צרור המור/דברים/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס
תרגום יונתן


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

צרור המורTriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

וסמך לכאן כי יכרית ה' אלהיך וגו' שלש ערים תבדיל לך וגו' והיה לנוס שמה כל רוצח. להורות כי הנביא שקר אין ראוי לחוס עליו אלא להמיתו. לפי שהוא קשה מהרוצח. כי הרוצח הוא הורג הגוף. אבל נביא השקר הוא צודה נפש האדם לקחתה. ולאבדה מן העולם הזה ומן העולם הבא. ולכן אין ראוי לחמול עליו אלא ומת הנביא ההוא. אבל הרוצח ראוי לחמול עליו אחר שהרג בשוגג. ולכן תכין לך הדרך וערי מקלט רבים. בענין שלא ישיגו הרוצח. אחר שהוא לא שונא לו ומבקש רעתו ומנפש ועד בשר יכלה. וכל זה אני אומר פן ירדוף גואל הדם והשיגו והכהו נפש ולו אין משפט מות. אבל הנביא השקר לו משפט מות. ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך בזמן המשיח. ויספת לך עוד שלש ערים. לפי שאז יתקיים הרבית הגוי ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך. אבל דם נביא השקר הוא דם חייב. ואתה חייב לבערו מן הארץ. אבל אם יהיה איש שונא לרעהו ויהרגנו לא יועילו לו ערי מקלט. אלא ינתן ביד גואל הדם ומת לא תחוס עינך עליו:

יג[עריכה]

ואמר ובערת הדם הנקי מישראל. להורות על מה שר' אליעזר אומר ב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה וכו'. וכן בכאן אם יראו הדיינים באומדנא דמוכח ובאמתלאות מוכיח שהוא רוצח. אע"פ שלא יהיו להם עדים ברורים. הם יכולים להורגו לפי צורך השעה ולפי הזמן. אע"פ שנראה שהוא דם נקי. ולכן לא אמר ואתה תבער דם החייב. אלא ואתה תבער דם הנקי. או שרמז בזה סוד גדול מסתרי התורה בענין ההרוגים. כי ההרוג ששופכים דמו כמים הולך נע ונד בארץ ואינו עולה למעלה ונפשו ירעה לו. לפי שאולי במרירות נפשו אמר דברים לא כן בשעת ההריגה. וז"ש בתעניות על יאשיהו גחין עליה ירמיהו וכו'. כי אולי אגב צעריה אמר דברים לא כן. ושמע שאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי וכו'. עד שנראה שרוב ההרוגים אגב צערייהו יהרהרו בלבם או יאמרו בפיהם כלפי שמיא. עד שלזאת הסבה נשמתם אינה עולה למעלה במהרה. ומיני מדות הדין שהם הכלבים עזי נפש פוגעות בהם. ולכן אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ולכן אמר בקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ובאומרו מן האדמה נראה שלא עלו למעלה. כי הדם הוא הנפש והולכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. עד שינקמו נקמתו ויהרגו לרוצח. עד שלזאת הסבה צותה התורה לא תחוס על הרוצח. והחומל עליו עושה רע להרוג. שהולך נע ונד ודמיו צועקים אלי מן האדמה. וזהו לא תחניפו את הארץ. ואמר לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וכמו שפירשתי במקומו. ואז כששופכים דם הרוצח. מיד עולה נפש ההרוג למעלה. ובזה מבערים אותו מן הארץ שהולך וצועק ואומר אל נקמות ה'. ובזה גורם רע ליושבי הארץ אחר שאין עושין דין. וכששופכים דם הרוצח מיד מתבער אותו דם ההרוג מן הארץ. ולזה אמר בכאן לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל. כי זהו דם ההרוג שנשפך על לא חמס בכפיו והולך נע ונד בארץ. ובשעת הנקמה עולה מן הארץ ואינו שואל דין כנגד ישראל. וזהו וטוב לך. כי בנקמה. כמו שעושין טוב להרוג. כן עושים טוב לכל ישראל. וזהו סוד עגלה ערופה כמו שנפרש שם בע"ה. ולכן תמצא שכתב ג"כ שם ואתה תבער דם הנקי וגו':

יד[עריכה]

וסמך לכאן לא תשיג גבול רעך אצל דין הרוצח. לפי שידוע שעל עסקי המצרים והגבולים האנשים הורגים אלו לאלו. ולפי שידוע ענין הגבולים והרוצחים אינו יכול להתברר אלא על פי עדים. לזה סמך לכאן. לא יקום עד אחד באיש וגו' ע"פ שנים עדים. ולפי שלפעמים יקרה שהאדם מצד אהבה או שנאה או חמדת ממון יעיד עדות שקר. לזה אמר כי יקום עד חמס באיש וגו' ודרשו השופטים היטב. כי בזה צריך דרישה וחקירה. ואם הוא עד שקר ראוי שתהרגנו ולא תחמול עליו. בענין שהנשארים ישמעו וייראו. ואמר ועשיתם לו כאשר זמם. ולא כאשר עשה. ואחז"ל הרגו אין נהרגים ואם לא הרגו נהרגים. ואע"פ שהדבר נראה דבר זר. כבר כתב הרמב"ן ז"ל טעם לזה. ואני כתבתי למעלה הטעם האמת על פסוק כי מזרעו נתן למולך. ואמרו מזרעו ולא כל זרעו והדבר נראה בהפך. וכן בכאן כשהרגו אין נהרגין. לפי שידוע שמיתת בית דין מכפרת. דתנן בפרק נגמר הדין היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומר לו התודה שכן דרך כל המומתין וכו'. ואם אינו יודע להתודות אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. ואחר שמיתת בית דין מכפרת. כשהרגו אין נהרגין. בענין שלא יהיה להם כפרה. כי אין ראוי לכפר לעושה כזה. אבל אם העיד עדות שקר ולא נהרג חבירו בעדותו ימות. באופן שמיתת ב"ד יכפר עליו. ולזה אמרו הרגו אין נהרגין. כי זה לרעתו ולא לטובתו. בענין שיהיה אבוד לגמרי. כמו הנותן כל זרעו למולך שלא נשאר לו נין ונכד והכל נתנו לע"ז. ראוי הוא שלא יכופר. ולכן לא ימות. אבל אם נתן מזרעו למולך ולא כל זרעו. אחר שהניח בן להקים לו שם בישראל. ראוי שלא יהיה אבוד לגמרי. ולכן ימות בכרת. בענין שתהיה לו כפרה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.