מעשה רקח/שבת/יא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
השוחט וכו'. קצת קשה דמשמע דלא מחייב אלא משום שוחט ובגמ' אליבא דרב בפ' כלל גדול דף ע"ה מחייב אף משום צובע והו"ל לפסוק כרב לגבי שמואל וי"ל דמשמע דרב גופיה העיד דטעם חלוש הוא כדאיתא בש"ס וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ותו דלישנא דמתניתין לא מחייב אלא חדא ומשום נטילת נשמה כו"ע מודו ודו"ק.
אם העלה דג וכו'. שם דף ק"ו וכתב הרב חיים אבואלעפיא נר"ו ע"ד הרב המגיד בשם רש"י וז"ל ובש"ס אמרו השולה דגים מן הים ולא ידעתי מי דחקם בכך ואימא לחייבו שתים כזומר וצריך לעצים דפרק ז' ונפק"מ לענין חטאת עכ"ל ולא זכיתי להבין בעצם כוונת דבריו דאי קאי לדברי הרה"מ ז"ל מכיון שכתב דרבינו לא היה גורס מן הים מהיכא תיתי לחיובי תרתי כיון דעל כרחך בניצוד ועומד איירי ומלשון מי דחקם שכתב נר"ו משמע דקאי אדברי רבינו ורש"י ז"ל ולעולם דהוו גרסי מן הים אלא דס"ל דעל כרחך בניצוד ועומד איירי מכיון דלא חייב אלא אחת ואהא קשיא ליה נר"ו דאי משום הא לא איריא דאימא דלעולם תרי חיובי קאמר ולא הוצרך להזכיר אלא החיוב של נטילת נשמה דמשום צידה פשיטא דמחייב דומיא וכו' זה נראה שהיא כוונת הרב ובאמת דדברי רש"י הם שקולים דאפשר דהיה גורס מן הים ורישא דמלתא נקט עיי"ש ואז קשיא ליה שפיר להרב וגם כן נראה מתוך ריסי עיני כבודו של הרה"מ שלא כתב על דברי רש"י כן עיין עליו ומ"מ התוס' ז"ל כתבו גם כן כדברי רש"י וז"ל כיון שיבש בו כסלע בניצוד ועומד במים איירי מדלא מחייב ליה עד שיבש כסלע על כרחך משמע דזה הוא ההכרח עצמו שצ"ל דבניצוד ועומד איירי מדלא כתבו לשון משמע ואם כן מצינן לתרוצי בזה קושיית הרח"א נר"ו דאם איתא לא הוה ליה לומר כיון שיבש כסלע וכו' ומדסתם משמע דאין כאן אלא חיוב אחד וגם לשון השולה ולא אמר הצד משמע דאין כאן אלא שלייה והמשכה ממקום שהם ואין כאן צידה כלל והכי מדוקדק לשון רבינו שכתב לשון העלאה ומכיון שראה הרה"מ שרבינו כתב מספל של מים מכאן הכריח דלא היה גורס מן הים דאם לא כן הו"ל להעתיק לשון הגמרא. שוב מצאתי לשון סמ"ק שנראה שכך היה גורס וכו' עיי"ש.
כיון שיבש בו וכו'. קצת קשה דאמאי לא אשמועינן רבותא דרב אשי שהוא בתרא דקאמר לא תימא בין סנפיריו אלא אפילו דעבד רירי ופירש רש"י רירי שנוגעים בו וחוט הרירים נמשך מן האצבע ע"כ. וצ"ל דס"ל דרב אשי פליג אשמואל ואמר רבי יוסי בר אבין ופסק כוותייהו משום דהוו רבים לגביה.
הושיט ידו וכו'. מימרא דמר בר המדורי אמר שמואל שם דקאמר בגמרא מאי טעמא אמר רבא בר המדורי אסברא לי לאו אמר רב ששת האי מאן דתלש כשותא מהזמי והיגי מחייב משום עוקר דבר מגידולו הכא נמי מחייב משום עוקר דבר מגידולו והרמב"ן ז"ל פירשו משום נטילת נשמה ויישב שאר הסוגיא והביאו הרשב"א ז"ל שם אמנם הרי"ף והרא"ש וסמ"ג וב"י לא מצאתי שהביאו דין זה ולא ידעתי למה דליכא למימר משום דההיא דרב ששת לאו הלכתא היא ואם כן לא קיימא נמי ההיא דשמואל הא ליתא דלא אשכחן מאן דפליג עליה ופסקוה גם כן להלכה בהך סוגיא גופא ודוחק לומר דמדבעי מאי טעמא ולא בעי משום מאי מחייב משמע דס"ד דאין לחייבו כלל ובאמת שכן נראה מריהטא דשמעתין דקתני בר המדורי אסברא לי פי' רש"י אסברא לי טעמא דהא מלתא ע"כ. דמ"מ מדלא חזינן מאן דפליג עליה דשמואל להדיא מאין הרגלים לפוטרו כיון דלשמואל ודאי פשיטא ליה דחייב.
