אבן האזל/אישות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן האזלTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

והבאת שתי שערות בזמן הזה נקרא סימן התחתון ומאחר שתביא סימן התחתון תקרא נערה עד ו' חדשים גמורים ומתחילת יום תשלום הששה חדשים ומעלה תקרא בוגרת ואין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד.

בגמ' קדושין ע"ט קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקדושי שניהם ומקשה הגמ' אימת אי בתוך ו' חדשים בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה אלא לאחר ו' בהא נימא שמואל חיישינן לקידושי שניהם והא אמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד ומשני הגמ' ל"צ דקדיש ביומא דמשלם ששה רב אמר הרי היא בוגרת מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ושמואל אמר השתא הוא דמייתי סמנים והרמב"ם השמיט הסוגיא וכתב בפ"ג הי"ד היתה הבת ספק בוגרת בין שקדשה אביה שלא לדעתה בין שקדשה היא עצמה שלא לדעת אביה הרי זו מקודשת מספק והנה בפי' דברי הרמב"ם במש"כ ספק בוגרת פי' הלח"מ דמשכח"ל באופן שאין אנו יודעין את שנותיה ואין אנו יודעין אם עברו הו' חדשים שבין נערות לבגרות או דאיירי בהביאה סימן אחד מסימנים העליונים שכ' הרמב"ם דהו"ל ספק נערה ואח"כ הביאה שתי שערות ועברו ו' חדשים מזמן הבאת סימן אחד מסימנים העליונים והו"ל ספק בוגרת מכיון שאנו מסתפקים בסימני נערות הקודמים דידה אבל סימני בגרות לית לי' להרמב"ם כלל וכן כתב המ"מ דלהרמב"ם לא משכחת ליה כלל דינא דגמ' בקדושין כיון דלית לי' סימני בוגרת וכן השמיט סימני בוגרת לגמרי בפ"ב ולהרמב"ם כל הסימנים בין התחתונים ובין העליונים הם סימני נערות אכן לפי"ז נשארה התמיהה מהסוגיא דקדושין כי לא מצינו שום מחלוקת על הסימנים העליונים אם הם סימני נערות או בגרות רק דתלוי בהגי' או גרסי' השתא הוא דבגרה ואז אפשר שתבגור תוך ו' חדשים או דלא גרסי' לי' ובעינן ו' חדשים דווקא אבל לא מצינו חולק אסימנים דברייתא דנדה דף מ"ז דלכו"ע הם סימני בגרות דגם לר"ת דפליג אסימנים דמתני' בסימנים דברייתא נמי מפרש שהם סימני בגרות.

והנה הגר"ד מקרלין זצ"ל בספרו "יד דוד" כתב ליישב דברי הרמב"ם דהסימנים העליונים הם סימני בגרות אבל לא מהסימנים שעליהם סומכין רק דהו"ל סימן שכבר היו סימני נערות והיינו שכבר בא סימן התחתון דהיינו הבאת שערות ואז היא נערה ואם הביאה סימני בגרות ולא הביאה ב' שערות אין הסימנים העליונים מועילים לעשותה בוגרת והרי היא נערה לכל דיני התורה וסוגיא דקדושין מיירי באופן דהביאה סימני בגרות בערב ואם לא היתה מביאה כלל סימני בגרות היתה נעשית בוגרת בתחילת היום אבל כיון שהביאה בזה פליגי רב ושמואל דרב סובר כיון דבלא הביאה סימנים כלל היתה נעשית בוגרת בתחילת היום כך בהביאה סימנים לא נאמר שמכיון שהביאתם בערב מקלקלים הם ונאמר השתא הוא דבגרה ושמואל סבר דהסימנים מקלקלים כיון שהביאה סימנים ומחמיר טפי דאפילו לא בדקוה שחרית ובין הערבים מצאו סימנים אמרינן ספק הוא דילמא הביאתם עכשיו ולכן השמיט הרמב"ם סוגיא זו שכבר כתב בהלכה שלפנינו דמתחילת יום תשלום הששה חדשים נעשית בוגרת אלו דבריו, ודבריו קשים בהבנתם דלשיטת הרמב"ם דבעינן דוקא ו' חדשים בין נערות לבגרות א"כ הו' חדשים אינם מועילים אלא שאם יבואו כולם אמרינן דמסתמא היו הסימני נערות בזמנם והנה בסוגיא דקדושין הרי היו אצלה סימני נערות לפני ו' חדשים ועכשיו כשבאו סימני בגרות נאמר שהם מקלקלים עוד שלא תחשב בוגרת עד הערב ואפילו לא בדקנוה בצפרא אמרינן דילמא השתא הוא דהביאתם וזה תימה.

