רבי ישעיה ברלין/שבת/יא

רבי ישעיה ברלין שבת יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טז

הרמב"ם פי"א מהל' שבת הט"ז. הכותב על בשרו חייב וכו' המעביר דיו ע"ג סקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. . והראה הכ"מ מקומו בגיטין י"ט. המעביר דיו ע"ג סקרא בשבת ר' יוחנן ור"ש בן לקיש דאמרו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. לכאורה יש להפליא טובא שהרי בסוגיא דגיטין י"ט ר' יוחנן גופא מסיק וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ע"ש. ופירש"י וכי מפני שאנו מדמין שאנו אומדים וסבורים ואומדין מאומד לבנו להחמיר נעשה מעשה להקל אפילו לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה ע"כ. ופירש"י מוכרח מעצמו וגם ממה דאמר ר' יוחנן ל"ז. בהשמטת שביעית וכי מפני שאנו מדמין [נראה בעינינו וכמדומין אנו כן ולא שמענו מרבותינו, רש"י] נעשה מעשה. וכן פסק הרמב"ם שם גבי השמטת שביעית בפ"ט הל' ו' כחזרה שחזר בו ר' יוחנן. והנה הכא בכל עניינם חיובא שכתב הרמב"ם בכל הפרקים האלו לענין אבות מלאכות וגם בפרק הלזה להורות הלכה דאם עשאן בשוגג חייב חטאת ובעדים והתראה חייב סקילה ואם בלא עדים חייב כרת. והשתא לפי מה שכתב הרמב"ם דיו ע"ג סקרא חייב שתים היינו אם בשוגג חייב שתי חטאות ואם במזיד חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ונפקא מיניה אם התרה בו משום כותב חייב סקילה [ופשיטא כשהתרו בו משום מוחק דחייב סקילה], ומהתימה איך יתחייב חטאת ומכ"ש סקילה הלא רבי יוחנן בעצמו הורה דאין לעשות מעשה ופטור מקרבן ומכ"ש חיוב סקילה על הכתיבה כזו רק משום מוחק הוא חייב. והיאך כתב הרמב"ם דחייב שתים אחת משום כותב ולא כתב דרק איסורא איכא ולא חיובא בפועל או דה"ל לכתוב הרי זה ספק וכמ"ש לקמן פי"ח מהלכה זו הל' כ"ז ה"ז ספק אם נתחייב ע"ש. ומהתימה יותר על כל נושאי כליו של הרמב"ם שלא התעוררו כלום. ובחיפוש אחר חיפוש נמצא כתוב בקרבן העדה גיטין פרק שני הלכה ג' שהקשה ג"כ חומרא זו על הרמב"ם ומתרץ בזה"ל. ונראה שהרמב"ם מפרש וכי מפני שאנו מדמין וסומכים על דעתנו לחייבו קרבן לענין שבת דחולין שנשחטו בעזרה אין בו כרת כמפורש בבבלי קדושין נ"ו נעשה מעשה לאיסור אשת איש שיש בו כרת. ופי' זה מסתייע מלשון הירושלמי גם מדברי הרשב"א נראה כן וכו' ואי ס"ד דמספק חייב בשבת אין זה ק"ו די"ל אף בגיטין הוה גט מספק וצ"ע עכ"ל בעל קה"ע. שמחתי בתורתו כי מצאתי און לי בפליאה אשר גם בעיניו יפלא. אמנם במה שבא הגאון ההוא בישובו לא עמדתי במובן. חדא דכבר קי"ל יבמות פ"ב. כל בדאורייתא לא שנא איסור לאו ול"ש איסור כרת וכן אמר רבא עוד שם קי"ג. מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו וע"ש בפירש"י. וא"כ גם הכא למה נהיה מקילין בחולין בעזרה להביא לכתחילה בשביל שאין בו כרת. ויותר יש להפליא שהרי לפי מ"ש הרמב"ם דחייב שתים נראה דאפילו סקילה חייב וכגון שלא התרה בו משום מוחק אלא משום כותב כמ"ש לעיל. ושלישית עולה על כולם במ"ש הגאון הנ"ל נעשה מעשה לאיסור אשת איש שיש בו כרת תמוה טובא שהרי ר' יוחנן גופיה בגיטין פ"ו: פסק הלכה כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי ועדי כתיבה אינם אלא מפני תיקון העולם והכי קי"ל בטוש"ע סי' קל"ג. גם הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין פסק הכי, וכתב עוד בשם יש מן הגאונים דבלא עדי מסירה אע"ג דאיכא עדי כתיבה וחתימה הגט פסול. וא"כ בהנהו עדים שאינם יודעים לחתום מאי שייכות לאיסור כרת יש. ובכן מבלתי יכולת לפרש כונתו בירושלמי אלא ברור דהכוונה בירושלמי הוא כפשוטה דא"ל ר' יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת [כלומר שאנו מחמירין ואומרים מצד הראוי להחמיר שעשה איסור שיש בו ספק חיוב ונפקא מיניה לקוברו בין רשעים גמורים ע' יבמות ל"ב:] אנו מתירין את אשת איש [כלומר דגבי גט הוא ענין אחר וזיל הכא להחמיר וזיל הכא להחמיר]. וכל מי שאפשר לו לפרש דברי הירושלמי ביתר שאת וטוב יישר חילו, עכ"פ בפירושו של הגאון בעל קה"ע אי אפשר מטעמא דאמרן. ומעתה דברי הרמב"ם קשיין כדמעיקרא. ובכן מהנראה לומר דהרמב"ם סמך עצמו אסוגיא דילן בגיטין י"ט. דהכי איתא שם איתמר המעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרוייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק וכו' בעא מיניה רשב"ל מר' יוחנן עדים וכו' ע"ש. נמצא מבואר דאע"ג דר' יוחנן אמר וכי מפני שאנו מדמין וכו' וחוזר מדבריו הראשונים כמו דמורה כוונתו ג"כ לקמן ל"ז. במה דאר"י שם וכי מפני שאנו מדמין, מ"מ רשב"ל לא זז ממקומו שהוא להדיא אמר דדיו ע"ג סקרא שחייב שתים. הילכך אע"ג דקי"ל דהלכה בכ"מ כר' יוחנן נגד רשב"ל [בר מתלת] מ"מ הכא דלרשב"ל פשיטא ליה ולר' יוחנן מספקא ליה פסקינן כרשב"ל דפשיטא ליה והכי פסקינן דחצי נזק צרורות משלם מן העליה ב"ק ג': וכתב הרא"ש סי' א' כיון דלרב פפא פשיטא ליה ולרבא מיבעיא ליה עבדינן כרב פפא. וכ"כ הרב המגיד בטעמא של הרמב"ם בפ"ב מהל' נזקי ממון דעבדינן כרב פפא דפשיטא ליה אבל גבי השמטת שביעית שכתבתי לעיל שפיר פסק הרמב"ם כחזרה של ר' יוחנן ולא כפשיטות של ר"ל משום דגם רב ושמואל בסוגיא דגיטין ל"ז. שהזכרתי למעלה פליגי על ר"ש בן לקיש ודאי דלית הילכתא כר"ש ב"ל. ויהיה בזה נכון לבקר. ליישר פסק הרמב"ם באמונתו לא ישקר:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.