תורה תמימה/ויקרא/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ ויקרא כא

א

אמר אל הכהנים. תניא, הכהנת מותרת לצאת לחוץ לארץ, מאי טעמא, אמור אל הכהנים ולא אל הכהנת . (ירושלמי סוטה פ"ג ה"ז).

אל הכהנים. הכהנים – להוציא חללים . (תו"כ)

בני אהרן. תניא, יכול יהיו ישראל מוזהרין על מגע נבילה, ת"ל אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא, בני אהרן מוזהרין ואין בני ישראל מוזהרין, ואם על טומאה חמורה אין מוזהרין, על טומאה קלה לא כל שכן . (ר"ה ט"ז ב')

בני אהרן. הכהנת מטמאת למתים, מאי טעמא, אמור אל הכהנים בני אהרן, בני אהרן ולא בנות אהרן . (סוטה כ"ג ב')

בני אהרן. בני אהרן – לרבות בעלי מומין . (תו"כ)

ואמרת אלהם. אמור ואמרת אליהם מה ת"ל, להזהיר גדולים על הקטנים דלא לטמאון בידים . (יבמות קי"ד א')

לנפש לא יטמא. לנפש – לרבות את הדם והטומאות הפורשות מן המת . (תו"כ)

לא יטמא. נאמר כאן לא יטמא ונאמר בכה"ג לא יטמא (פ' י"א), מה לא יטמא שבכה"ג חייב בלא יבא ולא יטמא, אף לא יטמא האמור בכהן הדיוט חייב בלא יבא ולא יטמא . (שם)

לא יטמא בעמיו. בזמן שעמיו שם אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה . (שם)

ב

כי אם לשארו. שארו זו אשתו, וכתיב (פ' ד') לא יטמא בעל בעמיו להחלו, יש בעל שמטמא ויש בעל שאינו מטמא, הא כיצד, מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה . (יבמות כ"ב ב').

הקרוב אליו. הקרוב – למעט אח הארוסה, אליו – למעט את הגרושה . (תו"כ).

לאמו. אפילו נתדללה . (תו"כ).

ולאביו. אפילו רק אביו מוחזק . (שם).

ולאביו. בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר . (שם).

ולבנו ולבתו. אפילו פסולים, חוץ מבנו ובתו מן השפחה ומן הנכרית . (יבמות כ"ב ב').

ולבנו ולבתו. לבנו ולבתו הקיימים, יצאו בנו ובתו הנפלים . (תו"כ).

ולאחיו. לאחיו בין כשר בין פסול . (שם).

ולאחיו. לאחיו מן האב ולא לאחיו מן האם . (שם).

ג

ולאחותו. לאחותו בין כשרה בין פסולה . (שם).

ולאחותו. לאחותו מן האב ולא לאחותו מן האם . (שם).

ולאחותו הבתולה. הבתולה – פרט לאנוסה ומפותה, יכול שאני מוציא את הבוגרת ומוכת עץ, ת"ל אשר לא היתה לאיש, מי שהווייתה ע"י איש, יצאו אלו שאין הווייתן ע"י איש . (יבמות ס' א').

הקרובה אליו. הקרובה – לרבות ארוסה שנתגרשה, אליו – לרבות את הבוגרת . (שם שם).

אשר לא היתה לאיש. פרט לארוסה . (יבמות ס' א').

לה יטמא. לה הוא מטמא ואינו מטמא לאברים . (נזיר מ"ג ב').

לה יטמא. לה יטמא – מצוה, לא רצה מטמאין אותו על כרחו . (זבחים ק' א').

לה יטמא. מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק . (תו"כ).

לה יטמא. לה הוא מטמא – אבל אינו מטמא לאחרים עמה . (שם).

ד

בעל בעמיו. בזמן שעושין מעשה עמיו ולא בזמן שפורשין מדרכי צבור . (שם).

להחלו. עד שעה שימות . (נזיר ס"ג א').

להחלו. מי שאינו מחולל, יצא מי שמחולל ועומד . (שם).

ה

לא יקרחו קרחה. נאמר כאן קרחה ונאמר להלן [פ' ראה] ולא תשימו קרחה, מה להלן על מת אף כאן על מת . (מכות כ' א').

לא יקרחו קרחה. ת"ר, יכול אפילו קרח ארבעה וחמשה קריחות לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל קרחה, לחייב על כל אחת ואחת [שם שם]

קרחה בראשם. מה ת"ל בראשם , לפי שנאמר (פ' ראה) ולא תשימו קרחה בין עיניכם, יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים בלבד, ת"ל בראשם – לרבות כל הראש [שם שם]

לא יגלחו. ת"ר, יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב, ת"ל (פ' קדושים) לא תשחית את פאת זקנך, אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב, ת"ל לא יגלחו, הא כיצד, גלוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער . (שם כ"א א' ).

