חתם סופר/שבת/כא/ב

חתם סופר שבת כא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פתילות ושמנים וכו' ועיין בקונטרסי בסוגי' דכבתה זקוק לה הועתק לקמן. שם מבואר יישוב על קו' העולם דמקשי' ממ"נ אי ליכא שום שמן אחר מצוי אמאי לא ידליק בשמנים הללו בחול משום דלמא יפשע ולא ידליק אי יכבה וכי משו"ה לא ידליק כלל בתמי' עיין פני יהושע ואי איכא שמן טוב מצוי ע"כ ג"כ אית ליה בשבת נר שבת בשמן טוב דנר שבת קודם לנר חנוכה וכיון דאית ליה נר א' טוב שוב לא חיישינן לשמא יטה לדעת הרמ"ה סי' רס"ד ומיהו אי מותר להשתמש לאורה סגי בנר אחד לשל שבת ולשל חנוכה כמ"ש מ"א סי' תרמ"ג סק"ב וליתא להנ"ל. גם ההוכחה דאי לית לי' שמן אחר לא יתבטל משום חששא דשמא יפשע עיין מנחות מ"ד ע"א אר"ח לא שנו אלא שיש לו וכו' משמע כסברא זו. אך ר"ן רפ"ב דביצה לא משמע כן וצ"ע:

והמהדרין ראיתי מי שנתקשה מ"ט לא נהיגי נשי דידן להיות מן המהדרי' והיכא דליכא זכר והיא מדלקת היא מוספת והולכת והרי היא ממהדרי' מן המהדרי' ומ"ט לא תהי' מהמהדרים ונלפע"ד בתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים נהי אם אין האיש בביתו ועלי' מוטל מצות הדלקה על כרחה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא והשתא אע"ג שכולם מדליקין בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו כנ"ל נכון בעזה"י:

אחד עשה כב"ש וכו' זה נותן טעם לדבריו עיין בדרשת ראנ"ח פ' וישב דנפקא מיני' דהני זקנים לא חשו למספר הימים הנכנסים או היוצאים ואז המהדרים יכולים להיות ג"כ מהדרי' מן המהדרים אע"ג דליכא הכירא השתא מספר הימים וכמ"ש תוס' ד"ה והמהדרים וכו' ובהא פליגי הני לישנא אי לחוש לדברי תוס' או לא וכפסק רמב"ם וכמנהגנו שהמהדרים בעצמם המה ג"כ מהדרים מן המהדרים וכטעם זקנים. ונ"ל לב"ש עשו עיקור ממפלת השונאים ע"כ פוחת והולך כשבעים פרי החג שהמה נגד ע' אומות ולב"ה קבעו נגד עלייתן של ישראל ע"כ מעלין בקודש:

מצאו פך א' חתום בחותמו של כה"ג כבר הארכתי בענין זה בקונטרסים שונים וארשום פה מה שנלע"ד דודאי טומאת מת הותרה בצבור אך הם גזרו על הגוים להיות כזבים וטומאת זב לא הותרה בצבור והי' חכמי הדור נבוכים מה לעשות אם להעמיד דבריהם במקום ביטול עבודת הדלקה או לא ועשה הקב"ה נס ודלק ח' ימים מבלי שיצטרכו לבטל הדלקת נרות ומזה הראו להם מן השמים הסכמה על גדרי חכז"ל ונתחזק הדת ותורה שבע"פ אריכת דברים בזה עיין לקמן:

ר' יהודה אומר בנ"ח פטור פי' רש"י החנוני וצ"ע מה לי חנוני מה לי אחר ויותר צ"ע בלשון הרי"ף בזה וגם ש"ג תמה מ"ט פסק דלא כת"ק ומביאו ש"ך ח"מ סי' תי"ח גם צע"ג מ"ט דת"ק וכ' הרמב"ם ובש"ג הנ"ל דצריך להיות יושב ומשמר וזה תימא כל המדליק צריך לישב על פתחו ולא נשמע דבר זה. והנה בחו"י סי' ר"ז נסתפק במי שרץ לקדש הלבנה ושבר כלים אי פטור משום דרץ ברשות כמו בב"ק ל"ב ע"א או לא נאמר אלא בגוף המצוה אבל לקדש לבנה שיכול לקדשה ביחידות ואינו אלא מצוה מן המובחר לא. ונ"ל למיפשט מהא דרהטי רבנן לפרקא בשבת ש"מ מצוה מן המובחר נמי חפצי שמים איקרו. וי"ל דוקא בחנוני פליג ת"ק משום דיכול להדליק בפנים ונמי איכא פרסום ניסא כי רבים משכימים לפתחו ומה שמדליק בפתח רה"ר היא רק מצוה מן המובחר ואפ"ה פליג ר' יהודה והל' כוותי' כדמוכח מרבנן הנ"ל דרהטי בשבת לפירקא וא"ש הכל וק"ל:

