רש"י/בראשית/לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית לא

א

עשה. כנס, כמו ויעש חיל ויך את עמלק (שמואל א י"ד):

ג

שוב אל ארץ אבותיך. ושם אהיה עמך , אבל בעודך מחבר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך (בראשית רבה):

ד

ויקרא לרחל וללאה. לרחל תחלה ואחר כך ללאה, שהיא היתה עקרת הבית שבשבילה נזדוג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בעז ובית דינו משבט יהודה אומרים כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

ז

עשרת מנים. אין מונים פחות מעשרה:

מנים. לשון סכום, כלל החשבון והן עשיריות. למדנו שהחליף תנאו ק' פעמים:

י

והנה העתדים. אע"פ שהבדילם לבן כלם שלא יתעברו הצאן דגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב (בראשית רבה):

וברדים. כתרגומו ופציחין, פייש"יר בלע"ז, חוט של לבן מקיף את גופו סביב, חברבורות שלו פתוחה ומפלשת מזו אל זו. ואין להביא עד מן המקרא:

יג

האל בית אל. כמו אל בית אל, הה"א יתרה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו כי אתם באים אל הארץ כנען (במדבר ל"ד):

משחת שם. ל' רבוי וגדלה כשנמשח למלכות, כך ויצק שמן על ראשה, להיות משוחה למזבח:

אשר נדרת לי. וצריך אתה לשלמו, שאמרת יהיה בית אלהים, שתקריב שם קרבנות:

יד

העוד לנו. למה נעכב על ידך מלשוב, כלום אנו מיחלות לירש מנכסי אבינו כלום בין הזכרים:

טו

הלא נכריות נחשבנו לו. אפלו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניה לבנותיו, בשעת נשואין, נהג עמנו כנכריות, כי מכרנו לך בשכר הפעלה:

את כספנו. שעכב דמי שכר פעלתך:

טז

כי כל העשר. כי זה משמש בלשון אלא. כלומר, משל אבינו אין לנו כלום, אלא מה שהציל הקב"ה מאבינו שלנו הוא:

הציל. לשון הפריש, וכן כל לשון הצלה שבמקרא לשון הפרשה, שמפרישו מן הרעה ומן האויב:

יז

את בניו ואת נשיו. הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגומר:

יח

מקנה קנינו. מה שקנה מצאנו, עבדים ושפחות וגמלים וחמורים:

יט

לגזוז את צאנו. שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב:

ותגנב רחל את התרפים. להפריש את אביה מע"ז נתכונה (בראשית רבה):

כב

ביום השלישי. שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם:

כג

את אחיו. קרוביו:

דרך שבעת ימים. כל אותן ג' ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו, נמצא, יעקב רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו לבן. למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד (שנאמר וירדף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדף אחריו שבעת ימים):

כד

מטוב עד רע. כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים (יבמות ק"ג):

כו

כשביות חרב. כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב:

כז

ותגנב אתי. גנבת את דעתי:

כט

יש לאל ידי. יש כח וחיל בידי לעשות עמכם רע, וכל אל שהוא ל' קדש על שם עזוז ורב אונים הוא:

ל

נכספת. חמדת, והרבה יש במקרא, נכספה וגם כלתה נפשי (תהילים פ"ד), למעשה ידיך תכסף (איוב י"ד):

לא

כי יראתי וגו'. השיבו על ראשון ראשון, שאמר לו, ותנהג את בנתי וגו':

לב

לא יחיה. ומאותה קללה מתה רחל בדרך (בראשית רבה)

מה עמדי. משלך:

לג

באהל יעקב. הוא אהל רחל, שהיה יעקב תדיר אצלה. וכן הוא אומר בני רחל אשת יעקב ובכלן לא נאמר אשת יעקב:

ויבא באהל רחל. כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל קדם שיחפש באהל האמהות, וכל כך למה, שהיה מכיר בה שהיא משמשנית:

לד

בכר הגמל. לשון כרים וכסתות, כתרגומו בעביטא דגמלא, והיא מרדעת העשויה כמין כר. ובערובין (דף ט"ז) שנינו הקיפוה בעביטין, והן עביטי גמלים, בשט"ו בלעז:

לו

דלקת. רדפת, כמו על ההרים דלקנו (איכה ד'), וכמו מדלק אחרי פלשתים (שמואל א י"ז):

לז

ויוכיחו. ויבררו עם מי הדין, אפרובי"ר בלעז:

לח

לא שכלו. לא הפילו עבורם, כמו רחם משכיל (הושע ט'), תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כ"א):

ואילי צאנך. מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל, שאם לא כן, מה שבחו, אלים לא אכל, אבל כבשים אכל, אם כן גזלן הוא (בבא קמא ס"ה):

לט

טרפה. על ידי ארי וזאב:

אנכי אחטנה. לשון קלע באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כ'), אני ובני שלמה חטאים (מלכים א א'), חסרים, אנכי אחסרנה, אם חסרה חסרה לי, שמידי תבקשנה:

(אנכי אחטנה תרגומו דהות שגיא ממנינא, שהיתה נפקדת ומחסרת, כמו ולא נפקד ממנו איש (במדבר לא), תרגומו לא שגא):

גנבתי יום וגנבתי לילה. גנובת יום או גנובת לילה, הכל שלמתי:

גנבתי. כמו רבתי בגוים שרתי במדינות (איכה א'), מלאתי משפט (ישעיהו א') אהבתי לדוש (הושע י'):

מ

אכלני חרב. לשון אש אכלה:

וקרח. כמו משליך קרחו (תהילים קמ"ז), תרגומו גלידא:

שנתי. לשון שנה:

מא

ותחלף את משכרתי. היית משנה תנאי שבינינו, מנקד לטלוא, ומעקודים לברדים:

מב

ופחד יצחק. לא רצה לומר אלהי יצחק, שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואע"פ שאמר לו בצאתו מבאר שבע אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, בשביל שכהו עיניו, והרי הוא כמת. יעקב נתירא לומר אלהי, ואמר ופחד:

ויוכח. לשון תוכחה הוא ולא לשון הוכחה:

מג

מה אעשה לאלה. איך תעלה על לבי להרע להן:

מד

והיה לעד. הקב"ה:

מו

לאחיו. הם בניו שהיו לו אחים, נגשים אליו לצרה ולמלחמה (בראשית רבה):

מז

יגר שהדותא. תרגומו של גלעד:

גלעד. גל עד:

מט

והמצפה אשר אמר וגו'. והמצפה אשר בהר הגלעד, כמו שכתוב ויעבר את מצפה גלעד (שופטים י"א), ולמה נקראת שמה מצפה, לפי שאמר אחד מהם לחברו, יצף ה' ביני ובינך אם תעבר את הברית:

כי נסתר. ולא נראה איש את רעהו:

נ

בנתי, בנתי. שתי פעמים, אף בלהה וזלפה בנותיו היו מפילגש:

אם תענה את בנתי. למנע מהן עונת תשמיש (יומא ע"ז):

נא

יריתי. כמו ירה בים, כזה שהוא יורה החץ:

נב

אם אני. הרי אם משמש בלשון אשר, כמו עד אם דברתי דברי:

לרעה. לרעה אי אתה עובר, אבל אתה עובר לפרקמטיה:

נג

אלהי אברהם. קדש (בראשית רבה):

ואלהי נחור. חל:

אלהי אביהם. חל:

נד

ויזבח יעקב זבח. שחט בהמות למשתה:

לאחיו. לאוהביו שעם לבן:

לאכל לחם. כל דבר מאכל קרוי לחם, כמו עבד לחם רב (דניאל ה'), נשחיתה עץ בלחמו (ירמיהו י"א):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.