משך חכמה/ויקרא/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה ויקרא כא

פרשת אמור

א

אמור אל הכהנים וכו'. בראב"ע. דקאי על הפרשה הקודמת, לפי שהכהנים שומרי התורה. ומה נאות זה לפי המובא בסנהדרין פרק י"ד, דבזמן שיש כהן מקריב על המזבח דנין דיני נפשות, ולכן פרשה הקודמת, דבעונשין של עריות מיירי אמור אל הכהנים, דזה דוקא בזמן שכהן מקריב ע"ג המזבח. ופשוט.

ב

כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו כו'. הקדים אמו לאביו מפני, כי עקר טעמא דאמו וכל הקרובים הוא מפני, שאם לא יטמא להם הקרוב, לא יתעסק בהם אחר, וכמו שאמרו ביבמות פרק האשה רבה (יבמות דף פ"ט), דמהאי טעמא מטמא בעל לאשתו קטנה, יעו"ש, ולכן קרי להו בפרק הישן (סוכה דף כ"ה) מתי מצוה, יעו"ש. ומן הדין הבעל חייב בקבורתה, ואע"ג שזהו מדברי סופרים, מ"מ כן הדין והמנהג, ובפרט שהבעל יורשה מחויב בקבורתה מן התורה, ולכן אמר לאמו אעפ"י שאביו קיים, וא"כ סד"א דיש לה קוברין, היינו אביו, לא יטמא הבן, קמ"ל, דאעפ"כ מטמא הבן לאמו, ומשו"ה הקדים לאמו קודם לאביו, אבל בכה"ג אמר לאביו קודם לאמו, שאעפ"י שאביו אינו קיים ואפ"ה אינו מטמא לאמו. ודו"ק.

ג

לה יטמא. על הודאי מטמא ואינו מטמא על הספק. תו"כ. ונראה דממעט אם ספק שמא היתה לאיש או שמא נתארסה, אע"ג דמצינן לומר דמוקמינן על החזקה דלא נבעלה לאיש או לא נתארסה בכ"ז אינו מטמא. כנ"ל.

ד

בעמיו להחלו. בתו"כ. נהג מנהג כזה הרי הוא חולים יכול יהיו חולים לעולם ת"ל בעמיו מזמן שהיא עמו הרי הוא חולים פירש הרי הוא בקדושתו. פירוש, שמפרש לא יטמא בעל לאשתו הפסולה שמחללתו מכהונה. ולכן אמר שה"א, דהאשה הפסולה מחללתו לעולם וכמו שפסול מחללה לעולם, לכן ת"ל בעמיו, בזמן שהיא עמו הרי הוא חולים דבשעה שהוא דר עמה, הוא חולין, פירש ממנה, כמו נודר לגרש אף שעוד לא גרשה יורד ועובד. זה פירושו האמיתי. וכן פי' רבינו בפה"מ פ"ג דסוטה יעו"ש.

ה

לא יקרחה קרחה בראשם כו'. כתב זה להורות, שהמגולח זקן ומקורח ראש כו' אינו ראוי שישמש ע"ג מזבח ומחלל עבודה לפ"ז. ואין זה סותר לדברי הגמ' בזבחים י"ז דאמר, דאינו מחלל עבודה, דאיסורים דקרחה וגלוח זקן, ושרט הוי דינו כמטמא למתים וכנושא נשים פסולות, דכל זמן שהם עמו מחלל עבודה [לדעת קצת] ואינו עובד ע"ג המזבח וכיון שנודר הוא כשר לעבוד כו', כן הכא עד שיקבל עליו שלא לעשות עוד זה פסול לעבוד. ויעוין תוס' יבמות פ"ה ד"ה וכל, שהוא פסול. ועיין בכורות דף פ"ז ודו"ק. ואל זה כוון הראב"ע כאן יעו"ש ותבין.

והא דכתיב לא יקרחה בה"י והקרי בוא"ו עיין זוה"ק. והנראה דמרמז לדין של התוספתא דמכות ופסקה הרמב"ם, דהקורח קרחה בראש חבירו חייב ג"כ, לכן דרשינן הקרי והכתיב ביחד לא יקרחהו וכאילו אמר, שלא יקרחהו קרחה בראשם, היינו אחרים לא יקרחהו, וכיו"ב דרש הגמ' שבועות דף ל"ה על קרא דואם לא יגיד כו' ודו"ק.