בסוגי' דכבתה זקוק מה שבעה"י העלתה מצודתי בשבת ב' דחנוכה תקע"ב לפ"ק פה ק"ק פ"ב יע"א:

אר"ה פתילות ושמנים שא"ח אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה בין בשבת בין בחול ובתוס' הגירסא בהיפוך בין בחול והדר בין בשבת. ולפמ"ש סמ"ע סי' ע"ב סק"ז דהיכא דנקיט בין ובין לעולם השני פשוט יותר מן הראשון ע"ש גבי הלוהו פירות או מעות וא"כ גי' התוס' ניחא בין בחול דלא שייך שמא יטה מ"מ אסור משום דזקוק לה. ובין בשבת הוא פשיט הוא משום שמא יטה דשום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה וא"ש אלא דא"כ קשה לקמן בדרב מדליקין בין בחול ובין בשבת והתם חול פשוט יותר להתיר ומזכירו תחלה:

ע"כ נראה לפי הגירסא שלפנינו ליישב ק' תוס' מנ"ל דמותר להשתמש דלמא משום שאינו יכול להזדקק לה אם יכבה. דע"כ פלוגתתם היא בעיקור תקנות מתקנה מצות הנרות אי תיקנו שיהי' דולק כשיעור הזה ואי לא דלק לא קיים וצונו להדליק או עיקור תקנתם רק שיהי' מדליק באופן שיהי' ראוי לדלוק כשיעור ותו לא איכפת לן אם דולק או לא. וא"כ י"ל כיון שא"א לח' ימי חנוכה בלי שבת ומעיקרא ידעו שא"א בשבת להזקק לו א"כ אפי' אי בשאר הימים לא יי"ח אם לא יזקק לו כי תקנתם הי' שיהי' דולק והולך דוקא מ"מ בשבת חנוכה הי' תקנתם מעיקרא רק מצות הדלקה ותו לא ואינו זקוק לו. וכשם שלמ"ד אינו זקוק לה. מותר להדליק לכתחילה בפתילות ושמנים הפסולים לשבת ולא נימא נהי דלא הטילו עליו חיוב שמירת הנרות שלא יכבו. אבל עכ"פ לכתחלה אסור להדליק בנרות שהם כבים והולכים זה לא נימא ה"נ בשבת אפי' למ"ד זקוק לה בחול. מ"מ בשבת כיון שעיקור תקנתם הי' אז להדליק ולא להזקק לו א"כ יכול להדליק אפי' לכתחלה בפתילות וכו'. בודאי אי הי' אפשר להמציא חנוכה בלא שבת. ואז הי' אומרים שהם תיקנו תקנתם בשוה שיהי' זקוק לו כל הימים ואם יארע פ"א חנוכה בשבת שא"א להזקק. אונס רחמנא פטרי' וכיון דמשום אונס אתאינן עלה הי' צריך למיעבד כל טצדקי דלא ליתא לידי כיבוי' אבל השתא דא"א לחנוכה בלא שבת לא הי' אפשר להם לתקן שיהיה שמנה ימים מצותן שוה דבשבת א"א וע"כ בשבת תיקנו שיהי' סגי במצות הדלקה בעלמא. ואל תתמה על זה כי כן צריכים לומר בענין זמן הדלקה דקיי"ל זמן משתשקע החמה עם צאת הככבים ולדעת רוב הפוסקים אי קדים ואדליק הוה ברכתו לבטלה והכי קיי"ל. ובע"ש מברך וצונו בעוד היום גדול ואי משום דא"א בענין אחר לחוד לא הי' לברך וצונו אע"כ כיון דא"א לחנוכה בלא שבת. מעיקרא הכי תיקנו זמן הדלקה. וה"נ ענין ההדלקה חילקו מעיקרא בין חול לשבת. וא"כ בשבת לא שייך כלל כבתה זקוק לה. ומיושב קו' תוס' וממילא מיושב גירסתינו דלקמן בדרב ור' יוחנן שאמרו מדליקין הוה שבת פשוט יותר דלא שייך כבתה זקוק לה ואי משום שמא יטה. נ"ל דמסתמא שום אדם לא יהי' מקיל להשתמש לאורה ודלא כהתוס' דהרי מסתמא דומי' דמנורה תיקנו וא"כ להיתרא שבת פשוט יותר לכן נקיט בין בשבת לבסוף ולר"ה דאמר אין מדליקין הוה חול פשוט יותר לאיסורא כנלע"ד נכון לולי שהראשונים לא פירשו כן:

אמר רבא מ"ט דר"ה. לא הו"מ למימר משום שאין מדליקין בהם במקדש מדכתיב להעלות נר שתהי' שלהבת עולה מאליה וכדתני' בבריתא לעיל בסמוך וכן הקשה פני יהושע נראה משום דנהי שתקנו כעין מנורה לענין איסור תשמיש או לענין כבתה למאן דס"ל כתית מגרגרי בראש הזית וזה לא ימצא לא' בעיר ושנים במשפחה. וע"כ לא הי' אפשר להם לתקן כן וכשם שהשמנים א"א שיהי' כעין מקדש ה"ה לענין פתילה לא תיקנו. וע"כ טעמא דר"ה כדמפרש רבא:

כבתה זקוק לה פירש"י וחיישי' שמא יפשע הקשה פני יהושע לימא שמא ישכח. והנה הטור סי' תרע"ד כ' דמדליקין בשבת ולא חיישי' שמא יכבה ויחזור וידלקנה דאפילו בחול אינו זקוק לה. ולכאורה צ"ע א"כ מנ"ל דטעמא דר"ה משום היתר תשמיש ושמא יטה דלמא בשבת אסור משום שמא ידלקנה ולהתוס' אפשר לדחוק דמ"מ לא הי' לו להזכיר בין בשבת דממילא נדע זה. אבל לפמ"ש לעיל יישוב אחר קשיא. והי' נ"ל דודאי למיחש שמא יחזור וידלקנה היינו משום דחביבא לי' מצוה טובא ואיידי דחביבא ליה ישכח שבת וידלקנה כמו שגזרו שמא יעברנו בכיוצא באלו מצות. ומשו"ה אי אינו זקוק לה תו לא חיישי' שידלקנה בשבת כיון שכבר עברה מצותו וכבר קיים חביבותי' בהדלקה:

אמנם נראה שזה סותר קצת לחששא דשמא יפשע דאי חיישי' שמא יפשע שמע מינה לא חביבא מצוה כולי האי וסברא זו כ' מג"א סי' תרפ"א סק"א בשם רא"מ בביאורי סמ"ג ונהי דיש לדחוק ולומר איכא דחביבא עלי' ואיכא דפשעי בהו. מ"מ היותר נראה דודאי המהדרי' דמוסיפים נרות יותר על החיוב. הני ודאי לא פשעו. ובהני שייך איידי דחביבא. ואמנם בסתם בני אדם שאינם רוצים להיות מהמהדרי' והא קמן דלא חביבא להו להני חיישי' דלמא אתי למפשע. והטור מיד אחר זה כ' רק מנהג מהמהדרי' ותו לא מייתי הטור א"כ שפיר כ' מה שכ' אבל בשמעתין דאוסר בחול משום שמא יפשע ש"מ דקאי אמקיים עיקור מצות חנוכה איש וביתו. וא"כ הא דאין מדליקין בשבת ע"כ ליכא למימר משום חביבא מצוה ישכח שהוא שבת ויסבור שהוא זקוק לה וידלקנהו. דהא בחול חייש שמא יפשע ואיך יחוש לחביבו' מצוה וע"כ הטעו משום דמותר להשתמש לאורה ומיושב קו' הנ"ל על הטור וממילא נמי דרש"י הוכרח לומר משום שמא יפשע ולא משום שמא ישכח וק"ל:

ומיושב נמי הרי"ף והרא"ש דפסקו כרב ור' יוחנן לקמן דמדליקין בפתילות וכו' בין בחול ובין בשבת וכ' מדמדליקי' בשבת ש"מ כבתה אינו זקוק. ולא הוכיחו כן מחול ופני יהושע כ' בזה דמדחול ליכא למוכיח דלמא לעולם ס"ל זקוק אלא רב לא חייש לשמא יפשע ע"ש. וצ"ע א"כ לר"ח דס"ל אין מדליקין בשבת מנ"ל דס"ל כבתה אין זקוק לה דלמא בחול היינו טעמא מדמדליקין משום לשמא יפשע לא חיישי'. ולהנ"ל ניחא דבשלמא ר"ח קאי אדר"ה ור"ה דחייש שמא יפשע לא מהמהדרי' ובהני סברא קרובה וחששא גדולה היא שמא יפשע ועלייה' קאי ר"ח דמדלקי' בחול ש"מ כבתה אינו זקוק. אבל דאמר מילתא באפי' נפשי' אי לאו דהי' מתיר להדליק אפילו בשבת ה"א דמיירי מהמהדרים ומש"ה לא חייש שמא יפשע ולעולם זקוק לה. אבל מדמתיר בשבת א"כ ממ"נ אי במי שאינו מהדר ה"ל למיחוש בחול שמא יפשע ואי במהדרי' ה"ל למיחש בשבת שמא ידליק ומוכח ממ"נ דכבתה אינו זקוק לה וק"ל:

ומותר להשתמש לאורה. הקשה מהרש"א מקמ"ל בזה הא כ' תוס' שום אדם לא יחמיר לאסור תשמיש לאורה. ולק"מ דר"ה הוא תלמיד רב ובכל דוכתי' מקשי מרב אר"ה וסתם אומרי בי' רב היינו ר"ה וכדאיתא ספ"ק דסנהדרין. וא"כ הכא ר"ה כבר שמע מרב רבו דמותר להשתמש לאורו הוצרך לומר דאיהו חולק על רבו בזה ופשוט:

והנה לכאורה יש לעיי' קצת למ"ד מותר להשתמש לאורה ונימא נמי דכל תשמיש אפי' של חול מותר להך מ"ד עיי' רז"ה ורמב"ן א"כ אמאי ניחוש שמא יפשע הא יכול להשתמש אצלו. ומסתמא כל אדם ימצא דבר מה שישתמש אצל הנר ולא יפשע מהמצוה וראיתי בס' זכרון יוסף דף קי"ט שכ' בהיפוך דלמ"ד אסור להשתמש. וא"כ מותר השמן אסור בהנאה. לא יפשע כיון שאינו מרויח מידי. שיהי' אסור בהנאה. וז"א דיכול להוסיף עליו ולהדליק למחר וגם ביום השמיני אפשר לשומרו לשנה הבאה דסברת תקלה לא ברירא כולי האי. ולק"מ אבל במה שכתבתי יש לעיין. דאי מותר להשתמש אפי' תשמיש חול א"כ למה יפשע. ומזה ראי' למ"ש בתשו' שבות יעקב חלק א' סי' ל"ט בשם הגאון מהו' דוד אופנהיים זצ"ל שכ' לרבא דאמר בשעת הסכנה דמניחה על שולחנו דצריך נר אחר להשתמש שלא יאמרו לצרכו אדלקה. א"כ ה"נ למ"ד מותר להשתמש לאורה היינו כשיש שם נר אחר דאל"ה יאמרו לצרכו אדלקה ובתשו' שמש צדקה חא"ח ס"ז לא העלה דמיירי שגם נר האחר הוא מנרות הפסולים ומשו"ה חיישי' בשבת שמא יטה ע"ש. וא"כ לק"מ קושית הנ"ל דודאי איכא למיחש שמא יפשע ולא ידליק נר של מצוה אע"ג דמותר להשתמש לאורה מ"מ הא צריך נר אחר ומפסיד שמן שבנר הזה וק"ל:

ובזה מיושב ק' מהרש"א הנ"ל. דאי לאו דאר"ה בין בשבת ה"א מדאוסר בחול משום שמא יפשע ש"מ אסור להשתמש לאורה דאל"ה למה יפשע. ומשו"ה הוצרך לומר בין בשבת לומר דמותר להשתמש לאורה וע"כ הא דחיישי' שמא יפשע משום דצריך נר אחר להשתמש וכדלעיל:

ומיושב נמי הרי"ף והרא"ש הנ"ל דבדרבנן אר' יוחנן דמתיר בין בחול ובין בשבת אי לאו דאמר בין בשבת ה"א לעולם כבתה זקוק לה. והא דמתיר בחול משום דמותר להשתמש לאורה ולא יפשע לכן קמ"ל דמותר גם בשבת. וש"מ דאסור להשתמש לאורה (אפי' אם יש שמש אצל הנרות כדעת הב"ח) וא"כ הא דמותר בחול משום דכבתה אין זקוק לה:

ואיברא נ"ל דזה נכון לרבנן אמר ר' יוחנן. אבל לר' ירמי' אמר רב לא א"ש דהרי אמר רב לקמן להדי' אסור לרצות מעות נגד נ"ח. וא"כ הא דקמ"ל הכא דאסור להשתמש היינו אפילו תשמיש קדושה ערז"ה ורמב"ן. נמצא אי נמי לא הי' משמיענו דמותר להדליק בשבת לא הוה אפשר למטעי ולומר דבחול מותר משום דלא יפשע כיון דיכול להשתמש תשמיש קדושה. אטו כולי עלמא אית להו שיעורא ללמוד דקביעא לי' עידנא בפתח ביתו בחוץ במקום נר חנוכה. ואולי משו"ה לא קיבלה אביי' מר' ירמי' דס"ל שלא דקדק בשמועתו יפה מפני ק' הנ"ל:

מותר להשתמש לאורה בתשו' רשב"א סי' קע"ג כוונת השואל נראה שהקשה הא א"א לצמצם שלא יתן שמן קצת יותר מן השיעור ואז יבוא להשתמש לאורו. אע"כ רצה להוכיח מזה דבכל שבת אם עבר והדליק בפתילות ושמנים הפסולים מותר להשתמש לאורן. ולא אסרו אלא תחלת הדלקתן אבל כיון שהדליק הדליק וא"כ מכ"ש הכא שתחלת הדלקת נ"ח בהיתר. אם דולק יותר מן השיעור מותר להשתמש לאורו. זה הי' דעת השואל בשתי תשובו' הסמוכים שם. והרשב"א דחה. דלעולם אם עבר והדליק בשמנים הפסולים אסור להשתמש כנגדן דחיישי' שמא יטה. ובע"ש צריך לדקדק שלא יוסיף בנ"ח יותר משיעור ואם א"א לצמצם. לעומת זה א"א נמי לצמצם שיעור איסור תשמיש לאורו ע"ש וק"ל:

ועיין הגה' מרדכי פ"ק דשבת סוף סי' רנ"ב. דס"ל למור"ם דאם יש נר אחד מפתילות ושמנים הראוי' מותר לשמש לאור פתילות ושמנים הפסולים בכל החדרי' אפי' במרתף ע"ש ומייתי לי' רמ"א סי' רס"ד ומג"א שם ריש הסי' ע"ש ומקשים העולם הא בשמעתין מיירי ע"כ דיכול למצוא פתילות ושמנים כשרים וטובים. דאל"ה מס' דנ"ד לא ידליק בחול משום שמא יפשע וכי יהי' ספיקי' חמור מודאי ומשום שמא יפשע ולא ידליק כלל בתמיה וכ"כ פני יהושע ודוחק לומר משום ברכה לבטלה שאם יפשע יהי' ברכתו לבטלה למפרע זה דוחק דהא ברכות אינו מעכבת א"כ ידליק בלא ברכה אע"כ אין מדליקין בחול דקאמר מיירי כשיש לו שמן טוב כשיעור לנ"ח אז אין מדליקין בחול בשמנים הפסולים וא"כ כיון שמצוי לו שמן טוב א"כ ע"כ הדליק נר שבת בשמן הטוב דהרי נר שבת קודם לנ"ח משום שלום בית. ומהשתא כיון דאית לי' נר א' בביתו הכשר לשבת תו לא שייך שמא יטה בשום חדר ואפי' במרתף וה"ה בנ"ח שבפתח ביתו דלא שייך שמא יטה ואמאי יאסור בשבת משום שמא יטה. וק' זו קשיא לכל המ"ד. וביותר לרב חסדא עיין וק"ל ועיי' בס' תוס' שבת. ודוחק לומר דשיעורא דנ"ח דולק זמן מה יותר מנר שבת. ערפ"ק דברכות גבי בשעה שבני אדם נכנסים לאכול פתם בערבי שבתות:

וע"ד הפשוט הי' נ"ל לומר נהי דלבעל הבית ולבני ביתו יש היכר ע"י נר א' הדולק בהכשר מ"מ בנ"ח איכא למיחש לבני רה"ר העוברים בחוץ הם ישתמשו בנ"ח ויטו בשבת ולהם אין היכר הוא לענ"ד:

אמנם בעיקור הק' נ"ל דאין הכרח כל כך דאיכא למימר מאן דס"ל כבתה זקוק לה וחייש שמא יפשע ס"ל אפי' אינו מוצא שום שמן כשר להדליק. ומדליק באלו בלא ברכה ואירע נמי שלא כבה או לא פשע מ"מ לא יי"ח בזה דמעיקרא לא תיקנו חכמים הדלקה בהני שמנים. ונפקא מיני' לדאמר ר' ירמי' לקמן דמי שלא הדליק ורואה נ"ח מברך. וה"נ מי שהדליק בשמנים פסולים. ורואה נ"ח אחר משמן הטוב צריך לברך ברכה הראוי':

