חזקוני/ויקרא/כא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אמר אל הכהנים אחר שהזהיר את ישראל להיות קדושים הזהיר את הכהנים לשמור עצמם מן הטומאה לפי שהם משרתיו ובני ביתו וביום שהוקם את המשכן נאמרה פרשה זו משום שבו ביום הוזקקו לעבודה. ונסמכה פרשת אוב וידעוני לפרשת אמור אל הכהנים לומר לך שמן הדין יש לרגום שואל באוב וידעוני כי אין צורך לישראל בהם אלא אם באת לשאול, אמור אל הכהנים והם ישאלו לך באורים ותומים. תנחומא.
בני אהרן לרבות הקטנים.
לא יטמא בעמיו בכל ישראל שהם עמיו.
ב[עריכה]
הקרב אליו אבל לא את הארוסה.
לאמו ולאביו וי״ו במקום או. וכן ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו. אם יאמר לאמו מה ת״ל לאביו ומה אמו שהיא מתחללת הרי הוא מטמא לה, אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו אלא אילו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע, אביו בחזקה מנין, תלמוד לומר ולאביו. ואלו יאמר לאביו הייתי אומר ומה אביו שהוא חזקה הרי הוא מטמא לו, אמו שהיא ודאי אינו דין שמטמא לה. אלא אם כן הייתי אומר, מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת. אמו שנתחללה מנין ת״ל לאמו ולאביו. גבי כהן הדיוט מקדים אב לאם לומר לך לא מבעי׳ קאמר, לא מבעיא לאמו שהיא ודאית שהוא מטמא לה אלא אפי׳ לאביו שהוא חזקה מטמיא לו, וגבי כה״ג הקדים אב לאם כלו׳ לא מבעיא לאביו שהוא חזקה שאינו מטמא לו אלא אפי׳ אמו שהיא ודאית אינו מטמא לה. ולבנו ולבתו אם יאמר לבנו ולבתו מה ת״ל לאמו ולאביו ומה בנו ובתו שאינו חייב בכבודם הרי הוא מטמא להם, אביו ואמו שהוא חייב בכבודם אינו דין שמטמא להם, אלא אלו כן הייתי אומר לבנו ולבתו אפילו הם נפלים, תלמוד לומר לאמו ולאביו, מה אמו ואביו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא, יצאו בנו ובתו הנפלים. מה ת״ל לבנו ולבתו אלא מפני שיש בבן מה שאין בבת ובבת מה שאין בבן, הבן חייב אביו בו מצות מה שאין כן בבת, והבת אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מה שאין כן בבן. לכך צריך לומר ולבתו.
ולאחיו, ולאחתו יאמר לאחיו ולאחותו ולא יאמר לבנו ולבתו ומה אחיו ואחותו שאין חייב בהן מצות הרי הוא מטמא בהן, בנו ובתו שהוא חייב בהן מצות אינו דין שיטמא להם, אלא אלו כן הייתי אומר לאחיו ולאחותו מאמו ת״ל לבנו ולבתו, מה בנו ובתו שהן יורשין אף אחיו ואחותו שהן יורשין יצא אחיו ואחותו מאמו שאין יורשין. יאמר לאחיו מה ת״ל ולאחתו אלא אלו נאמר לאחיו ולא נאמר לאחתו הייתי אומר מה אחיו בין גדול ובין קטן מטמא לו אף אחותו בין גדולה בין קטנה מטמא להו ת״ל ולאחתו הבתולה קטנה ולא גדולה. ואלו נאמר ולאחותו ולא נאמר לאחיו הייתי אומר מה אחותו שהיא קטנה ולא גדולה מטמא לה אף אחיו הקטן ולא הגדול מטמא לו ת״ל לאחיו בין גדול בין קטן.
ג[עריכה]
ולאחתו הבתולה הקרובה אליו להיותו אחותו מאב ומאם. הקרובה אליו מה שפרש״י לרבות את הארוסה לא לארוס שלה קאי דהא קים לן אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן שנינו בת״כ כי אם לשארו פרט לארוסתו, אלא קאי הוא לאחיה כהן. וכן הפירוש ולאחתו הבתולה זו קטנה פנויה הקרובה אליו לרבות את הארוסה. דאי לא כתב הקרובה הוה אמינא הואיל ונתארסה אינו מטמא לה קמ״ל הקרובה אליו שעדיין אינה קרובה היא לבעלה שלא נשאה דאילו נשאת קרובה היא לבעלה ומטמא לה כדכתיב כי אם לשארו.
אשר לא היתה לאיש שהנייתה על ידי איש הא אם היתה לאיש אינה מטמא לה שהרי קרוב לה ומטמא לה.
לה יטמא מצוה דאם לא רצה לטמא מטמאין אותו בעל כרחו, ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו בכל כרחו.
לה יטמא ואינו מטמא לאחרים עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי אלקט בידי עצמות פלוני לכך נאמר לה יטמא. לה יטמא ואינו מטמא לאבריה וכן לאביו ולאמו כשהן חיים, אבל מטמא הוא אפילו לעצם כשעורה מן המת.
ד[עריכה]
לא יטמא בעל בעמיו כתרגומו רבא בעמיה וחסר בית כמו בבעל בעמיו. דוגמא שבי אלמנה בית אביך ועוד הרבה פי׳ לא יטמא כהן הדיוט בבעל בעמיו, היינו בכהן גדול שבעמיו, אע״פ שהתרתי לך לטמא לקרובים לא תטמא לכה״ג שאינו קרובך, ד״א לא יטמא בעל היינו הכהן בעמיו אפי׳ בכהנים חוץ מן הנזכרים.
ה[עריכה]
לא יקרחה קרחה בראשם כתיב בה״א וקרי בוי״ו.
ו[עריכה]
והיו קדש לרבות בעלי מומין.
ז[עריכה]
אשה זנה פרש״י שנבעלה בעילת ישראל. חז״ק אמאי מיפסלא בכך לכהן הדיוט דלא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר׳ אליעזר ולית הלכתא כוותיה ואין זונה אלא לנבעלת לפסול כמו שפרש״י עצמו בר״פ אלו נערות.
וחללה שאינה מפורסמת בזונה. וחללה וי״ו במקום או וכן ואשה גרושה מאישה וכן גרושה וחללה.
גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אשה, זו דרש ר׳ אלעזר בן מתיא הרי שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונתקדשה לאחר ואח״כ בא בעלה הראשון מניין שהיא מותרת לחזור לראשון שאעפ״י שהאחרון נתן לה גט לא פסלה מן הכהונה ת״ל גרושה מאישה ולא מאיש אחר.
ח[עריכה]
קדש יהיה לך לרבות בעלי מומין.
ט[עריכה]
את אביה שהוא קדוש היא מחללת ומזלזלת ועוונה כפול לפיכן תידון בשריפה.
היא מחללת כתיב ביו״ד.
באש תשרף היא בשריפה ואין בועלה בשריפה.
י[עריכה]
את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם אינו רשאי לנוול את עצמו אפילו בשביל אבילות. ומזה נלמד מה שאמרו חכמים באבל.
יא[עריכה]
ועל כל נפשת מת לא יבא אזהרה לכהן גדול שלא יכנס באהל המת ואין לי אלא כה״ג שהוזהר בלא יבא מניין לרבות כהן הדיוט אלא גמר ג״ש לא יטמא בכ״ה מלא יטמא בכ״ג מה לא יטמא האמור בכ״ג מוזהר אף בלא יבא, אף לא יטמא האמור בכ״ה מוזהר נמי אף בלא יבא. ת״כ.
לאביו ולאמו לא יטמא לא בא הכתוב אלא להתיר לו מת מצוה. כאן אין צריך לומר לבנו ולבתו לאחיו ולאחותו, שכשאינו מטמא לאביו ולאמו כ״ש שאינו מטמא לשאר קרובים.
יד[עריכה]
אלמנה וגרושה יאמר אלמנה מה ת״ל וגרושה הייתי אומר ומה אלמנה שהיא מותרת לכ״ה אסורה לכ״ג גרושה שהיא אסורה לכ״ה אינו דין שתהא אסורה לכ״ג אלא אילו כן הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכ״ה זרעו של כה״ג ממנה חולין אבל גרושה שהיא אסורה לכ״ה זרעו של כ״ג ממנה ממזר ת״ל גרושה ולא יחלל, חולין הוא עושה ממזרים אינו עושה. או אלו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שהיא אסורה לכ״ה זרעו של כ״ג ממנה חולין אבל אלמנה שהיא מותרת לכ״ה זרעו של כהן גדול ממנה כשר ת״ל אלמנה ולא יחלל, גרושה ולא יחלל אלמנה להחמיר עליה גרושה להקל עליה.
וחללה זנה חסר וי״ו כמו שמש ירח עמד זבולה. וכפר אדמתו עמו.
את אלה לא יקח בגלוי.
כי אם בתולה הא בעולה בעשה ולאו הבא מכלל עשה, ואם תאמר מאי שנא מכי אם צלי אש דהוי לאו כדאמרינן אכלו נא לוקה שתים אחת משום נא ואחת משום צלי אש והכא כי אם בתולה הוי עשה אלא י״ל דכי אם בתולה קאי איקח אשה דאבתריה קאי שהוא עשה אבל כי אם צלי אש קאי אלאו דלעיל שהרי אין אחריו עשה.
טו[עריכה]
ולא יחלל זרעו ליקח אותן הפסולות לו בסתר.
יז[עריכה]
איש מזרעך לדרתם מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה קטן פסול לעבודה ואפי׳ תם. ומאימתי עבודתו כשרה משיביא שתי שערות אבל אין אחיו הכהנים מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים שנה.
אשר יהיה בו מום אחר שהזכיר קדושת הכהנים הזכיר המומים הפסולים בהם.
יח[עריכה]
כי כל איש וגו׳ נתינת טעם הוא, וכן פירושו דהא כל איש אשר בו מום אין נראה נאה שיקריב.
אשר בו מום אפילו נולד בעל מום ממעי אמו.
חרם לשון חרס ושבירה.
שרוע מלשון מהשתרע.
כ[עריכה]
גבן לשון הרים גבנונים איש עב וארוך וכבד לעבוד עבודת הקדש. או דק קצר קומה.
תבלל לשון השחתה כמו תבל עשו.
מרוח לשון מעיכה כמו וימרחו על השחין.
כב[עריכה]
מקדשי הקדשים ומן הקדשים אם נאמר מקדשי הקדשים למה נאמר ומן הקדשים יאכל אלא אם נאמר מקדשי הקדשים ולא נאמר ומן הקדשים הייתי אומר קדשי קדשים שהותרו לזר מהן יאכל אבל מקדשים קלים לא יאכל לכך נאמר ומן הקדשים יאכל ואלו נאמר ומן הקדשים יאכל ולא נאמר מקדשי הקדשים הייתי אומר מן הקדשים יאכל אבל מקדשי הקדשים לא יאכל לכך צריך לומר מקדשי הקדשים וצ״ל ומן הקדשים.
כג[עריכה]
אך אל הפרכת, ואל המזבח אלו נאמר אל הפרכת ולא נאמר ואל המזבח הייתי אומר אל הפרכת שהוא בפנים יהא פסול ואל המזבח שאינו בפנים לא יהא פסול לכך נאמר ואל המזבח. ואלו נאמר ואל המזבח ולא נאמר אל הפרכת הייתי אומר ואל המזבח שהוא כשר לעבודה יהא פסול, אל הפרכת שאינה כשרה לעבודה לא יהא פסול לכך צ״ל אל הפרכת ואל המזבח.
כי אני ה׳ מקדשם הפרכת והמזבח ואין בעל מום ראוי לבא אליהם.
כד[עריכה]
ואל כל בני ישראל שלא ימסרו קרבנותיהם לבעלי מומין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |