צרור המור/ויקרא/כא

צרור המור ‏ ויקרא כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אמור אל הכהנים. אחר שחתם טהרת ישראל סמך לכאן טהרת הכהנים. שראוי להם שיהיו טהורים וקדושים יותר מישראל. אחר שעבודת הקדש עליהם. ובמדרש נתנו קשר אחר לזאת הפרשה. ואמרו מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מה ענין זה אצל זה. אבל אמר שהראה הקב"ה למשה דור ודורשיו. והראהו שאול המלך איך היה נופל בחרב פלשתים. אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שעתיד למלוך על בניך ידקר בחרב. א"ל ולי אתה אומר אמור אל הכהנים בני אהרן שמקטרגין עליו. לפי שהרג נוב עיר הכהנים. וכן שאול העביר אוב וידעוני מן הארץ. ואח"כ הלך לדרוש בבעלת אוב. לפי שהרג הכהנים וה' סר מעליו גם בחלומות. והנה רז"ל נכנסו לדרשה הזאת מכח ההכרח או ההכרחיות. האחד שכבר כתב למעלה בתחלת הענין והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים. ואם כן למה חזר ואמר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני. ולא כפל בזה אלא לסמכו לפרשה של אחריו לענין שאול ומיתתו בסבת הכהנים. והב' שאפילו אם נאמר שהיא כפל ענין. היה ראוי לסמכו לדברים של מעלה שכתב בהם דמיו בו דמיהם בם. אחר שכתב בכאן ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני באבן ירגמו אותם דמיהם בם. אבל הפסיק ואמר ושמרתם את כל חוקותי וכל הפרשה. ואח"כ כתב ואיש או אשם כי יהיה בהם אוב. נראה כי לא היה אלא לסמכו לפרשה של אחריו לענין שאול ששאל בבעלת אוב ומיתתו שהיתה בסבת נוב עיר הכהנים שהרג. ולכן אמרו כי כשאמר כי אחזתני השבץ. אלו הכהנים הלובשים כתנות תשבץ שעמדו כנגדו. כאומרו וחטאתי נגדי תמיד. ולכן אמר כי כשאמר לו משה מלך הראשון שעתיד לעמוד על בניך ידקר בחרב. א"ל ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהם עומדים כנגדו:

ורמז באומרו אל הכהנים ואמרת אליהם. שיזהירם ויקדשם. לפי שהקדושה ראויה להם מצד ב' דברים. הא' מצד היותם בני אהרן איש קדוש לאלהיו. וראוי להם להיות כאבותם. והב' מצד קדושת עצמם. וזהו ואמרת אליהם בבחינת עצמם. שאני קדשתי אותם מעדת ישראל. וזהו ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ מצד עצמם. מצד ב' דברים. האחד מצד היותם בני האבות שהם נצר מטעם. והשני מצד עצמם מצד היותם מעשה ידי להתפאר. ולכן אמר בכאן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו. אחר שהם נבדלים מהם וראוי להם להיות קדושים משאר העם. כי אם לשארו הקרוב אליו כי אחר שהם כהנים הדיוטים. אין להם כ"כ דבקות בשי"ת ובמקדשו. וראוי להם לזכור יום המיתה ולהטמא לקרובים. בענין שיזכרו וישובו אל ה'. כי אין דבר ראוי כזה כיום המות. כאומרו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. זה יום המיתה שהוא יום דומיה. וכן אמר טוב שם כשבא משמן טוב. שהיא התורה שנקראת שמן. ויום המות מיום הולדו. כלומר כשזוכר זה מיום הולדו. ולכן טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה. בענין שיזכור את השי"ת וזה יבחן מלכת אל בית משתה. כאומרם ז"ל הוזכרו רעי איוב בבית האבל. ולא נזכרו שם ועבר ואבימלך שהיו במשתה אברהם. ובזה החי שהוא יחידו של עולם. יבין האדם אל לבו. ובפירוש קהלת הארכתי בזה. ולכן בכאן צוה לכהנים הדיוטים שיטמאו לקרוביהם כדי שיזכרו וישובו אל ה'. וצוה לקדשם גם כן בנשים. ואמר אשה זונה וחללה לא יקחו כי קדוש הוא לאלהיו מצד עצמו. ומצד שני וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב. ואחר שאני מצוה להם אשה זונה וחללה לא יקחו. אם כן בת כהן כי תחל לזנות באש תשרף. זה הסדר אני נותן לכהן הדיוט. אבל הכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלובש בבגדי כהונה לשרת לפני ה' תמיד. והוא דבק בשם ה' ובזה יזכור תמיד את ה'. כאומר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. וכן הכהן אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים. איש כזה אינו צריך להטמא אפילו לאביו. כי רבה היא עבודת הכהונה מזכירת יום המות. ומן המקדש לא יצא. מקדושתו לא יצא. אחר שיש עליו נזר שמן משחת אלהיו. וכן בנשים אשה בבתוליה יקח. אחר שהוא בא לתקן הכלה שהיא בתולת ישראל היא כנסת ישראל. ורבותינו אמרו הגדול מאחיו. שאחיו מצווין לחלוק לו כבוד. וליתן לו עושר גדול עד שיהיה גדול מאחיו:

יז

אח"כ אמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום. לפי שאמר למעלה שהכהן עובד עבודה. ואינו מטמא לשום מת אלא עובד עבודה. ואולי יאמר אומר שיעבוד אעפ"י שיהיה בעל מום. לזה אמר אינו כן כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. וזהו דבר אל אהרן כנגד הכהן עצמו. איש מזרעך לדורותם לרבות זרעו. שכולם צריכין להיות בלא מום. אבל איש אשר בו מום אין ראוי שיקרב ע"ג המזבח. וסמך לכאן דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל. לרמוז כי אולי יאמרו הכהנים כי אחר שהם בלי מום. יוכלו להקריב איזה קרבן שיהיה. באי זה זמן שיהיה. לזה אומר אינו כן. כי אעפ"י שלא יהיה בהם מום. אם הם טמאים אין ראוי שיקריבו קרבנם. וזהו שאמר אמור אליהם כל איש אשר יקרב אל הקדשים וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא. וכן איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב. לרבות כ"ג עצמו בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. וכן או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וגומר ובא השמש וטהר. וחתם הפרשה טעם לכל זה כי אני ה' מקדשכם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.