קובץ על יד החזקה/שבת/יא

קובץ על יד החזקה ‏ שבת יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

השוחט. עי' לח"מ ועי' מ"ש בש"י מסכת שבת דף ל' ע"א ד"ה רשב"ל אמר דטעם רבינו משום דכל אמוראי בירושלמי לית להו בשחיטה משום צובע ומש"ה פסק כשמואל וע"ע שם מ"ש ליישב דברי רבינו שהוכיח כן מסוגיא דחגיגה ע"ש:

לפיכך אם העלה דג וכו'. מש"כ רבינו פה משום חונק בירושלמי שבת דף כ"ח ע"א ההן דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר ומסתמא כ"ה בהושיט ודלדל והה"מ כתב גם בהושיט טעם משום נט"ש ועי' שם בק"ע ד"ה כל, וע"ע בתוס' מס' ע"ז דף כ"ו ע"א ד"ה סבר ר"י שכתב הא דהושיט ידו למעי בהמה חייב משום עוקר דבר מגדולו דהוא תולדה דגוזז וצ"ע על התוס'. ונ"מ בין הטעמים לפמ"ש לעיל פ"ז בשם הריב"ש דבגוזז לכ"ע אפי' אצל"ג חייב, ועוד כתב התוס' שם לדינא אם כלו לו חדשיו א"נ ביושבת על המשבר שכבר נעקר לצאת אין כאן משום עוקר דבר מגדולו, ואפשר דל"פ היכא דדלדל וחי חייב משום קוצר ורבינו מיירי היכא דהפילה כמ"ש הה"מ:

ב

או נהוין מן העפר. חזר בו רבינו ממ"ש בפי' המשנה משנה א' דפ"ח שרצים:

ד

ואם דרסן לפי תומו. עי' הה"מ ועי' ש"י במס' שבת ד' ז' ע"ד ד"ה אבל:

ז

הנוטל קיסם. עי' הה"מ שלמד בדברי רבינו דמיירי בקוטם בסכין אלא דלא ניחא ליה בזה שהיה לו לבאר. ובאמת גם שטת הרא"ש כן דבכלי כ"ע מודים דחייב והביא שם ראיה מתוספתא ורב יהודה דוקא ביד מיירי ע"ש. ואף דמדברי רש"י משמע דוקא במחתכו וממחקו בסכין אבל בחותך לחוד לא אפי' בסכין אמנם הרב בס' א"ר סימן שכ"ב אות ה' כ' דל"ד נקט רש"י דבקוטם בסכין לחוד ולפי מה דמסיק הרא"ש שם דר"י מיירי ביד וגבי קוטם להריח ג"כ בסכין אסור א"כ שפיר כ' הה"מ דהיה לו לרבינו לבאר כאן דבהלכה ח' מיירי ביד משמע גם דין דהכא מיירי ביד אבל לפי שיטת הט"ז או"ח סימן תקי"ט דמתיר אפי' לקטום בסכין להריח וא"כ היה מקום לומר דרבינו לא צריך לבאר אבל הט"ז לפי שיטתו הבין דבקוטם בסכין פטור ג"כ כפשטן של דברי רש"י ועי' שם בא"ר שתמה עליו ואם נאמר כפשטן רבינו פסק כר"א אפשר לומר דסמך ע"ז דר"א וע"כ כר"א סובר דאמרי' שבת דף קמ"ו ע"ב אמר שמואל האי טרפא דאסא אסור מ"ט רב יימר אמר גזירה משום מרזב ור"א אמר גזירה שמא יקטום ופירש"י שם ד"ה שמא וכו' וכיון דקטמי' ה"ל כמתקן כלי כדתניא לחצות בו שיניו לא יקטמנו ודוחק לומר דר"א ס"ל כר"א דלא כהלכתא כמ"ש הכ"מ בפ' כ"ג מה' שבת דמש"ה דחה רבינו דברי ר"א מהלכה אלא דרבינו סבר דר"א פסק בזה כר"א משום דברייתא דתוספתא סתמא קתני בלי מחלוקת ועי' מ"ש בזה בס"ד פכ"ג הלכה ו' לתרץ הקושיא אי ס"ד דפסק כר"א א"כ מפני מה לא כתב שם רבינו בהלכה ב' בהא דשובר את החבית דבמוסתקי איירי יע"ש:

ט

נפלה שעוה וכו' ומחק וכו'. עי' ב"ח סי' ש"מ ובשו"ת שבו"י חלק ב' סי' ד' דאין מחיקה בשעוה רק משום ממרח ולפ"ז להסיר שעוה מעל האותיות בענין שלא יגע בשעוה מותר והסכים עמו יד אהרן ובפנים מאירות ח"ב חלק עליו ועי' בס' מעיל צדקה סי' כ"ה ברכי יוסף סי' ש"מ:

ודע דמדברי רבינו פה שכתב ב' אותיות משמע דבכל ב' אותיות חייב וגרסי' בירושלמי תני בשם ר"י כתב ב' אותיות שוות והן שם חייב כגון שש תת וכו' ורבנן אמרי ב' אותיות בכ"מ אשכחית אמר קולת וחומרת ע"ד דר"י קולת וחומרת ע"ד דרבנן קולת ע"ד דר"י כ' ב' אותיות שוות והן שם ע"ד דר"י חייב וע"ד דרבנן פטור קולת ע"ד דרבנן ב' אותיות מ"מ אע"פ שאין שם ע"ד דרבנן חייב וע"ד דר"י פטור וא"כ רבינו פסק כרבנן דב' אותיות בכ"מ חייב ונתקשה בס' מרכבת המשנה דבהלכה י' כתב רבינו הכותב אות כפולה וכו' הוא שיטת ר"י ולמה פסק רבינו כחומרא של שניהם וא"ל דרבינו פסק כתנא דמתני' דקתני בין משם אחד בין מש"ש א"כ היה לו לרבינו לומר ג"כ א"א ג"כ חייב ובדברי רבינו לא משמע כן כמ"ש הה"מ ע"ש שהאריך בישובו. ואפשר לומר דלעולם דעת רבינו בסתמא דמתני' מיחייב בכ"ע מלבד בא"א דאאזרך דאמרי' בגמ' כאן דאיתא בגלטורא בעלמא בזה לא ס"ל לרבינו דמיירי מתני' דלא נעשית מחשבתו בזה ועי' בר"מ פי' מתני' ודו"ק היטב וגרסינן בגמ' דף ק"ד נתכוין כו' דוקא ב' זיינין בלא זיון אבל כתב ב' אותיות דלא בעי תגין חייב ואחרונים מתמיהים על דברי רבינו שלא הזכיר חילוק זה וכבר העיר בזה בש"ג וכתב דרבינו לטעמיה דס"ל דאם לא תייגן לא פסל ואינו מעכב א"כ מסתבר דבכל ענין חייב ומפרש בגמ' פי' אחר בהא דאמרי' שם ק"ה הא דבעי זיוני הא דלא בעו זיוני וכו' ע"ש גם הרב ז"ל תמה על רבינו שהשמיט להא דאמר רבא דמשני שם הא דתניא הגיה אות אחת כגון שנטלו לגגו של ד' ועשאו ר' דמילתא דרבא דלא כהלכתא דהא לענין ס"ת קיימ"ל בכה"ג לא מקרי כתיבה אלא חק תוכות ואם כתב ד' במקום ר' צריך לגרור כל הגג או הירך עי' בח"ר שכתב דמשמע דלא מקרי חק תוכות כשנטלו לגגו של ד' דאינו אלא כדיו שנפל ע"ג אות ומעבירו ויראה דהיה לפניו הגי' גגו במקום תגו ואפ"ה לא הוי כחק תוכות ודברי הרב ז"ל צ"ע ועי' עוד שם בש"ג. ולענ"ד נראה דהר"מ ז"ל מפרש הא דאמר רבא שנטלו לגגו של ד' אין פי' כמ"ש רש"י דאפי' רבנן מודים אלא דרבא מוקי להברייתא כר"א דאמר אחד על האריג חייב והא דדחק ליה לאוקמי כר"א משום דלשנא דהגיה אות אחד משמע אפי' לאחר שהגיה לא נשאר כ"א אות א' וכ"מ בח"ר שכתב על הא דמשני ר"א שם אפי' תימא רבנן לכאורה משמע דוקא להשלים את הספר אבל להשלים השם לא וכו' וקשה אמאי לא תנא רבותא יתירא אפי' אם הגיה אות א' אלא נראה דבזה לא מחייבי רבנן ועי' רי"ו שכתב גבי משרטט בבשרו דחייב ע"ש דף פ"ז והעתיקו בס' א"ר ורבינו בהלכה ט"ז כתב דפטור. גם על מה שכתב רבינו בהלכה י"ד הכותב בשמאלו כתב הא"ר שם דאפשר גם במוחק ע"מ לכתוב אפשר דהוי דוקא בימינו ויש הווייות רבות ומחלוקת בין הירושלמי והתוספתא עי' בא"ר סימן ש"מ ודו"ק היטב:

י

הכותב בכל כתב וכו'. כבר כתבתי בזה בפ"ו הלכה י"א דמה שכתב שם להתיר לעכו"ם לכתוב אע"ג דלא הוי שבות דשבות אלא שבות הוא מטעם דניחא ליה להמוכר ג"כ ואם כבר נתן הלוקח המעות אז יש הפסד מרובה ומצרפינן לסברת ישוב א"י ומש"ה מתירין גם שבות דאמירה לעכו"ם גרידא וכ"פ הר"ן וכ"פ רש"י דבכל כתב חייב חטאת בשבת וכ"כ הברטנורה ותוס' בהרבה מקומות וכמ"ש הב"ש אה"ע סימן קכ"ו אות א' והוכיח הדבר מהא דכותבין גט בכל כתב אפי' בכתב עמים והתם בקרא כתיב וכתב. ולענ"ד דכ"ע מודים בזה ואין כאן מחלוקת דמ"ש המג"א בסימן ש"מ בשם הגה"מ פ"א מהל' ס"ת המעיין שם היטב יראה דאין כוונתו כמה שהבין המג"א בדבריו דהרי הדבר תמוה מאי ראיה מביא מהך דשבת בהא דאמר שם הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני שהרי כתב השלטי גבורים בפ' הבונה וז"ל היה צריך לכתוב שני זיינין קסבר שהוא צריך לכתוב אותיות אחרות והתחיל לכתוב חי"ת ועלו בידו שני זיינין שהיה צריך להן אם עלו בידו הזיינין מזוינין כהלכתן ה"ז חייב שהרי כתב ב' אותיות הצריכות לו כמבואר בקונטרס הראיות ואם לא היו הזיינין מזוינין בזווית שלהן פטור שהרי הוא צריך לזיינן ואלו דומין לחי"ת ולא חייבו ברושם ב' אותיות אלא כשהוא צריך להן ע"כ. וכוונתו פשוטה עפמ"ש בחי' רשב"א למה יתחייב בכותב ח' ועלו בידו שני זיינין מ"ש מנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע שהוא פטור אע"כ דמיירי כשהיה צריך להן ולפי פי' זה אין ראיה מכאן דהא שאינו חייב באינו מזיינן כהלכתן לא הוי משום דאין כאן כתב אלא משום דהוא צריך לשני זיינין מזוינות ולא עלו בידו ולא נעשית מחשבתו משא"כ אם כיון לכתוב שתי אותיות באיזה כתב שיהיה מהיכא תיתי לא יתחייב כיון שנעשית מחשבתו אלא ודאי דה"פ דברי הגה"מ הא דבעינן שרטוט בכותב דברי קדושה פסוקים היינו משום קדושת האותיות וכ"ז אם הוא כותב בכתב שדרך לכתוב בו פסוקים אבל בכתיבה דקה שלנו אין הכוונה על קדושת הכתב כלל א"כ לא קפדינן על השרטוט ולזה מביא ראיה כמו דלענין שבת דהוא איסור תורה אזלי' בתר כוונתו ק"ו לענין שרטוט כן נ"ל ברור ואין כאן מחלוקת ולכ"ע אם כותב באיזה כתב שיהיה ונעשתה מחשבתו בכתיבה זו מה שהוא צריך לה חייב לכ"ע במזיד סקילה ובשוגג חטאת:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.