שער המלך/אישות/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שער המלךTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
ברכת אברהם
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ב[עריכה]

האשה

נקנית בכסף כו'. בפ"ק דקדושין דף ד' אמרינן ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי יקח כו' אין קיחה אלא בכסף כו' והלא דין הוא ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה כו' והק' הרשב"א ז"ל שם בחידושיו וז"ל הקשה הרמב"ן נר"ו והא לאו משום קולא דביאה הוא אלא משום שאין קנינה לשם אישות כו' יע"ש ויש לי לדקדק הא קיימא לן דפירכא דלא שייכא חשיבא פירכא כמ"ש התוס' בפ' החובל דפ"ח ע"א ד"ה שכן אינה במילה ובזבחים דף ה' ע"ב והביאו ראיה מהא דפריך לקמן בקידושין מה לכסף שכן פודין בו הקדשות כו' יע"ש ואיברא ודאי דהיינו יכולים לומר דאף על גב דפירכא דלא שייכא עבדינן מ"מ ק"ו דלא שייך לא עבדינן האמנם ראיתי להרב גו"ה ז"ל כלל ת"ס דע"ט בע"ב שהק' אסוגיא דפר' החובל וז"ל אמנם קשה דאשה תיתי לפיסולא ק"ו מעבד ומה עבד שראוי למילה פסול לעדות אשה שאינה ראויה למילה לא כ"ש כו' ואין לומר דהוי ק"ו דלא שייך דהא עביד פירכא אף על גב דלא שייכא ושמא לעשות פירכא עבדינן אף על גב דלא שייכא אבל ילפותא לא עבדינן אמנם מצינו דעביד ילפותא דלא שייכא בקידושין ד"ה גבי מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ביאה תוכיח א"ד יע"ש וכ"כ בסי' תע"ה דפ"ד דעבדינן יוכיח אפילו היכא דלא שייך ועל פי זה הק' למ"ש התוס' פ' החובל ד"ה הנזכר וז"ל וי"מ מה לאשה שכן אינה מצווה למול את בנה וליתא דאם כן מאי קאמר קטן יוכיח פירוש שאינו מוליד ואיכא למידק דאמאי סתרו פי' י"מ מכח ק"ו זו הא כיון דניחא להו פירו' דפירכא דלא שייך פירכא היא ה"נ נימא לדידהו דשפיר קאמר קטן יוכיח אף ע"ג דלא שייך וליכא למימר דיוכיח לקיים הק"ו לא עבדינן מיוכיח דלא שייך דאין דנין אפשר משא"א דבקידושין קאמר ביאה תוכיח אף ע"ג דלא שייך יע"ש ולכאורה מ"ש דעבדינן יוכיח דלא שייך נראה דסותר לברייתא דלקמן דקאמר אמה העבריה יוכיח שנקנית בכסף ואינה נקנית בביאה מה לאמה העבריה שכן אין קנינה לשם אישות ופרש"י הילכך דלא שייכא ביה ביאה והשתא לפי דברי הרב ז"ל אף על גב דלא שייך עבדינן יוכיח ומאי פריך מה לאמה כו'. ואולם הא ודאי בורכא איהו דמ"ש הרב ז"ל דעבדינן יוכיח אפי' היכא דלא שייך היינו דוקא היכא דמה שאנו באים ללמוד ממנו שייך שפיר ביוכיח כמו ההיא דקטן שאנו באים ללמוד דעבד פסול לעדות מק"ו דאשה וכי פרכינן מה לאשה שאינה במילה שייך שפיר לומר קטן יוכיח דפסול לעדות אף על גב דאינו במילה שהרי לענין עדות שייך שפיר ואפ"ה פסול ופירכא דמילה אף על גב דלא שייך עבדינן וכן נמי ההיא דלקמן דבעי למילף דחופה קונה מק"ו דכסף קאמר שפיר ביאה יוכיח דאף דאין פודין בו הקדשות קונה משום דמה שאנו באים ללמוד לענין שתהא קונה בו שייך שפיר ביאה והילכך אף ע"ג דפירכא דאין פודין בו הקדשות לא שייך ילפינן שפיר מיניה לענין קנין דשייך משא"כ הכא בברייתא דבעי למילף שלא תהא ביאה קונה מאמה העבריה שאינה נקנית בביאה אז ודאי דלא עבדינן יוכיח לאותו דבר עצמו ולמילף שאין ביאה קונה כיון דאמה העבריה מה שאינה קונה הוא משום דלא שייך ואי הוה שייך ביה ביאה ה"נ דהיתה קונה וזה ברור. ואולם עיקר קוש' ז"ל בדברי התוס' דכיון דפירכא דלא שייכא חשיב פירכא ה"נ עבדינן יוכיח לא אדע שכול מאי קאמר הא אדרבא היא הנותנת דכיון דאמרינן דפירכא דלא שייכא חשיב צד קולא או צד חומרא מאי דלא שייך ביה למיחשב' פירכא אם כן משום הכי הוא דק"ל שפיר דמאי קאמר קטן יוכיח דפסול לעדות למילף מיני' לעבד הא קטן נמי אינו במילה ואע"ג דלא שייך חשיבא גריעותא כי היכי דעבדינן פירכא מיניה ומש"ה פסול לעדות אבל בעבד דמצווה למול את בנו מנ"ל גם מה שהביא ראיה הרב ז"ל דעבדינן יוכיח דלא שייך מהא דקאמר ביאה יוכיח נראה דאין ראיה כלל דהתם כלפי מאי דקאמר מה לכסף שכן פודין בו הקדשות תאמר בחופה שאין פודין בו דעביד פירכא ממאי דלא שייך קאמר שפיר ביאה יוכיח דאין פודין בו הקדשות וקונה אף אני אביא חופה דהשתא ליכא למימר דמה שאין פודין בו הוא משום דלא שייך דהא חופה נמי לא שייך ביה פדיון וכן מצאתי להרב החידושין ז"ל שכ"כ בהדיא ועל פי האמור תורה יוצאה דאע"ג דפירכא דלא שייכא עבדינן לסתור הק"ו אפ"ה ק"ו דלא שייך לא עבדי' ובהכי נתיישבו דברי הרשב"א ז"ל שכתבנו ושלא כדעת מהרש"א ז"ל ועיין בהרב ח"ה ז"ל מ"ש לקמן בקידושין בד"ה פירכא דלא שייכא לא עבדינן ולא דק בלישניה שהרי מבואר הוא דפירכא דלא שייכא עבדינן כמ"ש התוספות ודוק:
ושוב מצאתי להרא"ם ז"ל פרש' משפטים ד"ה יכול העברי יוצא בראשי אברים כו' שהק' וז"ל וא"ת ל"ל היקשא בלא היקשא נמי מהי תיתי לומר שהע"ע יוצא בראשי אברים אי מק"ו דעבד כנעני כדלעיל אדרבא נילף ק"ו מאמה העבריה ומה אמה העבריה שיוצאה בסימנים ע"ע שאינו יוצא בסימנין לא כ"ש כו' א"נ י"ל כיון דסימנין לא שייכי בע"ע כדלעיל אין זה ק"ו ע"כ הרי בהדיא דס"ל להרא"ם ז"ל דק"ו דלא שייך לא עבדינן היפך דעת מהרש"א ז"ל ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה ודרך אגב הוקשה אצלי בתי' ב' של הרא"ם ז"ל דאכתי תיקשי ליה דתיתי בק"ו מאמה העבריה ומה אמה העבריה שיוצאה במיתת האדון אינה יוצאה בראשי אברים ע"ע שאינו יוצא במיתת האדון לא כ"ש דהוי ק"ו שפיר דשייך וצ"ע:

ובביאה

ובשטר מן התורה כו'. פ"ק דקידושין דף ד' ע"ב אמרינן ובעלה מלמד שנקנית בביאה כו' והתוס' שם ד"ה ובעלה הק' וז"ל וא"ת ונילף מג"ש דנקנית בביאה כדאמרי' בריש הבע"י כו' וי"ל דאי לא כתיב ובעלה עיקר ביאה לא הוי גמרינן מקיחה דעריות כיון דקיחה דהתם לא משתעי בקנין כלל אבל לחשב העראה כגמר ביאה גמרינן שפיר ע"כ והר"ב עצמות יוסף שם הקשה דכיון דלאו לענין קנין אתמר הכי למאי אהני ג"ש והתוס' ז"ל כתבו בפ' הבע"י דהוי ג"ש מופנה ותי' דמהני ג"ש לענין שתהא העראה גומרת בה אחר כסף כנשואה בחנק ולא כארוסה בסקילה אמנם השתא דאית בה ביאה וכתובה בתורה ילפינן שפיר העראה לענין קנין אלו דבריו ז"ל וק' לי טובא לפי דבריו דאיך אפשר לומר דאי לא כתיב ובעלה הוה מוקמינן לג"ש דקיחה קיחה מעריות לענין שתהא העראה גומרת בה דא"כ ג"ש ל"ל תיתי מק"ו מיבמה ומה יבמה שאינה נקנית בכסף העראה גומרת בה אשה שנקנית בכסף אינו דין שגומרת בהעראה דהשתא ליכא למיפרך מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת שאף זו זקוקה ועומדת ודכותא נמי נראה דק"ל לפירוש הרי"ף ז"ל שם בפרק הבע"י דג"ש דקיחה קיחה אינו אלא לענין העראה דלבתר קדושין ולהחשיבה כנשואה שתהא העראה גומרת בה אבל תחלת קנין לא מהני בהעראה דא"כ ל"ל ג"ש תיתי בק"ו ולהא ודאי היינו יכולים לומר דכיון דקיי"ל כרבנן דר"ט דאמרינן דיו אפי' היכא דמיפרך ק"ו איכא למימר מק"ו לא אתיא דאיכ' למימר דיו אסוף דינא מה כסף אינו גומר אף העראה אינה גומרת ואף על גב דאי אמרינן דיו לא מהני ולא מידי ק"ו דאי לענין גמר הא אמרינן שאינו גומר ואי לענין תחילת קנין הא ס"ל להרי"ף ז"ל דהעראה אינה קונה מטעמא דדעתו של אדם לגמר ביאה וכ"ק נמי למ"ש התוס' אי לא כתיב ובעלה תחילת קנין ליכא למילף מק"ו ונמצא דמיפרך ק"ו אפי"ה אמרינן דיו דקיי"ל כרבנן דר"ט ולר"ט דס"ל דלא אמרינן דיו איכא למימר דס"ל דמג"ש דקיחה קיחה דעריות נפקא לן עיקר ביאה באשה ולא ס"ל כהך ברייתא דנפ"ל מקרא דובעלה ולר"ט ובעלה אצטריך למעוטי אמה העבריה כדאמרי' לקמן אליבא דר"י כך הי' נראה ליישב דבריהם ז"ל:
האמנם הדבר הקשה למ"ש הר"ן ז"ל לקמן גבי בעיא דתחלת ביאה קונה וז"ל דאע"ג דלא אשכחן בהדיא דביאה גומרת סברא הוא דכיון דחופה לא קניא אלא מפני שהוא צורך ביאה כ"ש ביאה עצמה שקונה ועוד נר"ל שיש ללמוד כן מדין ק"ו ומה יבמה שאין כסף קונה בה ביאה גומרת בה זו שכסף קונה בה אינו דין שביאה גומרת וליכא למיפרך מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת שאף זו זקוקה ועומדת א"ד יע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל שם גבי בעיא דביאה אירוסין עושה כו' יע"ש והדבר תמוה דכיון דקי"ל כרבנן דר"ט דאמרינן דיו היכי אתיא בק"ו הא איכא למימר דיו אסוף דינא מה כסף קונה ואינו גומר אף ביאה קונה ואינה גומרת ואולם אשכחנא לה פתרי לקו' הלזו עם מה שמצאתי להרשב"א ז"ל בשיטה כ"י למס' סוטה פ' כשם דף כ"ט גבי ההיא דאמרינן התם ככר שני שפסול בחולין אינו די שיעשה שלישי וז"ל פירש רש"י ז"ל ודיו ליכא למימר דא"כ בטיל לי' ק"ו דהא שני בתרומה מקרא משתמע בחולין וקי"ל היכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו וא"ת תינח מאן דאית ליה הך סברא אלא למ"ד אמרינן דיו אע"ג דמפריך ק"ו מאי איכא למימר וי"ל דאינהו ס"ל כר"ט כו' א"נ לא אמרינן אלא היכא דאיכא קצת חידוש בק"ו כמו גבי קרן ברשות הניזק בפ' כיצד הרגל דקאמרי רבנן דיו ואינו משלם אלא חצי נזק דהתם איכא קצת חידוש בק"ו דקרן דכתיב בקרא מסתמא בר"ה איירי שדרך שוורים לילך בו מדלא כתיב ביה בשדה אחר כדכתיב גבי שן ורגל ואהני ק"ו לחיובי אף ברשות הניזק כו' אבל אם נאמר דיו שיהא שני פסול בתרומה כמו בחולין לא אהני ק"ו מידי דקרא דוכל הבשר איירי בתרומה כמו בחולין א"ד יע"ש ועיין בהרב עצמות יוסף ז"ל לקמן גבי ההיא דחופה קונה שהביא לשון רש"י ז"ל הלזו והניחו בצ"ע וא"כ אף אנו נאמר שאף דעת הר"ן ז"ל כן כא"נ שכתב הרשב"א והיינו דקאמר דביאה גומרת מק"ו דיבמה דליכא למימר דיו אסוף דינא מה כסף קונה ואינה גומר אף ביאה כן דא"כ לא אהני ק"ו מידי דלענין דביאה קונה בהדייא נפ"ל מקרא כדכתיב ובעלה: וע"פ האמור יש ליישב ג"כ מה שהקשה הרב עצמות יוסף ז"ל לקמן לדעת ר"ח ז"ל שפסק הלכה כר"ה דחופה קונה דכיון דהך ק"ו דר"ה פירכא הוא ואית לנו לומר דיו אסוף דינא כמ"ש התוס' שם ואין שום התיישבות לדעת ר"ה אלא דאית ליה סברת ר"ט דהיכא דמיפרך ק"ו לא אמרי' דיו ואנן קי"ל כרבנן דאפי' בחצר הניזק משלם חצי נזק נמשך דלית הלכתא כר"ה יעיין שם שהניחו בצ"ע: אכן כפי מ"ש יש לומר דר"ח ס"ל כא"נ שכתב הרשב"א ז"ל דהיכא דלא אהני ק"ו מידי אפי' רבנן מודו דלא אמרינן דיו וא"כ ה"נ אם נאמר דיו למ"ה ומה חופה אינה גומרת אחר כסף אף כו' א"כ לא אהני ק"ו מידי כנ"ל ובר מן דין כפי מ"ש הרב ז"ל לעיל בד"ה ספר כורתה אמה שהק' התוס' שם דתהא אמה העבריה יוצא' בחליצה מק"ו דיבמה הקשה הרב ז"ל דמאי ק"ו הא כיון דחליצה ביבמה אינה מוציאה אלא אחר שהביא' סימנים איכא למימר דיו למ"ה כו' וכי היכי דחליצה דיבמה אינה אלא אחר שהביא' סימנים כמו כן באמה וכיון שכבר יוצאה בסימנים תו אין צריך חליצה ואע"ג דמיפרך ק"ו הא קי"ל דאמרינן דיו ותירץ וז"ל נראה דאע"ג דרבנן ס"ל דאפי' היכא דמיפרך ק"ו אמרינן דיו ה"ד היכא דהדיו אינו מבטל הדין לגמרי אלא מניח הדבר כמו שהיה כי ההיא דקרן ברשות הניזק אבל אי בק"ו אמרינן דיו מבטלין הילפותא לגמרי ולא ישאר לנו דין כלל דכיון דיוצאה בסימנים מה צריך לחליצה ולכך לא אמרינן דיו אפי' אליבא דרבנן זה נראה לכאורה אבל ראיתי להתוס' ז"ל לקמן בד"ה חופה שהק' כיוצא בק"ו זו והתם הדיו מבטל הילפותא כו' יע"ש וא"כ לדעת ר"ח דס"ל דהלכה כר"ה מקום יש בראש לומר דס"ל דהא דר"ה אתייא כרבנן דר"ט דכיון שהדיו מבטל הילפותא לגמרי דאם נאמר מה להלן אחר כסף אף קנין אחר כסף א"כ לא ישאר לנו דיו כלל כיון שכבר היא קנויה בכסף ראשון לא אמרינן דיו אפי' לרבנן ומהתימה על הרב ז"ל איך לא השגיח בזה ליישב דברי ר"ח ואיך שיהיה דברי הר"ן ז"ל מתיישבים ע"פ דברי הרשב"א ז"ל שכתבנו: האמנם הא ק"ל טובא לדעת הר"ן ז"ל דאם כן נ"ל ג"ש דקיחה קיחה לאשמועינן דהעראה גומרת באשה הא העראה נמי תיתי בק"ו מיבמה דמה יבמה שאין כסף קונה בו העראה גומרת בו זה שכסף קונה בה אינו דין שגומרת בהערא' וליכא למימר דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא דהא אכתי ק' למאי דבעי התם בפ' הבע"י אשה לבעלה מנין שהעראה גומרת בו דמדלא קא בעי אלא לענין העראה מבואר דגמר ביא' פשיטא ליה דגומרת והשתא לדעת הר"ן ז"ל דביאה גומרת מק"ו דיבמה א"כ כי היכא דפשיטא ליה דביאה גומרת מק"ו מינה תפשוט נמי לענין העראה דגומרת מק"ו דיבמה וצ"ע כעת:
ומ"מ לדברי התוס' שלפנינו ניתן ליאמר מה שכתבנו לעיל דאי לאו קרא דובעלה הוה מוקמינן לג"ש דקיחה קיחה דעריות לענין גמר ולא אתיא מק"ו דיבמה משום דאיכא למימר דיו מה כסף אינו גומר אף העראה אינה גומרת ואף על גב דכפי זה לא אהני ק"ו מידי אפי' הכי סבירא ליה להתוס' דאמרינן דיו כמו שמבואר מדבריהם בד"ה חופה ואף גם זאת חזי הוי' דאיכא למשדי נרגא ממה שראיתי להרב עצמות יוסף ז"ל לקמן בד"ה חופה שכתב אמה שהק' התוס' שם לדידן דקי"ל חופה אינה קונ' דיהא כסף גומר מק"ו דחופה ומה חופה שאינה קונה גומרת כסף שקונה אינו דין שגומר כו' וז"ל וקשה דלדידן דקי"ל כרבנן דר"ט דאמרינן דיו אפי' היכא דמיפרך ק"ו א"כ האי ק"ו פירכא איהו דאיכא למימר דיו שיהא אחר כסף ככסף לחודיה מה כסף לחודיה קונה ואינו גומר אף אחר כסף קונה ואינו גומר ותירץ דיש לחלק בין הענינים דהא דאמרינן דיו ה"ד כשנתקיים הק"ו קצת בהא שאנו באים ללמוד ממנו דומיא דההיא דקרן בר"ה דאמרינן דיו שיהיה הקרן בר"ה ולא נלמוד אלא מחצית הלמוד דהיינו חצי נזק אבל הכא שהק"ו הוא לענין גמר כדאמרי' כסף שקונה אינו דין שגומר אי אמרינן דיו שיהא ככסף ולא יהא אלא קונה לא נשאר לנו שום למידה בענין הק"ו דקניה וגמר הם ב' דברים נפרדים אלו תורף דבריו וא"כ ה"נ דכוותא אם נאמר דיו מה כסף אינו גומר אף מרת לא נשאר לנו שום למוד בענין הק"ו כלל והמעיין יראה דכ"ש הוא מההיא דחופה וכיון שכן הדק"ל דלענין גמר ל"ל ג"ש תיתי בק"ו וצ"ע:
ודע שהתוס' ז"ל בפ' הבע"י דנ"ה ע"ב ד"ה קיחה הק' כקו' דהכא ותי' כתי' דהכא ובס"ד כתבו תי' אחר וז"ל ועוד י"ל דאי לאו ובעלה לא הוה גמרינן קידושי כסף מקיחה דשדה עפרון אלא הוה מוקמינן קיחה דקרא בקדושי ביאה משום דמסתבר לגמר טפי קיחה דאשה מקיחה דאשה אבל השתא דכתיב ובעלה גמרינן קיחה משדה עפרון כו' יע"ש: וראיתי למו"ה ז"ל בס' לשון ערומים כלשונות רבי' ד"ג ע"ב שהק' על תי' דא"כ היכי קתני בברייתא דידן והלא דין הוא ומה יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה זו שנקנית בכסף אינו דין שיקנה בביאה והלא אי לא כתיב ובעלה הוה מוקמינן כי יקח בקדושי ביאה ולא הוה ידעינן שאשה נקנית בכסף כי היכי דנעביד ק"ו מיבמה ואפי' למ"ש התוס' שם דה"א יתירה קא פריך אכתי אצטריך דאי לא כתיב אלא ובעל הו"א דלגופיה אצטריך ולגלויי אכי יקח דילפי' קיחה קיחה משדה עפרון ולא הוה ממעטינן מיניה אמה העברי' וצ"ע א"ד ז"ל ואחר המחילה רבה אומר אני גברא רבה חזינא ותיובתא רבה לא חזינא שהרי מסוגיא דשמעתין מבואר דקדושי כסף נפ"ל שפיר מקרא דויצאה חנם אין כסף אבל יש כסף לאדון אחר אלא דקרא דכי יקח אצטריך לאשמעי' כי יקח איש ולא כי תקח אשה לאיש דאי יהבא איהי לדידיה לא הוי קידושי' וכבר התו' ז"ל בשמעתין בד"ה כתב הק' דכיון דעיקר קרא דכי יקח אתא לומר שהיא לא תקדשנו מה צריך למילף קיחה משדה עפרון הא בלא"ה שמעינן לה כו' ותי' דאי לאו ג"ש הוו מוקמינן קרא דכי יקח אקדושין של ביאה אבל בקידושי כסף לא בעינן נתן הוא להכי אצטריך ג"ש לאורויי דכי יקח מיירי בכסף יע"ש וא"כ מבואר שמ"ש התוס' בפ' הבע"י דאי לאו ובעלה לא הוה גמרינן קדושי כסף מקיחה דשדה עפרון לאו למימר דהו"א דקדושי כסף כלל לא מהני דהא ודאי מקרא דויצאה חנם נפקא אלא כונתם למ"ש בשמעתין דאי לאו ובעלה לא הוה מוקמינן לקרא דכי יקח ולא כי תקח אשה לאיש בקדושי כסף מג"ש דקיחה קיחה דשדה עפרון אלא הוה מוקמינן קיחה דקרא בקדושי ביאה אבל בקדושי כסף לא בעינן נתן הוא להכי אצטריך ובעלה לאשמועינן דנילף קיחה משדה עפרון ואפי' בקדושי כסף בעינן נתן הוא ואם כן שפיר קאמר בברייתא זו שנקנית בכסף כדנפ"ל מקר' דויצאה חנם וזה פשוט ועיין במ"ש הרב ח"ה ז"ל שם מה שהק' אדבריהם דהתם ומ"ש שם דקי' ליה לתלמודא שום פירכא כו' נראה דאשתמיט מיניה סוגיא דידן דקאמר מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת הנה הפירכ' מבוארת גם מ"ש שם דכיון דאינה מופנה אלא מצד א' משיבין עלי' וזו היא המדה נר' דק' דהניחא לר"א דס"ל בפ' מצות חליצה גבי חליצה בשמאל מופנה מצד א' למדין ומשיבין אלא לרבנן דס"ל למדין ואין משיבין א"כ קרא דובעלה ל"ל ואולי נאמר דלרבנן דר"א נפ"ל דביאה קונה מג"ש דקיחה קיחה וקרא דובעלה אצטריך למעוטי אמה העבריה כדס"ל לר"י לקמן דף יו"ד וקרא דבעולת בעל דנפ"ל לר"י לקמן דנקנית בביאה סבירא ליה דאצטריך לאשמועינן דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה כדס"ל התם לר"י כן נ"ל ודוק:
ואם בא עליה שלא כדרכה לשם קידושין אם היא מקודש' כתב הרב כנה"ג א"ה סי' ל"ג בהגהת הטור אות צ' שלא ביארו רבי' והטור אם היא מקודשת אך המפרשים כתבו דמקודשת וגם הרב המפה כתב משם הטור דמקודשת ושוב כתב דמצא בקצת דפוסים בטור שכתוב בפי' דמקודשת וכך היתה גירסת מרן הב"י ז"ל כמבואר שם יע"ש וגם בספרי רבינו שנדפסו מחדש פ"ג הלכה ה' כתוב שם בהדיא דאף אם בא עליה שלא כדרכה לשם קידושין דמקודשת וכתוב שם בדברי ה"ה דזה מפורש בפ"ק דקידושין וכ"כ מרן הב"י דהכי משמע בפ"ק דקדושין יע"ש והנר' ודאי שכונתם ז"ל לההיא דאמרינן לקמן ד"ט משכח' לה כגון שבא עליה ארוס שלא כדרכה ופרש"י ז"ל וז"ל דאיתקוש משכבות לאהדדי וקרינן ביה כי יקח כו' אשר מבואר דביאה שלא כדרכה קני באשה האמנם לדידי חזי לי דאין משם ראיה כלל דודאי למאי דהוה בעי למימר התם דאי מקרא דובעל' הוא עד דמקדש והדר בעיל וקדושי כסף לחוד לא קני עד דבעיל ודאי אית לן למי' דבביאה של"כ קני לה דכיון דאיכא קדושי כסף דמעיקרא נמצא דביאה אינו אלא גמר קנין וכיון שכן אית לן למילף דשלא כדרכה קני דומיא דיבמה דנפ"ל בפר' הבע"י מקרא דולקחה דהשתא ליכא למימר מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ואינו אלא גמר דה"נ למאי דבעינן למימר עד דמקדש והדר בעל אינו אלא גמר ולא תחילת קנין ועיין בהרב עצמות יוסף שם בד"ה אי מהתם ותמצא כדברי אמנם למאי דמסיק דביאה לחודה קנה לית לן למילף דביאה שלא כדרכה קני באשה מק"ו דיבמה דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ונראה שלזה היתה כונת מרן הב"י ז"ל שכתב הכי משמע בפ"ק דקדושין דלכאורה מפורש ובא בהדיא וכמ"ש ה"ה ומאי משמע דקאמר אלא משום דאיכא לדחויי כמ"ש גם מההיא דקאמר התם בסוף הסוגיא בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה אין ראיה דהתם לאו לענין קנין מיירי וכמבואר ועיין בהרב עצמות יוסף ודוק ואולם לדידי חזי לי דנפ"ל לרבוותא ז"ל מההיא דפ' הבע"י דאמרי' אשה לבעלה מנין שנקנית בהעראה אתיא קיחה קיחה וא"כ כי היכי דילפינן מג"ש דקיחה קיחה לענין העראה ה"נ אית לן למילף לענין ביאה שלא כדרכה דאין ג"ש למחצה ומאי חזית וכבר ראיתי להרשב"א והריטב"א שם בחדושיו שהק' אברייתא דקתני התם דף כ"ד ולקחה שלא כדרכה דל"ל קרא דיבמה ת"ל מג"ש דביאה ביאה מעריות דכתיב בהו משכבי אשה כי היכי דילפינן מינה לענין הערא' ותיר' בתוס' דאצטריך קרא ביבמה שלא תאמר הואיל ועיקר ביאה להקים שם לאחיו ושלא כדרכה ליכא הקמת שם כלל קמ"ל א"ד יע"ש וא"כ גבי אשה לבעלה כיון דלא שייך ה"ט פשיטא ודאי דכי היכי דילפינן לענין העראה ה"נ אית לן למילף לשלא כדרכה ואולם לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל דג"ש דקיחה קיחה דילפינן מינה העראה מיירי בהעראה דאחר קדושין ולאחשובה כנשוא' אבל העראה דתחילת קנין לא ילפינן מיניה איכא למימר דכי ילפינן מינה נמי לביאה שלא כדרכה אינו אלא לביאה שאחר קדושין ולאחשובה כנשואה אבל תחילת קנין לא ילפינן מינה ואף לדעת הרי"ף אפשר לומר דדוקא לענין העראה לא ילפינן מגזירה שוה דקיחה קיחה משום דאיכא טעמא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה אבל לענין ביאה שלא כדרכה דליכא טעמא ה"נ ילפינן מיניה לתחילת קנין ומ"מ יש לפקפק היאך היא מתקדשת בביאה שלא כדרכה כיון דבעינן שיקדשנה במידי דאית לה הנאה מיניה דמה"ט המקדש באיסורי הנאה קי"ל דאינה מקודשת ובביאה שלא כדרכה כיון שהיא אינה נהנית ממנו ואדרבא מצטערת היא בכך כמו שדרשו ז"ל ויענה שלא כדרכה היאך היא מתקדשת וצ"ל דקים להו לרבנן דקדושי ביאה לא משום שנהנית וגמר ומקני נפש מטובה אלא הרי היא כמו קדושי שטר שאע"פ שאין בו שו"פ מקודשת וה"ה בקדושי ביאה כנ"ל וראיתי בכתבי הקודש להרב המובהק כמוהר"ר חיים אבועאלפייא הי"ו שהביא ראיה לזה מברייתא דידן דקתני ובעלה מלמד שנקנית בביאה והלא דין הוא ומה יבמה שאינה נקנית בכסף כו' והשתא אי ביאה שלא כדרכה אינה מקודשת מאי ק"ו לימא דאי מק"ו דיבמה הו"א אפי' שלא כדרכה דומיא דיבמה שנקנית בה להכי אצטריך ובעלה לומר דדוקא כדרכה דאי אפי' שלא כדרכה ל"ל קרא מק"ו נפקא אלא ודאי דבקדושין נמי שלא כדרכה מקודשת א"ד ולדידי מקום יש בראש לדחות דבריו דקאמר והלא דין הוא לאו אקרא קא פריך דהא ודאי מצינן לומר דקרא אצטריך למעוטי שלא כדרכה אלא תנא אדברי עצמו פריך דקאמר ובעלה מלמד שנקנית בביאה דמשמע דאי לאו קרא דובעלה לית לן למילף שיהא האשה מתקדשת בביאה ואהא פריך דלהא לא אצטריך קרא דדין היא כו' וכיון שכן לא היה לו לומר אלא דקרא אצטריך למעוטי ביאה שלא כדרכה וזה פשוט וכיוצא בדבר כתב הרב ח"ה ז"ל אברייתא דלעיל מזה דקתני כי יקח איש אשה כו' אין קיחה אלא בכסף והלא דין הוא ומה אמה העבריה כו' והקשה הוא ז"ל דמאי פריך והא קרא דכי יקח אצטריך למעוטי היכא דיהבה איהו ותי' דתנא אדברי עצמו קאי ע"ש ודוק מיהו מהא דגרסינן לקמן לא ליכתוב רחמנא שטר ותיתי מהנך מה להנך שכן הנאתן מרובה נראה דק' לרבוותא ז"ל דס"ל דשלא כדרכה קני באשה דאם איתא היכי קאמר שכן הנאתן מרובה נימא ביאה שלא כדרכה יוכיח דאע"פ שאינה נהנית מקודשת אף אני אביא שטר ולהא ודאי יש לומר דודאי הא דקים להו ז"ל דביאה שלא כדרכה מקו' היינו לבתר דגלי לן קרא דהאשה מתקדשת בשטר אע"ג דלא מטי לה הנאה מיניה ה"נ קדושי ביאה הו"ל כקדושי שטר כמ"ש לעיל אמנם הכא תלמודא קאי למאי דבעי למימר דלא ליכתוב רחמנא שטר ותיתי מהנך ואהא קאמר שפיר דאי לא כתיב שטר הייתי אומר מה להנך שכן הנאתן מרובה ודוקא בביאה כדרכה מקודשת דמטי לה הנאה מיניה דומיא דכסף אבל שלא כדרכה לא מהני: אך אכתי מההיא דאמרינן התם בסמוך דחופה קונה מק"ו ומה כסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינו דין שקונה מה לכסף שכן פודין כו' ביאה יוכיח מה לביאה שכן קונה ביבמה כסף יוכיח וחזר הדין כו' ופריך מה להצד השוה שבהן שכן הנאתן מרובה שטר יוכיח והשתא אם איתא דביאה שלא כדרכה מקו' אמאי הוצרך לעשות יוכיח משטר הי"ל לעשות יוכיח מביאה גופה ולימא ביאה שלא כדרכה יוכיח דאע"ג דלית לה הנאה מק"ו אף אני אביא חופה ואף לזאת י"ל דכיון דעיקרא דמילתא דביאה שלא כדרכה קני אע"ג דלא מטי לו הנאה היינו משום דהוי דומיא דקדושי שטר נקט תלמודא קדושי שטר דמשם תורה יוצאת לביאה שלא כדרכה וא"נ י"ל דליכא למימר מקדש בביאה שלא כדרכה יוכיח דלית לה הנאה דאיכא למימר מה לביאה שכן במינה דהיינו כדרכה הנאתן מרובה ודומה לזה אמרי' בזבחים בדף [ט"ז ע"ב] מה ליושב ת"ח שכן במינו פסול לעדות ועיין בתוס' ד"ה שכן פודין שהק' דנימא ק"ו מקרקעות שאינן מוציאות ואפי"ה מכניסות דהמקדש בקרקע מקו' יע"ש ולפי מ"ש דאין כאן ק"ו דכיון דהא דהמקדש בקרק' מקודשת היינו דוקא במקדש בתורת כסף כמ"ש הר"ן בריש מכלתין א"כ איכא למיפרך מה לקרקע שכן במינו דהיינו כסף וע"כ פודין בו הקדשות כדפריך התם כנ"ל ודו"ק ולענין אם בא עליה באבר מת בלי קשוי לשם אישות אי קנאה או לא לא נתבאר בדברי הפוסקים זה ונראה שדין זה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא פרק ידיעות הטומאה די"ח ע"א גבי משמש מת בעריות דרבא סבירא ליה דהמשמש מת בעריות פטור ואביי סבירא ליה דחייב וה"נ לענין קנין אשה נראה דלרבא לא קנאה דכיון דלענין העראה ילפינן קיחה קיחה מעריות ה"נ אית לן למילף לענין משמש באבר מת קיחה קיחה מעריות ולאביי דסבירא ליה דחייב ה"נ ס"ל דאשה לבעלה נקנית בביאה באבר מת דומיא דעריות כי היכי דילפינן מינה דנקנית בהעראה דאין ג"ש למחצה. וראיתי להתוס' ז"ל בר"פ הבא על יבמתו ד"ה שאנסוהו שכתבו ואר"י דיש לדקדק מכאן שאין היבמה נקנית אלא בבא עליה בקושי כו' ואיכא למימר דאתיא הך סוגיא כמ"ד המשמש מת בעריות פטור וילפינן קיחה מעריות דאינה נקנית אלא בקושי ועוד אור"י דאתי שפיר אפילו למ"ד משמש מת בעריות חייב ולענין יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם עכ"ל. הנה מבואר מ"ש דלרבא אם בא עליה באבר מת לא קנאה דילפינן קיחה קיחה מעריות דומיא דיבמה ולאביי קנה ואפי' למ"ש עוד משם ר"י ה"ד גבי יבם מטעמא דלענין יבום בעינן דרך הקמת שם אבל האשה לבעלה דלא שייך ה"ט פשיטא ודאי דקנאה אלא דק"ל לפי"ז דא"כ תיקשי לאביי ברייתא דשמעתין דקתני ובעלה מלמד שנקנית בביאה והלא דין הוא ומה יבמה שאינה נקנית בכסף והשתא לתי' ר"י שכתבו התוס' דגבי יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם א"כ מאי פריך והלא דין הוא נימא דמשום הכי אצטריך ובעלה דאי מק"ו דיבמה הו"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי היכי דהתם בעינן ביאה דרך הקמת שם ה"נ אשה לבעלה אינה נקנית אלא בביאה שיש בה קישוי להכי אצטריך ובעלה. ויש ליישב על דרך שכתבתי לעיל לענין ביאה שלא כדרכה ועוד י"ל על פי מ"ש התוס' בד"ה הנזכר דאי לא כתיב ובעלה עיקר ביאה לא הוי ילפינן מקיחה דעריות דהתם לא משתעי בקנין כלל אבל לחשב העראה כגמר ביאה גמרינן שפיר א"ד וא"כ היינו דפריך בברייתא דכיון דעיקר ביאה אית לן למילף מק"ו דיבמה תו ליכא למימר דיו לומר דאינה נקנית אלא בביאה שיש בה קושי כיון דאיכא ג"ש דקיחה קיחה מעריות ודאי אית לן למימר אהני ק"ו ואהני ג"ש כנ"ל:
מעשה חושב

(ריג) וקשה כו'. דא"כ ג"ש ל"ל תיתי מק"ו מיבמה כו'. דהשתא ליכא למיפרך מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת שאף זו זקוקה ועומדת. לענ"ד יש ליישב תמיהתו דניהו דבש"ס נקיט פירכא זו דמה ליבמה שכן זקוקה ועומדת כו' היינו משום דהתם די בפירכא זו אבל באמת איכא פירכא אחריתא אהאי ק"ו מיבמה והיינו מה ליבמה שכן נקנית בעל כרחה ובשוגג וא"כ הא אפי' לשתהא העראה גומרת הרי ליכא למילף מיבמה דאע"ג דאזדא לה הך פירכא שכן זקוקה כו'. מ"מ הא איכא פירכי אחריני וה"ט דהרי"ף ז"ל דמצריך ג"ש לענין זה שהעראה גומרת אחר קדושין ולא יליף לה בק"ו הנ"ל והכי ס"ל נמי להרב בעל עצמות יוסף בדעת התוס'. ואעפ"י שמדברי הר"ן בקדושין דף ה' ע"ב מבואר דס"ל דכל היכא דלא שייך הפירכא שכן זקוקה ועומדת שפיר ילפינן ק"ו מיבמה לא זכיתי לעמוד על דברי קדשו בזה דלכאורה הפירכא דמה ליבמה שכן נקנית בע"כ פירכא אלימתא היא ואע"ג דאשכחן קנין בע"כ באב שמוסר בתו למנוול ומוכה שחין בע"כ מ"מ שאני התם שהוא ברצון האב דהוא המקנה. ולכאורה היה נ"ל ליישב טעמא דהר"ן ז"ל משום דאפשר לומר דארוסה נמי נקנית בע"כ כיון דזקוקה לו משעת הקדושין להנשא לו ויש להאריך בזה אלא דמ"מ איכא למיפרך עוד מה ליבמה שכן נקנית בבא עלי' היבם לשם זנות משא"כ בארוס שבא על ארוסתו לשם זנות דלא גמרה ביאה זו שתקנה לו שתהא כאשתו משום דביאת איסור אינה גומרת ועיין בר"ן הנ"ל ועיין קדושין בדף ה' ע"א בפירכת הש"ס אהא דבעי למילף כסף משטר וביאה דפריך התם מה להנך שכן בע"כ והיינו ביבמה:
(ריד) וכ"כ מרן הב"י דהכי משמע בפ"ק דקדושין יע"ש והנראה ודאי שכוונתם ז"ל לההוא דאמרינן לקמן דף ט' משכחת לה כגון שבא עלי' ארוס שלא כדרכה כו'. לא ידעתי דמ"ש מרן הב"י ז"ל דהכי משמע בפ"ק דקדושין אם לא כוונתו בזה מדלא קאמר הש"ס שם דלר"ה דס"ל חופה קונה דמנינא דרישא למעוטי שלא כדרכה אתי דזה הוי רק משמעות גדול וכמ"ש הב"י בלשונו דהכי משמע כו' וא"כ איך פשיטא לי' להגאון המחבר ז"ל דכוונת הב"י הוא על האי דדף ט' הנ"ל דשם הוא מפורש ואפשר שכ"כ משום דהה"מ כתב בלישני' דזה מפורש בפ"ק דקדושין. אבל יותר נראה לומר דמהאי דלא קאמר הש"ס שם דמניינא דרישא אתא למעוטי ביאה שלא כדרכה ליכא ראיה משום דלר"ה באמת גם ביאה שלא כדרכה קונה מק"ו זה עצמו דיליף לחופה כיון די"ל דפשיטא לי' להש"ס דביאה שלא כדרכה גומרת כמו דהעראה גומרת. אולם אכתי י"ל לכאורה כמ"ש לעיל דכוונת הב"י בהא דקאמר דמשמע בש"ס דבביאה שלא כדרכה נמי מקודשת היינו מדקאמר הש"ס למעוטי חופה ולא קאמר למעוטי ביאה שלא כדרכה ואע"ג די"ל דזה לא שייך למעוטי ממניינא משום דבביאה כדרכה הא באמת מקודשת כדתנן במתניתין וא"כ אפי' אי נימא דבביאה שלא כדרכה אינה מקודשת היינו רק משום דהיא ביאה גריעותא וממניינא שייך רק למעוטי הכמות (היינו בשלשה דרכים ולא יותר) אבל לא האיכות דהיינו באיזה אופן תהי' הביאה מ"מ ע"ז נמי יש לפקפק משום דהאי דמעטינן חליפין הרי הוי נמי באיכות דהא בפשיטות דחליפין בכלל כסף הוא אלא דכיון דאיתנייהו בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה בהו. אלא דמ"מ באמת יש לחלק בין הפרקים וא"כ עכ"ר דאין כוונת הב"י לזה ומשום הכי כתב בלישני' דהכי משמע בפ"ק דקדושין ולא כתב בריש פ"ק דקדושין ומכש"כ להה"מ שכתב בלשונו דזה מפורש בפ"ק דקדושין:
(רטו) ואולם לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל דג"ש דקיחה קיחה כו' מיירי בהעראה דלאחר קדושין כו'. תמהני למ"ש הרמב"ן דהרי"ף ספוקי מספקא לי' אי הלכה כר"ה דאמר חופה קונה וכדעת הר"ח ומש"ה לא הביא הרי"ף דמניינא דרישא למעוטי חופה וא"כ איך כתב בפ' הבא על יבמתו דמג"ש דקיחה קיחה ילפינן דהעראה גומרת אחר קדושין אבל אינה מתקדשת בהעראה דאי ס"ד לומר דכר"ה ס"ל א"כ הא ממילא מתקדשת בהעראה מהאי ק"ו גופי' דיליף ר"ה דחופה קונה והיינו מה כסף דאינו גומר קונה העראה שגומרת אינו דין שתקנה ומה"ט נמי ליכא למימר דלא תתקדש בביאה שלא כדרכה ומדכתב הרי"ף בפרק הבא על יבמתו בפשיטות דהעראה גומרת ואינה מתקדשת בה ע"כ דלית לי' לדר"ה כלל משום דהא אק"ו דר"ה איכא למיפרך העראה תוכיח דגומרת ואינה נקנית בה ואפי' אם תימצי לומר דה"ט דאינה נקנית בהעראה משום דדעתי' אגמר ביאה מ"מ לכאורה לפירכא תחשב לומר העראה תוכיח ואע"ג דלמילף דבהעראה מתקדשת מק"ו מכסף כמ"ש לעיל יש להשיב דמה לכסף שכן רוצה לקנותה בו משא"כ בהעראה דדעתי' על גמר ביאה ואינו רוצה לקנותה בה מ"מ י"ל דחשיב פירכא העראה תוכיח, אבל כדי ליישב דברי הרמב"ן ז"ל י"ל דבהעראה גם ר"ה מודה דאינה מתקדשת בה מה"ט שכתבתי והיינו משום דלא דמי לכסף משום דדעתי' על גמר ביאה ולא על העראה וא"כ לא חשיב זה אפי' פירכא. אולם עכ"פ מוכח מדברי הרמב"ן אלו דבביאה שלא כדרכה מתקדשת דאל"כ איך אפשר לומר דהרי"ף מספקא לי' אי הלכה כר"ה הא איכא בביאה שלא כדרכה האי ק"ו גופי' כמו בחופה ואי הרי"ף מדמה ביאה שלא כדרכה להעראה א"כ הרי ממילא בטל האי ק"ו דר"ה משום דאיכא למיפרך ביאה שלא כדרכה תוכיח ודוק:
(רטז) שהביא ראיה לזה מברייתא דידן דקתני ובעלה מלמד שנקנית בביאה והלא דין הוא ומה יבמה כו'. גם אני כיוונתי לראיה זו אלא דשדיתי בה נרגא דמדברי הרי"ף שכתב בפ' הבא על יבמתו דאין אשה מתקדשת בהעראה מוכח דלאו ראיה היא משום דא"כ הא לענין העראה נמי איכא לאוכוחי דמתקדשת בה והיינו דאל"כ מאי פריך והלא דין הוא ומה יבמה כו' עד ובעלה למה לי הרי אצטריך ובעלה למעוטי העראה דאינה מתקדשת בה אע"כ דמתקדשת בהעראה ולפי דברי הרי"ף הנ"ל הא עכ"ר ז"א וא"כ הרי גם הראיה הנ"ל ליתא:
(ריז) ועוד אור"י דא"ש אפי' למ"ד משמש מת בעריות חייב ולענין יבום בעינן ביאה דרך הקמת שם. תמהני שהרי דרשינן מולקחה דיבמה נקנית בביאה שלא כדרכה וא"כ הרי רבי קרא דלא בעינן ביאה דרך הקמת שם ומכש"כ באבר מת ולפ"ז לאביי דס"ל דמשמש מת בעריות חייב ודאי דיבמה נקנית באבר מת וצ"ע:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.