ו

קדושים יהיו כו' ולא יחללו כו' כי את אשי ד' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קדש. אולי מרמז, דכמו דאמר בפ"ק דמכות, דהמטמא למת מצוה סד"א דליפטור מכרת אם נכנס למקדש, כן הו"א, דבמילי דרשות הוא הטומאה מחלל אם שמש בטומאתו, אבל אם נטמא למת מצוה אימא, דאינו מחלל עבודה, ולעיל כתב לא יטמא בעל בעמיו להחלו והכונה, דאם הוא מטמא למתים הרי הוא חולין וכדתניא בתו"כ נהג מנהג כזה הרי הוא חולין, לכן אמר כאן, דאע"ג דטימא עצמו לאביו וכיו"ב, שטומאה אליהם מצוה, בכ"ז אם עבד בטומאתו מחלל עבודה. וזה ולא יחללו כי את כו' והיו קדש אף באופן שהוא קדוש, שלא נעשה חולין, והוא שטימא עצמו למתי מצוה. ועיין תו"כ ובפ"ב דזבחים. וזה, שאף הוא לא נעשה חולין ע"י טומאה זו מחלל אם עבד. ודו"ק.

ז

אשה זונה. הנה כאן המכוון על האשות שיקחו להם לנשים, לכן לא ממעט קטנה, אמנם אמר ואשה גרושה ולא גרושה לבד מרמז על חלוצה, היינו שגט איכא גם בקטנה ובפרט בגרושה מארוסין, א"כ לא יקח ע"י קדושי אביה, אבל לחליצה הלא אינה חולצת עד שתביא שתי שערות והיא גדולה לא קטנה גם כן אסורה לכהן, וזה ואשה דבר שדוקא באשה וזה חלוצה דמרבה בתו"כ. ולמה דמרבה בגמ' מלא יקחו יתירא, דהנשים מוזהרות א"ש, דזה דוקא, בגדולה, דקטנה לאו בת אזהרה הויא. ודו"ק היטב.

גרושה מאישה. בתו"כ פ"א פס' ט' אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ודין הוא ומה אם גרושה כו' צרה תוכיח שהיא אסורה לחזור לחולץ וכשרה לכהונה. כל משכיל יתבונן, דהך ברייתא סברא כר' יוחנן דאין החולץ חייב כרת על הצרה, דלריש לקיש, יבמות יו"ד, דחייב כרת והוה אשת אחיו שמת (עיין ירושלמי) ופקע זיקה למפריע, וכמי שלא נפלה לפניו ליבום דמיא, א"כ אין זו ענין גירושין כלל, רק לר' יוחנן דאיסור אשת אחיו פקע בחליצת חברתה, רק איסור לאו איכא, שפיר דמיא לגרושין. ועיין יבמות מ' ע"ב הך דשמואל ודו"ק.

שם בתו"כ. יכול אף הצרה תהא כחלוצה ופסולה מן הכהונה ת"ל ואשה גרושה מאישה שגרושיה ביד אישה ולא שגרושיה ביד אשה. פירושו פשוט, דלכך נקט מאישה, להורות שהגט לא תלוי רק בבעל [זולתה] שאינו צריך דעתה, לא כן בחליצה תלוי בדעת שניהם ועד שיכונו שניהם, א"כ הרי גרושי הצרה תלוי ברצון האשה, היינו הצרה ודו"ק. והגמרא מסיק בכמה דוכתי, דחלוצה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. מ"מ מסתברא לענ"ד, דלר' עקיבא דסבר ביבמות מ"ד דאחות חלוצה הוה הולד ממזר והכתוב קראה ביתו והוה כאשתו שנתגרשה, אפשר דהוה דאורייתא ואתרבאי מיניה. ובזה א"ש סתימת הנך משניות טובא דנקיט גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, וכולהו סתמאי אליבא דרע"ק. ועיין חידושי לסוטה בשומרת יבם שזנתה ודו"ק. אחרי זמן כביר נדפס תוס' ישנים ליבמות ראיתי שהעירו בזה ושמחתי ת"ל.

