עמר נקא/ויקרא/כא

עמר נקא ויקרא כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים פירש להזהיר גדולים שלא יטמאו בידים כדדרשינן מלא תאכלום קרינא ביה תאכילום ואין לפרש להזהיר גדולים שימנעו קטנים מלטמא דהא קי"ל קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו:

ב

לאביו ולאמו וכו' נ"ל דיכול להיות דצריכי שניהם לאמו צריך לכתוב להשמיענו שאפי' היתה אמו נשואה לזה אפי' הכי יטמא לה ולאביו צריך לכתוב שאפי' היו לאביו בנים חללים אפי' הכי יכול ליטמא לו דאין לומ' דצריכי למילף מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קוימא דא"כ לא לכתוב רק חד מנייהו והא דדריש בת"כ מה אביו ואמו שהם בני קיימא אף אם לשארו דקרא קא סמך דלא הוה צריך למכתב רק כי אם לאביו ולאמו ולבנו ולבתו אבל כלל אותם כולם בכי אם לשארו הקרוב לדמותם להדדי ולומ' מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא ולמעוטי נפלים. ומה בנו ובתו שהם יורשין אותו אף אחיו ואחותו שיורשין אותו למעוטי אח ואחות מן האם. והשתא דאמרינן דאביו ואמו כל חד וחד למילתיה אצטריך לא חש אם הקדים אמו לאביו. ועו' בלא זו אף זו כתי' שיותר ראוי להטמא לאמו שלא חטאת מלאביו שחטא אבל גבי כהן גדול הקדים אביו לאמו דלא מבעיא לאביו שאינו אביו ודחי שאינו מטמא לו אלא אף לאמו שהיא ודאית אינו מטמא לה וכן הכא נמי נוכל לומ' דהכי קאמר לא מבעיא לאמו שהיא ודאיא שהוא מטמא לה אלא אפי' לאביו שאינו ודאי אלא מחמת חזקה מטמא לו ואף כי דרשו רז"ל לשארו זו אשתו מכל מקום מדלא כתיב בהדיא לאשתו הקרובם אליו ש"מ דבעי למכלל כל הקרובים ביחד ומלשון שארו דרשו אשתו אי נמי מדכתי' הקרוב דאתא למעוטי ארוסה ובנו אתא לאשמועינן אפי' שאינו ברשותו דאי מבתו הוה אמינא דוקא בתו כל זמן שהיא ברשותו שהוא עד זמן שתהא בוגרת אבל בן שאינו ברשותו אימא לא לכך כתי' בנו ובתו אתא לאשמועינן אעפ"י שהיא נשואה ואחיו אתא לריבויי אפי' חלל כיון שראוי ליורשו ואחותו בא למעט. הנשואה ולרבות הארוסה. מהר"ר:

ג

אליו ולא גרושה ואליו דכתי' גבי אחותו י"ל שבא למעט בוגרת שכלו בתוליה ולר' אלעזר ור' שמעון דקרו לה בתולה כדתנן ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת י"ל דבא לריבויי מוכח עץ מהר"ר:

אשר לא היתה לאיש למשכב קשה מנא ליה האי לישנא י"ל מדכתי' בפרשת מטות וכל אשה יודעת איש למשכב זכר אף כאן כן:

לה יטמא בעל כרחו. פי' שמקרא זה יתר הוא שהרי די לו לכתוב לנפש לא יטמא כי אם לאביו ולאמו וכו'. וכתי' אח"כ לה יטמא כלומ' מצוה לו שיטמא ד"א לה יטמא ולא לאחר עמה. קשה מאי ד"א י"ל דבא לישב לפי דעת ר' ישמעאל דסבירא ליה שאינו חייב ליטמא דפליגי בזה ר' ישמעאל ור' עקיבא בפרק טבול יום ופי' ולא לאחר עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי לקרובי זה אלך ואטמא לאחר ומכאן יש לקבור מיתי כהנים בסוף בית הקברות כדי שלא יטמאו הקרובים בקבורת מתים אחרים. מהר"ר:

ז

ואשה גרושה מאישה וכו' להכי כתב מאישה לאשמועינן שאפי' אינה גרושה אלא מאישה כגון שאמ' לה הרי את מגורשת ממני על מנת שלא תנשאי לאיש אחר אפילו הכי פסולה לכהונה הכי איתמר בגמ':

י

לא יפרע לא יגדל פרע ואיזהו גדול פרע יותר מל' יום קשה מנא ליה י"ל כדאיתא בגמ' בסנהדרין מדכתיב גבי נזיר קדוש יהיה גדל פרע ויהיה בגימ' ל' ואתיא בג"ש פרע פרע דהתם:

יא

כל נפשות מת לא יבא באהל המת נפשות להביא רביעית דם שמטמא באהל כך היא הגרסא ופי' ביאה זו בא להזהיר שלא יכנס באהל המת דלישנא דנפשות דהוה סגי ליה למכתב ועל כל מת לא יבא וכתב נפשות לאשמועינן בדבר שהנפש תלויה בו מן המת והיינו רביעית דם שיצא מן המת שגם עליו לא יבא ששיערו חכמים רביעית דם הנשמה תלויה בו כלומ' שאם יצא כל דמו של אדם ולא ישאר בו אלא רביעית יכול הוא לחיות ובהובאה זו איכא פלוגתא דיש אם למקרא יש אם למסורת דמאן דסבר יש אם למקרא קרינן נפשות בלשון רבים יליף ליה מדכתי' כל נפשות דמשמע כל אחד מהנפשות ומאן דסבר יש אם למסורת יליף ליה מדכתיב נפשות לשון יחידה דהיינו רביעית אתת:

יד

חללה שנולדה מפסולי כהונה קשה דלעיל פירש וכן שנתחללה מן הכהונה פי' ביאת אחת מהפסולין והכא לא פירש כולה וי"ל דהכא לא חזר ופירש חללה שנולדה מפסולי כהונה אלא כדי לישב מה טעם כתב לעיל זונה קודם חללה והכא כתבה אחר חללה ולכך אמר חללה שנולדה מפסולי כהונה שלא נעשה פסול בגופה דומייא דאלמנה וגרושה אבל לעיל סמכי גבי זונה שנעשה פסול בגופה וגרושה וזונה אמאי אצטריכו למיכתב גבי כהן גדול ומה טעם חלק בגרושה מזונה וחללה גבי כהן הדיוט וכתב וגרושה מאישה כולהו דריש להו במסכת קדושין והכי איתא התם פרק עשרה יוחסין אמ' רבא מינא הא מלתא דאמור רבנן אין חללה אלא מאיסורי כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכהן גדול ותיתי לי' בק"ו מכהן הדיוט דאמינא השתא לכהן הדיוט אסירא לכהן גדול מבעייא ולמה נאמר לומ' לך כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה בכהן גדול כלומ' שאם בא על אשה שהיא גרושה וזונה וחללה שחייב עליה משום ג' שמות גרושה וזונה וחללה שהרי חלק הכתו' גרושה וכתב ואשה גרושה מאישה לבד והוא הדין לאחרות הכי נמי בכהן גדול וקא פריך פשיטא מגרע גרע ומשני אלא כשם שחלוקה גרושה מחללה זונה בכהן הדיוט כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה מכהן גדול חללה אין חללה אלא מפסולי הכהונה זונה נאמ' כאן זונה ונאמ' להלן זונה מה להלן זרעו חולין אף כאך זרעו חולין הכי אית' התם בגמרא. מהר"ר:

כג

אך אל הפרוכת וכו' ואל המזבח וכו' ושניהם הוצרכו ליכתב וכו' פי' כך היא צריכותא זו אם נאמ' מזבח ולא נאמ' פרוכת הייתי אומ' מה למזבח שכן ראוי לעבודה אבל פרוכת שאינו ראוי לעבודה אימא לא קמ"ל ואם נאמ' פרוכת הייתי אומ' מה לפרוכת שכן היא לפנים אבל מזבח שאינו לפנים אימא לא קמ"ל לכך הוצרכו שניהם הכי איתמר שם בברייתא בתורת כהנים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.