רלב"ג - ביאור המילות/דברים/יט

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כי יכרית ה' אלהיך את הגויים. מגיד שאחר ירושה וישיבה בערים ובבתים רוצה לורמ שתשלם החלוקה לשבטים וכל בני השבט קצתם עם קצת חוייבו להבדיל אלו השלש ערי מקלט לא קודם זה וכן מצאנו שהיה הענין בספר יהושע:

ב

שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך. אמר זה לפי שלא היה ראוי שתהיינה קצתם בקצות הארץ אבל היה ראוי בזה שישלשו גבול הארץ בדרך שיחלקוהו לשלשה חלקים ובאמצע כל חלק מאלו החלקים תהיה עיר מקלט והנה העדים צריך שיהיו בינונייות לא גדולות ולא קטנות:

ג

תכין לך הדרך. הנה הכנת הדרך היתה כדי שיוכל לכוין הרוצח עיר מלקט לנוס אליו וזה היה כתוב מקלט בדרך אשר תביאהו אליו והיתה עוד הכנת הדרך שלא יהיה שם אבן נגף וצור מכשול ולא תל ולא נהר ואם היה שם היו עושים גשר עליו כדי שלא יכשל שם הרוצח ולא יצטרך להתעכב לעבור הנהר והיה עוד מהכנת הדרך שיהיה רחב כדי שלא יכשל שם:

והיה לנוס שמה כל רוצח. רוצה לומר היה שהרג שוגג או מזיד הנה ינום שם עד שיתברר דינו ואם היה למות ישלחו זקני עירו ולקחוהו משם ויתנוהו ביד גואל הדם להמיתו כמו שאמר אחר זה בסוף זאת הפרשה:

ד

וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי. רוצה לומר שבאלו התנאים תהיה העיר קולטת אותם באופן שלא ימות ביד גואל הדם:

אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום. מאמרו אשר יכה את רעהו למדנו שישראל גולה אם הרג ישראל בשגגה וגר תושב אם הרג ישראל בשגגה וגר תושב אם הרג גר תושב בשגגה גולה שהרי אמר בפרשת אלה מסעי שערי מקלט הם לישראל ולגר תושב בתוכם. והנה השננא אף על פי שיעשה בבלי דעת לא יחשב כשוגג כמו שביארנו בפרשת אלה מסעי ואינו גולה:

ה

ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגומ'. למדנו מזה שאם היה העניין ביותר מהשגגה הזאת או פחות אינו גולה משל מה שהוא ביותר שהיה סותר את כותלו ברשות הרבים ונפלה אבן על אדם ומת בבלי דעת והנה זה הוא כמו פושע ואינו גולה משל מה שהיא בפחות שסתר את כותלו בלילה במקום שאין דרך אדם לבוא שם כי זה כמו אנוס או שיהיה כמו בוקע עצים במקום שאין אדם רגיל לבוא שם:

ונשל הברזל מן העץ והכה את רעהו ומת. ולא ידע שישנו שם או שיהיה בוקע עצים ונשבר קצת הברזל מן הגרזל והמית כי אין זה מצוי כמו הסרת הברזל מן העץ וכן אם נשל הברזל מן העץ והכה באבן והפילה על ראש אדם ומת אינו גולה כי הוא כח כחו והתורה לא חייבה גלות אלא כשהיה כחו ולמדנו מאמרו ביער שאם היה הרוצח בוקע עצים ברשותו ונשל הברזל מן העץ ומת ברשות המזיק שאין הרוצח גולה כי אינו ביער שיש רשות לנרצח לבא שם. ולמדנו מאמרו ומצא את רעהו ומת שאם המציא רעהו עצמו כשנשל הברזל מן העץ בדרך שהכהו או כשהשליך האבן הרוצח באבן בלא ראות אינו גולה שנאמר ומצא את רעהו לא שימציא הוא את עצמו ואמר בפרשת ואלה מסעי ויפול עליו ולא שיפילה הנרצח על עצמו ולמדנו מזה גם כן שראוי שיהיה זה בדרך מציאה או בדרך נפילה ולזה אם נפלה האבן בעת ההוא מכון להעלותה כאלו תאמר שהיה מושך אותה בחבל להעלותה ונפסק החבל ונפלה הנה אין זאת נפילה או שנשל הברזל מן העץ בעת שהוא מגביה אותו לאחוריו כמנהג הכורת העץ אין זו דרך מציאה ועוד שהתורה אמרה ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ בעת שהוא מניע הגזרן לכרות לא כעת שהוא מניעה להגביה ולזה יהיה כאלו פטור מלגלות וכן אם בא הרוצח ברשות להכות הנרצח והרגו בשגגה בעת עשותו המצוה אינו גולה כמו האב המיסר את בנו והרב תלמידו והנה למדנו זה מאמרו לחטוב עצים שהוא דבר הרשות וראוי שתדע שאם לא מת הנרצח תכף באופן שיהיה שם דרך לומר שלא מת מחמת המכה אינו גולה שם שנאמר ומצא את רעהו ומת שימות מהמכה לא מפני דבר אחר:

ו

פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח. מגיד שקודם שהתבאר שהוא גולה ראוי לשמור שלא ירדוף גואל הדם את הרוצח וישיגנו ולזה צותה התורה שנבדיל עוד שלש עדים כדי שלא ירבה הדרך ויהיה זה סבה שישיגנו ואמנם אח' שהתבאר שהוא גולה ישתדלו יותר בשמירתו שהרי אמר בפרשת אלה מסעי והשיבו אותו העדה אל גבול מקלטו ולזה צריך שיתנו לו חבורה שישמרוהו בדרך מגואל הדם בדרך שיושיבוהו אל מקלטו אשר נס שמה. וראוי שתדע שמי שאינו גולה מפני שלא הגיע עניינו לשגגת הגולה. הנה אם הרגו גואל הדם נהרג עליו אולם מי שאינו גלוי מי שחטאו יותר גדול מחטא הגולה הנה אם הרגו גואל הדם פטור כמו הענין במחוייב גלות שאם הרגו גואל הדם חוץ לעיר מקלטו פטור והנה נבאר בכאן מה שנתחדש מביאור זה הדין בספר יהושע וזה שכבר נאמר שם שהרוצח יעמוד פתח שער עיר המקלט וידבר את דבריו באזני זקני העיר ההיא רוצה לומר שיאמר להם שהוא רוצח והם יתנו לו מקום וישב עמם למדנו מזה שבערי המקלט יחוייב להם לתת מקום לרוצח בזולת שכירות לא בשאר ערי הלוים אף על פי שכלם קולטים כמו שזכרנו במה שקדם ולזה אם ירצה לשבת שם יחוייב לתת לו מקום בלא שכירות. ואמר שם וישב בעיר היא עד עמדו לפני העדה למשפט עד מות הכהן הגדול מגיד שבעיר מקלטו שנס שמה ראשונה שמה הוא שב בהתברר הדין שהוא גולה עד מות הכהן הגדול:

ח

וירחיב ה' אלהיך את גבולך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך. הוא ארץ הקני והקניזי והקדמוני שלא נתנו לישראל עד הנה ויעד השם יתעלה נתינתם לאברהם:

ט

כי תשמור את כל המצוה הזאת וגומ'. מגיד שאם היו ישראל שומרים כל מצוות התורה היו נגאלין:

ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. זה לאות שזה דבר עתיד כי לא מצאנו שהוסיפו ישראל על שש ערי מקלט ועוד שהרי אמר השם יתעלה בתתו עשרת השבטים ביד ירבעם אענה את זרע דוד אך לא כל הימים מגיד שעתיד המלכות להיות כלו לזרע דוד וזה דבר לא נהיה עד הנה ולזה הוא דבר עתיד בהכרח אשרי המחכה ויגיע:

י

ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך. ויהיה עליך חטא עצום אם ישפך דם נקי בקרב ארצך:

יא

וכי יהיה איש שונא לרעהו. אמר זה לפי שלא יכוין אחד להרוג אחר אם לא היה שונא לו וארב לו. למדנו מזה שהמכוין להרוג את זה והרג זה אינו נהרג שהרי לא ארב לו:

והכהו נפש ומת. לא מי שאפשר לומר שמת מחמת דבר אחר:

ונס אל אחת הערים האל. להמלט מיד גואל הדם עד שיתברר דינו למות ואחר שנתברר דינו מות ישלחו זקני עירו ויקחו אותו מעיר מקלטו לגמור הדין בפניו ואחר יתנוהו ביד גואל הדם בדרך שימות בידו:

יג

לא תחוס עינך עליו. רוצה לומר על הרוצח. אבל השתדל שימות לפי המשפט:

ובערת הדם הנקי מישראל. רוצה לומר שופכי הדם הנקי:

יד

לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשוני'. הזהיר בזה מלשנות הגבול בנחלות לפחות קרקע הכירו ואמר אשר גבלו ראשונים להודיע שאם נשתנה הגבול שגבלו ראשונים לאי זו סבה שתהיה והשיגו זה להשיבו למקומו אינו עובר על זה הלאו:

בנחלתך אשר תנחל. מגיד שבארץ עובר זה על שני לאוין על לא תגזול ועל לא תשיג אם עשה זה בחזקה ובאונס או על לא תגנוב ולא תשיג אם עשה זה בסתר ובגנבה אמנם אינו עובר כי אם על לאו אחד:

טו

לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. למדנו בזה שעד אחד אינו נאמן שישפטו על פיו לכל עון ולכל חטאת איזה חטא שיחטא האדם בו והנה יתבאר מזה שאף על פי שאינו קם לחתוך על פיו המשפט בשלמות הנה הוא קם לחייב שבועת האיש ההוא כמו שמצאנו בסוטה שאף על פי שאין שם עדים שנטמאה לגמור דינה על פיהם הנה יקום בה העדות החלוש ההוא לשבועה:

על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר. הקיש בזה עדות שלשה לעדות שנים כמו שביארנו במה שקדם על דבר דיני נפשות:

טז

כי יקום עד אחד באיש לענות בו סרה. ראוי שתדע שזה העד הוא שנים כי בזולת זה לא יהיה עדות ולא יתכן בו לומר בו כאשר זמם כי עד אחד לא יאמן להביא עליו עונש והנה אלו העדים העידו דבר שהוא סר מדרך האמת:

יז

ועמדו שני אנשים אשר להם הריב לפני יי'. מגיד שאלו העדים המעידים שקר יחוייב שיבואו במקום הבחירה לבחון אם הם עדי שקר לפני סנהדרי גדולה ההם הכהנים או השופטים אשר יהיו בימים ההם ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר ראוי שישאל שואל איך יבחן שהם עדי שקר כי אף על פי שיעידו מאה כנגד עדותן לא נתברר שעדותן שקר כי השנים נאמנים כמאה כמו שקדם מאמרו על פי שנים או שלשה עדים ואם מפני הדרישה והחקירה איך יתברר שהם עדי שקר מפני שאינם מסכימים זה לזה במקום או בזמן ועוד אם היה שלא יסכימו זה לזה אולי האחד הוא מעיד אמת ומי יודע אי זהו מהם המעיד שקר ואיך יתכן לומר באחד כאשר זמם והנה הדין לא יגמר מפני עדות אחד ולזה יחוייב שנאמר שמצד הדרישה יתבאר ששניהם מעידים שקר והמשל שעם הדרישה החקירה יאמרו שזה היה בירושלם ביום פלוני ויבאו עדים אחרים שיעידו שביום ההוא היו אלו העדים עמהם במקום רחוק מירושלם למרחק עצום שלא יתכן שיהיו ביום ההוא בירושלם כי זה ממה שיחוייב יהיו אלו העדים הראשונים עדי שקר ואפילו היו הראשונים מאה או יותר והשנים שנים לבד ואם יאמר אומר למה יאמינו יותר דברי השני' מדברי הראשוני' שמעידים שכבר היו ביום ההוא בירושלם התשובה הנה הוא יודע שהאדם אינו נאמן בדברי עצמו כדי שיאמן עליו אחד ולזה תמצא שאפי' מאה שיאמרו שאינם חייבין לראובן דבר ובאו שנים עדים והעידו שהם חייבים לו מנה הנה השנים עדים יהיו נאמנים כנגד המאה שהם נוגעים בעדות וכן בזה המקום הוא ידוע שמה שהעידו העדים שראובן הרג שמעון ביום פלוני או במקום פלוני הנה אינם מחייבים אותו מיתה מפני הרגו אותו ביום ההוא או במקו' ההוא כי באי זה יום שהרגהו הוא חייב מיתה ולזה הוא מבואר שאמרם במקום פלוני וביום פלוני אינו מעם העדות אבל הוא לבחון עניינם אם יאמרו אמת אם לאו ולזה הוא מבואר שהם נוגעים בעדותן בזה הענין והשני' שמעידים כנגדם אינם נוגעים בזה העדות כי אינם מעידים בעניין אחר יהיה העונש בעבורו זולתי על עדותן במקום ובזמן ולזה יהיו נאמנים השנים כנגד הראשונים:

יח

העד שקר ענה באחיו. מגיד שלא יעשו דבר כנגדו עדיין זולתי שהעיד בו שקר ולזה גם כן אמר כאשר זמם לעשות לאחיו שזמם לבד ולא עשה ואולי יחשוב חושב כי הדברים ק"ו אם מפני העדות שקר לבד יתחייבו בו אף על פי שלא הגיע ממנו התכלית הרע אשר בעבורו העידו לשקר כל שכן שיתחייבו. אם נתנה פרייה ומחשבתם הרעה אלא שכאשר יעויין בזה לטעון בזה טענה לומ' שאין ראוי שיעשו העדי' זוממין אח' שהגיעה המחשבתם לפועל על יד בית דין וזה כי הש' יתעלה מסכים למה שישפטוהו שופטיו ומאתו משפטיו כאמרו ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע הגיד בזה כי מי שהצדיקוהו היה מהשם יתעלה להצדיקו כמו שביארנו בפרשת ואלה המשפטים ולזה אמר שלמה פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו ואמר אלי הוא ממלוך אדם חנף ממוקשי עם כי אל אל האמר נשאתי לא אחבול כמו שביארנו לספר איוב והנה היה זה כמו שליח לעשות רצון השם יתעלה באיש ההוא שחטא בדבר אחר ואם לא חטא בזה עם שזה יהיה בושת לבית דין אם יתפרסם שדנו איש להריגה דרך משל על לא חמס בכפיו ויביא זה להרהר אחר משפטי התורה שלא יהיו ישרים ולאלו הסבות יתבאר שאין ראוי שנעניש העדים בזה האופן כאשר יצאה מחשבתם לפועל:

יט

ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. רוצה לומר שאם חשב להפסיד ממון יפסיד ממון להלקותו ילקח להמיתו ימות ואם חשב להזיקו במה שאי אפשר שיוזק בו זה העת כאלו תאמר שהעידו על כהן שהוא בן גרושה או בן חללה או זונה אין העונש להשים אותם חללים כמו שחשבו לעשות לכהן כי זה בלתי אפשר אך היו לוקים בעבור עברם על לא תעשה שהו' לא תענה ברעך עד שקר ולפי שאמ' לאחיו למדנו שזוממי עדות בת כהן שזנתה אינם בשרפה אך בחנק כמו שחשבו לעשות לאחיהם והוא האיש שאמרו ששכב עמה עם שהענין בבת כהן הוא דבר חדוש שהיא בשרפה ובועלה בחנק ולזה לא ימשך זה החדוש כי אם במקום שבארה בו התורה:

ובערת הרע מקרבך. בער העושה הרע מקרבך וימשך מזה שיתבער הרע והנשארים ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך אמר זה בעדים זוממים לפי שכבר יחשב שהם אינם עושים חטא גדול כמו שיחטא ההורג חבירו או המזיק לו והחובל בו בידו ולזה יקלו האנשים בזה החטא ויהיה זה סבה להפסיד הקבוץ המדיני ולזה היה הענין בתכלית הרע וההפסד ולזאת הסבה רצתה התורה שיתפרסם דינו לכל ישר' וזה יהיה בעלותם שם לרגל כדי שיראו כלם מעשות בדבר הרע הזה:

כא

ולא תחוס עינך נפש בנפש. הזהיר בזה מלרחם על עד זומם מלעשות לו כאשר זמם נפש בנפש רוצה לומר שאם יחייבו מיתה בעדותן ידונו במיתה ההיא שנאמ' כאשר זמם:

עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל. ראוי שתדע שאי אפשר בעדות שיחייבו בו חסרון אבר כי המחסר אבר יענש בממון כמו שביארנו בפרשת ואלה המשפטים ולזה ירצה בו בזה המקום עונש ממון ולפי שצוה שלא לחמול על עד זומם שלא השלים מחשבתו למדנו שכל שכן שאנחנו מוזהרים מלחמול על החובל בחבירו באיזה צד שיהיה מאותם החמשה דברים שזכרנו ביאורם בפרשה ואלה המשפטים וכבר ביארה זה התורה עוד בביאור בבושת אמר וקצותה את כפה לא תחוס עיניך ואמר עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל להורות שקנס הממון ישוער לפי האבר שהיה בו הנזק ולמדנו עוד בזה תועלת אחר והוא שכמו שהעין יותר נכבד לאין שיעור יותר מהשן וזה מפורסם מעניינו כן היד היא נכבדת לאין שיעור מהרגל כי היד הוא כלי להשתמש בה בכל המלאכות המעשיות וכמו שהעין יש לו מבוא גדול בעיוניות לראות המוחשים וללמוד ספרים כן הענין ביד כי ביד שיכתוב האדם יתיישר בתכלית מה שאפשר לעמוד על סודות הדברים שתהיה חקירתו בהם והיתה מחכמת המשל הזה כי כמו שהעין הוא למעלה מהשן כן היד למעלה מן הרגל הנה זה ביאור מה שיצטרך אל ביאור במה שהוגבלנו ביאורו מזאת הפרשה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.