לא ישרטו שרטת. נאמר כאן שרטת ונאמר להלן (פ' קדושים) ושרט לנפש, מה להלן על מת אף כאן על מת . (תו"כ).

לא ישרטו שרטת. יכול על חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל שרטת, לחייב על כל שריטה ושריטה . (תו"כ).

קדושים יהיו. כלל אמרו ביבמה, כל שאסורה איסור קדושה חולצת ולא מתייבמת , ואיזהו איסור קדושה, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין ולממזר, ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו . (יבמות כ' א').

ולא יחללו. תניא, רבי סמאי אומר, רמז לטבול יום שאם עבד חלל מניין , ת"ל קדושים יהיו ולא יחללו, אם אינו ענין לטמא ששימש תנהו ענין לטבול יום ששימש, ויליף חילול חילול מתרומה, מה להלן במיתה אף כאן במיתה . (סנהדרין פ"ג ב').

הם מקריבים. הם ולא הלוים . (תו"כ).

והיו קודש. לרבות בעלי מומין לקדושה . (סנהדרין נ"א ב').

ז

אשה זונה. אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות . (יבמות פ"א א').

וחללה. איזו היא חללה – כל שנולדה מפסול כהונה . (קדושין ע"ז א').

לא יקחו. ואפילו בהעראה, מאי טעמא, ילפינן קיחה קיחה מחייבי כריתות . (יבמות נ"ד א').

לא יקחו. כתיב לא יקחו [וקרינן] לא יִקָחו, מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש . (יבמות פ"ד ב').

ואשה גרושה. בין מן האירוסין בין מן הנשואין . (שם נ"ט א').

ואשה גרושה. אין לי אלא גרושה, חלוצה מניין ת"ל ואשה, יכול אף צרת חלוצה כחלוצה, ת"ל ואשה גרושה מאישה, מי שגירושיה ביד אישה, יצתה צרת חלוצה שאין גירושיה ביד אישה . (תו"כ).

גרושה מאישה. נתן לה גט ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם נפסלה לכהונה, דכתיב ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו . (יבמות נ"ב א').

גרושה מאישה. הרי שאמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה אעפ"י שנתן לה האחרון גם, לא פסלה מן הכהונה, דכתיב ואשה גרושה מאישה, מאישה ולא מאיש שאינו אישה . (שם צ"ב א').

ח

וקדשתו. תניא, [מניין לכהן שנשא פסולה ולא רצה לגרשה] דפנו, ת"ל וקדשתו – בעל כרחו . (יבמות פ"ח ב').

וקדשתו. תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון . (גיטין נ"ט ב').

ט

ובת איש כהן. לרבות נערה ארוסה ונשואה, בוגרת ארוסה ונשואה ואפילו הזקינה . (סנהדרין נ' ב').

ובת איש כהן. אין לי אלא שניסת לכהן, ניסת ללוי ולישראל, לעובד כוכבים לחלל לממזר ולנתין מניין, ת"ל ובת איש כהן – אעפ"י שאינה כהנת . (שם נ"א א').

כי תחל לזנות. יכול אפילו חללה אה השבת, ת"ל כי תחל לזנות, בחלול שבזנות הכתוב מדבר . (שם נ' ב').

את אביה. [כשהיא את אביה – היא בסקילה, וכשהיא את חמיה – היא בשריפה] . (שם נ"א ב').

את אביה. יכול אפילו פנויה, נאמר כאן אביה ונאמר בנערה המאורסה אביה (פ' תצא) מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות, עם זיקת הבעל . (שם שם).

את אביה וגו'. תניא היה ר' מאיר אומר, מה ת"ל את אביה היא מחללת, שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול, כבוד – נוהגין בו בזיון, אומרים, ארור שזו ילד, ארור שזו גדל, ארור שיצאה זו מחלציו . (שם נ"ב א').

באש תשרף. היא בשריפה ואין בועלה בשריפה, היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה . (סנהדרין נ"א א').

באש תשרף. [כיצד שורפין אותה] א"ר מתנה. פתילה של אבר היו עושין לה, ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה, אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים . (פסחים ע"ה א').

