תורה תמימה/דברים/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ דברים יט

ב

שלש ערים. תניא, ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות . (מכות י' א').

תבדיל לך. לך ולא לאחרים [ספרי].

בתוך ארצך. ולא בספר . (שם).

ג

תכין לך הדרך. מכוונות דרכים לערי מקלט מזו לזו, שנאמר תכין לך הדרך . (מכות ט' ב').

תכין לך הדרך. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר, מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח דפנה לשם, אמר רב כהנא, מאי קרא, תכין לך הדרך – עשה לך הכנה לדרך . (שם י' ב').

הדרך. ת"ר, דרך ערי מקלט שלשים ושתים אמות, אמר רב הונא, מאי קרא, דכתיב תכין לך הדרך – דרך הדרך . (ב"ב ק' ב').

כל רצח. ואפילו כהן גדול . (סנהדרין י"ח ב').

ד

וזה דבר הרצח. רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני, ואם אמרו לו אעפ"כ – יקבל מהם, שנאמר וזה דבר הרוצח . (מכות י"ב ב').

בבלי דעת. פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לכותי והרג את ישראל, לנפל והרג בן קיימא . (שם ז' ב').

לא שנא לו. איזה הוא שונא, כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת שנאה . (סנהדרין כ"ז ב').

מתמל שלשם. רבי יהודה אומר, תמול שנים, שלשום שלשה [ספרי].

ה

ביער. מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ליכנס לשם והרגו בשוגג אינו גולה . (מכות ח' א').

לחטב עצים. אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות אף כל רשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד . (שם שם).

ונדחה ידו בגרזן. מכאן אתה אומר, נתכוין לקוץ את האילן ונפל על האדם והרגו הרי זה גולה [ספרי].

ונשל הברזל. נשמט הברזל מקתו והרג – הרי זה גולה, מן העץ המתבקע – אינו גולה, דכתיב ונשל הברזל, ויש אם למקרא – ונשל קרינן . (מכות ז' ב').

ונשל הברזל. נאמר כאן נשל ונאמר להלן (פ' עקב) ונשל ה' אלהיך את הגוים האל, מה נשילה דלהלן מכה אף נשילה דכאן מכה . (ירושלמי מכות פ"ב ה"ב).

ומצא. ת"ר, ומצא פרט לממציא את עצמו, מכאן א"ר אליעזר בן יעקב, אם משיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור . (מכות ח' א').

הוא ינוס. הוא ולא זוממין, לפיכך העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שחייב גלות ונמצאו זוממין אין גולין תחתיו אלא לוקין ארבעים . (שם ב' ב').

אל אחת הערים. ולא יהיה גולה מעיר לעיר [ספרי].

וחי. ע"ל בפ' ואתחנן בפ' ונס אל אחת מן הערים האל וחי (ד' ב') וצרף לכאן.

ו

ולו אין משפט מות. אשר רב הונא, רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם בדרך והרגו פטור, קסבר ולו אין משפט מות, בגואל הדם הוא דכתיב . (מכות י' ב').

ז

על כן אנכי מצוך, מה ת"ל – להזהיר בית דין על כך [ספרי].

ח

ואם ירחיב וגו'. תניא, ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך [אלו ערי קיני קניזי וקדמוני] . (שם).

י

והיה עליך דמים. תניא, מניין שאם לא יצאו ב"ד לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האסטרטאות ולמוד את המקואות, שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאלו הם שפכום, ת"ל והיה עליך דמים . (מו"ק ה' א').

יא

וארב לו וגו'. פרט לזורק אבן לגו . (סנהדרין ע"ט א').

יב

ושלחו וגו'. תניא, רבי יוסי ב"ר יהודה אומר, בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט , וב"ד שולחין ומביאין אותו משם, ומי שנתחייב מיתה הרגוהו, שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת . (מכות י' ב').

יג

לא תחוס. מה ת"ל, שמא תאמר הואיל ונהרג זה למה אנו באים לחוב בדמו של זה, ת"ל לא תחוס עינך עליו [ספרי].

יד

לא תסיג. מה ת"ל, והלא כבר נאמר לא תגזול, אלא מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין, יכול אף בחו"ל כן, ת"ל בנחלתך אשר תנחל בארץ, בא"י עובר בשני לאוין ובחו"ל עובר בלאו אחד [ספרי]

לא תסיג. תניא, מניין למוכר קבר אבותיו שעובר בל"ת, ת"ל לא תסיג גבול רעך, יכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם, ת"ל בנחלתך אשר תנחל . (שם).

לא תסיג. תניא, מניין למחליף דברי ר' אליעזר בדברי ר' יהושע ודברי ר' יהושע בדברי ר"א אמר על טהור טמא ועל טמא טהור שהוא עובר בל"ת, ת"ל לא תסיג גבול רעך . (שם).

אשר גבלו ראשונים. מאי גבלו ראשונים, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, דכתיב (פ' וישלח) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ, אטו כולי עלמא יושבי רקיע הם, אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית, מלא קנה זה לגפנים, מלא קנה זה לתאנים . (שבת פ"ה א').

אשר גבלו ראשונים. מכאן דמנהגא מילתא היא [שו"ת רב שרירא גאון].

טו

לא יקום עד אחד. הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי אסור לו להעיד עליו, שנאמר לא יקום עד אחד באיש, ושם רע בעלמא קא מפיק ביה . (פסחים קי"ג ב').

עד אחד. ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד, ומה ת"ל אחד, זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד . (סוטה ב' ב').

באיש. אין לי אלא באיש, באשה מניין, ת"ל בכל חטא אשר יחטא , א"כ מה ת"ל איש, לומר לך באיש אינו קם, אבל קם הוא באשה להשיאה, דברי ר' יהודה [ספרי].

לכל עון ולכל חטאת. לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה . (כתובות פ"ז ב').

לכל עון ולכל חטאת. לדיני נפשות ולדיני ממונות, למכות ולקרבנות, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה [ספרי].

על פי. מפיהם ולא מפי כתבם . (גיטין ע"א א').

על פי. מלמד שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן . (מכות ו' ב').

על פי. מלמד דבעדים לא אמרינן שתיקה כהודאה [חידושי ריטב"א לכתובות כ"ב ב'].

שני עדים. האשה שבאה ואמרה מת בעלי אין היורשין נכנסין לנחלתו של בעלה על פיה, דרחמנא אמר על פי שני עדים יקום דבר . (יבמות קי"ז א' ברש"י).

שני עדים. מר זוטרא ורב אדא סבא פלגו נכסייהו בהדי הדדי, אתו לקמיה דרב אשי, אמרו ליה, ע"פ שני עדים אמר רחמנא דאי בעי למיהדר לא מצי ואנן לא נהדר, או דילמא לא מקיימי אלא בסהדי, אמר להו, לא אברו סהדי אלא לשקרי . (קדושין ס"ה ב').

שני עדים. נאמר כאן שני ונאמר להלן (פ' י"ז) ועמדו שני האנשים, מה שני שנאמר להלן אגשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים, ולא קטנים, הרי למדנו שאין האשה דנה ולא מעידה . (ירושלמי יומא פ"ו ה"א).

או ע"פ שלשה עדים. גט פשוט עדיו שנים ומקושר שלשה , מנה"מ, אמר רמי בר יחזקאל, דאמר קרא ע"פ שני עדים או ע"פ שלשה עדים, אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט שלשה, אלא לומר לך, שנים לפשוט ושלשה למקושר . (ב"ב ק"מ ב').

או ע"פ שלשה עדים. אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט שלשה, אלא להקיש שנים לשלשה, מה שלשה מזימין את השנים אף שנים יזומו שלשה, ומניין אפילו מאה ת"ל עדים . (מכות ה' ב').

או ע"פ שלשה עדים. רבי שמעון אומר, אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט שלשה, להקיש שלשה לשנים, מה שנים אין נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אין נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין, ומניין אפילו מאה, ת"ל עדים . (שם שם).

או ע"פ שלשה עדים. רבי עקיבא אומר, אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט שלשה, אלא להקיש שלשה לשנים, מה שנים אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, ומניין אפילו מאה, ת"ל עדים . (שם שם).

יקום דבר. דבר ולא חצי דבר, למעוטי שנים אומרים ראינו שער אחד בגבה ושנים אומרים בכריסה . (ב"ק ע' ב').

יקום דבר. אמר ליה רב פפא לאביי, לר' עקיבא דאמר אף שלשה שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, א"כ הורג יציל, רובע יציל , אמר רבא, יקום דבר כתיב, במקיימי דבר הכתוב מדבר . (מכות ו' א').

טז

כי יקום וגו'. תנא רבי הושעיא, בשתי כתי עדים הכתוב מדבר, כי יקום עד חמס באיש, עד זומם שהוא עונה באיש , לענות בו סרה – בו ולא בעדותו . (ירושלמי מכות פ"א ה"ז).

לענות בו סרה עד שתסרה גופה של עדות, מלמד שאין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן . (מכות ה' א').

יז

ועמדו שני האנשים. ת"ר, נאמר כאן שני ונאמר להלן (פ' י"ד) על פי שני עדים, מה שני שנאמר להלן בעדים איירי אף שני שנאמר כאן בעדים איירי . (שבועות ל' א').

ועמדו שני האנשים. ת"ר, ועמדו שני האנשים, מצוה לבעלי דינין שיעמדו . (שם שם).

ועמדו שני האנשים. תניא, העדים מצותן בעמידה, דכתיב ועמדו שני האנשים . (שם שם ב').

שני האנשים. מה ת"ל שני, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צרכו ולאחד אומר הדיין קצר דבריך . (ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט).

האנשים. אנשים ולא קטנים, מלמד שהקטנים פסולים לעדות . (ב"ב קנ"ה ב').

אשר להם הריב. יבא בעל הריב ויעמוד על ריבו, מכאן שאין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין [ספרי].

לפני ה'. צריכים העדים לידע לפני מי הם מעידין ומי עתיד להפרע מהם, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' . (סנהדרין ו' ב').

לפני ה'. תניא, בשעה שנדון ינאי המלך לפני ב"ד, אתא ויתיב, אמר לו שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך, לפי שלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' . (שם י"ט א').

לפני ה', תניא, אין לי שעומדין אלא נדונין, מניין שגם השואל הלכות ואגדות עומד, ת"ל ועמדו שני האנשים לפני ה' . (ירושלמי נדרים פ"י ה"ח).

לפני ה'. כי הוו אתו לדין לפני ר"ע היה אומר להם דעו לפני מי אתם עומדים, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' – לפני ה' ולא לפני עקיבא בן יוסף . (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א).

יח

ודרשו השפטים היטב. הובא לפנינו לעיל בפ' ראה (י"ג ט"ו) בפ' ודרשת וחקרת היטב.

עד שקר העד. מכאן שכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות . (פסחים י"ב א' ברש"י).

עד שקר העד. אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן, דאמר קרא והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו – עד שתשקר גופה של עדות . (מכות ה' א').

יט

ועשיתם לו וגו'. וליחוש דילמא הך דאסהידו עליה טריפה הוי, אלא מכאן דאזלינן בתר רובא . (חולין י"א ב').

כאשר זמם. עדים זוממין אין צריכין התראה, מאי טעמא, מי איכא מידי דאינהו בעי קטלי בלא התראה ואינהו בעו התראה, ואנן בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו . (כתובות ל"ג א').

כאשר זמם. שור המועד שהעידוהו שני עדים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית, הרי כאן ג' עדיות והן עדות אחת להזמה, נמצאת כת ראשונה זוממת הרי כאן שתי עדיות, הוא פטור והן פטורים , נמצאת כת שניה זוממת הרי כאן עדות אחת הוא פטור והן פטורים, נמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבים, ועל זה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו . (ב"ק כ"ד א').

כאשר זמם. העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים והוזמו כל אחד לוקה ארבעים ואין משלשין ביניהם, מאי טעמא, אמר רבא, בעינן כאשר זמם לעשות . (מכות ה' א').

כאשר זמם. תניא, בריבי אומר, לא הרגו נהרגין, הרגו אין נהרגין, דכתיב כאשר זמם – ולא כאשר עשה . (חולין י"א ב' ברש"י).

כאשר זמם לעשות. עדים זוממין אע"פ דלית בהו מעשה רחמנא קרייה מעשה, דכתיב כאשר זמם לעשות . (ב"ק ה' א').

לעשות לאחיו. העדים שהעידו בעבד והוזמו נהרגין, ואע"פ דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו אפילו הכי אחיו הוא במצות . (שם פ"ח א').

לעשות לאחיו. תניא, ר' יוסי אומר, זוממי עדי בת כהן שזנתה איני יודע אם לו הוקשו ולחנק או לה הוקשו ולשרפה, כשהוא אומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו – לאחיו ולא לאחותו, הוי אומר לבועל הוקשו . (סנהדרין צ' א').

לעשות לאחיו, לו ולא לזרעו, לפיכך העדים שאמרו איש פלוני בן גרושה ובן חלוצה, והוזמו, אין אומרים יעשו הם כבני גרושה וחלוצה אלא לוקין ארבעים, ולפסלוהו לדידיה ולא לזרעו, בעינן כאשר זמם לעשות וליכא . (מכות ב' א').

לעשות לאחיו. הצדוקים היו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון , אמרו להם חכמים, הרי הוא אומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים . (שם ה' ב').

ובערת הרע. אמר רבא, אדם טריפה שהרג או שרבע בפני ב"ד חייב, מאי טעמא, דכתיב ובערת הרע מקרבך . (סנהדרין ע"ח א').

ובערת הרע. רוצח שלא נגמר דינו שברח מצוה לאתויי לבי דינא ולקיומא ביה ובערת הרע מקרבך . (חולין ק"מ א').

ובערת הרע מקרבך. נאמר כאן ובערת הרע מקרבך ונאמר בעגלה ערופה ואתה תבער דם הנקי מקרבך (כ"א ח'), מה להלן התזת הראש אף כאן התזת הראש . (ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ג).

כ

והנשארים ישמעו. ת"ר, עדים זוממין צריכין הכרזה, שנאמר והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד . (סנהדרין פ"ט א').

כא

ולא תחוס עינך. מה ת"ל, שמא תאמר עני הוא זה ושלא בכונה חבל בו וארחמנו, לכך נאמר ולא תחוס עינך [ספרי].

נפש בנפש. מלמד שאין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין . (מכות ה' ב').

יד ביד. מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, יד ביד למה לי, אלא לומר לך, דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון . (ב"ק ס"ד א').

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---