מראי מקומות/ויקרא/כא
פסוק יז[עריכה]
אשר יהיה בו מום[עריכה]
הכלי יקר ביאר לשון הפסוקים "אשר יהיה בו מום לא יקרב וגו' כי כל איש אשר בו מום לא יקרב" ולכאורה כפל דבריו וגם שינה והזכיר תחילה "יהיה" בלשון עתיד ואחר כך "אשר בו" בלשון הווה.
וביאר, שהקדמונים שהיו בקיאין בחכמות היו יודעין בכל מום שנתהוה באדם טרם היותו, מצד איזו עוון שראו בו. דרך משל, אם ידעו שהוא מקבל שוחד ידעו בו שסופו בא לידי עיוורון ואם ראו בו רגל גאוה ידעו בו שסופו לבא לידי שבר רגל. והכרת פניו ענתה בו שהכירו במראה פניו איזו תכונה רעה שיש בקרבו הפוגמת איזו אבר ידוע וסופו לבא לידי מום נגלה.
והגם שעתה אין בו המום אבל כיון שחטא בדבר מה ולפי דעת החכמים המבינים בדבר ניכר על פניו שעתיד לבוא לידי אותו מום, דנים אותו על שם סופו ונגאל מן הכהונה. וזה כוונת הפסוק שכיון שאיש אשר בו מום, בלשון הוה, אסור בעבודה, הוא הדין איש זה אשר יהיה בו מום בלשון עתיד, אף הוא אסור בעבודה.