י

והכהן וגו'. ת"ר, והכהן הגדול מאחיו – זה כהן גדול, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, זה משוח מלחמה, ומלא את ידו ללבוש את הבגדים – זה מרובה בגדים, – על כולם הוא אומר, את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא . (הוריות י"ב ב').

והכהן הגדול מאחיו. שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר, אחרים אומרים, מניין שאם אין לו שאחיו הנהנים מגדלין אותו ת"ל והכהן הגדול מאחיו – גדלהו משל אחיו . (יומא י"ט א').

ובגדיו לא יפרם. מהו לא יפרם, אינו פורם כדרך שבני אדם פורמין, אלא הוא פורם מלמטה וההדיוט פורם מלמעלה . (הוריות י"ב ב').

יא

ועל כל נפשת מת. תניא, רביעית דם היוצא משני מתים טהור מלטמא באוהל, שנאמר ועל כל נפשת מת לא יבא – נפשת כתיב . (סנהדרין ד' א').

לא יבא. לא יבא ולא יטמא – להזהירו על הטומאה ולהזהירו על הביאה . (נזיר מ"ב ב').

לאביו. לאביו הוא דאינו מטמא אבל מטמא היא למת מצוה . (שם מ"ז ב').

ולאמו. נאמר אמו בנזיר ונאמר אמו בכהן גדול, מה בנזיר במותם הוא דאינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם, אף כה"ג במותם הוא דאינו מטמא אבל מטמא לנגעם ולזיבתם . (שם מ"ח א').

יב

ומן המקדש לא יצא. מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, שנאמר ומן המקדש לא יצא . (סנהדרין י"ח א').

לא יצא. [מכאן לכהן גדול שהוא מקריב אונן] . (זבחים צ"ט א' ברש"י).

לא יצא ולא יחלל. כל הזבחים שקיבל דמן אונן פסול, מנלן, דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הוא אם לא יצא לא חילל, הא אחר אם לא יצא חילל . (שם ס"ז א').

ולא יחלל. תניא, כהן שהיה לו מת מונח על כתפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו, יכול יהא חייב, ת"ל ולא יחלל, מי שאינו מחולל, יצא זה שמחולל ועומד . (נזיר מ"ב ב').

משחת אלהיו עליו. יכול כשם שכהן גדול מקריב אונן כך יהא כהן משוח מלחמה מקריב כשהוא אונן, ת"ל כי נזר שמן משחת אלהיו עליו, עליו ולא על חבירו . (הוריות י"ב ב').

משחת אלהיו עליו. כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו, אמר ר' מנא, כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה', כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו . (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א).

יג

והוא. אחד כהן משמש ואחד כהן שעבר מצווין על הבתולה, ואין לי אלא זה שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומו מניין, תלמוד לומר והוא [הוריות י"ב ב']

והוא. לרבות כהן משוח מלחמה שמצווה על הבתולה . (שם שם).

והוא. הוא ולא המלך, הוא ולא הנזיר (ירושלמי הוריות פ"ג ד"ב).

אשה. אשה – אחת ולא שתים . (יבמות נ"ט א').

אשה בבתוליה. פרט לבוגרת שכלו בתוליה [שם שם]

אשה בבתוליה יקח. ת"ר, קידש את הקטנה ובגרה תחתיו לא ישאנה, מאי טעמא, דכתיב אשה בבתוליה יקח, בתר קיחה דנשואין אזלינן . (יבמות נ"ט א').

יד

אלמנה וגרושה. אלמנה דומיא דגרושה, מה גרושה בין מן האירוסין בין מן הנשואין אף אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין . (שם שם).

אלמנה וגרושה וגו'. ת"ר, אלמנה אלמנה אלמנה, גרושה גרושה גרושה, אינו חייב אלא אחת – אלמנה וגרושה וחללה זונה, בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת, זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת . (קדושין ע"ז א').

וגרושה. מה ת"ל גרושה בכהן גדול, תיתי בק"ו מכהן הדיוט, אלא כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה אלמנה מגרושה וחללה וזונה בכה"ג . (קדושין ע"ז ב').

וחללה. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, יש חלל מחייבי עשה , מאי טעמא, דכתיב אלמנה וגרושה וחללה וגו', וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו – אכולהו . (יבמות ס' א').

וחללה. למה נאמרה, לומר שאין חללה אלא מאיסור כהונה . (קדושין ע"ז ב').

זונה. למה נאמרה [תיתי בק"ו מכהן הדיוט], אלא נאמר כאן זונה ונאמר בכהן הדיוט זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין . (שם שם).

את אלה. למעוטי נדה [שאין בניה חללים] . (יבמות נ"ט א').