אלא לפ"ז לר' ירמי' מנ"ל דס"ל לרב כבתה אין זקוק דלמא זקוק ומיירי בדלית לי' שמנים אחרים ובהא מתיר להדליק בין בחול ובין בשבת ויי"ח וקמ"ל דאינו צריך לברך ברכת הרואה ובהא פליג אר"ה אבל אי אית לי' שמן טוב לא פליג דחיישי' שמא יפשע. ומיהו אדרבנן אר' יוחנן לק"מ די"ל הא ר' יוחנן לא הזכיר מעולם ולא שמע מרב מעולם הך דברכות הרואה וא"כ מה קמ"ל דמותר להדליק בחול פשיטא כיון דלית לי' שמן אחר לא יהי' ספיקו חמיר מודאו. וע"כ בדאית לי' שמן טוב ואפ"ה מותר להדליק באלו משום כבתה אין זקוק לה. אבל אדר' ירמי' קשה וצריך לומר דלא נראה לר' ירמי' שיהי' יי"ח כלל אי הוה זקוק לה:

ואין רחוק דמשו"ה לא קבלה אביי מר' ירמי' דלטעמי' לא מוכח כלל דאין זקוק לה ומר' יוחנן קבלה. ובזה ניחא מה דצ"ע מאי פריך הש"ס אאביי דאמר אי זכאי גמירנא לשמעתי' מעיקרא ופריך הא קיבלה ומאי נ"מ. וצ"ע דהרי הוה ס"ל מותר להשתמש ושישמש לאור חנוכה והשתא הא דהדר בי' ונצטער על העבירה. אבל לפי הנ"ל ניחא דהא ודאי קיבל מר' ירמי' אך הקולא שהוכיח ר' ירמי' כבתה אין זקוק זה לא קיבל והדר בי' והקיל וא"כ פריך ש"ס שפיר מאי נפקא לי' מיניה במה שהחמיר עד עתה הלא זכור לטוב:

וע"ד דרש י"ל דודאי מצינו כמה פעמים בש"ס דבזקנותו הדר בי' ומסתמא תיקן בתשובה הראוי לשגגת תלמיד ובכל זאת לא מצינו בהדי' בש"ס שום פעם שהי' מצטער לאמר אי הוה זכאי וכו' אך כל עבירה צריך תיקון באותו מעשה ממש. ואמנם העובר עבירה בעסק התורה בילדותו קשה לתקן בזקנותו. דאי נמי יחזור ויעסוק בתורה בקדושה וטהרה לתקן אותו המעוות מ"מ אינו דומה כי הוא פגם בגירסא דינקותא. ובא לתקנו עתה בגירסא דזיקני בעת זקנותו ואינו דומה כי גירסא דינקותא כלילא דלא הדרא. והנה אביי כד הוה ס"ל מותר להשתמש לאורה מ"מ הרי ידע דאסור לרצות מעות נגד נ"ח. ולא הי' טעותו להתיר אלא תשמיש קדושה. והנה פגם במה שלמד תורה בילדותו נגד נ"ח ועתה בזקנותו כשחזר בו לא הי' יכול לתקן אשר עיותו. והיינו דמשני הש"ס נפקא מיני' לגירסא דינקותא:

ובזה אמרתי ליישב המדרש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. אבל יוסף שכח שנא' כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי. וי"ל מנ"ל להמדרש דכי נשני קאי ששכח מה שלמד מיעקב הא פשטי דקרא משמע ששכח בית אביו ונטרד ממנו. אבל הי' קשה מה לו להזכיר זה אחרי שכבר הושיעו ה' ונשכחו כל צרותיו וכמו שקרא שם השני באמת אפרים כי הפרני וכו' גם מה רצה כי הפרני בארץ עניי מ"ט לדקדק בארץ עניי אע"כ נשני בתורה וכיון ששכח גירסא דינקותא אע"ג שהפרני אח"כ רוצה שחזר ולמד וזכה לתורה מ"מ גירסא דינקותא הוא פסידא דלא הדר. ואמנם לעומת זה יש מעלה לתורה שלמד עכשיו במצרים הואיל שלמדה מתוך עוני ודוחק בבית האסורים ואחז"ל אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא שעמדה לי ובבית אביו למד מתוך הרחבה. לכן אמר אבל עתה הפרני אלקים בארץ עניי שהוא יותר טוב:

לשבת חנוכה תקע"ו פה פ"ב יע"א:

פ' במה מדליקין כ"א ע"ב מאי חנוכה דתנו רבנן וכו' ע"ש וכ' מהרש"א ח"א שהר"ן כ' דשם חנוכה הוא נוטריקון חנו כ"ה. והקשה ז"ל הא מותר בעשיית מלאכה. ולע"ד לא מצינו חנו על שביתה ממלאכה כ"א על חניית המחנה וכוונת הר"ן חנו בקמץ תחת החי"ת לומר שחנו ממלחמה באותו היום. אמנם מהרש"א העלה שעיקור הי' על שם שחנכו בהמ"ק והמזבח ששקצו אנשי יון ושכן איתא ברבה שגם מלאכת המשכן נגמר אז ומ"מ ציוה הקב"ה שלא לחנוך המשכן עד ר"ח ניסן שבו נולדו אבות. והקב"ה לא קפח שכרו של אותן היום כ"ה כסלו ושמרו לחנוכת החשמונאים אלו דברי מהרש"א ז"ל:

ולדידי צל"ע קצת באיזה יום היתה התחלת הקרבה והקטרה לפי המבואר במנחות נ' ע"א אמר אביי ה"נ מסתברא כמ"ד וכו' ע"ש. דאין מחנכים מזבח העולה כ"א בשחרית ומזבח הקטרת בין הערבים ואז מדליקין הנרות ע"ש ובפירש"י וכן פסק רמב"ם. וא"כ אימתי חנכו המזבח והמנורה. אי ביום כ"ד כסלו א"כ הי' לנו להתחיל ימי חנוכה מיום כ"ד דלא למספד כיון שעיקור י"ט על החנוך והי' התחלתן ביום כ"ד. ואי התחילו ביום כ"ה א"כ לא הדליקו נרות עד ליל הפונה לכ"ו ונהי דיום החינוך יש לנו להתחיל ביום כ"ה. מ"מ אין להתחיל במצות הנרות עד יום כ"ו וצ"ע לכאורה:

והנה יש להסביר עפ"י מ"ש בשם מדרש רבה הנ"ל. דלפ"ז יש שייכות לחנוכה של חשמונאים עם נס הנרות דוקא. עפ"י מה שהקשה פ"י מה צורך לנס הא טומאה הותרה בציבור ע"ש והיינו אי עדיין לא גזרו שיהי' נכרים כזבים לכל דבריהם וליכא אלא משום טומאת מת שהותרה בציבור. ותי' ז"ל שהקב"ה הראה להם חבתם שלא יצטרכו להקריב ולהדליק בטומאה אעפ"י שהותרה ע"ש ואיתא בילקוט נשא שאמר הקב"ה ליוסף אתה שמרת השבת עד שלא ניתן. כדכתיב וטבוח טבח והכין וכתיב התם והכינו אשר יביאו חייך שבן בנך עתיד להקריב בשבת שנא' ביום השביעי נשיא לבני אפרים ע"ש הנראה מזה שלא רצה הקב"ה שתחנך המשכן ע"י חלול שבת משום א' מנשיאי שבטים כ"א ע"י שבט יוסף דרב גוברי' שכבר שמר השבת בח"ל. ואל תתמה שהרי אפי' מי שנולד בשבת צריך קצת כפרה על שחיללו עליו שבת בשעת לידה. כמבואר ס"פ מפנין. ומזה הטעם בעצמו נ"ל שנדחה יום כ"ה כסלו מלהתחיל בו חנוך המשכן מפני שאז הי' יום כ"ה כסלו ביום וי"ו לפי מ"ש תוס' ב"ק דיה"כ שירד מרע"ה מן ההר הי' ביום ב' ע"ש נמצא לא יארע ביום השביעי נשיא לבני אפרים בשבת. וידחה שבת ע"י אחד משארי שבטים והקב"ה לא רצה שיתחנך המשכן ע"י חלול שבת ומשו"ה נדחה מיומו וממילא המתין עד יום א' בניסן שנולדו בו אבות כנ"ל. והנה הקב"ה נתן ליום כ"ה כסלו שכרו שיהי' שמור ליום חנוך חשמונאים ואז בהגיע התור ההוא הי' הכל טמא ואי הי' טומאה הותרה בציבור א"כ מה הרויח זה היום במה שלא חינכו בו משכן שלא יתחנך ע"י חלול שבת והנה גם עתה נתחנך ע"י דחיית טומאה וידוע כי הקרבה בשבת ובטומאה דין א' להם וא"כ כיון שסוף סוף יקריבו בטומאה שהותרה בציבור הי' נוח לו יותר להקריב בשבת בימים הראשונים במדבר. ע"כ נעשה נס בנרות להראות חבתם שלא יצטרכו להקריב בטומאה וא"ש השתא קריאת ימי חנוכה על שם החנוך ותלוי בנרות כנ"ל:

והנה הרא"ם הקשה הא השמן נטמא מהמנורה ותי' לר"י בר יהודה עשו מנורה של פשוטי כלי עץ והקשה מהרש"א בח"א פ' אלו טרפות. תינח לריבר"י ולרבנן מאי איכא למימר שאין עושי' של עץ ועוד לריבר"י מי ניחא וכי אפשר לעשות נרות בלי שיהי' להם בית קיבול ומקבלים טומאה. ע"כ כתב הוא ז"ל שלקחו כלי חרס הגדולים המחזיקי' יותר מסאתיים ושברים והשברים ההם המחזיקים פחות מחצי לוג אינם מקבלים טומאה. ובזה ניחא לי' שנעשה נס גם בלילה הראשונה משום שבליל טבת האחרונים שיעור השמן חצי לוג ושברי כלים האלו לא החזיקו חצי לוג ואפ"ה דלקו כל הלילה אלו דבריו ז"ל. ותמה עליו בס' תבואות שור למס' שבת פ' במה מדליקין דהא ע"כ לא פליגי ריבר"י ורבנן אלא אי עושי' כלי שרת של עץ אבל של חרס לכולי עלמא אין עושי' עיין פלוגתא זו בר"ה פ"ב גבי דמות צורת לבנות ע"ש ולע"ד לישב דלקחו כלי מתכות גביעים גדולים יותר מסאתיים המיוחדים למשקה ונקבום כמוצא משקה ועי"ז נטהרו ושוב סתמו הנקב ויצקו לתוכו חרס או זכוכית שדינו כחרס. ומעתה כיון שהמעמיד של הכלי הוא ע"י טפה של חרס. נעשה כלי חרס לענין טומאה לר"מ דס"ל הכל הולך אחר המעמיד עיין שבת ט"ו ע"ב ואח"כ שברום ונשארו שברים פחות מחצי לוג ודינו לענין טומאה כשברי כלי חרס בפחות מחצי לוג וכמהרש"א הנ"ל ומ"מ לענין כלי שרת דינו כמתכות והדליקו בהם. וזה שרמז לנו בנרות דזכרי' בהפטרה דשבת חנוכה ושבעה נרות על ראשה. ושבעה מוצקת לנרות אשר על ראשה. ונדחקו מה המה המציקות עפירש"י ורד"ק ולהנ"ל היינו מה שהוקצו לסתום נקב כמוציא משקה הנ"ל והוצק לתוכם טיפת של חרס. וא"ש:

וראיתי ברא"ם בביאורי סמ"ג שכ' דודאי מספק לא היינו מחזיקים ריעותא שנטמאו השמנים שבהיכל במת אבל הואיל ששקצו היונים את המזבח והקריבו עליו לע"ז א"א שלא הכניסו לשם תקרובות ע"ז שמטמא באהל כמת ע"ש. וצ"ע דהיינו לריב"ב בחולין י"ג ע"ב וע"ש בתוס'. אבל לרבנן לא הוה תקרובות ע"ז אלא מדרבנן שיטמא ומסתבר דלענין הקרבה במקדש לא גזרו. ועיין מ"ש תוס' במגילה יו"ד ע"א ד"ה שמעתי וכו'. והנלע"ד בזה דודאי אלו הי' השמן שבהיכל ניכר לנו ע"י חותמו של כה"ג וכיוצא בו שזה הוא אותו השמן בעצמו שהניחו הכהנים בהיכל טרם שנכנסו גוים להיכל אזי בודאי לא הוה מוחזקים ריעותא שיטמא. אך כיון שלא הי' מונח בחותמו של כהן גדול א"כ מי יימר לנו שהי' להשמן חזקת טהרה מעולם דלמא מעלמא הביאוהו הגוים. מה תאמר נימא כאן נמצא וכאן הי' מעולם בהיכל. לזה י"ל לפי מה דאמרי' במס' ע"ז פרק ישמעאל נ"ב ע"ב ובאו בה פריצים יחללוה מכיון שבאו בה פריצים לבהמ"ק נתחללו כל הכלים מקדושתם ומשמע שם ברמב"ן במלחמות ה' משום שהגוי קונה בשבי' מדינא והרי הוא שלו נמצא לפ"ז השמן הזה המונח בהיכל הוא ברשות הגוים הפירוצים שקנאו אותו וא"כ אדרבא נימא כאן נמצא ברשותן של גוי וכאן הי' מעולם. ולא הי' של ישראל לעולם ומאן לימא לן למיזל בתר המקום שנמצא בו לומר כאן במקום ההיכל נמצא וכאן הי'. אדרבא נימא כאן ברשותן של גוים נמצא וברשותן הי' מעולם ועיין סברות אלו בכתובו' ס"פ המדיר בסוגי' דמומין בשיטת רש"י ותוס' ורז"ה ור"ן וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף