אדרת אליהו/ויקרא/כא

אדרת אליהו ויקרא כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואמרת אלהם. לרבות כל טומאה הפורשת מן המת:

לנפש לא יטמא בעמיו. לנפש לרבות רביעי' דם וכה"א כי הדם הוא הנפ'. לא. יטמא כו' עיין רש"י ז"ל:

ב

לשארו. עיין רש"י ז"ל אין שארו אלא אשתו פי' דודאי לשון שארו היינו שאר בשרו ולא אשתו והא דמרבינן הכא אשתו היינו משום דכל שאר קרובין א"צ דהרי כולן מפורשין ולכך דרשינן מיניה אשתו ועוד מהקרוב אליו משמע לי' כן דאין לך קרוב יותר מאשתו שהרי כל הפסולין עמה פסולין עמו משא"כ בשאר קרובי'. הקרוב. ולא את הארוסה (פי' דעדיין אינה קרובה אליו) אליו פרט לשנתגרשה (פירש שאף שהיתה קרובה אליו) מ"מ עכשיו אינה קרובה אליו שנתגרש' ממנו. לאמו ולאביו. אי כתב לאמו. יכול מה אמו וודאית אף אביו ודאי אביו חזקה מנין ת"ל ולאביו. אלו נאמר ולאביו יכול מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת מתחללת מניין ת"ל ולאמו. ולבנו ולבתו אי לבנו יכול בנו שהוא חייב בה' דברים למולו לפדותו להשיאו אשה ללמדו תור' ללמדו אומנות אבל בתו לא ת"ל ולבתו אי לבתו יכול בתו שהוא זוכה בחמשה דברי' במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ובקדושי' ומקבל את גיטה אבל בנו לא ת"ל ולבנו. ולאחיו ולאחותו. אי לאחיו יכול מה אחיו בין נשוי בין אינו נשוי אף אחותו בין נשואה בין שאינ' נשואה ת"ל ולאחותו הבתולה אי לאחותו יכול מה אחותו שאינה נשואה אף אחיו שאינו נשוי ת"ל ולאחיו. יאמר לאמו ולאביו ולא יאמר לבנו ולבתו אלו נאמר לאמו ולאביו יכול אמו ואביו שהוא חייב בכבודן אבל בנו ובתו שאינו חייב בכבודן לא ת"ל לבנו ולבתו אי לבנו ולבתו יכול אפי' נפלים ת"ל לאביו ולאמו שהן בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימין. ולבנו ולבתו אי לבנו ולבתו יכול בנו ובתו שהוא חייב בהן מצות אבל אחיו ואחותו לא ת"ל ולאחיו ולאחותו אי לאחיו ולאחותו יכול אפי' מאמו ת"ל ולבנו ולבתו מה בנו ובתו שה' יורשיו אף אחיו ואחותו שה' יורשיו יצאו אחיו ואחותו מאמו שאין יורשיו:

ג

ולאחתו הבתולה. ולא אנוסה ומפותה. אשר לא היתה [עיין ביבמות דף ס' ע"א] פרט לארוסה:

לאיש. שהווייתה לאיש לרבות מוכת עץ:

הקרובה. לרבו' ארוסה שנתגרשה:

אליו. לרבות את הבוגרת:

לה יטמא בע"כ. לה יטמא. לוודאי ולא לספק. לה יטמא [נזיר מ"ג ע"ב] לשלם ולא לחסר. לה יטמא. ולא לאחרים עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי אלקט עצמות פלוני ביד:

לה יטמא. מצוה: (ולאביו כו' הכל בלמ"ד דה"לל ואביו ובנו וכו' ואחותו ובזה מתורץ קושית התוס' סוטה דף ג' ב':

ד

ולא לאחרים עמה ממ"ש בפ' לא יטמא בעל והכי הוא פשטא דקרא אף שטימא לקרובים מ"מ לא יטמא. ובעל הוא דרשא אחרינא ומצוה ממ"ש יטמא אבל גמרא לא ס"ל אלא ב' למודים מצוה ואברים עכ"ל ודוק):