לא יקח. ואפילו בהעראה, דילפינן קיחה קיחה מחייבי כריתות . (שם נ"ד א').

לא יקח. תנא תנא קמיה דרב ששת, כל שהוא ביקח הרי הוא בלא יקח, וכל שאינו ביקח אינו בלא יקח, פרט לכהן גדול שנשא אחותו אלמנה [שאינו לוקה משום אלמנה] . (קדושין ע"ז ב').

לא יקח. אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים, אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל, וללקי נמי משום לא יחלל זרעו – בשלא גמר ביאתו . (שם ע"ח א').

לא יקח. אמר רבא, בעל לוקה, לא בעל אינו לוקה, משום דכתיב לא יקח ולא יחלל, מה טעם לא יקח משום לא יחלל . (שם שם).

כי אם בתולה. מלמד שמצוה עליו לישא בתולה . (תו"כ).

בתולה מעמיו. להביא בתולה הבאה משני עממין . (יבמות ע"ז ב').

בתולה מעמיו. מעמיו ולא מן הגיורת . (ירושלמי בכורים פ"א ה"ה).

בתולה מעמיו יקח אשה. ת"ר, אי בתולה יכול קטנה ת"ל אשה, אי אשה יכול בוגרת, ת"ל בתולה, הא כיצד, יצאה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה ואיזו היא, זו נערה . (יבמות ס"א ב').

יקח אשה. ת"ר, מניין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול שיכנוס אותה, ת"ל יקח אשה , אי הכי שומרת יבם נמי, אמרת, אשה כתיב ולא יבמה . (שם שם א').

טו

ולא יחלל. אמר רבא, כהן גדול באלמנה שבעל ולא קידש לוקה, מאי טעמא, ולא יחלל זרעו בעמיו כתיב והרי חילל . (קדושין ע"ח א').

ולא יחלל. לרבות שאפילו אנס חילל . (ירושלמי יבמות פ"ו ה"ב).

ולא יחלל זרעו. מקיש זרעו לו, מה הוא פוסל מן התרומה אף זרעו פוסל סן התרומה . (יבמות ס"ט א').

ולא יחלל זרעו. חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרות . (קדושין ס"ח א').

ולא יחלל זרעו. אין לי אלא זרעו, היא עצמה שמתחללת מניין, אמרת ק"ו, מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל, היא שעברה עבירה אינו דין שמתחללת , וכי תימא מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה, אמר קרא ולא יחלל, לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל . (שם ע"ז א').

ולא יחלל זרעו. זרעו מתחלל והיא אינו מתחלל . (סוטה כ"א א').

ולא יחלל זרעו. אימתי עובר על לא יחלל זרעו – כשגמר ביאתו . (ירושלמי יבמות פ"ו ה"ב).

ולא יחלל זרעו בעמיו. תני, ר' אליעזר בן יעקב אומר, ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה, מנה"מ, א"ר יוחנן, נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן (פ' ז') לא יטמא בעל בעמיו, מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות, אלא מעתה בתו של כה"ג מאלמנה תשתרי, מי כתיב בנו – זרעו כתיב, בת בנו תשתרי, כתיב לא יחלל זרעו, מקיש זרעו לו, מה הוא בתו פסולה אף בנו בתו פסולה . (קדושין ע"ז א').

יז

איש מזרעך. מכאן אמר ר' אליעזר, קטן פסול לעבודה ואפילו תם . (חולין כ"ד ב').

אשר יהיה. אין לי אלא שלא יהיה בו מום לאחר הדבור כזיבה ונגעים, היה בו מום לפני הדבור מניין ת"ל אשר יהיה בו מום . (תו"כ).

אשר יהיה בו מום. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מניין ת"ל אשר יהיה בו מום . (שם).

לא יקרב. מניין לרבות הקרבת הדם, ת"ל לא יקרב, ונאמר (פ' שמיני) ויקריבו בני אהרן את הדם . (שם).

לחם אלהיו. יכול יהיו בעלי מומים חייבים על כל העבודות ת"ל להקריב לחם אלהיו, מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה אף כל מה שהוא משום עבודה . (שם).

יח

כי כל איש. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר זרע אהרן, אין לי אלא זרעו, אהרן עצמו מניין, ת"ל כי כל איש אשר בו מום . (שם).

אשר בו מום. אין לי אלא בעל מום קבוע, בעל מום עובר מניין, ת"ל כי כל איש אשר בו מום . (שם).