ח

וקדשתו. בשו"ע סימן קכ"ח יעו"ש. אסור להשתמש בכהן כו' אם לא מחל ע"ז. ועיין ט"ז ומג"א. הגהת מימוני הל' עבדים פ"ג והגר"א כתב על זה דלא כרמב"ם בסה"מ ז"ל במ"ע ל"ב שציונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם כו' ואפילו ימאנו לא נשמע מהם זה כולו הגדולה לאל יתעלה כו' והוא אמרו כו' וקדשתו כי את לחם אלקיך כו' ובא הפירוש וקדשתו לכל דבר וכו' ולשון ספרא וקדשתו בע"כ לומר כי זה נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן כו' ע"כ. והביאו האחרונים ראיות ע"ז. ולדעתם הך וקדשתו דפנו, היינו שאסור באיסורי כהונה ואם רוצה לישא אנו מצוין ע"ז. אולם דברי רבנו מפורשים בתוספתא סנהדרין פ"ג גבי כהן גדול ואם רצה לרחוץ עם אחרים הרשות בידו רי"א אף אם רצה לרחוץ עם אחרים אין שומעין לו משום שנאמר וקדשתו בע"כ,הרי מפורש, דאין בידו למחול קדושתו וכמוש"כ רבינו.

ואם תשאל מדוע פסק רבינו תמן, דאם רצה לרחוץ עם אחרים הרשות בידו כרבנן דר"י, זה לאו מידי, אטו רבנן פליגי עליה דר"י, בהך וקדשתו בע"כ, רק בכהן גדול בתוספות קדושה שנוהגין בו, שזה אינו בכלל וקדשתו, רק נדרש והכהן הגדול מאחיו ויתר הפרשה ע"ז סברו, שיכול למחול, אבל במה שכהן הדיוט קדוש יותר מזר לא מצי מחיל, ור"י סבר, דגם במה שכה"ג קדוש יותר מכהן הדיוט לא מצי למחול על קדושתו ואפילו לרחוץ עם כהנים הדיוטים אינו רשאי.

ונראה דר"י סבר דילפינן קדושת כה"ג מקדושת כהן הדיוט ואזיל בשיטת ר' ישמעאל בהוריות י"ב דלא צריך קרא, שכה"ג מוזהר על הבתולה כשהוא בעל יום, דיליף מכהן הדיוט, דכתיב ביה והיו קדש, אף כשהן בעלי מומין, כדאמר בתו"כ ומייתי לה בסנהדרין נ"א, יעו"ש, וחכמים ס"ל כרע"ק בהוריות שם, דצריך קרא כשהוא בע"מ ולא יליף מקדושת כה"ד. ודו"ק. וכן המפרש בנדרים וליטול מנה יפה בלחם הפנים פירש דעל כהן גדול קאי.

וזה ברור וכמו שכתב הט"ז, דכהן שיצק מים לר"ת זו היא קדושתו וקו"ח אם במות רבו בטלה קדושה זו כ"ש בחייו של רבינו יעקב, ואותו תלמיד שהקשה אולי לא הרגיש לזה, ור"ת לא רצה ליטול גדולה לעצמו. ובודאי דב"ד מצי למכור אותו בגנבתו לשלם לבעה"ב ובמכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה לשמואל (ואיך שייך מחילה). וכ"ז ברור בס"ד ודו"ק. וכן עשה ר' שמן ב"א שהי' כהן לר' יוחנן שבת ס"א וכן אבימי כהן לר' יוסף בפרק חבית קמ"ז יעו"ש.

