צרור המור/בראשית/כז

צרור המור ‏ בראשית כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טו

ותקח את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. כי היה מכיר אותם יצחק כשעשו נכנס לפניו מלובש בהם. ונאמר בעשו בנה הגדול וביעקב בנה הקטן. להודיענו הנס הגדול שנעשה עמו שהיו הבגדים של עשו בנה הגדול והלבישה אותם ליעקב בנה הקטן והיו כמדתו כאלו נעשו לעצמו. וזה כענין שאמרו במדי שאול שהיה ארוך משכמו ומעלה על כל העם ועשו לדוד הקטן כמדתו כאלו היו שלו. והטעם בזה לפי שכבר אמרו חכמים ז"ל שהיו אלה הבגדים של אדם הראשון ובם היו מצויירים כל החיות והעופות כאלו היו חיים ובאו לידי נמרוד. ולכן נקרא נמרוד גבור ציד לפי שכל החיות והעופות היו באים מעצמם אצל הבגדים וצד אותם נמרוד. וחמדם עשו הרשע והרג לנמרוד וגזלם ממנו. ולכן נקרא איש יודע ציד גם כן. ואותו היום סבב השם שלא לבשם. ונתאחר בצידה בענין שיקבל יעקב הברכות. ולפי שיעקב בא לתקן העולם שהשחית אדם הראשון בקללותיו. ולכן היו ברכותיו של יעקב מעין קללותיו של אדם הראשון כמו שנפרש בע"ה. לכן היה ראוי שילבש יעקב אלו הבגדים לכבוד ולתפארת לקבל הברכות:

טז

ואת עורות גדיי עזים הלבישה על ידיו. להטעות את אביו. ולכן הטעוהו בניו בגדי עזים בענין יוסף. וכמו שנאמר כאן האתה זה בני עשו אם לא. כך נאמר שם הכתונת בנך היא אם לא. וכמו שאמר כאן ולא הכירו כי היו ידיו שעירות בסבת עורות גדיי העזים. כך נאמר שם ויכירה ויאמר כתונת בני היא זאת. ומזה היה מתיירא יעקב כשאמר והבאתי עלי קללה ולא ברכה. ולפי שלנתינת הברכה צריך שמחה לשתחול הנבואה. לזה אמר הגישה לי ואוכלה למען תברכך נפשי. ולכן לשמחו ויבא לו יין וישת. ולפי שצריך המברך לראות פנים בפנים למי שרוצה לברך ויצחק כהו עיניו. אמר גשה נא ושקה לי בני. כמו שאמר ביעקב ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות וינשק להם. ולפי שיעקב לא היה כל כך זקן אמרו ז"ל כבדו מזוקן מזוקן של יצחק. רצו לומר כי בעבור שהוא הטעה לאביו דכתיב ביה ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות וקבל הברכות. לכן כבדו עיניו מזוקן של יצחק:

כז

ואמר וירח את ריח בגדיו. ולא אמר את ריחו. להורות כי בבגדים היה הריח כריח שדה אשר ברכו ה' הוא ריח ג"ע. לפי שהיו הבגדים של אדם הראשון שעמדו בגן עדן וקבלו אותו ריח משם. ולכן אמר ויאמר ראה את ריח בני. כאלו מדבר עם אדם הראשון שהיה עומד שם לצאת מקללותיו. וא"ל ראה אתה שעמדת בגן עדן ואתה מכיר ריח גן עדן. כי ריח בני הוא כריח שדה אשר ברכו ה'. ואם כן ראוי הוא לברכה אחרת ויתן לך האלהים. או יאמר ראה ריח בני כמדבר עם השכינה העומדת שם להסכים בברכותיו. וזהו ראה ריח בני איך הוא ראוי לברכה. והוא כמו ראה אנכי נותן לפניכם. וכן ראה אתה אומר אלי. והביטה ריח בני שהוא כריח שדה אשר ברכו ה'. ואם ריח בני הוא מבורך כ"ש הוא עצמו. ולכן ויתן לך האלהים מטל השמים. רוצה לומר האלהים הנזכר במלת ראה ריח בני:

כח

ויתן לך האלהים. בכאן רצה להוציא לאדם הראשון מקללותיו. ולברך ליעקב העומד במקומו לתקן העולם שנשחת מקללתו של אדם הראשון. ולזה רמזו במדרש הנעלם שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם קדמאה. כי היופי והנעימות שהיה לאדם הראשון קודם החטא נסתלק ממנו בחטאו. ולקחו יעקב בברכתו וחזרה הארץ ליופיה הראשון והוציאה מהקללה. וכנגד מה שנאמר בקללת אדם הראשון ארורה האדמה בעבורך. נאמר כאן בברכת יעקב ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ. כי אז השמחה בכל העולם ולא יוסיף עצב עמה. אבל כשיש קללת חוסר גשמים כל העולם בעצב ודאגה. וזהו בעצבון תאכלנה. וכנגד מה שאמר בקללה וקוץ ודרדר תצמיח לך. אמר בכאן בברכה ורוב דגן ותירוש ולא קוץ ודרדר. וכנגד מה שאמר שם ואכלת את עשב השדה. אמר בכאן ותירוש וזה בארץ ישראל. וכנגד מה שנאמר בקללה בזעת אפך תאכל לחם לפי שהוא יגע בעבודת האדמה ואין לו שכירים ויוגבים. אמר כאן בברכת יעבדוך עמים והם יהיו עובדי האדמה כמו שנאמר ובני נכר אכריכם ויוגביכם. וכנגד מה שאמר בקללה כי עפר אתה ואל עפר תשוב שפל ונבזה. אמר בכאן בברכה הוי גביר לאחיך. הרי בכאן אדם הראשון מופשט מהקללות ומלובש בברכות. ולא די זה אלא שנתן לו רשות לברך ולקלל לאחרים. וזהו אורריך ארור ומברכיך ברוך:

ל

ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו. לא אמר מאת יצחק אביו אלא מאת פני. לרמוז על השכינה שהיתה שם שנקראת פני ה' כדכתיב פני ילכו. ואולי לזה אמר יצא יצא שתי יציאות. א' לו וא' לשכינה שנסתלקה מיצחק בביאת עשו. ולכן אמרו ויחרד יצחק חרדה גדולה שראה גיהנם פתוח תחתיו אחר שנסתלקה ממנו שכינה. ולכן שאל לפי דעת רז"ל מי איפה מי נאפה בתנור זה של גיהנם. והתשובה הצד ציד עשו הרשע. ואמר ואוכל מכל. לרמוז על השכינה שנקראת כל. ואמר זה להורות שכל מה שאכל היה בו טעם כל. ולפי שיצחק הרגיש בדבר זה. חזר לומר גם ברוך יהיה. כשמוע עשו את דברי אביו חרה לו עד מאד. שנראה שאביו הסכים בברכה ולא עשה יעקב הדבר מעצמו. ושכח לאחיו וחזר לאביו וצעק צעקה גדולה ומרה. ויאמר ברכני גם אני אבי כמו שברכת לו. או רמז ברכני גם אני אבי על מה שאמר יעקב האתה זה בני עשו ויאמר אני. כלומר שברכת ליעקב לפי שאמר אני בנך בכורך עשו. לפי שחשבת שהיה עשו. כל שאר שיש לך ברכני שאני עשו באמת. וזהו ברכני גם אני אבי. ולזה השיב יצחק ואמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. כלומר שהוא קבל ברכתך יותר כבר. ואיך אברכך אחר שבמרמה לקח הברכה הראויה לך:

לו

ויאמר הכי קרא שמו יעקב. כלומר עכשו אני רואה שלכן קראת שמו יעקב לפי שעתיד לעקבני זה פעמים. באופן שעכשיו נתברר לי שמתחלת הסכמת השם בדבר זה אחר שקראת שמו יעקב. ואחר שאלו הברכות ראויות לו מתחלה. בהכרח הוא שאצלת לי ברכה מיוחדת לי. כי אחר שאין האנשים שוים. הברכות לא יוכלו להיות שוות כי ברכת ראובן אינה ראויה לשמעון. ולכן אמר הלא אצלת לי ברכה:

לז

ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך. ואין ברכה מיוחדת. אחר שבכלל ברכותיו ברכתיך. כי אני שמתי אותו אדון לביתך ומושל בכל קנייניך ואתה כעבד לו. ולפי שהיה עשו בנפש מרה לא רצה לומר בפירוש שהיה עבדו. אלא אמר הן גביר שמתיו לך. וחזר ופירש ואמר ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. וידוע שלא היה לו אח אחר. והוא הסתיר הדבר מפני צערו. ורצה לומר לו שהברכה שהיתה ראויה לו. היא היות גביר ומלך לפי גאותו שיהיו לו עבדים אלף אלפין. ושיהיה מושפע מטובות זה העולם שהן דגן ותירוש. ואלו הברכות כבר קבלם יעקב באופן שלא נשאר לך ברכה מיוחדת. ולכן שאר הברכות שלא היו ראויות לעשו לא הזכירם לו. לפי שזה השיב על מה שאמר הלא אצלת לי ברכה מיוחדת לי ואלו הברכות היו מיוחדות לו. אבל הברכה הראשונה והאחרונה שהם העיקריות לתגמול הנפש. שזהו כריח שדה אשר ברכו ה' שהוא גן עדן ועולם הבא. וכן אורריך ומברכך שזה כח אלהי מצד הנשמה החצובה מכסאו שיש לעם ישראל. לא עשה כן לכל גוי שיהיה לו כח לברך ולקלל. לא הזכירם לו. לפי שלא היו ראויות לו ולא מיוחדות לו ולמאמרו שאמר הלא אצלת לי ברכה. ולכן תמצא שאמר כאן ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר. כי לא היה לו לומר אלא ויאמר הן גביר. כאומרו למעלה הן גביר ויאמר בא אחיך. אבל הרצון בזה כי על כל העבר לא היתה תשובה אלא דחייה שדחה אותו בקש כאומרו בא אחיך ויקח ברכתך. ידוע שלכל אחד מהבנים ראוי שיהיה לו ברכה מיוחדת כאומרו איש אשר כברכתו ברך אותם. אבל עכשיו שהיתה תשובה אמיתית כמו שראויה מאב לבן. אמר ויען יצחק ויאמר לעשו. לפי שכאן גלה לו הטעם האמתי שלא היה רוצה לברכו. ולכן אמר ולך איפה מה אעשה בני. כי בני אתה והייתי רוצה לברכך. אבל איני יכול. ויאמר עשו אל אביו. כלומר אחר שאתה אבי. איך אתה מתנהג עמי באכזריות. הברכה אחת היא לך אבי. ברכני גם אני אבי כמו שברכת לו. אחר שקראת אותי בני ברכני גם אני אבי כאב לבן שחייב לברכו. ואע"פ שלא תתקיים. וישא עשו קולו ויבך. אחר שראה שאין לו תקוה. ורמז גם כן באומרו הברכה אחת היא לך אבי. לפי שאע"פ שהפציר עשו ביצחק. לא רצה לברכו אלא אמר בא אחיך במרמה. וכן גם ברוך יהיה. ושילש ואמר הן גביר שמתיו לך ולך איפה מה אעשה בני. באופן שבכל זה היה מחזיק בדברו הראשונה. לכן אמר לו הברכה אחת היא לך. אין זה ראוי לאדם כמוך בעל שינויים. כי לשם יתברך ראוי זה. כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה. ואמר אני ה' לא שניתי. אבל אתה שאתה אדם ולא אל. אין ראוי לעמוד בדבור אחד קיים. וזהו הברכה אחת היא לך. ובפרט שאתה אב לבנים רבים. ולכל אחד צריך שינוי בברכתו לפי הכנתו ולפי פעולותיו. וזהו אבי. ולכן ברכני גם אני אבי כאב לבנים יהיה מה שיהיה. ולכן אמר ויען יצחק אביו ויאמר אליו. כאב לבן בלי נבואה ורוח הקודש. ולכן לא אמר ויתן לך האלהים כמו ביעקב. אלא ברכה הפוכה בלי ברכה. הנה משמני הארץ יהיה מושבך. ואחר כך ומטל השמים מעל. והנה משמני הארץ א"א שיהיו בלא טל בראשונה. וכאן אמר הטל באחרונה. אבל ליעקב אמר ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ:

