הטומאה כדנפקא לן (תו"כ ר"פ אמור) מלהעלות נר תמיד (ויקרא כד ב), אבל שמן שהוא ממכשירי ההדלקה לא. שהרי גבי מילה כו' לא אמרו אלא במילה עצמה אבל בסכין שהוא ממכשירי מילה אין להעבירו אפילו מחצר לחצר (שבת קל:), עכ"ל ז"ל.
ודבריו תמוהין מאוד, מה שייך דחייה לענין עשיית השמן בטומאה, וכי אסור לאדם לעשות שמן בטומאה לצורך המקדש, ומאי שייטיה דשבת לכאן, ששם הוא דוחה ומחלל שבת באיסור תורה או דרבנן, וזה אסור כיון שאפשר לעשותו מערב שבת, אבל בטומאה כיון שהותרה בציבור מה איסור יש בעשיית השמן בטומאה.
וכי תימא ההבאה לבית המקדש אסורה, האמר שמואל בשילהי עירובין (קד:), המכניס שרץ למקדש פטור כיון שאין לו טהרה במקוה, אם כן כל שכן בשמן כיון שאין לו טהרה במקוה דפטור המכניסו[1].
ועוד שנינו (מנחות עב.) היה עומד ומקריב מנחה ונטמאת בידו כו', אומרים לו הוה פקח ושתוק. ושנינו בפסחים דף [ע"ו ע"ב] (ע"ז) [חמשה] דברים באין בטומאה העומר ושתי הלחם וכו' הרי שהמנחות ונסכים באין וקרבין בטומאה, ואם הם טמאים והכהנים וכלי שרת הכל טמא אפ"ה שרי. והרי שהיו כל ישראל והכהנים טהורים וכלי שרת לבדן טמאים, והרי אין לך מכשירים יותר מהן, ואפ"ה יעשה בטומאה, כדאיתא שם דף ע"ט ע"א[2].
ועיקר קושיית הרא"ם אינה כלום, דאף שדוחה את הטומאה רצה הקב"ה להראות חיבתם לפניו, ועשה להם נס זה[3].
צבי אשכנזי ס"ט:
- ↑ בהגהת השואל ומשיב העיר דלא קי"ל בזה כשמואל וחייב בשרץ וה"ה בשמן. ועיין כתבי משה (עמ' שלג) בתשובת הגר"י גרינוולד אב"ד חוסט, שהאריכו אם טומאת שמן תלויה במחלוקת שמואל וריו"ח או דבשמן לכו"ע פטור, אך עכ"פ רבינו תלה להדיא דין שמן בדין שרץ. גם בהמאסף (שנה ז', ע:) תמה רבי ראובן יהודה נייפעלד זצ"ל מה הקשה מדברי שמואל הא פסק הרמב"ם (ביאת מקדש פ"ג הט"ז) שחייב כרת. וכתב דאולי קושייתו על שמואל הסובר שפטור איך יפרש הנס דחנוכה. אך הלא אפשר שגם לדעת שמואל הפטור הוא רק מכרת אך לאו איכא. ובאוצרות דברי יציב (שבת כא:) כתב דהחכם צבי אזיל בשיטת התוספות דמשמע מדבריהם בכמה מקומות (עיין סוטה כ: ד"ה לא, מנחות צה: ד"ה אין ועוד) שלא נדחו דברי שמואל, ובגאון יעקב (עירובין קד:) הכריע באמת שהמכניס שרץ למקדש פטור. ובהמאסף שם הקשה דטפי הו"ל לאקשויי ממש"כ הרמב"ם שם לגבי כלים שהאיסור הוא רק באב הטומאה אבל בכלי ראשון ליכא אפילו מלקות, והלא שמן לעולם אינו אב הטומאה, וכה"ק במשא הלוי (עמ' י), אך כתב שמ"מ יש בו איסור דרבנן כמש"כ הרמב"ם שמכין אותו מכת מרדות.
- ↑ בהמאסף שם דחה קושייות רבינו, כי באמת שמן מיקרי מכשירים וכן במנחות הסולת והשמן הרי הם מכשירים כל זמן שלא נתקדשו בכלי, אך אחר שנתקדשו הם גוף הקרבן ולא מכשירין, וה"ה בשמן כל שלא ניתן למנורה אינו אלא מכשירין. אך מ"מ ילה"ק דהלא אף אם שמן הוי מכשיר, הלא קי"ל שמכשירין שא"א לעשותם בע"ש עושים בשבת וה"ה בטומאה, והכא א"א לעשות בטהרה. עיי"ש מה שהאריך בזה בחוברת ח' (סימן ע"ח). ובמשאר הלוי (שם) יישב דשאני הדלקת נרות דדחיית טומאה ילפינן בה מדכתיב 'להעלות נר תמיד', וילפינן לגוף ההדלקה דוקא ולא לשמן דהוה מכשיר ההדלקה.
- ↑ וכ"כ הפני יהושע (שבת כא:).