שער המלך/אישות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ אישות ב

ג

הגיעה

לשתים עשרה שנה כו' אע"פ שנראו בה סימני אילונית עדיין קטנה היא עד עשרים שנה. כתב ה"ה משנה בפ' היוצא דופן כו' ומתבאר שם דתרתי בעינן בת עשרים וסימני אילונית ודע דמשנה זו קשה טובא למ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דקידושין דף ד' ד"ה דלא אתיא וז"ל ואע"פ שיש סימני אילונית שאפשר להכיר בקטנות כגון סימן דקולה עבה ואין שיפולי מעיה כנשים הא אמרינן גבי סריס עד שיהא בו כולן ומסתמא ה"ה באילונית כו' יע"ש. הנה מבואר מדבריהם דאם היה באפשרות שיהיו בה כולן בעודה קטנה וא"נ למ"ד דלא בעינן כל הסימנים היה בה דין אילונית בעודה קטנה והוא תימא דבהדיא אמרו ביבמות פ' הערל דף פ' דאינה נעשה אילונית עד שתהא בת כ' ולא תביא ב' שערות והוא מוכרח ממתניתין דפ' יוצא דופן כמ"ש ה"ה וכן הרב עצמות יוסף שם וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפ"ד מה' עבדים הלכה א' כתב ליישב דבריהם ז"ל דכונתם ז"ל דאם אמרת דבסימן א' סגי או שכל הסימנים היו ניכרים בקטנות הוה ניחא ומאן דאיצטרך קרא לומר שיוכל למוכרה משום דסד"א כיון שהביאה מקצת סימני אילונית ומסתמא לא תביא ב' שערות א"כ לא יוכל למוכרה ואע"פ שאפשר שתביא ב' שערות מ"מ משום ספק דלמא תביא ב' שערות אינו יכול למוכרה כיון שהביאה סימני אילונית אבל כיון שצריך שיהיו בה כל הסימנים פשיטא שיכול למוכרה כו' יע"ש באורך. וע"פ דבריו ז"ל יש ליישב מה שהקשה הרב ח"ה ז"ל לקמן דף י' בד"ה מקבל את גיטה אדברי התוס' הללו דלמאי הוצרכו התוס' להוכיח דאין להכיר בקטנות סימני אילונית מסימני סריס בפשיטות הו"ל להוכיח מאילונית גופיה מהא דפ' בן סורר דבעי למיפשט ר"י מדפתי דהולכין בד"נ אחר הרוב מהא דתניא בת שלש שנים ויום א' מתקדשת בביאה כו' וחייבין עליה משום א"א כו'. ואמאי אימא אילונית היא ואדעתא דהכי לא קדשה אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ודחיא מאי חייב דקתני קרבן כו' הרי מוכח בהדיא דאין להכיר בקטנות סימני אילונית, זהו תוכן דבריו ודבריו ז"ל באו סתומים ולכאורה נראה דכונתו להקשות דאם איתא דאפשר להכיר בקטנות סימני אילונית א"כ מאי פריך ואמאי אימא אילונית כו' ומאי קושיא נימא דמיירי בראינוה שלא היו בה סימני אילונית כלל אלא מוכח בהדיא דא"א להכיר בקטנות סימני אילונית, זה היה נראה לי כונתו ז"ל. אמנם הא ודאי לק"מ שאף התוס' ז"ל לא כתבו דאפשר להכיר סימני אילונית בקטנות כגון קולה עבה כו' אלא היכא דהביאה סימני אילונית הללו בעודה קטנה דהויין סימנים למיחשבה אילונית דמהשתא מצינן לאוקמא לשמעתין דמיירי בהכי בהביאה סימני אילונית אבל הא ודאי מודו ז"ל דאפשר דלא תביא סימני אילונית כלל בעודה קטנה ולכשתגדיל תביא סימני אילונית וזה ודאי מוכרח דאל"כ תיקשי לי' עדיפא מינה מהא דאמרינן בפ' האשה רבה דלר"מ דחייש למיעוטא קטנה לא חולצת ולא מתיבמת שמא תמצא אילונית ואמאי נבדקה בעודה קטנה אם הביאה סימני אילונית דקולה עבה ושיפולי מעיה כנשים אלא משמע דאפילו דבקטנותה לא תביא סימני אילונית הללו כלל מ"מ אפשר דלכשתגדיל תביא סימני אילונית הללו וא"כ מש"ה פריך התם שפיר דאמאי חייבין עליה משום א"א הא אע"ג דלא ראינו בה סימני אילונית כלל אכתי איכא למיחש שמא תמצא אילונית לכשתגדיל ואולם הנראה שכונת הרב ז"ל להקשות דאם איתא דאפשר להכיר בקטנות סימני אילונית מאי פריך לוקמא דברייתא מיירי בשהביאה סימני אילונית בעודה קטנה וקדשה דתו ליכא למימר אדעתא דהכי לא קדשה וכדאמרינן ביבמות דף י"ב דבהכי לכ"ע מקודשת גמורה ולא הוי מקח טעות ואי כונתו לכך נראה דאין זה מן הקושי דהיינו מאי דתירצו התם אלא הב"ע דקבלה עלויה והא ודאי עדיפא מלאוקמא לברייתא בשהכירו בה שהביאה סימני אילונית ובר מן דין כפי מ"ש הר"ב מש"ל לק"מ שאף התוס' ז"ל אזלי ומודו דבעודה קטנה אין להכיר סימני אילונית לענין שתחשב כאילונית ולא כ"כ אלא לענין שלא יוכל למוכרה כמ"ש ודוק. ועוד נראה שאף התוס' ז"ל לא כתבו דאפשר להכיר בקטנות סימני אילונית דקולה עבה ושפולי מעיה אלא דוקא בעודה כבת שית כבת שבע דאפשר להכיר בטביעות עינא דקלא ובשפולי מעיה אבל בבת שלש שנים פשיטא ודאי דאין להכיר בסימנים הללו כלל וזה פשוט:
עוד כתב הר"ב ח"ה שם וז"ל אבל אין להקשות לפי מ"ש שם התוס' ז"ל דהקשה התם דלא הויא זביני' זבינא וצריך האדון להחזיר מעש"י והאב יחזיר הכסף כו' בגדלותה א"כ מאי פריך בפ' בן סורר דילמא בזינתה בקטנותה חייבין עליה משום א"א אח"כ לכי גדלה שרואין בה שאינה אילונית די"ל דמ"מ בקטנותה הוי התראת ספק ואיכא למ"ד דלא שמה התראה עכ"ל וכ"כ מוהרימ"ט ז"ל שם יע"ש. ואני תמה עליהם איך אשתמיט מנייהו דברי התוס' שכתבו בפ' הערל ד"ה נעשה סריס למפרע וז"ל ולא חשיב התראת ס' אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי מילת' למפרע שהיה גדול בשעת ההתראה ולא דמי להכה את זה כו' דאף לאחר שהכה את ב' לא ידוע איזהו אביו עכ"ל. וא"כ ה"נ דכוותה אע"ג דבשעת ההתראה היה ס' שמא תמצא אילונית לכי גדלה איגלאי מילתא למפרע ולא חשיב התראת ס' דומיא דהתם ממש ומהיותר תימא על מהרימ"ט ז"ל דבפ' האומר דס"ג בתוס' ד"ה בני זה אמ"ש התוס' שם עוד פי' ר"י שיטה אחרת בו דמיירי הכא שאביו העיד שכבר עבר שנה דאכל בנו חלב כו' הקשה וז"ל ואין להקשות איך התרו בו מעיקרא הא הו"ל התראת ס' דהשתא מיהא איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה וכמ"ש התוס' פ' הערל יע"ש. וא"כ איך כתב כאן בפשיטות דמשו"ה לא משני תלמודא הכי משום דהו"ל התראת ס' והוא פלאי. ולע"ד נראה שיש להוכיח שדעת רבינו ז"ל כן ממ"ש בפ"ז מה' ממרים הלכה י"ב טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה בן סורר שנאמר כי יהיה לאיש בן עד שיהיה בן בשעת התראה וכתב הר"ב לח"מ שם שרבינו מפרש מ"ש פ' י"נ דקנ"ו ע"ב ר"נ ב"י אמר אף אינו נעשה בן סורר שנא' כי יהיה לאיש בן עד שיהא בן משעת הויה דמשעת הויה היינו התראה והשתא ק' דלמ"ד התראת ס' ל"ש התראה ל"ל קרא ת"ל דבשעת התראה ס' הוי דשמא הוא בת ובת אינה בדין סורר ומורה אלא משמע דכגון דא דלא חשיב התראת ספק דלמפרע איגלאי מילתא שהיה בן ודוק: ולעיקר קושית הרב ח"ה ז"ל נ"ל לומר דר"י מדפתא עיקר מילתיה אסיפא דברייתא דקתני אם בא עליה אחד מכל העריות שבתור' מומתין עליה סמיך כדפריך בתר הכי דהשתא דחיקא מילתא לומר דמומתין עליה דקתני ברייתא לכי גדלה ורואין בה שלא היו סימני אילונית קאמר שהרי ברייתא בחדא מחתה מחתינהו לכל העריות וכי היכי דבשאר עריות כגון אביה וכיוצא מומתין עליה מיד קאמר ה"נ אידך. ובהכי ניחא לי מאי דקשה בשמעתתא התם דאמאי לא מייתי ר"י מדפתי עדיפ' מינה ראיה מברייתא דמייתי תלמודא בפרק ד' מיתות דף ס"ו ע"ב ומתו גם שניהם עד שיהיו ב' שוים דברי ר"י ר' יונתן אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו דלר"י היכי מחייב קרא בבא על קטנה המאורסה ניחוש שמא אילונית היא וכן נמי לר' יאשיה אמאי אצטריך קרא דומתו גם שניהם ת"ל דבלאו הכי פטור דחיישינן שמא אילונית היא וספק נפשות להקל אלא משום דמההיא אין ראי' דאיכא למימר דקרא מיירי בלכי גדלה וראו בה שלא היתה אילונית אמנם מההיא ברייתא ק"ל כמ"ש ועיין בהרב בעל מש"ל ז"ל פרק ט"ז מהלכות סנהדרין דין ד' שכ' שמדברי התוספות ז"ל דפרק יוצא דופן דמ"ו ד"ה ר"י נראה שחולקים אמ"ש בפרק הערל וכן נ"ל לדקדק מדברי התוס' בפ"ק דחולין די"א ע"ב ד"ה וכ"ת וכבר הארכתי בזה בדרשותי והן עתה ראיתי בס' בני דוד בה' נדרים פ"א דנ"ח ע"ד שהביא שם דברי הר"ב מש"ל וכתב ששמע תירוץ לזה שאני ההיא דביבמות דאכל איסור בודאי אלא דלא ידעינן אי גברא בר עונשין או לא אבל גבי ההיא דפ' יוצא דופן הס' הוא בעיקר החפץ אי הוי איסור או לא דאי אינו מופלא אינו נדר כלל והוא חילוק נאה. ובהכי יש ליישב דברי מהרימ"ט והר"ב ח"ה דהכא נמי הס' הוא בעיקר החפץ דשמא אילונית היא והו"ל פנויה ואין כאן איסור כלל כנ"ל ותו לא מידי ובתוס' רי"ד שם פ"ק דקדושין תי' לקו' התוס' הלזו דקרא אצטריך להיכא דנמכר' בעודה קטנה שנה או שנתיים קודם לעשרים שנה והוחזקה אילונית והיא יוצאה מרשות אדון הו"א כיון דלא באה לכלל נערות איגלאי מילתא למפרע שלא היה מכרה מכר ומחזרת לו כל הדמים שנתן בה ומנכה לה שכר פעולתה להכי אצטריך קרא לומר שיש בה דין מכר ויוצאה בחנם אבל הדמים שנתן בה עולין לה באותו זמן מועט את"ד ז"ל וראיתי להר"ב מש"ל ז"ל שתמה עליו דא"כ דמיירי שמכרה לאחר י"ב שנה התינח אליבא דשמואל דס"ל בפרק הערל דף הנז' דמבת עשרים ואילך נעשה גדולה וקודם לכן דינה כקטנה ולא אמרינן נעשה גדולה למפרע אבל אליבא דרב דס"ל נעשה גדולה למפרע תיקשי לאביי היכי ס"ד דבבגרות לא תיפוק כו': וכן נמי למר בר רב אשי קשה דמשמע דלפי האמת הוי זביניה זביני ואינה מחזרת לו הדמים וזה דבר תימה כיון שאגלאי מילתא למפרע דבשעה שמכרה לא הי' לו רשות למוכרה ודוחק לומר דהך שקלא וטריא אתיא אליבא דשמואל דהא קי"ל הלכה כרב וכמ"ש הטור ח"מ סי' רל"ה בשם הרמ"ה ז"ל ועיין במ"ש רש"י פ' אלו נערות דל"ה ע"ב ד"ה אין לה קנס וז"ל לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא ב' שערות לעולם כל עשרים שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת וצ"ע דנקטיה למילתי' כשמואל את"ד יע"ש. ולע"ד נראה ליישב דעת רש"י שהכריחו לזה משום דס"ל דסוגיא דהתם בפרק אלו נערות משמע לי' דאתיא כשמואל וזה ממאי דפריך התם אברייתא דקתני ממאנת אין לה קנס הא קטנה בעלמא יש לה קנס מני רבנן היא דאמרי קטנה יש לה קנס אימא סיפא אילונית אין לה קנס התם לרבי מאיר דאמר קטנה אין לה קנס והא מקטנותה יצאת לבגר ושקיל וטרי בה טובא עד דדחיק לשנויי האי תנא סבר כר"מ בחדא ופליג עליה בחדא והשתא אליבא דרב דס"ל דנעשה גדול למפרע ע"כ רבנן דס"ל דאילונית יש לה קנס היינו דוקא בימי קטנותה דהיינו עד י"ב שנה ויום א' אבל מימי נערות ולמעלה הרי היא בוגרת למפרע וכמ"ש רש"י ז"ל פרק הערל ד"ה א"ל אביי יע"ש וא"כ אמאי לא משני תלמודא דסיפא דקתני אילונית אין לה קנס מיירי מימי נערות ולמעלה ואשמועינן ברייתא דנעשית גדולה למפרע לאפוקי מדשמואל ולעולם דבימי קטנותה יש לה קנס והא ודאי עדיפא משינויא דמשני תלמודא אלא משמע ודאי דסתמא דתלמוד' דהתם אזיל אליבא דשמואל דלשמואל לעולם יש לה קנס וליכא למימר דלוקמא לברייתא באילונית מבת עשרים ולמעלה דהא ודאי פשיטא וליתני בוגרת אין לה קנס ומינה נשמע לאילונית מבת ך' ולמעלה זה הנראה לי ליישב דעת רש"י ז"ל: ומן האמור בזה אפשר לומר שדעת רש"י ז"ל דאע"ג דקי"ל בעלמא הלכתא כרב באיסורי הכא קי"ל כשמואל משום דסתמא דתלמודא דפרק אלו נערות אזלא כוותיה ואפשר שדעת תוס' רי"ד כדעת רש"י דקי"ל כשמואל ומש"ה נקט למילתיה אליבא דשמואל כשמכרה לאחר י"ב שנה ולעולם דלרב דס"ל נעשה גדול