מ

ועל חרבך תחיה שהוא אומנות רציחה. ואחר שאתה רוצח אין ראוי שתהיה ארצך אלא בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע אלא בדרך מקרה. כמו שאמר דוד על שאול הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם. ולכן לא אמר לו מטל השמים בראשונה. ואת אחיך תעבוד. אף על פי שתהיה בעל החרב. וכן רמז לו ועל חרבך תחיה שיהיה בעל דילטורא על ישראל. להיות רכיל לעלות ולהשטין בלשון רמיה הנקראת חרב פיפיות כאומרם הוא שטן וכו'. ועם כל זה ואת אחיך תעבוד וכו'. כי אתה כעבד תלך לפניו שרוצה להרוג לאדוניו והיה כאשר תריד בשיחך ותדבר האמת מדוע מעשיהם. ופרקת עולו. ודעתי עוד בזה באומרו ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושביך. לפי שיש בכאן מקום עיון למה אמר ויען יצחק אביו. כי די שיאמר ויאמר אליו הנה משמני הארץ וגו'. ועוד למה אמר יהיה מושביך שנראה שבהכרח הוא שיהיה משמני הארץ מושבו. ועוד למה אמר משמני הארץ בראשונה ומטל השמים באחרונה. והיה ראוי להיפך. ועוד מה רצה לומר והיה כאשר תריד. והנראה שיצחק עמד על משמרתו הראשונה שאמר בא אחיך ויקח ברכתך. באופן שבשום ענין לא רצה לברכו. וכשראה שעשו נשא קולו ויבך. נכמרו רחמיו עליו והמו מעיו לו ומצד זה ענה לו כאב לבן. וזהו ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושביך. כלומר אינך צריך לברכתי. כי אחר שאתה רשע והולך אחר מראה עיניך ואחר התענוגים לרעות בגנים ובשדות לצוד ציד להביא. לא יחסרו לך טובות העולם הזה כי דרך רשעים צלחה ויציצו כל פועל און. ולכן בהכרח הוא כי משמני הארץ יהיה מושביך. ואמר ומטל השמים מעל לרמוז כי אף על פי שזה אינו מן הראוי שיצליחו דרך הרשעים. כן הוא דרך העולם. ואף על פי שהוא דרך הפכי. כן ראוי שתהיה ברכתך הפוכה. משמני הארץ בראשונה ואחר כך טל השמים מעל. לרמוז לו שברכתו הפוכה ושלא כדין. אבל ביעקב אמר מטל השמים ומשמני הארץ. וכל זה אמר לו כאב לבן בלי נבואה ובלי שכינה. ולזה לא הזכיר בכאן ויתן לך האלהים אלא ויען יצחק. שהוא מאמר מופשט כאב לבן. ואף על פי שאתה רשע וגזלן ושופך דמים וחרב פיפיות בידך לא יועיל לך כלום. ולעולם תהיה לו עבד עולם. ולא תחשוב כי בחרבך הקשה תוכל להנצל ממנו. וזהו ועל חרבך תחיה. ואע"פ שהכל מתיראים מבעל החרב ועובדים אותו. אתה לא תהיה כן אלא ואת אחיך תעבוד. אבל התיקון שלך הוא והיה כאשר תריד כלומר כאשר תריד ותצטער ותתחרט ממעשיך הרעים. מיד ופרקת עלו מעל צוארך ותהיה שוה לנו ולא תהיה לו עבד עולם שגדול בעל תשובה. אבל באופן אחר ואת אחיך תעבוד:

או יאמר והיה כאשר תריד. כשתצטער באורך הזמן ולא תוכל לסבול המשא ופרקת עולו מעל צוארך. באורך הזמן יחטאו ישראל ותמשול עליהם. אבל אם הם יהיו טובים ואת אחיך תעבוד. ובזוהר כתבו הכי קרא שמו יעקב מלה בלי טעמא נפק רוקא מפומיה. רמזו בזה על רשעת עשו שאמר הכי קרא שמו ולא אמר לכן קרא שמו או לשון אחר. אלא הכי מלה בלי טעם. באופן שכשאמר' יצא הרוק מפיו כאומרו הכי לרמוז שבמר נפשו שלא היה. יכול להרוג ליעקב רק למעול ולקלל במלכו ואלהיו ואביו. לומר כי אביו או אלוהו קראו יעקב מתחלה לעשות אלו הערמות והתחבולות. והתחבולה נראית אחת והם שתים. ולכן לא אמר ויעקבני אלה פעמים אלא זה פעמים. דבר אחד שהיא כשתים. וזהו את בכורתי לקח ועתה לקח ברכתי. ובכורתי הוא שוה באותיותיו. וכן כי עתה שבנו זה פעמים. לא אמר אלא פעמים. אלא זה דבר שהוא כשתים. שבנו כמו בשנו. כלומר כבר שבנו ולא היינו בבושת עם האיש. אחר כך אמר וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו. הרמז בזה כי עשו ידע והכיר בדברי אביו שהוא הסכים בברכה ומדעתו נתנה לו. ועם כל זה נטר איבה ליעקב וגזמו ואמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. וזה משל הדיוט אשם החמור וכו'. וזהו על הברכה אשר ברכו אביו:

מב

ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול. להורות על מוסרה וטוב טעמה. שאף על פי שיעקב לקח הבכורה והברכה. היתה נוהגת עם עשו כבן בכור ועם יעקב כבן קטן בענין שלא יוסיף לשנוא ליעקב יותר. ואמרה ליעקב ועתה בני שמע בקולי. כמו ששמעת פעם אחרת. ולך בני בא בחדריך עתה בזה העת שהוא עת הכעס חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. מאלו השני דברים שעשית לו מהברכה ומהבכורה. ולכן כפלה ואמרה עד אשר תשוב חמת אחיך מהברכה. כי עתה חמתו בערה בו. וכן עד שוב אף אחיך ממך מהברכה ושכח את אשר עשית לו. וכשאראה שיעבור זעמו ושלחתי ולקחתיך משם:

מו

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת. בא זה להורות על חכמתה וחסידותה שלא גלתה ליצחק דברי עשו בנה שהיה רוצה להרוג ליעקב. כדי שלא לשלח מדנים בין אחים. ועוד לפי שהיתה יודעת שבחיי אביו לא יעשה לו רע כמו שאמר יקרבו ימי אבל אבי. ולכן תלתה הדבר בבנות חת ואמרה קצתי בחיי מפני בנות חת. וזה יורה ג"כ על חכמתה שרצתה לידע מצפוני לבו של יצחק. כי אולי לפי אהבתו עם עשו היה בלבו שמץ איבה עם יעקב. לפי שלקח את הבכורה והברכה מעשו בנה הגדול. ולכן תלתה הדבר בבנות הארץ ואמרה בלבה אם יצחק לבו שלם עמו הוא יצוהו ויברכהו עתה מחדש. בענין שתהיה הברכה מדעתו ותהיה קיימת מהראשונה. ולכן אמרה אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה. ואעפ"י שכולם היו אסורות כנעני חתי חוי אמורי. אבל אולי היו יותר יפות מהאחרות. או היו בגבולם. וזהו מבנות חת כאלה שאנחנו בתוכם. ואולי רמז כאלה על נשי עשו שהיו בת בארות החתי ובת אילון החתי. ולכן אמרה אם לוקח יעקב כמו שלקח עשו מבנות חת כאלה לאשה שהן כלותינו והן מורת רוח. למה לי חיים. ולפי שיצחק הבין דבריה. אמר שקרא מיד ליעקב ויברך אותו ויצוהו. ולכן אמר בכאן ויקרא שהוא לשון חבה. שחבבו בברכות רבות. וזהו ויברך אותו ויאמר אליו:

והנה בכאן הזכיר קריאה וברכה וצואה ואמירה. סימן שיקבלו בניו התורה בקריאה ואמירה וצואה וברכה. כי כולם נזכרו בתורה. וכולם רמוזים בכאן בדבריו. קריאה לשון חבה שחבבו בדבריו ובברכותיו. אמירה ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען לכלול כולם. צואה שהוא לשון זירוז הוא מה שאמר קום לך פדנה ארם בזריזות וקח לך משם אשה מבנות לבן הכשרות הראויות לך. וזהו וקח לך משם אשה יראת ה' ברוכה ואל שדי יברך אותך. ואולי הברכה והצואה הוא דבר אחד כי אחר שציוהו שלא יקח אשה מבנות כנען אין לך ברכה גדולה מזאת. וזהו ויברך אותו ויצוהו לא תקח אשה. אבל ואל שדי יברך אותך ויתן לך את ברכת אברהם אינה ברכת יצחק. אלא ברכת השם שיברך אותו לעתיד בברכת אברהם. ואולי שבירך אותו באל שדי שהוא שם חזק לשדד המערכות והמזיקים. לפי שהיה הולך לפדן ארם אצל לבן הארמי שהיה מכשף וקוסם. והיה צריך זה השם לשדד ולשבר ולבטל כישופיו וקסמיו. וזהו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך בבנים ובבנות ולא תשאר בארץ טמאה. אלא מיד תבא לארצך שהיא ארץ קדושה. וזהו ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגוריך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.