איש עור. ת"ר, עור – בין סומא בשתי עיניו בין סומא באחת מעיניו, חורוור והמים הקבועין מניין ת"ל איש עור . (בכורות מ"ד א').

או פסח. בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת , רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מניין, ת"ל או פסח . (תו"כ).

או חרום. ת"ר, חרום זה שחוטמו שקוע , חוטמו סולד, חוטמו בולם, חוטמו נוטף מניין, ת"ל או, חרום [בכרות מ"ג ב'].

או שרוע. שרוע זה שנשמטה ירכו , פוקה יוצא מגודלו , עקבו יוצא לאחוריו , פרסתו רחבה כשל אווז מניין , ת"ל או שרוע . (תו"כ).

יט

שבר רגל. ת"ר, שבר רגל, אין לי אלא שבר רגל, מניין לרבות הקישן והעיקל והקילבן, ת"ל או שבר רגל . (בכורות מ"ה א').

שבר רגל. היה בו מום מבפנים אינו מום, שנאמר שבר רגל או שבר יד, מה אלו בגלוי אף כל בגלוי . (תוספתא פ"ד דבכורות).

או שבר יד. שבר יד, אין לי אלא שבר יד, אצבעותיו מורכבות למעלה או קולטות למעלה מן הפרק ולא חתכן מניין, ת"ל או שבר יד . (בכורות מ"ה א').

כ

או גבן. אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד – זהו גבן האמור בתורה . [שם מ"ג ב'].

או דק. זה הדוק, חלזון נחש ועינב . [שם ל"ח א'].

או דק. דק שחור משוקע הרי זה מום, צף – אינו מום, דק לבן משוקע אינו מום, צף הרי זה מום . [שם שם ב'].

או דק וגו'. אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא או דק או תבלול בעינו , צריכי, דאי כתב דק הו"א משום דמחסרן אבל מבילבליתא לא כתב רחמנא תבלול, ואי כתב תבלול הו"א משים דמבלבלן אבל משום משניותא לא כתב רחמנא בעינו . [בכורות מ"ד א'].

תבלול בעינו. איזהו תבלול, לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור, בשחור ונכנס בלבן אינו מום . [שם ל"ח א'].

תבלול בעינו. ריס של עין שניקב שנפגם ושנסדק הרי בעינו . [שם שם].

תבלול בעינו. כל מה שבעינו, מכאן אמרו, שתי עיניו למטה או למעלה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה ורואה את החדר ואת העליה כאחת או שמדבר עם חבירו ואחר אומר לי הוא רואה . [שם מ"ד א'].

או גרב. גרב זה החרס . [שם מ"א א'].

או גרב. באדם לא נאמר יבלת ובבהמה לא נאמר דק ותבלול (כ"ב כ"ב), מניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת"ל גרב גרב ילפת ילפת לגזירה שוה . [שם מ"ג א'].

או ילפת. זו חזזית המצרית , ואמר ריש לקיש, למה נקרא שמה ילפת, שמלפפת. והולכת עד יום המיתה . [שם מ"א א'].

או מרח אשך. אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת הרי זה מרוח אשך האמור בתורה , ר' ישמעאל אומר, זה שנמרחו אשכיו , ר' עקיבא אומר, כל שרוח באשכיו , ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שמראיו חשוכין . [בכורות מ"ד ב'].

כא

כל איש. לרבות הכושי והגיחר והלבקון והקופה והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים . (תו"כ).

אשר בו מום. פרט לטריפה ויוצא דופן . (שם).

מזרע אהרן. הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוע ושקיפס ובעלי החטוטרת פסולין , דאמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, איש ששוה בזרעו של אהרן . (בכורות מ"ג א').

לא יגש להקריב. לרבות אימורים וקומץ ולבונה וקטורת ומנחת כהנים וכהן משיח ומנחת נסכים והיציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות והפתיתות והמליחות והמליקות והקבלות . (תו"כ).

מום בו. פרט לשעבר מומו . (שם).

כב

ומן הקדשים יאכל. מקדשי קדשים אלו קדשי קדשים, ומן הקדשים – אלו קדשים קלים . (זבחים ק"א ב').

כג

אך אל הפרכת. תנא רב כהנא, מתוך שנאמר אך אל הפרוכת, יכול לא יהיו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות רקועי פחים, ת"ל אך חלק . (עירובין ק"ה א').

ולא יחלל. מכאן שבעל מום שעבד מחיל עבודתו . (בכורות מ"ג ב').

כד

ואל כל בני ישראל. הזהיר את הכהנים על ידי ישראל . (תו"כ).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---