למפרע ע"כ צריכ' לאוקמא בשמכרה קודם י"ב וכמו שתירץ התוס' אלא דלפום הלכתא דקי"ל כשמואל נקט למילתיה בדעדיפא מינה כשמכרה לאחר י"ב כנ"ל ועיין בספר מוצל מאש סי' ל"ז שתמה על הטור ז"ל סימן הנז' שהביא דין זה דנעשה גדולה למפרע משם הרמ"ה שדין זה תלמוד ערוך קי"ל כרב באיסורי וכתב שמצא בשיטה כ"י להמאירי ז"ל שכתב שיש פוסקים כשמואל ולאפוקי זה כתבו משם הרמ"ה ולי נראה לומר שכתב כן לאפוקי סברת הראב"ד שכתבו הרשב"א והריטב"א ז"ל דאפי' רב לא אמר דנעשה גדולה למפרע אלא משעה שהביאה סימני אילוני' וסריס יע"ש ומדברי הרמ"ה מבואר דס"ל דמבן י"ב ולמעלה נעשה גדולה אפי' לא הביאה סי' אילונית שכ"כ ולא נולדו לו סי' סריס נעשה גדול למפרע וכמבואר שוב ראיתי להראב"ד בפ"א מהל' נערה בתולה הלכה ט' שכתב וז"ל גם זה טעות שאילונית לדברי חכמים יש לה קנס עד שתהיה בת כ' שמקטנות יצאה לבגרות ע"כ הנה מבואר שדעתו לפסוק כשמואל דלרב אילונית מימי נערות ואילך אין לה קנס. ולפי הנראה אשתמיט מינייהו השגת הראב"ד מדלא הזכירוהו על דל שפתותיהם ועיין ברש"ל בס' יש"ש במס' יבמות פרק הערל סימן ל"א שכתב שמדברי רבינו והסמ"ג שכתבו דעד ך' שנה היא קטנה ובה' מיאון כתבו דיכולה למאן עד שתדע שהיא אילונית דהיינו קודם ך' משמע דס"ל דהלכה כשמואל ותמה עליהם דהא קי"ל כרב באיסורי יע"ש ואי משום הא לא איריא שכבר כתבנו דסוגיא דפרק אלו נערות אזלא כשמואל משום הכי פסקו כוותיה ומיהו מה שהכריח מדברי רבי' והסמ"ג אחר המחילה לא דק שהרי בטור מבואר דפוסק כרב ממה שהביא ס' הרמ"ה ולא חלק עליו ואלו בה' מיאון סי' קנ"ה כתב דכל שלא הביאה ב' שערות יכולה למאן עד ך' שנה ואפי' נולדו לה סימני אילונית ולפי דבריו נמצאו דבריו סותרים ועיין בספר בית שמואל סי' הנז' ס"ק [י"ט] מ"ש בזה אלא שאני תמיה על הטור דבסי' קע"ז השיג על רבינו ז"ל שכתב דאילונית אין לה קנס וז"ל ולא נהירא שהרי הוא פסק כרבנן דקטנה יש לה קנס ואילונית דינה כקטנה עד שתהא בת ך' שנה משם ואילך דינה כבוגרת ע"כ והוא תימה שסותר למ"ש בח"מ סי' רל"ה משם הרמ"ה בסתם וצ"ע ובמ"ש התוס' הא אמרינן גבי סריס עד שיהיו בו כולם ראיתי להר"ב עצמות יוסף שם שהק' שהתוס' הקשה מרב הונא אבל ר"י ס"ל התם דאפי' באחת מהן ומאי מקשי למר בר רב אשי מרב הונא נימא דמר בר רב אשי ס"ל כר"י ותירץ דכיון דמר בר רב אשי קרא יתיר' קא דריש ע"כ צריך לתרץ הך קרא בין לרב הונא בין לר"י עכ"ד. ואחר המחילה לא דק בתירוץ זה שהרי למר בר רב אשי פרכינן בגמרא הא אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ומשני כל היכא דאיכא לשנויי משנינן וא"כ לר"ה מצינן למימר שפיר דס"ל כתירוץ דאביי וקו' דמר בר רב אשי דאמר לאוקמת' הוא לא תיקשי ליה דמילת' דאתי' בק"ו טרח וכתב לה קרא דהא כיון דס"ל דעד שיהיו כולם ליכא לשנויי תי' דרב אשי דקאמר לא נצרכה לעיקר זביניה כי היכי דנימא היכא דאיכא לשנויי משנינן ולמר בר רב אשי משום דס"ל כר"י משני ליה שפיר וצ"ע:
מעשה חושב

(ריח) ואני תמה עליהם איך אשתמיט מנייהו דברי התוס' שכתבו כו' ולא חשיב התראת ספק כו'. לכאורה אין כאן תימה משום דעד כאן לא כתבו התוס' התם דכל היכא דשייך לומר איגלאי מילתא למפרע לא הוי התראת ספק אלא גבי קטן דלאו בר עונשין הוא וכל זמן שלא הביא ב' שערות ספק קטן הוא אבל כשנולדו בו סימני סריס הרי איגלאי מלתא למפרע דבר עונשין הוה דהא באמת גדול היה באותה שעה משא"כ בבא על קטנה א"א דאין הספק בהתראה אלא בעברה לבד דדילמא איילנות ופנוי' היא א"כ הרי הבועל לא התיר עצמו למיתה משום דדילמא איילנות היא ולא שייך בזה לומר איגלאי מלתא למפרע משום דמ"מ בשעת התראה הרי לא ידע ואע"ג דצריך להתיר עצמו למיתה בפירוש מ"מ כיון דספק הוא אם יתברר משום דשמא תמות קודם שתתגדל א"כ לא התיר עצמו למיתה מספק אבל בההוא דהערל שפיר אמרינן איגלאי מילתא למפרע מכיון דהתיר עצמו למלקות דהא עכ"ר סופו שיתברר אם חייב מלקות דהרי עליו אנו דנין וכל שישאר בחיים נדע אם לדונו במלקות או לפוטרו והיינו דבספק איילנות הרי הוי הספק על גוף אחר ואין הכרח שיתברר הספק ולומר איגלאי מילתא למפרע דשמא תמות קודם שתתגדל משא"כ בהאי דעל גוף זה עצמו הוא הספק ומשום הכי אמרינן אגלאי מלתא למפרע. אלא דק"ק למה להו להתוס' למימר דלא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה משום דגם לאחר שהכה את שניהם לא ידעינן מי הוא אביו תיפוק להו דלא התיר עצמו למיתה כשהכה את הראשון כיון דמספקא לי' אם הוא אביו וכן כשהכה את השני נמי דדילמא זה שהכה תחילה הוא אביו ובכל פעם לא התיר עצמו למיתה משא"כ בסריס דהתיר עצמו מפני שעומד להתברר וכנ"ל אלא די"ל דזהו באמת כוונת התוס' והיינו דכיון דגם אח"כ אינו מבורר לא דמי לסריס ולא התיר עצמו למיתה אבל צ"ע לומר כן בכוונתם ודוק:
(ריט) אבל גבי ההוא דפ' יוצא דופן הספק הוא בעיקר החפץ אי הוי איסור או לא כו' והוא חילוק נאה. אני תמה ואם הוא דבר נאה מ"מ אינו מתקבל דא"כ מה זה שכתבו התוס' שם ולא דמי להכה את זה כו'. דהא התם הספק הוא אם אינו אביו והיינו ממש כהאי דפרק יוצא דופן דהספק הוא בעיקר החפץ אם הוא אסור והרי בכה"ג לא אמרינן איגלאי מלתא למפרע וא"כ הרי לא צריכי התוס' לאתויי עלה מטעם דאף לאחר שהכה את שניהם אינו יודע מי הוא אביו אלא מטעם דבשעה שהכה את כ"א מהם היה הספק בעיקר החפץ אי הוי איסור או לא והבן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.