ב[עריכה]
או נהוים מן העפר כגון הפרעושים. מדכתב או ולא וכן וכיוצא משמע דס"ל דפרעוש אינו פרה ורבה וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל ובגמרא דף קי"ז אמרינן להיפך וכ"כ התוס' פ"ק דף י"ב אם לא שנאמר דס"ל דאף שהוא עצמו אינו פרה ורבה מינו מיהא פרה ורבה וכעין דברי הרמב"ן ז"ל שוב מצאתי להר"ן ז"ל שכתב דלפי דעת רבינו וכו' כי אמרינן בגמ' הרי פרעוש דפרה ורבה ה"ק שדינו כפרה ורבה עיי"ש.
אבל רמשים וכו' פטור. משמע דפטור אבל אסור הוא וראיתי להרב מגן אברהם סי' שט"ז שכתב משם הרב המגידדמשמע מדבריו דהך פטור לאו דוקא אלא מותר לכתחילה דומיא דכנה וכו' ע"כ. ולא מצאתי דבר זה להדיא זולת מתוך דברי הרמב"ן שהביא הרה"מ ד"ה רמשים שהם פרים וכו' וז"ל ולא פטרו מאלים מאודמים אלא כגון כינה שהיא מן הזיעה וכן תולעים שבאשפות וכדברים המוסרחים וזה דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ. וכיון דהרה"מ לא חלק עליו משמע שהודה לדבריו בזה ולענ"ד נראה שאין מזה הכרח לומר דהרמב"ן (ולא) והרב המגיד ז"ל ס"ל בדעת רבינו להשוות הרמשים לכינה להיתר גמור אלא לפוטרו מחיוב שהרי אינם דומים לאילים מאודמים ולעולם האי כדיניה והאי כדיניה תדע שהרי רבינו חלקן לגמרי ואם איתא היה לו לכלול הכינה בהדי אינך ולכתוב מותר להורגן גם דברי הרמב"ן אינם אלא דרך פטור שהרי כתב ולא פטרו ולא כתב ולא התירו נראה שנתכוון לדין הרמשים נמצא שלא התירו כי אם הכינה מפני שהיא מן הזיעה ודייקי טפי דברי רבינו ודו"ק.
ג[עריכה]
המפלה כליו וכו'. הקשה בני הבחור אהרן יצ"ו דרבינו פליג מדידיה אדידיה סמוך ונראה דמתחילה כתב מולל וכו' דמשמע מלילה דוקא אבל להרגם אסור ושוב כתב ומותר להרוג את הכינים וכו'. והנה צריך אני לעמוד בעיקרן של דברים כדי לבא לכלל ישוב דעת רבינו וזה דבגמ' דף י"ב איתא דרבי אליעזר ס"ל דהורג כינה בשבת כאילו הורג גמל ורבנן איפליגו עליה וכו' תו תניא התם המפלה כליו מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול א"ר הונא הלכתא מולל וזורק וזהו כבודו ואפילו בחול רבא מקטע להו וכו' תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר אין הורגים את המאכולת בשבת דברי בית שמאי ובית הלל מתירים וכו' ופי' רש"י ואבא שאול כר"א ומחייב חטאת הלכך גזרינן מלילה שלא יהרוג וב"ה מתירין דיליף מאילים מאודמין במשכן שפרין ורבין וכנה אינה פרה ורבה אלא מבשר האדם היא שורצת ע"כ. והתוס' ז"ל הקשו עליו וכו' וכתבו דאבא שאול כרבנן ס"ל דמותר להרוג הכינה אלא דגזר מלילה דכינה אטו מלילה דפרעוש ומלילה דפרעוש שמא יהרוג וכולה חדא גזרה היא ע"כ. ונמצא דלפי' רש"י אבא שאול ור"א כב"ש ופליגי אב"ה וכולהו אמוראי קיימי כב"ה כדאיתא התם ולפי' התוס' אבא שאול נמי כב"ה לענין דינא אלא דגזר אטו הריגת פרעושים וזו היא שיטת הרא"ש ז"ל אלא שחילק בין בשרו לכליו שכתב וז"ל ונ"ל דהני תנאי לא פליגי אב"ה שמתירין דאי הוו פליגי לא היה הרי"ף מביא דבריהם אלא מודו דמותר להרוג כינה בשבת אבל פרעוש אסור וכו' הלכך הלוקח כינה מעל בשרו בשבת או מעל חלוקו מותר להורגם כב"ה אבל במפלה את כליו להסיר מהם פרעושים וכנים פליגי הני תנאי ת"ק סבר דגזור הריגה דכנים אטו הריגה דפרעושים ואבא שאול מחמיר לגזור אפי' מלילה דכנים אטו פרעושים ובספרי הרמב"ם ז"ל כתב המפלה כליו וכו' והיינו כמו שפירשתי ע"כ. משמע מדבריו להדיא שהוא מפרש דברי רבינו דברישא איירי במפלה כליו דוקא ואסר ההריגה אטו פרעושים ובסיפא שכתב ומותר להרוג וכו' איירי בלוקח הכינה מבשרו או חלוקו דבהא אין לגזור אטו הריגת פרעושים ושרי.