עוד קשה יותר דלפי דבריו עיקר מחלוקת בין רב לשמואל דלרב הסימנים העליונים שבאו בערב אין מקלקלים וכיון שכבר באו סימנים התחתונים לפני ו' חדשים כבר נעשית בבקר בוגרת, א"כ מה אמר הגמ' לרב מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת דהא לרב לא משגחינן כלל על מה שבאו הסמנים העליונים בערב דהא אינם מקלקלים כלל ועוד יותר תימה מה דאמר אח"כ לימא כתנאי דאמר הגמ' לימא רב דאמר כר' נתן דלא אזיל בתר חזקה ואמר על זה אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לר' יעקב וכו' אבל הכא מי נימא העמד גוף על חזקתו ומוכח דעכ"פ יש כאן איזה ספק ולדברי היד דוד אין כאן ספק כלל אלא דאינם מקלקלים מה שבאו העליונים בערב כיון שכבר נעשית בוגרת בבוקר אחר כלות הו' חדשים מהסימנים התחתונים ואכן זה ודאי כמ"ש המ"מ דהרמב"ם אינו סובר כלל סימני בגרות לעשותה בוגרת רק להוכיח שכבר היו סימני נערות אבל הסוגיא דקדושין א"א לישבה.

ונראה דהרמב"ם פסק להלכה כהגמ' דנדה פרק בא סימן דף מ"ח ע"ב דאמר דכו"ע מיהא אתחתון סמכינן ולמד כן מקרא דאיש או אשה מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד ופריך ואימא או האי או האי ומשני כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון וקשה דהא במתני' בדף מ"ז תנן דבוחל הוא ימי נעורים וצמל הוא משבגרה איברא בהא דתנן איזהו סימנים דפרש"י שם דקאי אצמל חולק שם ר"ת ומפרש דאבוחל קאי אבל עכ"פ צמל הוא כבר ימי בגרות וכן תנינא אח"כ בגמ' ברייתא דפליגי תנאי בסימני צמל, וע"כ צ"ל שלא יהיו סותרין המשנה והברייתא בדף מ"ז למתני' דפרק בא סימן דהסימנים אינם מוחלטים בודאי אלא שהם סימנים על בוחל שכבר הביאה שתי שערות ועל צמל שכבר הביאה שתי שערות לפני ו' חדשים אבל אינם ראי' ברורה וזהו להסוגיא דבא סימן דסבר דלא סמכינן על העליון אלא לסימן שכבר בא תחתון אבל הסוגיא דקדושין דף ע"ט בפלוגתא דרב ושמואל בקידשה אביה בדרך וקידשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת דרב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם דהגמ' למד שם דחולקין אם מעמידין אותה בחזקת נערה ופליגי בגדרי חזקה ע"כ דפליגי בעיקר ראיה דבוגרת דשם בקדושין אמר הגמ' דפליגי בקדיש בההוא יומא דמשלים ששה ומפרש המאירי דביום האחרון ששלמו בו ו' חדשים מועילים סימני בגרות דאף דמעיקר הדין איננה נעשית בוגרת עד למחרת הששה חדשים מ"מ אם הביאה סימני בוגרת מועילים גם על יום האחרון מו' חדשים אבל להסוגיא דפרק בא סימן דאמר מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון מבואר דסימנים עליונים אינם מועילים אלא להוכיח שכבר באו סימנים תחתונים והיינו שתי שערות, אלא דלפי"ז אין לנו מקום לבאר במה נחלקו רב ושמואל.

ונראה דמוכרחים אנו לומר בשיטת הרמב"ם שסובר דהם סוגיות חלוקות ואף דאין זה סתמא דגמרא אלא אמוראים מפורשים דרב ושמואל פליגי בהדיא בקדשה אביה בדרך וקידשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת דאמר רב הרי היא בוגרת לפנינו אך באמת בפ' בא סימן דאמר הגמ' דכו"ע מיהא אתחתון סמכינן הוא אמימרא דרב דאמר שם אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה וכו' מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד ואימא או האי או האי כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון וא"כ רב בעצמו סובר דסימנים עליונים אינם מועילין לעשותה בהחלט לבוגרת ואין בוגרת אלא בשעברו ששה חדשים משהביאה שתי שערות.

