שער המלך/שבת/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ שבת יא

ז

הנוטל קיסם של עץ לחצוץ בו שיניו כו'. הנה מדברי רבינו מבואר שהוא ז"ל פוסק כרבי אליעזר ובסמוך ונראה כתב מותר לקטום עצי בשמים להריח בהם ואע"פ שהן יבשים וקשים כו' יע"ש והוא תימה דכיון דפסק כר"א דבקוטם לחצוץ בו שיניו חייב אם כן בקוטם להריח פטור אבל אסור וכדאמרינן בגמ' דהא דרב יהודה הוה מפשח אלוותא כו' אתיא כרבנן אבל לר"א אפילו לקטום להריח אסור גזירה שמא יקטום לחצוץ בו שיניו וכבר ה"ה תמה עליו והניחו בצ"ע תו קשה דבגמ' מוקמינן אליבא דר"א מתני' דשובר את החבית במוסתקי וכיון שרבינו ז"ל פסק כר"א איך כתב בפ' כ"ג מה' אלו דין ב' מתני' דשובר אדם את החבית כצורתה ולפי חומר הנושא נראה לע"ד לומר שרבינו ס"ל דפלוגתייהו דר"א ורבנן לא קאי אלא האבוס של בהמה שהן רכין אבל בקשין אפי' רבנן מודו וכמו שכן נראה מדברי התוספתא שהביא הרא"ש ז"ל ומה שהכריע הרא"ש דתלמודא פליגי אתוס' מדקתני לפתוח בו את הדלת אין זה הכרח כ"כ דלפעמים המצא ימצא אפי' ברכין מחמת גסותן ראוין לפתוח בהן את הדלת ואפשר עוד שהכריחו לפ' כן משום דס"ל לרבינו דטעמייהו דרבנן דאמרי לא יטול אלא מהאבוס אבל לא קיסם משלפניו הוא משום דגזרינן שמא יקטו' וכמו שכ' התוס' והשתא אי ס"ל לרבנן דאפילו בקשין לחצוץ בו שיניו אינו אלא משום שבות הו"ל גזירה לגזירה ולא גזרינן כי היכא דלא גזרינן בקוטם להריח מה"ט אלא משמע דבקשין אפי' רבנן מודו דחייב דהשתא מש"ה לא שרו אלא באבוס של בהמה משום דבקשין כיון דחייב מן התורה מש"ה גזרו נטילה אטו קטימא ובאבוס כיון דאפי' קטימא אינו אלא מדרבנן הו"ל גזיר' לגזירה ולא גזרינן וס"ל דפלוגתייהו דר"א ורבנן בקוטם בסכין ורב יאודה דקאמר אוכל בהמה אין בהם משום תיקון בקוטם בידו וכמו שפי' הרא"ש וזה נראה כונת ה"ה במה שכת' וא"א לפרש דכי אמרי רבנן גבי קטמו לחצות בו שיניו שאינו אלא משום שבות דלא קיימי אלא אאבוס של בהמה שהוא רך אבל בקשין אפילו רבנן מודו כו' וקשה טובא דאיך אפשר לפרש כן דאם כן רב יאודה דקאמר אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי דלא כמאן וכבר הוקשה לו כן להרב ל"מ ותירץ דיש לומר בדוחק דמברייתא דלעיל דהקשו ממנו לרב יאודה משמע הכי בפי' שתירצוה בגמ' שלא הזכירו שום איסור בעשית כלי ברכי' ע"ש ודבריו תמוהים שהרי ברייתא דלעיל רב יאודה הוא דמתר' לה הכי לומר דחסורי מחסרה והכי קתני כו' ואם כן תקשי לן דמנ"ל לרב יאודה לומר דברייתא מתנייא בדרך חסורי מחסרה ולומר דאתי דלא כמאן ואמאי לא נימא דברייתא כפשטא מתנייא ואליבא דר"א ולעולם דלכ"ע איסורא דרבנן מיהא איכא וכאידך ברייתא ותו דאף למאי דקאמר רב יאודה חסורי מחסרה והכי קתני אין ראיה מהך ברייתא דס"ל דברכים ליכא איסורא כלל דאדרבא מדקתני קוטמו ומריח בו משמע דדוקא להריח הא לחצוץ אסור ולכן נראה דכונת ה"ה הוא כמ"ש הרא"ש דפלוגתא דר"א ורבנן בקוטם בסכין ומילתא דרב יאודה בקוטם בידו וכמ"ש ולמאי דק"ל לה"ה לפי דרך זה דכיון דקי"ל כר' יאודה שהיה מפשח אלוואתא נר' בביאור שאפילו בקשין ובקוטם לכלי אין שם חיוב חטאת י"ל דרבינו גריס בגמרא כגירסת ר"ת ז"ל שכתבו התוס' דגריס א"ל בקשין וה"פ דרב יאודה משיב לרב כהנא פשטא דהברייתא נשנית בטעות דהא הא דקאמר פטור אבל אסור קא ק"ל דאדרבא מותר לגמרי חיוב חטאת מיבעייא כ"ש דנשנית בטעות כיון דקתני בה חיוב חטאת וא"ל ר' כהנא לר"י מצינן לשנויי לך דהברייתא מיירי בקשין כו' יע"ש פירושו ובהר"ב חידושי הלכות ורבינו מפרש הסוגייא הכי דרב אחא כי מתקיף אתירוצא דר"ח דמשני הא ברכין הא בקשין ממתניתין דשובר אדם את החביות ומרב יאודה דהוה מפשח כו' דלא גזרינן בקשין להריח אטו לחצוץ כו' ואהא משני אלא הא ר"א הא רבנן כו' ואע"ג דבגירס' דידן כפי פרש"י לא גרסי' אלא דתלמודא לא אתא לשנויי אלא ברייתא דלא יקטמנו להריח ומילתא דר' יאוד' ומ"מ תי' דר"ח דמשני הא ברכין הא בקשין קושטא קאי מכל מקום מדברי ה"ה מבואר דגרסינן אלא הא ר"א כו' וקאי השתא לדחויי שנויי' דר"ח ולשנויי תרי ברייתות אהדדי דאידי ואידי בקשין והא ר"א הא רבנן ודלא כשנוייא דר"ח וזה מבואר ממ"ש ה"ה אלא ל"ק לפי פי' הני ברייתות אהדדי ותרוייהו בקשין כו' ע"ש ומכל מקום רבינו גריס אלא כגירסת ה"ה ומפרש דה"ק אלא ל"ק הנהו ברייתות אהדדי דאידי ואידי ברכין והא ר"א והא רבנן דברייתא דקתני לא יקטמנו להריח אתייא כר"א דס"ל דבקוטם לחצוץ חייב חטאת ומשום הכי גזר להריח אטו לחצוץ וברייתא דקוטמו להריח אתיא כרבנן ואידחיי' השתא תי' דר"ח אלא לעולם בקשין לכ"ע שרי להריח ולא גזרינן להריח אטו לחצוץ והיינו ההיא דרב יאודה דהוה מפשח כו' ודוקא ברכין הוא דגזר ר"א דכיון דרכין הן וחזו למאכל בהמה אתו למטעי ולמימר דלא שייך בהו תיקון כלי ואתו למשרי נמי לחצוץ בו שיניו והילכך עבוד בהו הרחקה טפי וגזרו לר"א להריח אטו לחצות מה שא"כ בקשין דכיון דקשין הן ולא חזו למאכל בהמה לא גזרו להריח אטו לחצוץ דלא אתו למטעי וא"נ דלהך תי' הנהו תרי ברייתו' בין ברכין בין בקשין מיירי אלא דברייתא דקתני לא יקטמנו להריח ר"א היא דכיון דס"ל דברכין חייב חטאת משום הכי גזר להריח אטו לחצוץ ומשום דאתי למטעי כמ"ש וכיון דברכין גזר להריח בקשין נמי אסור להריח דאין סברא לומר דלהריח ברכין יהא אסור ובקשין יהא מותר דמחזי כחוכא ואיטלולא ומש"ה לא פליגי רבנן דאי לא הא לא קיימא הא ואסר ר"א להריח בקשין ואידך ברייתא רבנן דס"ל דברכין לחצוץ אינו אלא משום שבות והילכך לא גזרינן להריח אטו לחצוץ משום דהו"ל גזרה לגזרה ובקשין אע"ג דלחצות חייב חטאת אליבא דרבנן מ"מ לא גזרינן להריח אטו לחצוץ כיון דקשין הן לא אתי למטעי ומשרי לחצוץ בו שיניו דהא פשיטא להו דהו"ל מתקן כלי ונמצא א"כ דצדקו דברי רבינו דפסק כרבנן דר"א ומשום דבקשים אליבא דכ"ע חייב חטאת. ומ"ש כל דבר שהוא מאכל בהמה מותר לקטום כו' בקוטם בידו קאמר ואין זה דוחק שהרי לדעת רש"ל מ"ש כל הפוסקים היתרא דקוטמו להריח היינו דוקא ביד כמו שיראה המעיין שם וא"כ אף אנו נאמר דמ"ש רבינו כל דבר שהוא מאכל כו' היינו בקוטם בידו וברייתא דקתני בד"א ברכין אבל בקשין לא יקטמנו לא קי"ל כותיה משום דרב כהנא הוא דמתרץ לה הכי בדרך חסורי מחסרא משום דלא ס"ל כרב יהוד' דהוי מפשח כו' אמנם אנן קי"ל כרב יהוד' דס"ל דהך ברייתא נשנית בטעות כדקאמר השתא פטור אבל אסור ק"ל כו' ואי קשיא לך דאם דפלוגתא דר"א ורבנן ברכין ובקוטם בסכין אמאי לא שני רב יהוד' דההיא ברייתא ר"א היא ובקוטם בסכין י"ל דמדקתני בברייתא מוללו ומריח בו ולא יקטמנו להריח בו משמע דבקוטם ביד הוא דקאמר שהרי מלילה ביד היא וקתני דדוקא מלילה שרי אבל קטימה אפילו ביד אסור וא"כ כי קתני בתר הכי לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת בקטימ' ביד הוא דקאמר דומיא דלא יקטמנו דרישא כנ"ל:
וניחא השתא נמי מה שהביא רבינו בפרק כ"ג מה' אלו מתני' דשובר אדם את החבית כצורתה משום דס"ל דכי אוקימנא למתני' במוסתקי היינו דוקא אליבא דר"א דס"ל דברכין לחצות בו שניו חייב חטאת ואע"ג דאין דרך רכין לתקנן לחצות בו שניו אפילו הכי חשיב ליה כלי ומחייב חטאת ומשום הכי גזר להריח אטו לחצות ואם כן גבי חבית נמי אע"ג דהוא עושה כלי בשבירה שלא כדרכה ה"נ דמחייב אליבא דר"א ואם כן נגזור שאינו מתכוין אטו מתכוין אמנם לרבנן דס"ל דברכין לחצות בו שניו לא מחייב משום דהו"ל עושה כלי שלא כדרכו שאין דרך לעשות כלי מאוכלי בהמה ה"נ בחביות כיון שהוא עושה כלי שלא כדרכו אינו אלא משום שבות ומשום הכי לא גזרינן שאינו מתכוין אטו מתכוין ועי' בהר"ן ז"ל ודו"ק. ודרך אגב ראיתי לעמוד במ"ש התוס' שם באותה סוגייא בד"ה ר"א אומר כו' וז"ל כרש"י לאו דוקא כו' משלפניו דה"ה משלאחריו כו' ותימא דהא משמע בפ' המוציא דדוקא קתני דבעי התם אבנים של בית הכסא מהו להעלותן אחריו לגג וקא פשיט ליה דשרי ופריך מיתיבי ר"א אומר נוטל אדם קיסם כו' ודבריהם תמוהים בעיני דמאי ק"ל דהתם הכי פרכינן איתביה רבינא למרימר ר"א או' נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס הכי השתא כו' ואם כן איכא למי' דמדרבנן הוא דקא פריך דקאמרי לא יטול אלא מן האבוס אבל קיסם משלפניו לא אע"ג דאיכא כבוד הבריות שנראה מבחוץ וגנאי הוא לו כמ"ש רש"י ז"ל שם ואדרבא משם נראה סיעתא לפי' רש"י דמשלפניו דר"א לאו דוקא ומדרבנן הוא דפריך דאי כפי' התוס' דמשלפניו דר"א דוקא ומדר"א הוא דקפריך קשה טובא דאם כן אמאי הוצרך רבי' לאותבי מברייתא דמייתי תלמוד' לקמן דקתני בו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס הוה ליה לאותבי ממתניתין דקתני ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו אלא ודאי משמע דמדרבנן הוא דקא פריך והילכך משום הכי הוצרך לאותבי מברייתא ולא ממתני' משום דממתני' לא מפרשי בהדיא דרבנן פליגי אתרתי וס"ל דאסור ליטול קיסם משלפניו ובברייתא מפרשא בהדיא וצ"ע:
ודרך אגב ראיתי לעמוד בדברי רש"י באותה סוגיא ד"ה קוטמו ומריח בו וז"ל ואפילו לכתחלה דהא אף לחצות בו שניו שרי אלא אורחא דמילתא נקט כו'. ודבריו ז"ל צריכין ביאור דאמאי הוצרך להכריח דלכתחלה שרי מדשרי לחצות בו שניו דהא בהדיא קתני קוטמו ומריח בו גם מ"ש אלא אורחא דמלתא נקט אינו מדוקדק דמאי אלא דקאמר כאלו הדבר קשור עם מ"ש קודם והכי הול"ל ואורחא דמילתא נקט ואפשר לפרש דבריו דרש"י אתא לאפוקי דלא נימא דברייתא הכי קאמר מוללו ומריח בו קוטמו ומריח בו כלומר דאם הוצרך להוציא ריח ממנו כדי שיהא ריחו נודף בתחילה מוללו ומריח בו ואם מללו וכבר יצא ממנו הריח ולא נשאר ריח בו או באופן דאפילו ע"י מלילה לא היה ריחו נודף אז קוטמו ומריח בו אבל לקוטמו ולהריח בו לכתחילה קודם שימלול אסור כיון דאפשר על ידי מלילה דהשתא הוה ניחא דהוצרך ברייתא למתני חלוקת מוללו ומריח בו ולא קתני קוטמו ומריח ומכ"ש מלילה משום דבעי לאשמועינן דבעי' מלילה תחילה ואח"כ קוטמו ומריח לזה בא רש"י ז"ל וכ' קוטמו ומריח בו ואפילו לכתחילה כלומר ואפי' בלא מלילה תחילה שרי והכריח הדבר דהא אפי' לחצות בו שניו שרי כלומר דרב יהוד' סתמא קתני אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי דמותר לקטום ולתקן קש של שבולים בשבת לחצות בו שניו ואפי' אם הוא באופן דמצי לחצות בו שניו בלא קטימה ותקון אפילו הכי קאמר דמותר לתקן אותן וא"כ ה"נ אע"ג דאפשר ע"י מלילה שרי ולזה קאמר אלא אורחא דמילתא נקט דק"ל דכיון דברייתא מיירי ברכין מאי ומריח בו דקאמר אפילו לחצות בו שניו שרי וא"כ קוטמו לחצות בו הול"ל ובשלמא אם היינו אומרים דקוטמו ומריח דקתני בברייתא היינו אחר שמוללו ניחא דמש"ה קתני קוטמו ומריח בו לאשמועינן אפי' דקוטמו להריח לא שרי אלא ע"י מלילה תחילה ועיקר ברייתא להכי הוא דנחית אמנם לפי פי' רש"י דאפילו לכתחילה בלא מלילה שרי אם כן קשה דקוטמו לחצות בו שיניו הול"ל ואהא קאמר אלא אורחא דמילתא נקט כנ"ל ודו"ק:
עוד ראיתי לעמוד במ"ש התוס' בד"ה כי הוינא בי רב יהודה כו' וז"ל וא"ת ולמה נמנעו מלהריח בשמים שמא יקטום והא לא חיישינן כדמוכח הכא אליבא דרב יהודה דס"ל כרבנן כו' ע"כ ויש לדקדק דאמאי הוצרכו להכריח דמותר להריח בשמים בי"ט ולא גזרינן שמא יקטום מדרב יהודה הא בהדיא קתני בברייתא מטלטלין עצי בשמים להריח בהם ובאידך ברייתא נמי קתני לא יקטמנו להריח בו משמע בהדיא דדוקא לקוטמו אסור הא להריח שרי ולא חיישינן שמא יקטום ואפשר לומר דהתוס' אזלי לשיטתם שכתבו בד"ה וחכמים אומרים דטעמייהו דרבנן דלכך אסור לחצות בו שניו גזירה שמא יקטום יע"ש ואם כן משום הכי הוצרכו להביא ראיה מדרב יהודה משום דמברייתא דקתני מטלטלין עצי בשמים להריח ומאידך ברייתא נמי דקתני לא יקטמנו אין ראיה משום דאיכא למימר דהנהו ברייתות אתיין אליבא דר"א כדמוקמי' להו במסקנא ור"א ס"ל דנוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שניו ולא גזרינן נטילה אטו קטימה ומשום הכי שרי להריח ולפי האמת נמי הנהו ברייתות אליבא דר"א מוקמינן אמנם לדידן דקי"ל כרבנן דגזרי נטילה אטו קטימה ה"נ דגזרינן בשמי' להריח גזירה שמא יקטום ואהא הוכיחו שפיר דלא גזרינן מדרב יהודה כלומר דאע"ג דרבנן גזרי ליטול קיסם משלפניו שמא יקטום התם היינו מתלוש לתלוש אבל להריח בתלוש שמא יקטום במחובר לא גזרינן כנ"ל ועיין במרדכי ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.