אמנם הרב המגיד ז"ל לא הבין כן דעת רבינו שהרי הביא דברי הש"ס בסתם וכתב דהרמב"ן והרשב"א ז"ל כתבו על הך סוגיא שמעינן מינה דמשום כבודו בלחוד קאמר אבל אם בא להרוג אפילו בשבת מותר וזה דעת רבינו וכו' ע"כ. הרי דסבור הרב ז"ל דמאי דלא שרי רבינו אלא מלילה אינו אלא מפני הכבוד דדרך מיאוס הוא להורגן ושוב כתב דמן הדין שרי להדיא וכו' וזו היא ג"כ שיטת הר"ן ז"ל ומתוך דברי הרב ב"י סי' שט"ז משמע שגם הוא הבין כן דעת רבינו דמפני כבודו קאמר. וכשנבא לדקדק נראה דאיכא בינייהו טובא דאם נפרש מפני כבודו דהיינו מפני המיאוס א"כ לפחות היכא דליכא למיחש למיאוס או שהוא עצמו אינו חושש לזה יתן הדין שלא עשה שום איסור משא"כ אם נאמר דטעמא הוי משום גזרה אטו שלא יבא להרוג פרעושים א"כ אריא דרבנן הוא דרביע עליה ואיסורא קעביד עכ"פ דהרי זו כשאר גזירות חז"ל להרחקה שלא יעבור על דברי תורה ואף שאיני כדאי להכריע חלילה מ"מ נראה לענ"ד שדברי רבינו נוטים יותר לפי' הרה"מ ז"ל דאינו אלא מפני הכבוד מדלא אסר להדיא ההריגה דלשיטת הרא"ש ז"ל הוה ליה לומר ולא יהרוג כיון דאיסור גמור הוא כשמפלה כליו משא"כ אם נאמר דאינו אלא מפני הכבוד אין כאן בית מיחוש כלל אם לא הזכירו כמבואר ותו דאכתי לפחות כשהתיר הריגתה אח"ז הוה ליה לומר מבשרו או חלוקו ע"פ שיטת הרא"ש ז"ל משא"כ לשיטת הרה"מ ז"ל דאין כאן שום חילוק בין מפלה כליו לכשהם על בשרו כל אפיא שוים דמעיקר הדין שרו אמטו להכי לא הוצרך רבינו לבאר ודו"ק.
ודע שנחלקו הגאונים ז"ל מהו כינה ומהו פרעוש דהתוס' שם ד"ה שמא יהרוג כתבו דהר"י מאורליינש פי' דכינה היינו שחורה הקופצת דכתיב והך את עפר הארץ והיה לכינים ודרך שחורה הקופצת לצאת מן הארץ וכו' אבל פרעוש היא הכינה הרוחשת וכו' ור"ת חלק עליו וכתב דשחורה הקופצת היא פרעוש וחייב עליה לכו"ע וכינה הרוחשת שרי להרוג כב"ה וכו' ע"כ. וכן היא הסכמת הפוסקים ז"ל ועיין להר"ן והרב ב"י שם.
ד[עריכה]
כגון זבוב שבמצרים וכו'. רבינו תפס כדברי רש"י ז"ל ולא כדעת התוספות משום דניחא ליה דוחק הלשון מדוחק הענין דרחוק הוא לומר דשאר המזיקין אפילו ממיתים ורצים אחריו רבי יהודה ס"ל דאסור להרגם והרב בעל המאור ז"ל בהשיגו על הרי"ף ז"ל נשמר מזה וכתב דאין בהריגתם הצלת נפשות וכו' וגם לדידיה קשה דכל המזיקים קאמר וכבר הוכיח במישור הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות שם ובירר גם כן בכמה ראיות דיש לפסוק כרבי שמעון לדעת הרי"ף ז"ל אמנם רבינו ז"ל רוח אחרת אתו בזה דפוסק להדיא כר"י בפ"א ופ"י עיי"ש. ומ"ש רבינו ועקרב שבהדייב נוסח אחר כתב יד שבהנדייב.
ואם דרסן לפי תומו וכו'. שם דף קכ"א והרב המגיד ז"ל כתב דנראה מלשונו דאפי' במתכוין קאמר וכדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל ושלא כדברי רש"י וכו' ונראה שדייק כן מדכתב לשון מותר דמשמע מותר לכתחילה לעשות כן דאי לא תימא הכי מדבריו ז"ל משמע ממש כדברי רש"י דלשון דרסן משמע כבדיעבד בלי שום כוונה גמורה וכן לשון והרגן דאם לא כן הו"ל למימר ואם דורסן וכו' והורגם דהוה משמע שפיר דאפילו במתכוין קאמר וכו'. הגם דלפי דברי הש"ס משמע דאפילו במתכוין ממש שרי וכבר נתעוררו בזה המפרשים ז"ל והרשב"א ז"ל מכללם עיין עליהם. ועם כל זה תשובה מוצאת לדברי רש"י כאשר יראה המעיין וגם ההיא דריש גלותא כיון דהוו מצערו ליה ועל ידי מעשה שהיה הוזקק לומר כן שאם יזדמן ויש ליישבו ולא זכיתי להבין דברי הרה"מ בזה מנא ליה דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י בודאי.
ה[עריכה]
המפשיט וכו'. שם דף ע"ח משנה וגמרא.
וכן המעבד וכו'. רש"י שם פ' המביא פירש הבעיא לענין הוצאה עיין עליו ומ"מ הכל עולה לענין אחד.
שהמליחה מין עיבוד וכו'. שם דף ע"ה ועיין להרב תוספות יום טוב ז"ל שם.
ו[עריכה]
הדורס על העור וכו'. ביצה דף י' בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני הדורסן וכו' ובית הלל מתירין ופי' רש"י שידרסו עליו ומתעבד בכך ע"כ. וכ"כ הר"ן ז"ל ואמרו בגמרא דטעמא דב"ה דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט ולא מוכחא מלתא דלצורך עיבוד קשחיט ליה.
מן האברה. כצ"ל בבי"ת והוא מלשון אם אברה חסידה ונוצה ונתבאר הדין שם דף ע"ד.
וכן השף בידו וכו'. שם ופירש רש"י כגון עמודי אכסדראות וכו' והשף שם בקרקעית הבנין שנשענין עליו כדי שיהא חלק חייב ע"כ. והתוספות שם כתבו בשם ר"ח דשף העור על העמוד כדי להחליקו וכן משמע בירושלמי ורש"י פי' וכו' ולא נהירא ע"כ. אפשר דכוונתם משום דבשמעתין בדיני עור איירי וכמ"ש ר"ח ז"ל אף דלדידיה גם כן שפירש שף העור וכו' לא הוה ליה לומר בין העמודים אלא על וכו' ולהכי רבינו נייד מפירושים אלו וק"ל.
ז[עריכה]
הקוטם את הכנף. שם דף ע"ה כלשון רבינו ויש נוסח אחר כתב יד הקומט את הכנף.
המגרד וכו'. הרב המגיד ז"ל הכריח שצ"ל בדלי"ת ולא ברי"ש ולהכי חייב משום מחתך ולעיל פ"י דחייבו משום מכה בפטיש צ"ל ברי"ש אף דבנוסחאות שלפנינו הוא בדלי"ת שם וגם בהרה"מ ועל כרחך לפ"ז שהוא ט"ס עיי"ש ורש"י ז"ל בגמ' בשני מקומות אלו השווה העניינים ורבינו פליג עליה עיין עליו. ודע שמצאתי נוסח אחר כתב ידבמקום המגרד כתוב המודד ונראה שהיא ט"ס.
