מנחת שי/בראשית/לא

מנחת שי ‏ בראשית לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישמע. רביע במ"ם:

את כל הכבד. בלא מקף בין את למלת כל:

הכבד. חסר וא"ו ושאר לישנא דכבוד באורייתא דכ"ף דידיה בקמץ מלא:

ב

והנה איננו עמו כתמול שלשום. שניהם מלאים. כי איננו אלי כתמל שלשם שניהם חסרים. כך הם בכל ספרים מדוייקים וגם בהעתק הללי וכתוב שם שלשום ב' מלאים בתורה וסימן וירא יעקב. פן ירדף גאל הדם (פ' שופטים). והמדפיס טעה על כתמול הראשון שכתבו חסר וטעה גם כן במה שכתב עליו ז' חסר וכן במלכים ה' י"ג כתב כתמל ח' בקריאה וחסר ובכללם הביא אך רחוק יהיה ביניכם וביניו וגו' מתמול שלשום (יהושע ג׳:ד׳) שאינו ראוי להמנות עם האחרים שהרי כתוב מתמול במ"ם והוא מלא בכל הספרי' והאחרים כתמול בכ"ף. וכתב אור תורה שהמסורה כאן ז' בקריאה ו' מלאים וא' חסר וזאת נ"ל עיקר. אחר שכתבתי זה בא לידי לשון הרמ"ה ז"ל וזה תוארו. כתמול שלשום דוירא יעקב מלא וא"ו כתיב וכל תמול כתמול מתמול דכותא מלא וא"ו באורייתא בר מן ד' חסרים וא"ו ומסר עליה' ד' חסרי' בליש' וסימן כתמל דראה אנכי את פני אביכן. מתמל דואם שור נגח הוא. מתמל דלנס שמה. מתמל דוזה דבר הרוצח דכי יכרית. מכלל דשאר אורייתא מלאים עכ"ל וכן מצאתי במסירת כתיבת יד פרשת שופטים כתמל מתמל ד' חסר והם ד' הנמצאים כמ"ש הרמ"ה ז"ל ועיין ג"כ במסרה גדולה מלכים ב' י"ג ושמואל ב' ג' על מלת שלשום:

ג

שוב אל ארץ אבותיך. דין לחוד מלא וא"ו ומלא יו"ד כתיב באורייתא וכל שארא חסר וא"ו ומלא יו"ד אבתיך כתיב:

ו

ואתנה. בציר"י וכ"כ במכלול דף רכ"ב. וברב פעלים ולוית חן ש' ב' פ"ה ובספר א' קדמון כתיבת יד התי"ו בסגול ועיין מ"ש בס"ד ביחזקאל י"ג ול"ד:

ז

התל בי. הה"א בצירי בכל הספרים והנח תמורת הדגש שראוי להיות בתי"ו כי הוא עבר מן הדגוש. והמדפיס הרבה דברים ולב הותל הטהו:

והחלף. החי"ת בחטף סגול וחסר יו"ד וכ"כ הרמ"ה ז"ל חסר יו"ד כתיב:

ט

את מקנה אביכם. לית כתיב מ"ם בנקבות:

י

ואשא עיני. השי"ן במאריך והנו"ן בתביר לא בזקף קטון:

יד

ותאמרנה. מסיר עלי' לית כותיה מלא בתורה כלומר מלא ה"א מכלל דשאר אורייתא חסר ה"א כתיבין ונו"ן פשוטה. ונוסחי דיקי נמי בכולהו הכין דיקי:

יז

הגמלים. הגימ"ל דגושה:

יח

ואת כל רכשו. בתיקון ספר תורה ישן כתוב רכושו לפי רוב הספרים ולפיכך רכושו מלא ע"כ. וכבר כתבתי בפ' לך לך סימן י"ד בשם הרמ"ה שהוא חסר והכי ק"ל חסר:

כד

ויבא אלהים אל לבן הארמי. עיין מ"ש לעיל בפרשת וירא על פסוק ויבא אלהים אל אבימלך:

כו

ותנהג את בנתי. חסר וא"ו וכן כתב הרמ"ה ז"ל:

כז

בשמחה ובשרים. דין לחוד חסר יו"ד קדמאה בלשון שירה בלישנא באורייתא:

כח

לנשק לבני ולבנתי. חסר וא"ו וכל לישנא דכותא חסר:

הסכלת עשו. עיין מ"ש בירמיה כ"ב:

כט

יש לאל ידי. ואין לאל ידיך דפרשה כי תבא וכל כיוצא בהן חול מס' סופרים פ"ד:

ל

גנבת. הגימ"ל רפה:

לא

את בנותיך. בהעתק הללי בנתיך. ירושלמי בנותיך מלא עכ"ל. וכן הוא מלא בכל הספרים והוא חד משלשה מלאים על פי המסורת בכל המקרא וכ"כ הרמ"ה ז"ל וכל לישנא דכותיה באורייתא חסר וא"ו ומלא יו"ד כתיבי בר מן חד מלא דמלא וסי' פן תגזול את בנותיך דויען יעקב ויאמר ללבן שהוא מלא וא"ו ומלא יו"ד ועיין מ"ש בפ' בראשית על פסוק ויולד בנים ובנות:

לב

גנבתם. הגימ"ל דגושה והתי"ו בפתח:

לד

הגמל. הגימ"ל דגושה:

לה

כי לוא אוכל לקום. חד מן תרין מלאים בוא"ו ואל"ף באורייתא וחברו אם לוא יגיד דפרשה ויקרא עיין שם וכן כתב הרמ"ה ז"ל:

לו

מה פשעי מה חטאתי. ראיתי בתיקון ס"ת ישן כי במדוייק נמצא ומה חטאתי ע"כ. ובחומש ישן כתוב בידי אדם נכתב בצדו בס' ר"מ נמחק' וא"ו. ובספר אספמיא איננה כלל. ובספר ר"ג ישנה ע"כ. ואולם מפי המסורת ידענו שהיא בלא וא"ו שכן נמסר בס' ואלה שמות ח' פסוק דאית בהון מה מה ד' בתורה וד' בנביאים וכתובים וזה אחד מהם וכן מסר הרמ"ה ז"ל:

לט

גנבתי יום וגנבתי לילה. פעול מבנין הקל לנקבה עם תי"ו הסמיכות ובתוספת יו"ד והיה ראוי לינקד הנו"ן בשורק לכן לפי דעתי השוא נע כי השלש נקודות במקום תנועה גדולה וזה כלל בכל המלות שהם חסרי אות השורש או הבנין או המשך שהתנועה קטנה עם המאריך נדונית כתנועה גדולה כמו יְשִׂמְךָ אלהים וגו' (להלן מח כ) יְגֻרְךָ רע וכן גְּבֻלְךָ לגירסת הספרים שהוא במאריך הִשְׁמִדְךָ ויאכְלְךָ להיטִבְךָ ודומיהם רבים וכן כתב לי בתשובה החכם ר' שלמה עכו הספרדי ז"ל עיין בספר מסורת המסורת דבור רביעי וחמשי ומ"ש בפרשת בהעלתך (במדבר יא טז) אצל אספה לי ועוד אדבר בענין זה במאמר המיוחד קראתיו מאמר המאריך ושם הארכתי:

מא

ותחלף. הלמ"ד בצירי חזקוני:

מב

לולי אלהי אבי. כן כתיב לולי ביו"ד בספר ר"ג ובס' ר' יהודה וכן הכריע הרמ"ה ז"ל כמ"ש בפ' מקץ אצל לולא התמהמהנו:

מג

הבנות בנתי. חסר וא"ו ממלת בנתי ועיין מ"ש לעיל על ותנהג את בנתי:

מד

ועתה. ברביע לא בזקף גדול:

מה

וירימה. בהעתק הללי וירימה ירושלמי וירמה ואומר המסורה לית חסר עכ"ל. ובכל הספרים שלנו מלא ונמסר עליו לית ומלא וזה לשון הרמ"ה ז"ל וירימה מצבה מלא יו"ד בנוסחי דייקי ומסורה דמסר' ביה לית כותיה וחסר יו"ד שבושא הוא דנוסחי דייקי במסורת קדמיתא דיקי:

מז

יגר שהדותא. בספר ר"ג כתיב סהדותא בסמ"ך ונתן טעם לדבריו כי במסורת הגדול אינו מנוי במנין הכתוב שי"ן וקריה סמ"ך לפיכך נראה לו שהוא בסמ"ך. כן מצאתי בחומש קדמון כ"י וזה שבוש גדול הוא כי מצאנו ג"כ הנה בשמים עדי ושהדי במרומים (איוב ט״ז:י״ט) בשי"ן ולא נמנו במסורת הנזכרת כי אינם ענין להם כלל שהם היו ראויים להיות בסמ"ך כאחרים שנמצאו בשרשם ויצאו מכלל חבריהם ויש איזה מהם שלא נמצא לו חבר הכי קים ליה למסורה שהיה ראוי להכתב בסמ"ך מה שאין כן אלו. וגם שכל לשון סהדותא בלשון תרגום כתוב בסמ"ך ואין לנו להשוות לשון הכתוב בתורה ללשון תרגום כי לשון תורה לחוד ולשון ארמי לחוד ועיין עוד מ"ש באיוב ט"ז:

מח

גלעד. בתקון ס"ת ישן גל עד תרין מלין ע"כ. ואין כן בספרים שלנו:

נ

תענה. בכל ספרים מדוייקים כ"י הנו"ן בסגול וכן תענה אתו (פ' משפטים) ובעל אור תורה הביא מסורות חלוקות והאריך כאן ובפרשת משפטים. ופסח על שתי הסעיפים סוף דבר נתישב למסורת א' שאומרת תענה ב' אחד סגול ואחד צירי אם תענה את בנותי בסגול אם ענה תענה בצירי. ואולם בספר דקדוק כתיבת יד ישן מצאתי כתוב בלשון הזה כל מקום בכפל לשון כמו ענה תענה וכן נקה לא ינקה הכה תכה וכיוצא בהן הראשון קמץ והשני פתח:

נב

אני. בקמץ האל"ף שלא בהפסק ומלעיל ואחרים כמוהו כמו שהובא במכלול דף רס"ב:

ואם אתה. מלרע שאין בו רק התלשא שהיא לעולם בראש המלה ואינה עושה מלעיל וכן הוא בספרי ספרד בתלשא אחד בלבד ובמקרא ישנה כתיבת יד וגם במקרא גדולה מהדפוס יש ב' תלישות אחת על האל"ף ואחת על התי"ו אולי עשו כן להודיע שהוא מלרע כמו שעושים במלות שצריך להיות עליהם זרקא או פשט אחד שעושים עליהם שנים להודיע שהם מלעיל כמ"ש במלת וככה בפרשת בא:

נג

אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם. מס' סופרים פ' ד' אלהי אברהם קדש. אלהי נחור חול. אלהי אביהם חול. וכך הן דברי רש"י ז"ל. אבל בבראשית רבה אלהי אברהם קדש. אלהי נחור חול. אלהי אביהם משמע קדש וחול. ופי' כמוהר"ר שמואל יפה תוארו שמשמעו לכאורה קדש והוא חול לפי האמת ונמחק. ויותר מחוור בעיני מה שפירש מהר"ר יששכר במתנות כהונה שמשמעו לפי האמת קדש וחול כי תרח אבי אברהם מתחלה היה עובד ע"ז ולבסוף חזר למוטב כמו שפי' רש"י בפ' לך לך בפסוק ואתה תבא אל אבותיך בשלום מלמד שעשה תרח תשובה ע"כ וכן בילקוט גריס משמע קדש ומשמע חול וזו היא גם כן גרסת החזקוני שכתב אלהי אביכ' משמע קדש וחול עד כאן וראיה גדולה לדבר שבמסכת סופרים בהאי פרקא איתא כי האי לישנא בפסוק אלהים לא תקלל שמשמש קדש וחול כמ"ש בפ' משפטים. וכן בפ' בקרב אלהים ישפט (תהלים פ"ב) משמש קדש וחול כדברירנא כל חד וחד בדוכתיה וקושטא דמילתא הכי הוא דכולהו משמשי קדש וחול על כן טוב ליזהר שלא למוחקן. ובהעתק של ר"מ הסופר כתוב כך למדתי מרבותי כשיש ספק לסופר אם השם קדש או חול יאמר לשם קדושת השם אם הוא קדש. ועיין מ"ש בפ' האזינו אצל ואין אלהים עמדי:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.