משך חכמה/דברים/כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה דברים כח

ד

ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך. במדרש למה הקדים פרי אדמה לבהמה לאמר לך מה פרי אדמה צריכה עישור אף פרי בטנך, וזה המילה שהוא אחד מעשרה שליטים כדאמר סוף פ"ג דנדרים, ואי דהא פרי בבהמה צריכה ג"כ עישור, אבל המילה מלבד מצותה הוא תיקון גם לגוף האדם, וכדאמר פרק יוהכ"פ וכן מאוסה הערלה כו', וכן פירש בתרומת הדשן דמשו"ה מיחשב תיקון לשבת משום דכשהוא ערל אסור לסוכו שמן תרומה וכיו"ב, והוא תיקון לגוף האדם לבד המצוה, לכן דומה לפרי אדמה ששם המעשר טובל, משא"כ במעשר בהמה שאינו טובל, וכן במעשר שרי לנסויי ולבקש שכר כמו שאמרו בחנוני נא, עיין פ"ק דתענית, לכן תקנו בברכה על המילה לבקש שכר עליה בשכר זה א"ח צוה להציל ידידות שארינו משחת כו'. ודו"ק. ד"א כדאי שתכפר פרי אדמתו על פרי בטן, שהשתוקקות ישראל לאה"ק הוא לא לצורך דברים מותריים שאמרו רז"ל אתהלך בארצות החיים הלא צור וקסרי תמן שובעא תמן זולא, ורק שהן מסתפקים בדברים הכרחים, לכן בפרי בטן כדאי שיתכפרו בפרי אדמה, אבל פרי בהמה שהמה דברים שאינן נאכלין אלא לתאבון ענין מותר, לזה לא ישתוקקו אשר בצור וקסרי הוא מצוי יותר מבאה"ק.

ח

יצו ד' אתך את הברכה באסמיך, בדבר הסמוי מן העין שיתרבו האסמים כו', וברכך בארץ אשר ד' אלדיך נותן לך, היינו כמו ששנו מעולם לא אמר אדם צר לי המקום בירושלים, וזה שאם יתרבו אנשי ישראל תחזיקם הארץ ותהיה למזון ולמחיה להם, והוא שאמר וברכך בארץ, ר"ל שגם הארץ עצמה תתברך להיות יותר רחבה וגדולה מכפי שהיתה בעת הכבוש, וכמו הברכה באסמיך האוסם הוא דבר המתברך כן הארץ הוא דבר המתברך.

יד

ולא תסור מכל הדברים כו' ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם. בגמרא ב"ב פ"ט ברכן בשמונה מוהיה אם שמוע כו' עד לעבדכם. ותמוה הא זה תנאי הברכה כי תשמע כו' ולא תסור. ונראה ברור דהך ולא תסור הוא ברכה על בטול ע"ז, היינו יצרא דעו"ג, וזה הכל בא"י וכמו שאמר והותירך ד' כו' על האדמה כו', וכמו דאמר בגמ' ערכין דף ל"ב על אנשי כנה"ג בשלמא משה כו' דלא הוה ליה זכותא דארעא דישראל כו', ועיין דברי הרמב"ן בספר המצות סוף שרש ד', ודו"ק.

טו

והיה אם לא תשמע כו' ובסוף הפרשה כתיב כי לא שמעת כו'. כי על מה שעבר בעת הצרות אין האדם נידון שדקדוקי עניות מעבירין האדם ע"ד וע"ד קונו, וכן אמר רשב"י יכול אני לפטור העולם כולו מן הדין כו' שכורת ולא מיין כו', ורק העון מה שלא שמע קודם שנתיסר, ולכן כתוב בתחלת הפרשה אם לא תשמע ואח"ז כתוב כי לא שמעת בעבר, לא כן בברכות השכר יגיע על ששומר התורה כשהוא מתברך והעושר אינו מגבה לבבו עבור זה בא השכר, לכן בכל הפרשה כתוב כי תשמע אל מצות בהוה.

הנה יעוין ברש"י דכל התוכחה נאמרה מפי משה בלשון נסתר יכך ד', ישלח ד' יעו"ש, לבד קרא דישלח ד' בך את המארה כו' בכל משלח ידיך אשר תעשה כו' אשר עזבתני בלשון נוכח, והיה צ"ל אשר עזבתו. ויתכן דבפ' ראה אמר תאכלנו כו' והלוי אשר בשעריך ושמחת כו' בכל משלח ידיך השמר פן תעזב את הלוי כו', לכן אמר אם יעזבו את הלוי ישלח המארה בכל משלח ידך, ולפי שמשה ראש הלוים יאמר על אשר עזבתני בלשון נוכח, וכן אמר מלאכי בסימן ג' בחנוני נא בזאת כו'.

לא

שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו. אם אינו לעיניך בלא"ה אסור באכילה, רמז לבשר שנתעלם מן העין שאסור. עיין פרק גה"נ צ"ה.