קדוש יהיה לך כי קדוש כו'. לפי מה שפירשו בעל כרחו דפנו שמכריחים אותו לגרשה את האשה הפסולה אליו, א"ש דמרמז דין המשנה הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה, ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש. וזה שאמר וקדשתו, שתכריחו שיגרשה וידור הנאה, כי את לחם כו' הוא מקריב בהוה, הגם כי קדוש יהיה לך, שעדיין לא גרשה רק שאתה בטוח שלאחר העבודה יגרשנה ויהיה קדוש, כי קדוש, מפני מה אינו צריך לגרש מפני, שאינו מחלל עבודה אף אם עבד ויש לו אשה פסולה ולא יגרשנה, רק שלכופו צריך להרחיקו מעבודת כהונה, והוא אחד מדרכי הכפיות הגדולים, שלא תניח אותו לעבוד ולהיות כהן ותרחיקו מכל כהונתו, אבל לא חלל אם עבד וכמוש"כ רבינו פ"ו מהלכות ביאת מקדש אינו עובד כו' כדי שלא יוסיף לחטוא כו' ואם עבר ועבד כו' לא חלל עבודה. עכ"ל. ודו"ק.

ט

ובת איש כהן כו'. הנה לפי המבואר בירושלמי סוף פרק יש מותרות, דהנך תרי ובת כהן דכתיב כי תהיה לאיש זר וכתיב כי תהיה אלמנה וגרושה כו' פירושן מלמדתה דכהן, היא הנשואה לכהן, שאוכלת בשביל בנה וכשניסת לא תאכל תרומה ואם זרע אין לה שבה לאכול בשביל בנה, ובישראלית הנשואה לכהן, לזה אמר כאן ובת איש כהן, להורות, דהישראלית הנשואה לכהן אם זנתה לא תשרף, ודו"ק. או ירמוז, דאם בת הכהנים כמו אלעזר ואיתמר, שנכהנו באמצע שנותיהם, וזה איש כהן, שנתכהן ג"כ הדין הזה נוהג.

ובת כהן כו'. סנהדרין נ"א בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר כו' כשהוציא הכתוב כו' לסקילה ארוסה ולא נשואה כו' ארוסה ולא נשואה כו' דברי ר' ישמעאל. נראה לנו, דר' ישמעאל מגזירה שוה יליף, טעמא דר' ישמעאל הוי כרבנן דסקילה חמורה משרפה, והא דהקילה תורה בארוסה בת כהן יותר מארוסה בת ישראל הוא טעמו, דחזינן לענין פתח בית אביה דראו גדולים שגדלתם כדמפרש בברייתא דכתובות מ"ה, כן משום זה אמרה תורה שבת כהן, שאביה היא מחללת אמרה תורה בשרפה, להודיע קלון האב, שלא שמר בתו מזנות כשהיא ברשותו, לכן נתנה תורה מיתה קלה ולא סקילה, שבסקילה אינו נודע שמשום זנות חייבת היא מיתה, דהא איכא כשוף דמצוי בנשים (שם ס"ז) ומסית, וחלול שבת, ומקלל אביו ואמו, אבל שרפה נודע לכל שזנתה, שכל הנשרפין בתורה רק דחייבת משום זנות, לכן ע"י שרפה איכא חלול טפי לחביה, דנודע לכל שזנתה ואביה מחללת. אולם לרע"ק דסבר, דנשואה בת כהן ובוגרת ארוסה יצאה לשרפה שפיר אמר ר' שמעון במשנה פ' הנשרפין אילו לא היתה שרפה חמורה לא ניתנה לבת כהן שזנתה. ויעוין רש"י דף נו"ן ד"ה קסברי רבנן כו' דכמו דנשואה יצאת להחמיר כן ארוסה. ודו"ק. ויעוין שם דף פ"ד ר"ש ואליבא דרע"ק וברש"י שם. והמעיין בסוגיא דגמ' יראה כי זה נכון.

אביה היא מחללת היא ולא זוממיה. פירוש כיון שחסה התורה לכבוד אביה, א"כ כשנזדממו עדי' ולא זנתה, אם ישרופו יתפרסם יותר הקלון שהעידו שזנתה ויעורר השם רע, ויתחלל כבוד אביה, לכן מיתתם בחנק, שלא יתפרסם, שעל בת כהן העידו. ודו"ק.

את אביה היא מחללת. מקדושת אביה היא מתחלא. פירוש המכוון כאילו הי' כתוב מתחללת, אבל הפירוש, שהקדושה שיש לה מאביה היא מחללת, עשתה זה חול ומחולל והואי כאילו אינה בת כהן, דאביה הוי לנחלה, רק הקדושה שיש לה אבדה. וזה מה שבת כהן אכלה בתרומה וזונה לא אכלה בתרומה, דהויא כחללה מתרומה וכהונה. וכמה כרכורים כרכרו בתוס' יבמות דף מ"ד ודף ל"ה מנא לן, דזונה מפסלא בתרומה. ויעוין רש"י דף ס"ח ע"ב. ולפי התרגום הוא מפורש.

