אלשיך/דברים/יט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס
תרגום יונתן


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

כי יכרית ה' אלהיך כו'. ראוי לשית לב. (א) למה נסמכה פרשה זו אל הקודמת כי אין לה עמה ייחס כלל. (ב) אומרו וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם אם הכונה היא שלא נתחייבו בערי מקלט עד אחרי כיבוש וחילוק היה די יאמר וירשת' וישבת בה כבשאר מקומות שהחיוב הוא בענין זה ולמה האריך ואמר וישבת בעריהם ובבתיהם. (ג) אומרו תכין לך הדרך כי מהראוי יאמר תכין לרוצח הדרך ולא יאמר לך. (ד) אומרו לנוס שמה כל רוצח כי מהראוי יאמר כל רוצח מכה נפש בשגגה כמו שנאמר פרשת מסעי כי מאומרו רוצח סתם יראה אפילו מזיד. (ה) אומרו וזה דבר הרוצח אשר ינוס אל אחת הערים האל וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת כי חצי הפסוק הוא מיותר כי אחר יאמרו אשר ינוס שמה כל רוצח היה לו לומר אשר יכה את רעהו בכלי דעת כו' וגם לשון אומרו וזה דבר בלתי צודק יפה והנה רבינו ז"ל אמרו שהוא שחייב הרוצח אם יכבדוהו ביותר לומר רוצח אני והן אמת שקבלתם אמת אך עדיין לא יבצר שיכוין דבר זולתו גם כן על פי לשון המקרא כי אין בכ' רוצח אני שיאמר עליו גם לפי פשוטו נדבר דבר בסוד. (ו) אומרו הוא ינוס כו' כי מלת הוא מיותרת. (ז) אומרו על כן אנכי מצוך לאמר שלש כו' כי אומר לאמר מיותר ובלתי מובן כי אינו לאמר לזולת. (ח) אומר ואם ירחיב ה' כו' ויספת כו' כי הנה פשוטו של מקרא הוא על ימות המשיח ואז כמו זר יחשב ירבו רצחנים שיצטרכו שלש ערים אחרות בתוך ארץ ישראל זולת אשר מעבר לירדן. (ט) אומר ואם ירחיב כו' שהוא לשון מסופק ולא אמרו כבי ירחי:

אמנם הנה בענין המזלות אם מושלים על הארץ ועל פיהם יהיה הטוב והפכו על הארץ אם אין הנה הארכנו בשערינו בשער המזלות ושם כתבנו טעמים הנמצאים למפרשים לומר כי לא ייטיבו מזלות ולא ירעו. והנה הרמב"ם ז"ל בשמנה פרקיו כתב כי סכלות גדולה היא לומר כי יש לאל יד המזלות לשפוט דבר כו' והרב בעל העיקרים כתב טעם שני כאשר כתבנו גם כן במקומות אחרים אך אין זה כי אם שהכל בידי שמים ואין גזרת המזל מחייבת דבר. והנה טעם הרמב"ם ז"ל הוא לישראל מאמיני דת האמת כי ממנה יכריח. אך טעם בעל העיקרים הוא כולל גם לאשר בחוץ יעמודו ממנה כי הם יאמרו על טעם הרמב"ם ערביך ערבא צריך. ועל כן אחשוב כי התורה בעצמה מכרחת משפט התורה ההוא מטעם בעל העיקרים זולת האמור טעם למעלה בכתובים. והוא כי הנה כל הפרשה הקודמת כתבנו כי כל עניינה להכריח בל נחשוב שיש ממש בהוברי השמים וכסיליהם או בכל כחות חצונים או טהורים להרע או להיטיב חלילה. כי אין מלבדו ית' כי השגחתו בכל משלה. ואמר הכרח א' באומרו כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה יורש אותם כי לא הועילו למו נגדך באשר ה' אתך בזה תדע כי ה' אלהיך אשר נתן לך את הארץ והכל מאתו ובידו. והוברי השמים וכל צבאם לא ירעו ולא ישחיתו וגם היטב אין אתם. והן אמת כי הלא על משפטו יתברך כאשר יעניש את כל הורג נפש הלא כמו זר נחשב לפני העולה על רוחו כי כוכבי השמים וכסיליהם ישפטו הם כל הארץ וכל הדרים עליה באומרם אם זה נולד במזל שופך דם וזה במזל שדמו ישפוך ויהי כן כי זה הנולד במאדים ישפוך דם זולתו הנולד במזל שדמו ישפך למה דמו של ההורג נפש ישפך כי הוכרח על פי מזלו. ויוכפל הקושיא בהורג בשגגה כי לא מלבו עשה כ"א שמזלו גרם לו ולמה יגלה. ע"כ אחרי אומרו טעם לבטל כח סברת הנותנים כח הנהגת העולם למזלות ולכחות חצונים באומר כי הגוים האלה כו' כמדובר. בא והקדים עוד ראיה שנית טרם אומר דין הרוצח שהיה נראה לפוטרו בדין. והראיה הוא של בעל העיקרים שכתבנו שהוא מהמתים ביום קרב ומלחמה כי היתכן שאין גם אחד מכל אלפי רבבות הנופלים בה שלא היה מזלו מורה לו חיים מהיום ההוא והלאה. וזה יאמר באופן יותר מוגזם וזה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים שהוא הכריתות שבעה גוים גדולים עד בלתי החיות נשמה היתכן כי לא אחד בהם שנולד במזל חיות מהזמן ההוא יותר. אך יורה כי ה' אלהיך הוא המכריחם ולא עוד אלא שנותן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריה' ובבתיה'. כי זו גוזמא יתירה שנולדו כל רבבות הגוים ההם למות כל אחד בחרבו ושיהיו ישראל יורשים אותם עריהם ובבתיהם ולא אחד בהם שנעדר מזלו מלהיות גורם ליהרג ולינתן גם ביתו לזולתו. הנה מזה תראה כי הכל בידי שמים מאתו יתברך ואין דבר ביד המזל. ואחרי הודיעו אותך את כל זאת אני אומר לך שלש ערים תבדיל לך כו' והוא המדובר למעלה שהיה יכול איש לדבר ולומר למה הרעות למכה את רעהו בשגגה להגלותו והלא אשר הומת מזלו גרם לו וזה שהמיתו אין עליו אשמת דבר כי נולד במזל אשיד דמא ומה גם כי בבלי דעת היה ואין זה כי אם שמזלו הכריחו. וגם אומרך שלא נניחהו ביד גואל הדם כי יחם לבבו ויהרגנו ואם נניחנו יהיו עלינו דמים גם זה הלא כמו זר נחשב על הסברא ההיא כי אחר שהכל תלוי במזל גם זה מזלו גרם ולמה יהיה עלינו דמים. לזה אמר שלש ערים תבדיל לך כלומר לך להנאתך פן ישיגנו גואל הדם ורצחו נפש והיה עליך דמים על כן עתה ימלט נפשו באחד הערים וחי כי היא הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה ואם יהיה עליך דם נקי לא תזכה לשבת בה. לכן תכין לך הדרך באופן יקל לו לנוס שמה. כמשז"ל שהי' כתוב מקלט בדרך וגם ושלשת כו' באופן שלא יהיה מאחד מקצות הארץ רחוק מהקצה זולתו: או יכוין באומר תכין לך כלומר שכל אחד מכם אפשר ליפול בשחת זה שיגרום החטא שעל ידו ימות חבירו בלא צדיה. וזהו תכין לך לעצמך כי גם אתה מעותד לכך כי הלא והיה לנוס שמה כל רוצח כמוך כזולתך ואומר דמים הוא כי הדם האחד אם לא היה אשמת דבר בעיר הקרובה לא היה נארע כעובדא דגמרא. ועתה אם לא תכין לך דרך שימלט יהיו עליך שני דמים של המומת ושל הממית:

ד[edit]

וזה דבר הרוצח כו'. אם תאמר נא ישראל כי הלא קשיא דידי אדידי כי במה שקראתיו רוצח סתם יורה כי קרוב למזיד אחשיבנו שאם לא כן לא יקרא רוצח רק גורם מיתה בעלמא. וגם יורה בתואר זה כי הרג נקי ושפך דמו. ובמה שאמרתי שינוס אל אחת הערים האלה וחי יורה כי לא לרוצח נחשב כי קל הוא העונש זה למתואר בשם רוצח. לזה אמר וזה דבר הרוצח כו' לומר אל תתמה אל שני הפכים אלו כי הנה וזה דבר הרוצח שיצא מפי דבר שם רוצח באמרי ינוס שמה הרוצח ולעומת זה הקלתי ענשו באמרי דערוקיה אל הערים ההם מסתייה. וזה אמר אשר ינוס שמה וחי שהם שני הפכים. כי הלא אני אשיבך מלין והוא אשר יכה את רעהו כלומר איני אומר אשר הכה את רעהו כי אם אשר יכה והוא כי מעותד הוא מן השמים שיכה אותו זה כי בן מות הוא המת ההוא על עונו. כי אל דעות ה' יודע כי הוא חייב מיתה על אשמת דבר שלא הומת בבית דין על פי הדיינים ודין ארבע מיתות לא בטלו. ומגלגל הוא יתב' חובה על ידי חייב כי גם זה חטא מה שגרם לו ימות זה תחת ידו כי עבירה גוררת עבירה וזה אמר רעהו כי חבירו הוא בזה מה המוכה מת בעונו גם המכה הכהו בחטאתו שנתגלגלה חובה על ידי חייב. ואם כן רוצח יקרא אחר שעתיד ומוכן מן השמים היה להרוג את האיש ההוא כאומרו אשר יכה כי מוכן היה שיכה ואשר אמר שעונשו קל שהוא גלות בלבד הלא הוא על כי היה בבלי דעת. ושמא תאמר האם בלעדי האיש הזה לא יש מי שחט' כמוהו שתתגלגל חובת מות המוכה הלז על ידו אלא זה שעל כן תקראנו רוצח כי על כן תגזור אומר כי אין זה רק שנולד במזל למהוי אשיד דמא. לז"א והוא לא שונא לו מתמול שלשום לומר גם כי יש ויש ראויים ליגרר על ידם רעה זו על ידי מה שתחת ידם הלא הנתייחדה לזה למה שאל היודע בגלגולי נפשותיהם שיש למכה על המוכה אשמת דבר כענין אשר היצר לו וכיוצא ועל פי דרכו נוטל את שלו ומת תחת ידו. וזה אומר והוא לא שונא לו מתמול שלשום כלומר אך משנים קדמוניות היה שונא לו והרע לו ועתה בפקוד ה' עון מלת אשר למוכה הזה ומגלגלו יתברך על ידי חייב ייחד יהי' על ידי זה מעל ידי זולתו לפרוע פרעות איזה הקנטה שחייב זה לו וזה גולה על אשמתו וזה גרמת שגגת זה לו:

ה[edit]

ואשר יבא את רעהו כו'. הלא אמרתי לך כי כאשר יכה איש את רעהו יענש כי לא מהמזל נתחייב המוכה למות והמכה להמית כמדובר. והלא תאמר אם כן איפה כאשר יבא את רעהו ביער ונשל הברזל ויפגע בחבירו וימות הלא לא יצדק בזה אשר אמרת שהיו מעותדים לכך זה למות על שהרג מזיד וזה להמית על שהרג שוגג כי הלא זה הי' צודק בהיות ראובן משליך על שמעון כל כלי בלא צדיה או אבן אשר ימות בה בלא ראות כאמור פרשת מסעי שמחשבתו להשליך על רעהו סייעה לעורר הדבר. אך בהיותו ביער מכוין לחטוב עצים ונשל הברזל כו' הלא בזה לא יצדק רק. או מקרה או מזל. אך לומר שיהי' מן השמים זה למות בעוני וזה למות בחטאו הלא כמו זר יחשב לזה אמר ג"ז כראשון כי הלא ואשר יבא את רעהו ביער שעם שאינו מכוין רק לחטוב עצים ולא להכותו בלא ראות על כל זה לא למקרה תחשבנו או למזל כי הלא דע לך כי הנה ונדחה ידו כלומר זה החוטב עצים נדחה ידו מן השמים לבא תקלה זו מתחת ידו כי מגלגלין חובה ע"י חייב וגם המומת מן השמים בא לו. וזהו ונשל הברזל ומצא את רעהו לא אמר ופגע ברעהו כ"א ומצא את רעהו כדבר בחיריי שמבקש את רעהו אך הוא כי מלאך משחית אשר ברא המוכה שנתחייב בו למות הוא נתלבש בברזל ובקש ומצא את החייב וימיתהו באופן שהמכה והמוכה גם במציאות הלז הכל בידי שמים כמדובר. ובזה אינו מיותר אומר ונדחה ידו בגרזן וגם לא לזר יחשב לשון ומצא כי אומר ונדחה כיון שנדחה ידו של זה לגלגל ע"י חובה זו בחטאתו ואומר ומצא הוא לומר כי בן מות היה המוכה:

או יאמר ואשר יבא כו' והוא בהזכיר מז"ל על פסוק ואשר לא צדה כו' שאמרו באחד שהרג מזיד ולא נהרג ואחד הרג שוגג ולא גלה הכתוב מדבר שמזמין הקב"ה ימצאו בפונדק אחד ושהרג שוגג עולה בסולם ונתרועע ונפל על אותו שהרג מזיד ומת וזה גילה נמצא כי אשר הרג מזיד קבל עונשו כי מת עתה ואשר הי' גלות חייב ולא גלה עתה הוא גולה. וראוי לשית לב כי בשלמא אשר הרג מזיד לא מת בתחלה שלא התרו בו כיוצא מדרכי פטורי ב"ד. אך אשר הרג שוגג למה לא גלה בפעם הראשונה. אך יהי' כי הי' דרך שני אנשים ביער ואין זולתם ונשל הברזל והכה את רעהו וברח זה ולא נודע מי הכהו וע"כ לא גלה. ובזה נבא אל הענין אחר אומרו אשר יכה את רעהו כו' שינוס אל אחת הערים וחי שזה מקבל עונשו מות שהי' חייב וזה גלות על איזה חטא. ראה והנה הי' מקום לומר הנה החייב מיתה גרם חטאו למות ואשר חטאו קל ממנו גרם לו שימות לאחד וילקה בגלות כי הוא יתב' אינו מוותר ומביא ומגלגל לכל אחד שיקבל עונשו. ואם כן איפה יקשה כי הלא יהיה כי יקרה כה במקום רואים. אך אם יהיה במקום שאין אנשים ואין מגיד אף אין משמיע שמת תחת ידו של זה ואיך יקבל הממית ההוא את עונשו לזה אמר אל יקשה בעיניך הדבר הזה כי הלא ואשר יבא את רעהו שהוא רעהו בחטא זה למות וזה להיות גולה על ידו והי' ביער במקום שאין אנשים להגיד דבר אל תאמר איך יקבל זה עונש גלות. כי הלא הוא ינוס כו'. והוא בשום לב אל טעם הרביע שעל מלת הוא שהוא כמרים קול ואומר הוא כלומר הוא אשר אמרתי למעלה שינוס אל אחד הערים שהוא כי אותו האמור למעלה אשר יכה את רעהו שהוא במקום רואים היא זה כי יגלגל הוא יתברך יכה את רעהו אחר כך בבלי דעת במקום שיש אנשים ויגלה. ושעור הכתוב מה שאמרתי אשר יכה את רעהו ונס כו' הוא כי יש דרך אחרת שהוא אשר יבא את רעהו ביער כו' שלא במקום אנשים והוא אשר אמרתי שינוס אח"כ אשר יכה את רעהו וכו' ובפעם הא' לא הי' חטא הממית שהרג פעם אחרת שוגג כי אם עון אחר ונתגלגל' חוב' על ידו:

או שעור הכתוב אל תחוש איך יפטר כי אני מבטיחך שהוא ינוס כי אגלגל לו עוד שנית כזה ויראוהו אנשים ויגל' כענין פ' משפטים והכל הולך אל מקום אחד:

ו[edit]

פן ירדוף כו' על כן כו'. אחרי אומרו למעלה שלש ערים תבדיל לך. והנה כתבנו למעלה שהראוי הוא יאמר שלש ערים תבדיל לרוצח או אם הפי' הוא לך להנאתך יותר יצדק להנאת גואל הדם פן יהרוג נקי לז"א פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח ואינו אשם כ"כ כי הלא יחם לבבו. לכן בין תבין אשר אנכי מצוך לאמר לך שלש ערים תבדיל לך כו' ולא אמרתי תבדיל להנאת גואל הדם כ"א לך להנאת ישראל ולא להנאת הרודף. כי אתה אשם יותר בתתך מקום לרדוף להשיג שיהיו עליך דמים מאשר הוא אשם ברדפו אחריו והמיתו כי הוא יחם לבבו. ולא יוכל נגד יצרו משא"כ אתה ישראל:

ח[edit]

ואם ירחיב ה' אלהיך כו'. הנה ידענו מז"ל על פסוק בעתה אחישנ' זכו אחישנ' לא זכו בעתה. גם ידענו מה בין זה לזה כי אלו זכינו לעשות תשובה ראוים כל ישראל כאחד נזכה ונחי' ונהי' רבים אין מספר אך אם לא נזכה ויהי' בעתה לא ירבו מאד. כי על זה נאמר והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים כו' כי יהי' אחד מעיר ושנים ממשפחה. על כן אמר דרך ספק ואם ירחיב לומ' אם יהי' שתזכה לאחישנ' באופן שנהי' רבים ויצטרך הוא יתב' להרחיב גבולכם אז וגם יהי' כאשר נשבע לאבותיך שהם ארצות עשרה עממים שיתוספו הקני והקניזי והקדמוני כו' וזה יהי' כי תשמו' כו' שהוא זכו אחישנ' אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. והוא כי אחר שירחיב ה' את גבולך ויהיו הקני והקניזי והקדמוני בכלל ארצך אז תוסיף שלש ערים והטעם להיות שאינן על שלש אלה ושלש שבעבר הירדן רק על שלש אלה של ארץ ישראל בלבד כי השלש שבארץ סיחון ועוג יתבטלו כי יכנסו במקום ארץ סיחון ועוג. קני וקניזי וקדמוני ולא ישבו ישראל מהירדן וחוצה בערי סיחון ועוג באופן שיהיו הג' שתוסיף על השלש האלה ולא השלש שבעבר הירדן מזרחה כי לא ישבו שם ישראל אחר הרחיבו יתברך את גבול ארצנו נמצאו בין הכל ו' בלבד כי אשר היו בעבר הירדן יהיו בנוספות הקני והקניזי כו'. ולהיות שמדבר על זמן אם זכו אחישנ' צריך ערי מקלט שאם היו על זמן בעתה שלא ישארו רק אשר קדוש יאמר לו אז לא הי' צריך ערי מקלט כלל כי כל הראוי למות בעונו ימות בחבלי משיח. אך בהיות בזמן אחישנ' בהיות רובא דרובא צדיקים יחישנ' ה' וישארו בני אדם רב בלתי ממורקים מאשמותיהם מהם במשפט מות ומהם בחטאות קלים לכן יפיל הוא יתברך אשר הם עם כבד עון ביד הקלים ויצטרכו ערי מקלט למרק בעלי אשמות קלות:

יד[edit]

לא תסיג גבול כו'. אמר הלא אמרתי לך כי ירחיב כו' את גבולך כי הוא ית' מעתה חושב מחשבות להרחיב גבולך אל תהי' אתה מסיג גבול רעך כי איך ירחיב ה' גבול המשיגו כי אדרבה כאשר תעשה כן יעשה לך. ואשר אמרתי לא תסיג כו' היא בין בנחלתך אשר תנחל בימי יהושע בין בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה בבית שני. עוד יתכן רמז פה הגלות אשר אנו בו כי הארץ עתה בלועה בעצמ' כמשז"ל בהנזקין שעל כן ארץ ישראל נקראת ארץ צבי מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו כן הארץ נתכווצ' כי איה ארבע מאות פרס' על ארבע מאות פרסה אלא שהוא מכווצת מרוב דמינו שנשפכו בה וזה ירמוז אל תשפוך דם נקי האמור בסמוך פן תהיא סבה להסיג גבול רעך ורע אביך בארצו שהוא אשר גבלו ראשונים שהוא ארבע מאות פרס' על ארבע מאות פרס' ולא כאשר היא כעת לעינינו שמהלך ארבעים יום לארכה וארבעים לרחבה נעשה מהלך יום אחד לרחבה שהוא מן הירדן ועד ים עכו ושלשה או ארבע ימים לארכ' עד יערה עלינו רוח ממרום ויתקיים מקרא שכתוב הרחיבי מקום אהלך כו' במהרה בימינו אמן:

או והיא ענין הסמיכות בדרך אחרת כי אחר אומרו ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת לא תחוס עינך כו'. אמ' אל ישיאך לבך כי מבלי התנהגו ברחמים עמכם אני אומר שלא תחוס עינך. כי הלא על מעט קרקע אפילו מגבול רעך אני מקפיד בל יסיג איש גבול רעהו כל שכן על האיש עצמו שארחם. וכן איני מעניש בקלות על פי עד אחד כי לא יקום עד אחד באיש כו' כ"א על פי שנים או שלשה עדים ואם קל בעיני ה' הי' איש הישראלי להענישו בעד אחד הייתי נפרע ממנו. אך מזה תבין כי כל משפטי אינם רק לאהוב היושר והמשפט בל ייצר איש את זולתו. ושמה תאמר היכן הוא הרחמנו' אם יעידו שני עדים על ראובן שהרג את הנפש והוזמו שני העדים או השלשה עדים טרם יהרגו ב"ד את ראובן נהרגים השנים עדים והלא ידיעת דין זה תגע עדיך ותבהל כי תאמר איה רחמיו ית' על עמו כי הלא האנשים ההמה בקשו לשלוח יד בא' ולא עלה בידם ולא נהרג. אלו שהם ב' ימותו על אשר חשבו להמית אחד ולא המיתוהו. על כן בא ויאמר כי יקום עד וגו' ועשיתם לו כאשר זמם וגומר שמחשבתם לעשות תספיק להם. אל תתמה על החפץ לו' כי ירא' אכזריות חלילה. כי רע לך כי אין בעולם רחמנות גדולה מזו והוא כ"א לא יעשו כן לאלו יוסיפו בני עולה להעליל עלילות והעד עדים באומרם גם שיזומו לא יענשו כי זממו לעשות ולא עשו באופן תמלא הארץ חמס ושוד ירבה עד יהיו בני אדם כדגי הים איש רעהו חיים בלעו. אך בראות כל הנשארים כי על אשר זממו בלבד ולא עשו נהרגים אז תפול חתת ה' על כלם ולא יוסיפו לעשות כדבר ההוא ויהי' שלום בארץ. באופן כי מיתת אלו הם חיים לכל הנשארים ואין רחמים גדולים וטובים מאלה שעל יד הקזת דם שנים ירפאו ויחיו כל אלפי רבבות ישראל. וז"א והנשארים וגו' לומר אל יראה לך באמרי ועשיתם לו כאש' זמם שהוא אכזריות כי אל תפן אל ב' אלה כי הביטה וראה כי על ידי כן ימשך כי והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות כדבר הזה. משא"כ אם לא תשוב חרבם בלבם ועמלם בראשם דלא ישבקו חיי לכל בריה ויקרם כאשר מי שהיחל בידו חולי אשר בהתפשטו עד לבו יגועו וימותו כל אברים כי רחמי הרופאים אכזריות הם עליו. ומוטב לקוץ את ידו טרם יעלה הרמתה. כי טוב לפדות כל הגוף באב' הזה כמדובר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.