לה

אשר לא תוכל להרפא מכף רגליך ועד קדקדך. פירוש כי שני מיני טהרה יש למצורע, אחד שנרפא הנגע ואחד שנהפך כולו לבן, לכן אמר אשר לא תוכל להרפא בלתי שיהא הנגע פשה מכף רגליך ועד קדקדך זה יהיה אופן הטהרה שלך. כן פירש יונתן בתרגומו.

מ

ושמן לא תסוך. בזה למדנו דשותה שמן אינו משלם חומש אם הוא תרומה דמזיק הוא לתרומה או להשותה, ועיין ריש פרק כיצד מברכין וגבי יין אמר ולא תשתה ממנו, ורק עומד שמן לסיכה, לכך הסך משמן ש"ת משלם חומש. ודו"ק.

מז

תחת אשר לא עבדת וכו'. והסבה לזה שלא עבדת הוא מחמת שהיה לך שמחה וטוב לב מרוב כל, ואל תשמחי ישראל אל גיל כעמים, שמריבוי הטובה שמחים, לא כן נתן לך ד' שצריך לחיות בהסתפקות, והרוב כל משמחה וטוב לב, וכמאמרם ז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו, וכמו שאמר לעיל ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלודיך, שזה צריך להיות השמחה כיון שד' נתן לו ודאי מצא חן בעיניו והגון לפניו, וע"ז ישמח.

מח

ועבדת את אויבך כו' ובחסר כל, זה דעת (נדרים מ"א) תחת כו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. יתכן דכמו דבן זומא התבונן כמה יגיעות יגע אדה"ר עד כו' חרש וקצר זרע עמר כו' לש ואפה ואח"כ אכל ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני כו' עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן כו' ואח"כ מצא בגד ללבוש כו', כן צריך האדם להתבונן אל חסדי הבורא ב"ה על השתלמות השכלי אשר כמה יגיעות יגע וחקירות ונסיונות עמל אברהם אבינו עד שהתבונן להרחיק הגלולים, ולהשכיל אמיתת מציאות השי"ת, ויחודו והשגחתו, והשארת הנפש, ואח"כ עמלו אבות הקדושים לעמוד על אמיתתו ויגעו אבותינו במצרים עד שנעשו ראוים לקבל תרי"ג מצות ותורתנו הק', והמה כולם אורות בהירים ומזהירים את הנפש אשר בכל אחת מהם יוכל האדם להתדבק בצחצחות האמיתית, הדבקות להיחיד האמיתי, ומה שיגעו כולם אני מוצא כל אלו מתוקנים לפני, כמה צריך האדם הנלבב להיות שמח ולהודות להשי"ת הטוב שזכוהו לכל זה. וזה בשמחה ובטוב לב מרוב כל, זהו מרוב הדיעות הצודקות והמשכילות, המזהירות בשכל האלקי, אשר זה יקרא הריבוי מכל, כמו שאמר על שלמה חכמה ותבונה הרבה כו' כחול כו'. וכבר התבונן החסיד בשער הבחינה, ז"ל והגדולה שבטובות שהטיב בהם הבורא לאדם כו' התורה הנתונה כו' כו', על זה צריך האדם לשמוח ולתת שבח והודיה להשי"ת מעומק לב ולהתנחם בזה על כל מדוי לבבו והמקרים המעיקים לו בשנות ימי חייו הספורים המועטים בעולם הנפסד והעובר.

נח

אם לא תשמר לעשות כו' והפלא ד' את מכותך. מכאן דרשו ז"ל דעל לאו שאין בו מעשה אין לוקין רק מקלל חבירו בשם, משום דכתיב ליראה, ליראה את שם ד' אלדיך, ובירושלמי דשבועות דריש מזה גם לנשבע בשקר בשם, יעו"ש ובספר אור שמח הל' תמורה בזה. ובריש מסכת מכות אמר דמוציא ש"ר ועדים זוממין לוקין אעפ"י שאין בהן מעשה שכן יש בהם צד חמור, יעוי"ש. ובפי' המשנה בואלו הן הלוקין כתב ועדים זוממין חשב להם דבריהם מעשה לפי שהן נצרכים להגיד עדותן בבית דין עכ"ל, נראה דזה טעמא דמוציא ש"ר הואיל ובא לב"ד והביא עדים והוציא ש"ר בבית דין מיחשב כמעשה ולוקה. ואולי הוא זה צד חמור דעבירה דמתעבדא בפני בית דין שרוצה שב"ד ידונו שלא כדין ע"י אמירתו שקר בפניהם לוקה אף שאין בה מעשה. נראה לי, משום דמושב ב"ד נקרא על שם ד' יתברך, והמשפט לאלדים, ואלדים נצב בעדת אל הוי בכלל אם לא תשמר כו' ליראה את ד' הנכבד והנורא, זה נושא השם הנכבד והנורא, ע"ז נאמר והפלא ד' ולוקה. ודו"ק. ולכן ביד ב"ד לנקות, וכיון שנקלה הוא כאחיך ופטור מכל רע ומעותד לכל טוב סלה.

סא

גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזאת. זו מיתתן של צדיקים, דימותו שלא לראות ברעה, אבל מש"כ בתורה מיתת אהרן ומשה וכיו"ב הוא לכפר על הדור, והראיה מכל הטוב הבא אחריהם, ומבאר ונשארתם מתי מעט [קוטן המעלה] תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב [היינו הצדיקים] וכמו דאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים. ועיין ירושלמי ולא תימא ר"י כו' עלמא נפל וחד כוכבא סמיך ומנו ר"י. וזה שאמר ישעיה י"ג הנה יום ד' בא יום אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה כו' כוכבי השמים וכסיליהם לא יהילו אורם [זהו מיתת צדיקים], לכן ופקדתי על תבל, יעו"ש.

גם כל כו' אשר לא כתובה בספר התורה הזאת. יעוין רש"י פ' נצבים כי הטפחה תחת בספר, והזאת הוא על התורה, לכן לשון נקבה, יעוי"ש, דלמאן דאמר ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלודים על שמונה פסוקים מוימת משה, אם כן מיתת צדיקים להגין על הדור, כמו משה, כתוב בספר התורה, אבל לא בתורה עצמה, כי אחרי מות משה אין תורה, כמו שאמר זכרו תורת משה, וזה עיקר משלשה עשר עקרים.

אמר רב לר"ש ב"ש אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. יבואר בהקדם מה שהאדם קיים במין מצד חומרו ככל הנמצאים השפלים וקיים באיש מצד נפשו השכלית ככל האישים העליונים וכגרמי השמים. והנה טרם בריאתו היה ג"כ שכל נבדל משיג את בוראו כמאמרם בנדה דף ל' והיה קיים אישיי וירד לעולם השפל כדי לעשות מצות מעשיות התלוים בחומר, וכתשובת משה למלאכים כלום יש בכם גנבה כו', ולכן אמרו הלומד שלא ע"מ לעשות (ירושלמי פרק היה קורא). נח שנהפכה לו שליתו ע"פ, משום דגם אז היה שכל נבדל משיג בוראו יתברך (קרבן אהרן בהקדמה), וכן אם מלמד לאחרים אז לימודו לתכלית, היינו שהוא קיום במין מצד הנפש, ולכן גם הלומד שלא ע"מ ללמד אמרו כן נח לו שלא נברא כו', ואף הקיום במין מצד חומר מצאנו בתורה שכוונתו שיהא קיים במין מצד הנפש, כמו שאמר השי"ת כי ידעתי אשר יצוה את בניו אחריו, ולכן אמרו ביש נוחלין בכו בכה להולך כו' זה הולך בלא בנים, זה הולך וכו' תלמוד, היינו ששניהם קיים במין ולתכלית אחד, ולכן אמרו בחלק אדם לעמל כו' זה ללמוד ע"מ לעשות ללמוד ע"מ ללמד, שרק לזה יולד וכמו שבארנו.

ובזה יובן מש"כ בחדושי לכתובות על הא דמצאנו בירוש' ברכות מי לא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב, ובסוכה פרש"י שהולכים ללמוד תורה פטורין מן הסוכה ולולב, ופרשתי תמן דלשימוש ת"ח היינו לימוד הגמ' שרי, עיי"ש. ולפ"ז הטעם מופלא, דאם ללמוד תורה הלא היה יכול טרם שנברא, וע"כ רק לעשות, ולכן להכנה דמצוה היינו עשיית סוכה ג"כ מבטלין דברי תורה, אבל ללמד אף הכנה דילה ג"כ עדיפה מקיום מצוה, דמצות ת"ת גדולה באפשר לקיים המצוה ע"י אחר, וכמאמר ירושלמי פאה, וזהו שימוש ת"ח להבין טעמי ההלכה על בוריה שאז יוכל ללמד לאחרים, שבלא שימוש ת"ח אינו יכול ללמד לאחרים, וכמו דאמרו בסוטה מבלי עולם אלו ת"ח המורים הלכה מתוך משנתן, ומטעם זה אמרו בברכות איזה ע"ה שקרא ושנה כו' ולא שימש ת"ח משום שאינו יכול להועיל לאחרים, ולכך לקיום מצוה מבטלין מלימוד תורה דע"ז נברא וזה היה יכול לקיים גם קודם שנברא. וזה שאמר רב אחים לי, דרב לימד לאחרים והרבה ישיבות וכמו דפרש"י ריש גיטין מכי אתא רב לבבל ובב"ק פ', ולכן רצה שיתקיימו הישיבות והלימוד תורה שקבע בחייו למען יהיה קיום גם במין מצד הנפש, וזהו דהתם (היינו בעולם החומרי) קאימנא מצד הנפש ג"כ. והבן.

וע"ד צחות אפשר דאמר רב לרב שמואל ב"ש משום דמלמד אסור לבטל גם למאלכת שמים מלימוד התנוקות, רק לתועליות שלהם שרי, ואמרו כל מי שאינו בוכה על אדם כשר כו' בניו קטנים מתים, וא"כ אם לא יבכו אז לא יהיה תועליות לתינוק ואסור ליבטל מלימודו, ולכן רב שמואל ב"ש שהיה מלמד תינוקות ורב למדו איך להתנהג בכ"מ, עיין כתובות נ' וריש ב"ב, וא"ל אחים לי היינו לבכות כו'. ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.