לא יטמא. עיין רש"י ז"ל:

להחלו. שנוהגין בו מנהג חולין יכול לעולם ת"ל בעמיו בזמן שהוא עמו הא אם פירש הרי הוא בקדושתו. [פי' לא יטמא בעל על אשתו ולמעלה אמר כי אם לשארו הא כיצד מטמא הוא לכשרה כו' וכאן דרש לא יטמא בעמיו כמו מעמיו יקח אשה מב' עממין וכן כאן מישראל ונתנכר ואמר יכול לעולם ת"ל בעמיו מב' של בעמיו דרש דהל"ל לעמיו):

להחלו. מניין שמוזהר עד שימות [נזיר מ"ב וס"ג] ת"ל להחלו רבי אומר במותם כו' א"כ מה ת"ל להחלו יצא מי שהוא מחולל ועומד כגון שהי' מת על כתפו כו':

ה

לא יקרחה קרחה. לחייב על כל קרחה וקרחה יכול אף שלא למת ת"ל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת עיין רש"י ז"ל:

ופאת זקנם כו'. עיין רש"י ז"ל:

קדשים. עיין רש"י ז"ל:

ו

ולא יחללו שם אלהיהם. שלא ישמשו בטומאה [סנהדרין פ"ג ע"ב זבחי' מ' ע"א] אם אינו ענין לטמא תנהו ענין לטבול יום ששימש אם עבד חילל. נאמר כאן חילול. ונאמר בטמא שאכל את התרומה חילול מה להלן במיתה אף כאן במיתה:

כי את אשי ה'. להגיד מה גרם:

הם מקריבם. ולא הלוים:

והיו קדש. לרבות בעלי מום:

ז

אשה זונה. ר' יהודה אומר זו איילונית ר"א אומר פנוי הבא על כו' וחכ"א זו משוחררת או גיורת או שנבעלה בעילת זנות:

ואשה. לרבות חלוצה יכול אפי' צרתה ת"ל מאישה ולא מאשה:

גרושה מאישה. אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה [גיטין פ"ב ע"ב] וזהו ריח הגט:

לא יקחו. כשם שהוא מוזהר עליה כך היא מוזהרת עליו. כי קדש הוא לאלהיו. אפי' בזמן הזה:

ח

וקדשתו עיין רש"י ז"ל. ד"א [בת"כ נדרש וקדשתו בע"כ וכ"ה ביבמות פ"ח ע"ב וכן פי' רש"י כאן ונ"ל הא דקאמר בכל הש"ס וקדשתו לפתוח ראשון וכו' היינו מסיפא דקרא קדש יהיה לך והוא מפורש בגיטין נ"ט ע"ב ברש"י וקדשתו כי את וגו' ור"ל מסיפא דקרא קדש יהיה לך והוא דבר חדש ואמת ונקל להבין והש"ס נקיט בכ"מ רישא דקרא' וקדשתו. לברך ראשון ולפתוח ראשון וליטול מנה יפה ראשון:

כי את לחם אלהיך הוא מקריב. להגיד מה גרם. קדש יהיה לך. לרבות בע"מ. כי קדוש כו' להזהיר ב"ד על כך. [הוא בת"כ פרשה ב' ה"ל ז'] הוא. ולא נזיר:

ט

ובת איש כהן כי תחל. יכול אפי' חיללה את השבת ת"ל לזנות יכול אפי' פנויה נאמר כאן לזנות את אביה ונאמר להלן לזנו' בית אביה מה להלן עם זיקת הבעל אף כאן עם זיקת הבעל. או מה להלן נערה והיא ארושה אף כאן נערה והיא ארוסה. מניין נערה נשוא' בוגרת ארוסה בוגרת נשואה ואפי' זקינה ת"ל ובת כהן מ"מ א"ל אלא שנישאת לכהן [סנהדרין נ"א ע"ח. נישאת לישראל אפי' לנתין וממזר ת"ל ובת איש כהן אף שאינה כהנת:

את אביה כו' עיין רש"י ז"ל. היא באש תשרף. היא ולא בועלה. היא ולא זוממיה. באש. אין לי אלא באש [פסחים ע"ה ע"א] מנין לרבות כל השריפות ת"ל תשרף א"כ מה ת"ל באש להוציא אבר מעיקרו ומניין שבפתילה של אבר נאמר כאן שריפה. ונאמר בבני אהרן יבכו את השריפה שאין ת"ל השריפה ללמד מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן כו':

י

והכהן הגדול מאחיו. שיה' גדול מאחיו בנוי בכח בחכמ' ובעוש' ובמרא' ומניין שאם א"ל שאחיו מגדלין אותו ת"ל הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו. והכ"הג. זה כה"ג:

אשר יוצק כו' ומלאכו' אפי' שעה א' לפי שנא' שבעת כו'. ד"א אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה כהן משוח מלחמה [הוריות י"ב ע"ב]:

ומלא את ידו ללבש את הבגדים. זה מרובה בגדים:

את ראשו לא יפרע ובגדיו. ראשו אלו נאמר ראש יכול אפי' ראש ובגד של סוטה ת"ל ראשו ובגדיו:

לא יפרע לא יפרם. על מתו. שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר דר"י [הוריות י"ב ע"ב] רי"א כדרך בני אדם אלא כה"ג פורס מלמטה והדיוט מלמעלה:

יא

ועל כל נפשת מת. במה הכתוב מדבר אם ברחוקים [הוא בנזיר מ"ז ומ"ח] ק"ו מן ההדיוט אלא בקרובים א"כ מה ת"ל לאביו ולאמו. לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמ' למת מצוה. ולאמו לג"ש נאמר כאן לאמו ונא' להלן לאמו מה להלן במותם אינו מטמא אבל מטמא בנגעם ובזיבתם א"כ כו'. נפשת מת. להביא רביעית דם מב' מתים דר"ע:

לא יבא. שהוא חייב משום ביאה:

לא יטמא. שהוא חייב משום טומאה. אין לי אלא כה"ג כהן הדיוט מניין שהוא חייב משום ביאה נא' כאן לא יטמא ונאמ' להלן לא יטמא מה כאן בבל יבא ובבל יטמא אף להלן כו':

יב

ומן המקדש לא יצא. אחר המת אלא הוא נכסה והן נגלין וכו' ר"י אומר כל עיקר. ד"א מן המקדש לא יצא. שלא יצא בשעת עבודה ועיין לעיל בפ' שמיני. ד"א שמקריב אונן [זבחים ט"ז ע"א]:

ולא יחלל. הא אחר שעבד חילל אין לי אלא משוח. מרובה בגדים מניין ת"ל ומלא את ידו וגו'. יכול אף כהן משוח מלחמה מקריב אונן ת"ל כי נזר שמן משחת אלהיו עליו. עליו ולא על חבירו [הכל בהוריות י"ב ע"ב] יכול לא מצווה על הבתולה ת"ל והוא להביא משוח מלחמה דר"י ר"ע אומר הוא לרבות שעבר מחמת קריו. והוא לרבות שעבר מחמת מומו (ובת"כ דרש הוא ולא מלך והוא לרבות משוח מלחמה):

יד

אלמנה וגרושה. אלו נאמר גרושה יכול שתהא אלמנה בניה כשירין ת"ל אלמנה אלו נאמר אלמנה יכול שתהא גרושה בניה ממזרין ת"ל וגרושה:

וחללה. ללמד שאין חללה אלא מאיסורי כהונה. זונה. לג"ש נאמ' כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן בניה חללין אף זונה האמורה בכהן הדיוט בניה חללין. את אלה לא יקח. מאלה עושה חללה ואין עושה חללה מנדה. לא יקח ולא יחלל. שחייב על הביאה ועל הלקיחה [קידושין ע"ח ע"א] עמיו מעמיו [יבמות ע"ז ע"ב] להביא משני עממין וזו בת גר עמונית מישראל שהיא כשרה:

יקח אשה. שאם אירס אלמנה ונתמנה לכה"ג שיכנוס יכול אפי' שומרת יבם שנפלה לפניו ועשה מאמר ואח"כ נתמנה לכה"ג שיכנוס ת"ל אשה ולא יבמה:

טו

ולא יחלל זרעו אין לי אלא זרעו היא עצמה מניין (קידושין ע"ז ע"א) ת"ל ולא יחלל יכול אף הוא מתחלל ת"ל זרעו. בעמיו. להביא בת חלל (קידושין שם) נאמ' כאן בעמיו ונאמר להלן בעמיו מה להלן זכרים אף כאן זכרים מכאן אמרו בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה:

כי אני ה' מקדשו. להגיד מה גרס:

יז

איש מזרעך. איש תם ולא בעל מום אבל קטן פסול ואפי' תם. אשר יהיה בו מום. אפי' לפני הדבור. אין לי אלא שנולד תם ונעשה בע"מ נולד בעל מום ממעי אמו מניין ת"ל אשר יהיה בו מום. אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת"ל כל איש אשר בו מום:

כל איש אשר בו מום. להביא אהרן עצמו. לפי שנא' איש עור או פסח כו' אין לי אלא מומין אלו שאר מומין מניין ת"ל איש אשר בו מום [ור"ל דבפרק שני לא נאמר יהיה לרבות אפילו קודם הדבור אם כן מה תלמוד לומר בפ' הראשון יהיה לרבות שנולד אחר כך ואמר בפרק שני כי כל איש לרבות אהרן עצמו ונאמר אחר כך איש אשר בו מום לרבות שארי מומין ונאמר שם כל לרבות מום עובר]:

מזרע אהרן. ששוה לזרעו של אהרן פרט הכליון והלפתן וכו'. ומניין לרבות את הכושי ואת החיגר כו' ת"ל איש איש ריבה יכול אף אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן שפסולין בבהמה פסולין באדם מק"ו ת"ל מום בו כו' פרט לאלו:

כי מום בו. פרט לשעבר מומו:

יח

להקריב לחם אלהיו. אין לי אלא תמידין שקרויין לחם שנא' את קרבני לחמי שאר קרבנות מניין ת"ל עוד לחם אלהיו מניין לרבות את הדם ת"ל להקריב. מניין לרבות ק"ק וקדשי קלים ת"ל לא יגש להקריב. מניין הקומץ והלבונה והקטרת ומנח' נסכים וכו' ת"ל לא יגש להקרי' ומניין לרבות היציקות והבלילות התנופות והגשות ת"ל עוד לא יגש. יכול שיהא חיי' על אלו ת"ל לחם מה לחם מיוחד שהו' משו' עבודה (וזה סדרן מום הראשון אפי' נעשה אח"כ. הב' אפי' לפני הדבור. כי כל לרבות אהרן עצמו. הג' לרבות שאר מומין:

כל לרבות מום עובר. איש איש שבשני פסוקין לרבות הכושי כו' ואיש שבפסו' ראשון לקטן שפסול. הד' פרט לטריפה. הה' פרט שעבר מומו. לא יקרב הראשון על עולות ועל אימורי הבשר. הב' על הדם. הג' על אמורי קדשים. הד' על הקומץ כו'. הה' על היציקות כו'. לחם הראשון פרט ליציקות כו' שאינו חייב. לחם הב' לרבות שאר עולות ציבור ויחיד:

עור. בין בשתי עיניו בין בעינו אחת חוורוור ומים קבועין מניין ת"ל איש עור. פסח. בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת מניין לרבות חלולה עקומה ת"ל או פסח:

חרס. שחוטמו שקוע חוטמו סולד חוטמו נוטף או בלוס מניין ת"ל או חרם. שרוע. שנשמטה יריכו פיקה יוצא מגודלו מניין ת"ל או שרוע. שבר רגל. שנשברה רגלו קישין וקולבו ועיקל מניין ת"ל או שבר רגל. שבר יד. שנשברה ידו. אצבעות קלוטות או מורכבות מניין ת"ל או שבר יד. גבן. שיש לו גבינות הרבה. אין לו גבינות או שאין לו אלא גבן א' מניין ת"ל או גבן ר' דוסא אומר שגביניו שוכבות רחב"א אומר שיש לו ב' גבין או שדראות. דק. זה הדוק. נחש חלזון עינב מניין ת"ל או דק:

כ

תבלל. לבן הפוסק בסירא שנכנס לשחור. כל המבלבל בעין מנין ת"ל או תבלל. בעינו. להביא כל שבעינו שב' עיניו למעלה או למטה או א' למעלה וא' למטה כו' וכל המבלבל מין תבלול (בכורות מ"ד ע"א):

כל החסר בעין. מין דק. בעינו. כל שינוי שבעינו:

גרב. זו חרס יבש מבפנים ומבחוץ. ילפת. זו חזזית מצרית יבש מבפנים ולח מבחוץ. אבל לח מבפנים ומבחוץ או לח מבפנים ויבש מבחוץ הרי זה מום עובר ואין שוחטין עליו לא במדינה ולא במקדש ובאדם פסולין וזהו שנאמר או גרב או ילפת (בכורות מ"א ע"א). מרוח אשך. שאין לו ביצים או אין לו אלא ביצה א' (שם ע"ב). ר' ישמעאל אומר שנמרחו אשכיו ר"ע אומר שרוח באשכיו ר"ח בן אנטיגנוס אומר שמראיו חשוכים:

כא

לחם אלהיו מקדשי הקדשים. אלו נאמר מן הקדשים הייתי אומר מן הקדשים יאכל ומן הק"ק לא יאכל מפני שהן חמורין. אלו נאמר מק"ק הייתי אומר מק"ק יאכל שמותר לזרים ומן קק"ל לא יאכל ת"ל ומן הקדשים:

כג

אך אל הפרכת. אלו נאמר פרכת יכול מפני שהוא בפנים ת"ל ואל המזבח אלו נאמר ואל המזבח הייתי אומר מפני שהוא כשר לכל עבודה ת"ל אל הפרכת. יכול לא יכנס לעשות רקועים אם אין שם כהן אחר ת"ל אך. מניין שאם עבד חילל ת"ל ולא יחלל מניין שהוא במיתה נא' כאן ולא יחלל ונא' בתרומה כי יחללהו מה להלן במיתה אף כו' דר"י וחכ"א אין בעל מום במיתה אלא באזהרה. כי אני ה' מקדשם. להגיד מה גרם:

כד

וידבר משה אל אהרן. להזהיר ב"ד על זה. וינזרו עיין רש"י ז"ל (סנהדרין פ"ג ע"ב) ומניין שאין מדבר אלא מטומאה נא' כאן חילול ונא' למטה חילול מה למטה בטומאה אף כאן בטומאה אזהרה לכהן שלא ישמש בטומאה. ומניין שאם עבד חילל ת"ל ולא יחללו ומניין שהוא במיתה נא' כאן חילול ונא' למטה ומתו בו כי יחללהו מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ומניין לזר ששימש שאם עבד חילל ושהוא במיתה ת"ל וינזרו מקדשי בני ישראל מאי בני ישראל (זבחים ט"ו ע"ב) אי בני ישראל ולא נכרים וכי קדשי נכרים בטומאה קרב והלא אף הציץ אינו מרצה אותו אלא בני ישראל וינזרו מקדשי אזהרה לזר ששימש. ומניין שאם עבד חילל ושהוא במיתה ת"ל ולא יחלל כו'. אין לי אלא קדשי בני ישראל קדשי עצמן מניין ת"ל אשר הם מקדשים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.