הנוטל קיסם וכו'. עיין להרב המגיד ז"ל מ"ש על רבינו מהסוגיא דפ' המביא דף ל"ג עיין עליו ותמהתי על הסמ"ג לאוין ס"ה שכתב דמסקנא דגמרא הוא עיי"ש דנראה לענ"ד דאדרבא המסקנא היא דרבנן כרבי יהודה ורבי אליעזר פליג והיכי מצינן לפסוק כר"א ודלא כרבנן וגם בהרב בעל קרית ספר פסק כן וכן בספר כלבו ז"ל ויש פנים לתרץ בדוחק וגם כי מצאתי בתוספתא שם דקתני לה בסתם חייב חטאת מ"מ משמע ודאי שהיא היפך גמ' דידן או דר"א היא דהיינו נמי הברייתא שמביא הש"ס לאותובי אר"י ותדע דבשבת פ"ז איתא להך תוספתא בפלוגתא דר"א ורבנן להדיא וגם חפשתי במ"ש התוס' בפרק חבית אמתניתין דשובר וכו' שכתבו דאוקמתת הש"ס במוסתקי אתיא אף לרבנן עיין עליהם ועם כל זה כפיפנא רישאי להרה"מ זלה"ה ודו"ק. שוב ראיתי להרב שמות בארץ בחלק כפות תמרים דף י"ג ע"ד ובס' קול בן לוי שהאריכו הרבה בענין זה עיין עליהם כי אין הזמן מספיק לעיין.
ח[עריכה]
תיקון כלים. נוסח אחר כתב יד תיקון כלום.
ט[עריכה]
הכותב ב' אותיות וכו'. משנה שם דף ע"ג.
גדולה כשתים שם דף ע"ה ת"ר כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים פטור מחק אות גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב ופי' רש"י פטור שבקרשי המשכן שתים היו כותבים אחת בזו ואחת בזו כדי לזוגן כשסותרין אותן. מחק אות אחת וכו' חייב שאין מלאכת מחיקה חשובה אלא ע"מ לכתוב והרי יש מקום לשתי אותיות ע"כ.
כתב אות אחת והשלים וכו'. שם דף ק"ד תנא כתב אות אחת והשלימה לספר וכו' חייב ויש נוסח אחר כתב יד בדברי רבינו כתב אות אחת גדולה והשלים בה הספר ולפי גירסא זו נראה דרבותא אשמועינן דלא מבעיא כשהמקום אינו מכיל כי אם אות זה וכתבו דחייב דהרי כתב כמשפטו ואין לך גמר מלאכה גדול מזה אלא אפילו אם נשאר מקום חלק וכדי למלאתו האריך [או הרחיב] האות דאין זה כ"כ נוי וגם אינו שוה לשאר הכתב [ע"ד שכתב רבינו פ"ז דס"ת דין ז'] אפ"ה חייב ומדוקדק לשון הברייתא טפי לפי' זה דקתני והשלימה לספר דהוה ליה לומר והשלים לספר אלא מלתא אגב אורחיה קמ"ל דאפילו שהשלים ע"י גדולת האות הספר דהיינו כלפי מילוי המקום אפ"ה חייב ודו"ק.
הכותב ע"מ וכו'. נפלה דיו וכו' הכל בתוספתא שם פי"ב.
י[עריכה]
הכותב אות כפולה וכו'. שם בגמ' דף ק"ג מבואר כדברי רבינו.
והכותב בכל כתב וכו'. שם במשנה בין משתי שמות בין משתי סמניות בכל לשון חייב ופי' רש"י משתי סמניות אחד בדיו ואחד בסקרא בכל לשון של כל כתבים וגופן של כל אומה ואומה ע"כ. ורבינו כתב שם וז"ל סמניות הוא לשון רבים של סימן והם סימנין כמו שכותבין בני אדם א' שיורה על אחד וב' שיורה על שנים וכו' ע"כ. ורבינו האי הביאו בשלטי הגבורים ז"ל פי' סמניות הם אותיות שאינן ידועות בכתב שהם נקראות סמנין בעלמא כגון נוני"ן הפוכין דכתיב גבי ויהי בנסוע הארון ע"כ. ונראה פשוט דאין זה פי' רבינו וכן נראה שהבין השלטי גבורים שם והרב המגיד הביא פי' רבינו האי בסתם דמשמע שהבין שזה ג"כ דעת רבינו ואין נראה כמבואר ועיין להרב קול הרמ"ז ז"ל.
יא[עריכה]
אות אחת סמוך לכתב וכו'. משנה שם כלשון רבינו. ובאיזה נוסחאות כתוב בדברי רבינו וכן כיוצא בזה בשאר אותיות חייב ונראה שתיבת חייב הוא ט"ס גמור דהא במתניתין קתני להדיא פטור ואף דבגמ' איכא רבי אליעזר דס"ל דאחת על האריג חייב הרי מצינו לרבינו סוף פ"ט דפסק דלא כוותיה אלא נראה ודאי דהוי ט"ס וכן נראה מדברי הרב המגיד ז"ל שהביא המשנה כצורתה וכ"כ בקרית ספר ז"ל וכן בדפוס אמשטרדם וגם בהרמב"ם כתב יד קדמון אין שם תיבת חייב אלא אכולהו פטור כלישנא דמתניתין וכ"כ הסמ"ג והש"ס נמי פריך מסתם מתניתין לקמן וכת"ק פטור וכו' משמע דהלכתא היא ופשוט הוא.
או כתב ע"ג כתב וכו'. פי' רש"י העביר הקולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם ע"כ. ומדבריו משמע שאפי' אם עי"ז הכתב הוא יותר יפה אפ"ה פטור. ודע שדין זה לא נאמר אלא בדיו ע"ג דיו אבל דיו ע"ג סקרא חייב שתים וכמ"ש רבינו דין ט"ז.
והמתכוין לכתוב חי"ת וכו'. שם במשנה ואיתא התם בגמ' תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב והתנן פטור לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני ופי' רש"י ועלו בידו שתים היינו נמי מתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זיינין. הא דתנן פטור דבעי זיוני שעדיין צריכות ראשי הזיינין לזיינן בתגין וכו' ע"כ. וע"פ זה פירשו התוס' שם דלרבותא נקט נתכוון לכתוב חי"ת וכו' דדוקא כתב ב' זיינין דבעו זיון פטור אבל כתב אותיות אחרות דלא בעו זיון חייב ואע"ג דהשתא מיהא לאחת הוא דנתכוון ואין הכי נמי דה"ה אם נתכוון לכתוב זיינין אחת וכתב שנים דפטור כדאמרינן נתכוון לזרוק ב' וזרק ד' פטור וה"ה נתכוון לכתוב ב' זיי"נין וכתב בלי זיון וכו' ע"כ. וכעין זה כתב ג"כ הרשב"א ז"ל שם ולפ"ז מ"ש רבינו וכן כיוצא בזה בשאר אותיות היינו כעין זה ממש אף דמצד הסברא יש לגמגם בזה דבנתכוון לזרוק ב' ועלו בידו ד' דין הוא שיפטר משום דלא נתכוון לאיסור כלל דכל תוך ארבע אמות שרי לכתחילה בין לזרוק בין לטלטל משא"כ הכתיבה דאפילו כל שהוא נאסרה והרי נתכוון לאיסור ועיין מה שכתבתי בפ"א דין ח' בס"ד.
יב[עריכה]
לקח גויל וכו'. שם וכו'. והרב המגיד ז"ל יישב דעת רבינו והביא לו גם כן סמוכות מהירושלמי דקאמר תפתר בסיד דק וכו' אף שלא מצאתי לשון זה בנוסחאות שלפנינו לא בפרקין ולא בפרק האורג עיי"ש אמנם מאי דקשה על הרשב"א זלה"ה שפירש כוונת הירושלמי שכתב אות אחת במגילה אחת בטבריא ואות אחת באותה מגילה בציפורי דזה נראה הפך מכילתין שמתרץ הכא לא מחוסר מעשה דקריבה משמע דמחוסר קריבה אלא שאין בו מעשה כההיא דעל שני כתלי הבית ועל שני דפי פנקס וכמ"ש רש"י ונראה שהוא מוכרח דאם לא כן לא הוה ליה לומר אלא התם מחוסר קריבה הכא לא מחוסר קריבה ואין לומר דדבריו קיימי דוקא לדברי הירושלמי וכו' דהתם בירושלמי אין נראה שיש הכרח לפרש כן דלפי השקלא וטריא דאיתא התם כל כך מצינן לפרושי הכי כמו הכי ומי הכריחו ז"ל לפרש כן עיין עליו.
יג[עריכה]
הכותב אות אחת וכו'. שם במשנה כתב אות אחת נוטריקון ר' יהודה בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין ופי' רש"י כתב אות אחת על שם נוטריקון ועשה סימן נקודה עליה לומר שלהבין בה תיבה שלימה כתבה ע"כ. וכ"כ הרע"ב ז"ל וגם רבינו כתב שם ונוטריקון הוא שיכתוב אות אחת מראש המילה ויובן מאותו האות כל המילה כגון שיכתוב קו"ף וינקד עליה ויהיה הרמז על הקרבן וכו' ע"כ. משמע להדיא שהכוונה שיכתוב ג"כ הנקודה עליה ודבריו שבחיבורו נראין שקולין אכן השכל מחייב להבינם כן תדע דאל"כ וכי נאמר שאם עשה הנקודה עליה שיתחייב זו לא שמענו דפשטא דמתניתין מוכיח דבהא הוא דפליגי ר"י בן בתירא וחכמים ופסק כוותייהו משום דאינו חייב עד שיכתוב ב' אותיות דוקא ועיין להרע"ב ז"ל ושם ראיתי להתוס' יו"ט שכתב וז"ל ופי' נוטריקון כתב התשבי כי בלשון יון ורומי קורין לסופר נוטארי וכן פי' בערוך ודרך הסופרין לכתוב בקצרה לכן קורין לסימנין נוטריקון כלומר דרך ספירות בל"א קאנצליו"ש ע"כ.
כגון שחלק גג החי"ת וכו'. פירש רש"י ז"ל שהספר לכך צריך ע"כ. ונראה שהוא מוכרח דאם לא כן אמאי מחייב ותו דהוה ליה למתני גרר גג החי"ת ועשאה שני זיינין וכו' ומאי איריא הגיה ואם כוונת רבינו היא זו למה לא פירש. אם לא שנאמר דלישנא דברייתא נקט וסמך על המעיין אמנם מאי דקשיא לי אמאי לא פסק כרבא דסבירא ליה דאפילו בנטילת לתגו של דלי"ת ועשאו רי"ש ואין נראה לומר משום דחומרא גדולה היא זו דבמ"ש רש"י נראה דכולי עלמא מודו בה שכתב דזהו תיקון הספר וכו' והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר דחייב אף לרבנן ע"כ. ונראה ג"כ שהוא מוכרח דאם לא כן היכי סלקא דעתין לחיובי עלה אכתי תקשי השתא כתב אות אחת פטור הגיה חייב ואפילו שכתב האות שלימה לא מחייב מכ"ש הגורר תג אחד. ומדברי הרב המגיד ז"ל נראה להדיא דפסק כרב ששת אלא דנראה להרה"מ לדרבא [שוב ראיתי להפר"ח ז"ל שנתעורר בזה והליץ בעד רבינו עיין עליו].
ואיך שיהיה מסוגיין משמע מיהא דבכי הא לא מקרי חק תוכות וכ"כ להדיא הרשב"א זלה"ה וז"ל כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין מהא שמעינן דכהאי גוונא לא מקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות וכן שנטלו לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל ע"ג האות ומעבירו עכ"ל ומכ"ש לפי מ"ש רש"י דדימהו למאי דאמרן לעיל להשלים שאני כלומר ואתיא ככולי עלמא ומדנשלם תיקון הספר תורה דליכא תו משום ואל תשכן באהליך עולה ומשום ס"ת שאינו מוגה דאסור להשהותו כמ"ש רש"י משמע להדיא דתיקון כדינו קאמר ואם כן מוכרח דאין כאן חק תוכות דכתיבא מעליא היא מדמחייבינן ליה חטאת לענין שבת כמ"ש הפוסקים ורבינו מכללם בפרקין. ובאמת דדבר תמוה הוא זה הרבה בעיני שהוא נגד הסכמת הפוסקים ז"ל כמו שמבואר ממ"ש הרב ב"י אורח חיים סי' ל"ב דזה ואפילו פחות מזה מקרי חק תוכות עיי"ש באורך וחפשתי בספרי המפרשים ז"ל ולא מצאתי גם אחד שיתעורר בזה וכעת צל"ע שוב ראיתי דלרש"י ז"ל יש ליישב דלאו ס"ת ממש קאמר אלא כ"ד ספרים וכ"כ ד"ה והשלימה וכו'.
יד[עריכה]
הכותב בשמאלו וכו'. במשנה שם קתני חייב והקשו עלה בגמרא ואוקמוה בשולט בשתי ידיו והיינו מ"ש רבינו.
קטן אוחז וכו'. בתוספתא פי"ב נשנו עוד חלוקות אחרות אחד אוחז בקולמוס ואחד אוחז בידו וכותב האוחז בקולמוס חייב האוחז בידו וכותב פטור. נתכוון לסייעו האוחז בקולמוס פטור והאוחז בידו וכותב חייב. שוגג אוחז בקולמוס ומזיד אוחז בידו וכותב חייב. מזיד אוחז בקולמוס ושוגג אוחז בידו וכותב פטור. קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב. גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור וכו' ע"כ. ורבינו נראה שהשמיט החלוקות האחרות משום דלא שכיחי.
טו[עריכה]
אין הכותב חייב וכו'. משנה שם ובתוספתא שנו כתב בקליפי אגוזים בקליפי רמונים בדם הקרוש בחלב הקרוש על עלה זית ועל עלה חרוב ועל עלה דלעת ועל כל דבר שהוא של קיימא חייב על עלה חזרין ועל עלה כרשין ועל עלה בצלים ועל עלה ירקות ועל כל דבר שאינו של קיימא פטור זה הכלל וכו' אינו חייב עד שיכתוב דבר שהוא של קיימא על דבר של קיימא ע"כ. ומ"ש רבינו וכן אין המוחק וכו' פשוט הוא דדין המוחק שוה לדין הכותב.
טז[עריכה]
הכותב על בשרו וכו'. משנה שם הכותב על בשרו חייב המסרט על בשרו רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין ובגמרא א"ל ר"א לחכמים והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו אמרו לו שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטין ופי' רש"י שוטה היה שטות היה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושין ומסר נפשו על הדבר ע"כ. וכתב שם רבינו דאפילו הוציא דם אינו חייב וכו' לפי שאין דרך כתיבה בכך ע"כ. ודע שגירסת רבינו ר' יהושע במקום חכמים וכן הזכיר ג"כ הרב המגיד ז"ל ולפי זה מ"ש בגמ' א"ל ר"א לחכמים וכו' צ"ל או דגם בגמ' הוה גריס לרבי יהושע או שזה הויכוח עשה ר"א אחר זמן עם שאר החכמים.
הקורע על העור וכו'. בתוספתא קתני בהיפך והרב המגיד ז"ל כתב דסמכינן אירושלמי וגם אפשר שכן היא גירסת רבינו גם בתוספתא ע"כ. ודע שרבינו בפ"ד דגירושין פסק דקורע ורושם הוי כתיבה מעליא והוא היפך מ"ש כאן וגם התוספתא והירושלמי פליגי התם ורבינו פסק התם דלא כמאן וכבר נתעורר על זה הרה"מ שם ועיין להרש"ך ח"א ומוהר"א ששון סי' ל"ג ובספר גט פשוט אבן העזר סימן קכ"ה והפר"ח או"ח בפירושו על השו"ע אבן העזר שם.
אחת משום כותב וכו'. גיטין דף י"ט ואיתא התם בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עדים שאינן יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב אמר ליה אינו כתב אמר ליה והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת אמר ליה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכו' ופי' רש"י וכי מפני שאנו אומדין וסבורין ואומדין מאומד לבנו להחמיר נעשה מעשה להקל אפילו לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה מדמין כמו כמדומין ע"כ. ומסתברא ודאי דכיון דמספקא ליה לענין כתיבה לחיובי ליה חטאת מכ"ש לענין מחיקה דהא על מנת לכתוב דוקא בעינן ומכיון דבהך כתיבה גופא הוא דמחייבינן ליה גם לענין מוחק על מנת לכתוב כמ"ש רש"י לעיל ד"ה מוחק על מנת וכו' על כרחך אזדא לה חיוב המחיקה אף דלדעת התוס' ד"ה מוחק הוא וכו' לא בריר לן למימר הכי לחיובא דמוחק עיי"ש מכל מקום לכולי עלמא בכותב אינו אסור אלא לעשותו אבל חיוב חטאת לענין מעשה פשיטא דלא מחייבינן ליה ואף לר"ל דמכיון דאיבעיא ליה לענין גיטין והודה לדברי ר"י ש"מ דגם הוא ס"ל לענין מעשה ולהלכה דוקא קאמר ותדע שרבינו פ"א דגירושין פסק כרב פפא ברוק וכיוצא ומעתה לא הו"ל למסתם סתומי בלשון חייב לענין שבת ואי נקט לישנא דש"ס הוה ליה לפרש לפחות דמשום חומרא קאמר כי היכי דלא נטעי אלא דעל כרחך לומר דכיון דכבר ביאר דעתו בענין גיטין והך נפקותא ליתא אלא לכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו לא חש לפרש דאין כאן טעות.
יז[עריכה]
רושם תולדת כותב וכו'. נלמד מהמשנה שם שאין הלכה כרבי יוסי וכמ"ש רבינו שם.
המשרטט וכו'. שם דף ע"ה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפיק חד מנייהו ועייל שירטוט ופי' רש"י לפי שדרך הרצענים כשהוא בא לחתכו משרטט תחילה כפי מה שהוא רוצה וכו' ואחר כך מעביר הסכין דרך השירטוט וכן בעורות המשכן כשחתכום ע"כ. ונתבארו כל דברי רבינו.
בצבע או בלא צבע. בנוסח אחר כתב יד באצבע או בלא אצבע והוא קרוב לגירסתינו ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |