הטור הארוך/דברים/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס
תרגום יונתן


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הטור הארוך TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

כי יכרית. כתב הרמב"ן כבר ציוה בזו המצוה ועתה מוסיף בה ביאור:

וישבת בעריהם. שלא נצטוו בה אלא לאחר ירושה וישיבה ועוד מדרשים רבים שלמדים מזו הפרשה:

ח[עריכה]

ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך. מתחלה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם והם ז' עממים שמזכיר בכל מקום וציוה לאחר ירושת וישיבת ז' עממים יבדלו שש ערים ובהם נשלמה המצוה הזאת וכל המצות שנוהגין אחר ירושה וישיבה נוהגות אחר ירושה וישיבת ז' עממין אבל במצוה זאת לבדה הוסיף ואם ירחיב וגו' ולא אמר כאן כאשר דיבר לך כמו שנ' בואם ירחיב של בשר תאוה כי שם לא הבטיחם בשום מקום לתת להם רק ז' עממים אבל כאן הזכיר האבות ואם ירחיב ה' אלהיך גבולך כאשר נשבע לאבותיך לכך רומז לכל י' עממים שנתנו לאברהם והתנה בהם אם תשמור כל המצוה כאשר אמר פעמים רבים למען תחיו וירשתם את הארץ. ויש לומר כי היה הרצון לפניו ית' שינחילם בימי משה ויהושע ז' עממים אשר הבטיחם במדבר כי היה גלוי וידוע לפניו שהגיע זכותם לכך ומפני זה חייב אותם בכל המצות בירושה של אילו לחייב אותם בשש ערי מקלט אבל בג' הנשארים התנה:

ט[עריכה]

כי תשמור את כל המצוה וגו' לאהבה את ה' וללכת בדרכיו. והוא לומר שיקיימו כולם את כל התורה כלה ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה:

כי תשמור וגו' כל הימים וגו'. כ' הרמב"ן ויש לשאול מי יודע מה יהיה אחרי כן שתולה אותו בכי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים. ור' אברהם כתב כל הימים בלי הפסק ביניהם. ואינו נכון אבל כי תשמור שתגיע זכותך שתשמור כל המצוה לאהבה את ה' אהבה שלימה קיימת לעולם שיהיה גלוי וידוע לפניו שלא תחטא עוד לעולם אז ירחיב ויתן לך כל העמים והוא לימים אשר אמר ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך יורה על כל הימים העתידים לבא:

יג[עריכה]

לא תחוס עינך. פרש"י שלא תאמר הראשון כבר נהרג וכו'. והרמב"ן כתב והנכון כי הוא מצות עשה שהכתוב מצוה לבער חייבי מיתות אבל במי שמרבה בתקלה הזהי' עוד במצות לא תעשה שלא ינצל מתחת ידינו לא מפני מוראם ולא שניתן להם רחמים וכן הזכיר במסית. ואמר מכשפה לא תחיה מפני היותה רבת המהומה העוכרת רבים בכשפיה. ואמר וקצותה את כפה לא תחוס עינך מפני כי הפתאים יהללו אותה בהיותה עוזרת לבעלה או מפני שהבשת מצוי ואין בו חסרון כיס וכן בעדים צוה שלא נרחם עליהם בעבור שלא נעשה בעדותן דבר או מפני שתקלתם מרובה:

וטוב לך. פי' כי ביעור דם הנקי מצוה וטובה גדולה לך להציל נפשך ממות כי הרחמנות על הרוצחים מרבה שפיכות דמים מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים:

יד[עריכה]

לא תשיג גבול רעך אשר גבלו הראשונים. בחלוקת הארץ. כתב הרמב"ן טעם המצוה הזאת שלא יחשוב אדם לומר אין חלקי שוה לחלק חברי כי טעו החולקים או שיוצי' לעז על הגורלות ולא יהי' בעיניו גורל כלל על כן ציוה הכתוב שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל לא בסתר ולא בגלוי. ולדעת רבותי' שהיא אזהרה לעוקר תחומין של חברו בארץ שעובר בב' לאוין ויהיה פי' אשר גבלו ראשונים שלא ישנה התחום הישן בסתר לומר בכאן היה מעולם והזהיר הכתוב בהווה כי התחום החדש ניכר ואין אדם משנה אותו:

טו[עריכה]

על פי שני עדים. ולא אמר שנים כמו למעלה רמז למה שדרשו מכאן שעד אחד מחייב שבועה דלפעמים לא בעינן שנים:

יח[עריכה]

והנה עד שקר העד. פי' הרמב"ן לא פירש הכתוב איך נדע שהוא שקר דכיון שהמעידים הם שנים אפי' אם ך' יכחישום לא יתבאר שהוא שקר וגם אין להעמידו בבא הרוג ברגליו כי בזה לא היה אומר ודרשו השופטי' היטב על כן באה הקבלה האמיתית ופירשה כי ההזמה הוא שיאמרו עמנו הייתם במקו' פלוני והטע' הוא מפני שהעדות הזו על גופם של עדים והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך שהרי יכולין הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחיללו השבת:

יט[עריכה]

כאשר זמם. ודרשו רבותי' ולא כאשר עשה. וכתב הרמב"ן והטעם כי משפט עדים זוממין הוא כמו גזירת הכתוב שהם שנים לשנים והנה כאשר יעידו שנים בראובן שהרג הנפש ויבאו שנים ויזימום ציוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה שאלו היה רשע ובן מות לא הצילו השם מיד ב"ד כאשר אמר כי לא אצדיק רשע אבל אם נהרג ראובן נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים כי הוא בעוונו מת ואלו היה צדיק לא יעזבנו הקב"ה בידם ועוד שלא יתן השם השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלהים הוא וכל זה מעלה גדולה לשופטי ישראל והבטחה שהשם מסכים על ידם. עוד אמר טעם שאם היו יכולין להזימם לאחר שהרגו לעולם לא היו שוקטים קרובי הניזמים והיו משתדלים להזים המזימים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.