ב) הש"ש בשמעתתא ג' הביא דברי התורי"ד בסוגיא זו וז"ל עוד ראיתי שמקשים מהא דתניא נגע בא' בלילה ואינו ידוע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות בשעת מציאתן א"כ לימא רב ושמואל כתנאי ונראה לי שאין זה דומה לזה כו' דהתם איתיליד ספיקא בטומאה גופה דבעידנא דנגע לא ידעינן אי הוות טומאה או לא והלכך אמרינן כשעת מציאתן בין להקל בין להחמיר שהרי גבי מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה בהאי נמי אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן להקל אבל הכא גבי נדה הדם המטמא ברור הוא שהוא טמא ואין בו ספק אלא שלא ידענו מתי נטמאת האשה ממנו וכן סימני בוגרת ברורים ומצויים הן אלא שלא ידענו מתי נולדו באשה הלכך אין לדמות זה לזה וזה של נדה דומה לספק מגע שהטומאה ברורה היא ואותו שנגע במת הרי ודאי נגע וספק טומאה ואין להקשות מזה על זה עכ"ל התוס' רי"ד והקשה הש"ש דהא גבי קופה שהשתמשו טהרות בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת דמדמה בגמ' להאי דנגע באחד בלילה ע"ש והרי קופה ספק מגע דהשרץ המטמא ברור ומדמה לה להאי דנגע בא' בלילה דהתם איתילד ספק בטומאה גופה.

והנה מה שמחלק התורי"ד בין ספק מגע לספק טומאה נ"ל בביאור הדברים דחזקה כשעת מציאתן לא שייך אלא על הדבר שאותו הדבר כמו שהוא עכשיו כן היה מקודם והיינו כאשר מצאנוהו עכשיו שהוא מת כן היה מקודם אבל על מעשה דהיינו שאנו חוקרים מתי נעשה מעשה זה אין לנו לומר שמכיון שמצאנו שעכשיו כבר נעשה המעשה א"כ יש חזקה דכשעת מציאתן שהמעשה נעשה אתמול כיון שאנו צריכין לדון על עצם המעשה ונמצא דתלוי הדבר מתי הוא עצם הספק ונמצא לפי"ז דגבי נדה דשם הרי דין הטומאה הוא בשתראה דם היינו בעת שיהיה מעשה הזיבה וא"כ איך נניח שבשביל שהיה מעשה הזיבה עכשיו לכן היה מעשה הזיבה גם קודם לכן דהא מעכשיו על קודם אין לדון כלל ולכן גבי קופה עיקר הספק הוא מתי היה פה השרץ דזהו הכשעת מציאתן ואנו אומרים כמו שהוא עכשיו פה כן מקודם היה מקומו פה אבל בנדה דין טומאת הנדה אינו משום שהדם הוא על בשרה ונאמר דמסתמא גם מקודם היה אותו הדם על בשרה אלא דהוא דין שופעת דבעינן לדין טומאה, ולכן שפיר מדמה הך דקופה לנגע באחד בלילה דבשניהם שייך חזקה כשעת מציאתן ומנדה שפיר מחלק התורי"ד דבספק מעשה אין אנו דנים מעכשיו על קודם.

אכן מה שמחלק התורי"ד דגבי סימנים נמי לא שייך חזקה דכשעת מציאתן תמוה לפי"ז דהתם אין הבאת הסימנים הגדלות רק מה שיש לה סימנים ונימא כמו כן חזקה דכשעת מציאתן ונראה דזהו החילוק דדין כשעת מציאתן אינו שייך אלא אם אין אנו חוקרין על התחדשות כלל אלא שאנו אומרים שכמו שאנו מוצאים אותו עכשיו כן עלינו לדון שכך היה בעת הספק ואין לנו לחשוב מה שבהכרח היה מכבר באופן אחר כגון מחט שנמצאת מלאה חלודה וכגון נגע בא' בלילה דכל הדין הוא דוקא בשלא ראינוהו חי בערב דלכן אין שייך בזה דין חזקה ולכן גבי סימנים איברא דדין חזקה לא שייך ומשום דהוא יומא דמישלם שית ובאותו יום הרי עשוי הוא להשתנות אבל עכ"פ עצם הספק הוא מתי ישתנה והספק הוא על זמן השינוי ולכן כתב התורי"ד דאם היה לנו למשל ספק על הסימנים באיזה אופן היה מקודם אם באופן המועיל או לא והיינו רואים אותם אח"כ באופן המועיל היינו אומרים חזקה כשעת מציאתן ומקודם ג"כ היה באופן כזה אבל בנדון דידן הסימנים הם ברורים אלא דהספק הוא על זמן חידושם ובזה אין אנו יכולים לדון שאין כאן ספק כלל דבע"כ יש כאן ספק וזה לא יוכל לברר הכשעת מציאתן שמקודם נתחדש דאפשר לא נתחדש עד אח"כ.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.