ויתכן דבזה פליגי ר' מאיר וחכמים בתרומות, דהנבעלת לפסולים סבר דמיתתה בחנק ומשלמת קרן וחומש, דמפרש כהתרגום, וכיון דכבר נתחללה בביאת פסול, תו אינה חייבת שרפה, וחכמים סברי כתנא דדריש אם הי' אבי' כו' ארור שזה ילד כו' שהאב אינו מכובד, וא"כ דכל פעם היא מבזה את אביה כיון שלא שבה מרשעתה, דאם שבה בתשובה הלא אין לבזות אביה, לכן סברי דמיתתה בשרפה, ויעוין סנהדרין נ"א ודלא כר"מ. ודו"ק. ולפ"ז הגירסא שם נ"ב כי הא דתני ר' ירמיה כפי מה שהוא בר"ת ובפי' ר"ח ולא ר"מ. ואכמ"ל.

יא

לאביו בזמן שהוא שלם לא בזמן שהוא חסר. נזיר דף מ"ג ע"ב. מהיכן משמע ועוד דהול"ל לאמו כשהיא שלמה כו'. ונראה, דבכל מקום כתוב ותפשו בו אביו ואמו וכן מקלל אביו ואמו, ומכה אביו ואמו וכאן כתוב לאמו ולאביו כו' יטמא, דאם כתוב לאמו ואביו הוי משמע, דרק לשניהם ביחד יטמא, לא כשמת אחד מהם. וזה ניחא כאן, אולם בכה"ג הלא היה צריך לכתוב לאביו ואמו לא יטמא, דאף לשניהם חינו מטמא ולכן דריש דלאביו לבדו ולאמו לבדה יטמא כהן הדיוט, אבל אם נתרסקו איבריהם ומעורבים אביו ואמו, אף שהן אביו ואמו, כיון שכל אחד אינו שלם באיבריו אינו מטמא גם כהן הדיוט, לזה אמר, דכהן גדול אף כשאביו שלם ואמו שלמה והמה כל אחד בפני עצמו לא יטמא וזה לאביו ולאמו, שהן כל אחד בפני עצמו. ודו"ק.

יב

ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלקיו. לפי הפשט מקדש אלקיו הוא כנוי לקדושתו, קדושת כהונה. וזה שאמר כי נזר שמן כו'. וכיו"ב דריש ר' מאיר במשנה מקדושתו לא יצא. ולפי הירושלמי כוון, שאף אם יצא לא יחלל את עצמו, שכהן שעבר על ל"ת מחזירין אותו לכהונה גדולה, שקדושתו קיימת. עיין ירושלמי פ' כ"ג בסנהדרין ודו"ק.

יג

והוא אשה בבתוליה יקח. בהוריות דף ב' בעי כו' משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחי דחי או מיפטר פטור יתיב רב פפא כו' תניא אין לי אלא שעבר מחמת קריו מחמת מומין מנין ת"ל והוא ע"כ. ותמוה למה בעי אם נצטער דוקא ולא אם נעשה בעל מום, ועוד פירוש מידחי דחי וכו' לפי רש"י תמוה, ותו איך יליף מוהוא לרבות, טפי משמע למעט, ותו מה דבר חכמה ראה בו. אולם פירושו עמוק עפ"י איזה הצעות. תניא בתו"כ מכילתא דנגעים סימן קנ"ב והצרוע אשר בו הנגע אעפ"י שהוא כה"ג לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אעפ"י שהוא מנוגע כו', וכן כתב רמב"ם שעשה דוחה ל"ת [ולכאורה צ"ע הא איכא ל"ת ועשה דוקדשתו כי את לחם אלקיך. אך עיין תוספות ב"מ כ"ט ע"ב ועוד בימי חלוטו אינו קדוש, וכמו שכתב רמב"ם גבי נזיר כיון דאינו עולה יעו"ש], וזהו דבעי כיון דליכא גביה לאו דפריעה ופרימה מי אמרינן דמדחא דחיא עשה לל"ת, הא לשאר דברים מוזהר ככה"ג, ודוקא פריעה ופרימה נדחה מעשה דהצרוע אשר בו יהיה הנגע ראשו יפרע כו' או מיפטר פטור מכל דיני כהונה גדולה והוא כהדיוט לכל דבר, וא"כ האיבעי' דוקא על נצטרע. ופשיט דפירוש דהך ברייתא עפ"י מה דאמרינן, בתו"כ פסקא ע' איש איש מזרע אהרן והוא צרוע אין לי אלא מזרע אהרן אהרן עצמו [פירוש כה"ג] מנין ת"ל והוא, וקאי והוא צרוע על כה"ג, וא"כ שפיר יליף מגז"ש והוא אשה בבתוליה יקח מוהוא צרוע או זב, דשניהם מדברין בכה"ג והוא כאילו קאמר אעפ"י שהוא צרוע, בכ"ז אשה בבתוליה יקח ומיניה יליף לעבר מחמת מומו, וממילא מוכחא דמצורע בכ"ז הוי כה"ג. ומחמת שהבין עומק הדברים נשקיה כו' ודו"ק. ומופלג אחד אמר שעפ"י זה מוכרח דהך צרוע או זב במוחלט הכתוב מדבר, דאמרינן והוא אעפ"י שהוא צרוע ופורע ופורם, בכ"ז אשה בבתוליה יקח, שהוא כה"ג לכל הדברים, אבל מוסגר אינו פורע ופורם. וזה שאמר ביבמות דף ע"ג ולהך תנא דפליג עליה דרי"ש דאמר במצורע מוחלט כו' וזה רע"ק דילן דיליף והוא והוא. וזה נכון.

יד

בתורת כהנים, לא מה ת"ל גרושה הייתי אומר כהן הדיוט שמותר באלמנה אסור בגרושה כ"ג שאסור באלמנה אינו דין שאסור בגרושה. ובברייתא בגמ' גרסינן השתא כהן הדיוט אסור כ"ג מבעי ולא מייתי הקו"ח מאלמנה. ועמדו ע"ז המחברים. ולפי מה שנתבאר באור שמח הל' כלי המקדש, דאם אבנט של כ"ג ואבנט של כהן הדיוט שוים, ששניהן של כלאים, אז הכהן גדול הוא כהן הדיוט גם כן והוא נוסף שהוא כהן גדול גם כן, אבל ר' יודא דסתם ספרא כותי' סבר, דאבנט של כהן הדיוט בשאר השנה הוי של בוץ ושל כ"ג הוי של כלאים אינו כהן הדיוט בשעה שהוא כ"ג, לכן צריך לדון בקו"ח מאלמנה. יעו"ש ותבין היטב.

תו"כ אלמנה וגרושה גרושה מה ת"ל כו' גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט יהא זרעו ממנה ממזר. פירוש דהוי אמינא, דגרע מחייבי לאוין, דלשיטת רבינו משה לא לקי בכל חייבי לאוין בביאה בלא קדושין לחודא ובכהן גדול דלקי אם בעל אותה ולא קדש משום לא יחלל הו"א, דגם ממזר הוא עושה, לכן קמ"ל, דרק חללים עושה. וזה כדעת ההמ"ג בזה דכהן גדול לוקה אכולהו בביאה לבד יעו"ש.

יז

איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב כו'. כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. לכאורה הוא טעם. ועיין רש"י וצ"ב. והנראה, דענין הקרבנות הוא מחלק החוקים, אשר אין השכל והעיון מורה ע"ז, ולכן לא נאמר שום שם, רק הויה, שלא ליתן פ"פ למינים וכמבואר בתו"כ ריש ויקרא, וא"כ יש לחוש שמא יהיה הכהן העובד לבו תוהא עליו ולא יהיה מודה בעבודה או מסתפק, אשר ע"ז הזהירה תורה לעבדו בכל לבבכם כמו שאמרו בספרי, וזה לא יאות, שהוא יהיה המכפר והעובד, כיון שאינו מודה בה ועבודתו פסולה, כמו שפרש"י ריש פסחים ד"ה שחץ פסול, ולגלות ע"י נביא זה לא יאות למעלת השי"ת וכמו שאמרו וכי דיליטורין אני אצל עכן, לכן היה מהתחבולה האלקית, שבע"מ פסול להקרבה, אף אם הוא כשר שבכשרים וצדיק בצדיקים והמום בו הוא גזרה מהשי"ת מטעם הכמוס אצלו, לכן אם יהיה כהן מי שאינו מודה בעבודה או לבו תוהא עליו, יהיה בע"מ ויפרח המום בו, ויבדל משירות מזבח ד', ולא יהיה גלויה עליו תרמית לבבו, כי כל איש אשר מום בו, אף שהוא צדיק וחסיד ונולד כן ממעי אמו ג"כ לא יקריב, אף שודאי המום שנולד בו אינו לסבת זדון לבבו, כי צדיק ורשע לא אמר. והוא שאמר איש מזרעך אשר יהיה בו מום לא יקריב, וזה אינו גלוי על זדון לבבו, כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, אף שהמום בו מתחילת ברייתו, ולכן חסר מלת יהיה כאן, שמורה שהוא איש מומי והוא צדיק וחסיד ג"כ לא יקרב, וא"כ לא יודע לאיש ממה שיודע היודע התעלומות יתברך. ועיין סנהדרין י"א כמה מעשיות במדה זו, שלא לפרסם החוטא ולעשות תחבולה שלא יודע ממנו. ובזה א"ש מה דאמר בתו"כ אין לי אלא תם ונעשה בע"מ נולד בע"מ ממעי אמו מנין, שזה נגד המושכל, שהמושכל נוטה יותר לפסול בע"מ ממעי אמו וכמו דאמר בתו"כ פרשה צו סימן פ"ד נולד בע"מ ממעי אמו מנין שאוכל בחלוקה קדשים כו' ולפ"ז א"ש, דסד"א שחששה התורה שמא הוא תוהא לבו בעבודה, אבל נולד בע"מ ממעי אמו לא יתכן זה קמ"ל. ונכון. ודו"ק.

ובתו"כ אשר יהיה בו מום אין לי אלא שלא יהיה בו מום לאחר הדיבור כזיבה וכנגעים היה בו מום לפני הדבור מנין ת"ל אשר בו מום (פסוק י"ח) [משמע שעכשיו בשעת הדבור יש בו מום] אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בע"מ נולד בע"מ ממעי אמו מנין ת"ל אשר יהיה בו מום. זה ט"ס וצ"ל כך ת"ל כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן. ופירוש דמילדותו, היינו תיכף מזרע אהרן ניכר המום בו. ובפסקא ה' אשר מום בו פרט לאותו ואת בנו כו' ט"ס וצ"ל מום בו וזהו מפסוק כ"א ואח"כ דריש קרא כי מום בו פרט לשעבר מומו מפסוק כ"ג. ובפסקא ה' דריש כי כל איש אשר בו מום מפסוק י"ח על אהרן עצמו וזהו כל קמא. ומכל דפסוק כ"א כל איש אשר בו מום דריש על בעל מום עובר, והיינו תרי כל דכתיבי. ועיין בכ"ז באדרת אליהו להגר"א ז"ל ודו"ק.

כד

וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל כתב ראב"ע יתכן, כי בא להזהיר, שגם בני ישראל השוחטין שלמיהן לא יהיו בעלי מומים לולא דברי הקבלה. ובאמת משנה ערוכה כל הפסולים ששחטו שחיטתן כשרה. אולם לענ"ד נראה עפ"י מה דאמרו סוף זבחים, דחין כהונה בבמה ומומין פסולים בבמה, ועיין ריש פ"ב דף ט"ו, דבעלי מומין פסולים לעבודה בבמה, וע"ז שפיר צוה אל בני ישראל. וכן מורה קרא דמדבר על ההקרבה, דבבמה לא יקריבו בעלי מומין ישראלים. ודו"ק והטעם, דכל אשר בו מום לא יקרב גם במושב שרים והקריבהו לפחתך, לכן גם בבמה אסור.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.