טעמא דקרא/בראשית/לא

טעמא דקרא בראשית לא

יד

ותען רחל ולאה. יל"ע למה לא כתיב ויענו. וי"ל שרק רחל ענתה שהיא היתה עיקרו של בית דתרי קלי לא משתמעי רק הי' בהסכמת לאה וענתה עבור שניהן וזה נקרא ששניהן אמרו כיון שהי' במעמדה ובהסכמתה (וכ"ה בת"י).

כ

ויגנב יעקב את לב לבן הארמי. צריך טעם למה קוראו כאן לבן הארמי. וי"ל דקאמר טעמא למה יעקב גנב לבו לפי שהיה רמאי (כמו שדרשו במדרש גבי אחות לבן הארמי רבהון דרמאי) וכמו שאמרו במגילה י"ג ב' ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמאותא א"ל אין עם עקש תתפל, ועי' רמב"ן בפסוק כ"ד.

כא

ויקם ויעבור את הנהר. ובתרגום ית נהר פרת, ותימא שהרי חרן סמוך לדמשק בארם נהרים (עי' רמב"ם פ"א מתרומות ה"ט) והוא בצפון א"י ונהר פרת הרבה רחוק למזרח והוא רצה ללכת לחברון שהוא בדרום ולמה עבר את נהר פרת. ונ' שיעק"א עשה כאן הערמה שלבן לא ימצאנו ופנה לצד מזרח לעבר נהר פרת והקיף עד שהגיע נגד הר הגלעד שהוא בעה"י מזרח א"י ושם השיגו לבן.

כה

ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד. לכאו' שניהן תקעו בהר הגלעד ולמה שינה הכתוב. וי"ל שיעקב לא הקפיד באיזה הר רק במקרה הי' הר הגלעד העיקר שיהא על הר שלבן לא ימצאנו, אבל לבן שנודע לו שיעקב בהר הגלעד הקפיד דוקא על הר ההוא.

כט

יש לאל ידי וגו'. הנה לבן הביא לו ראי' שהאמת אתו שיעקב גנב שהרי אלקי אביכם א"ל השמר וגו' אלמא שע"פ דין מגיע לכם רע (ועי' חזקוני) וע"ז השיב לו יעקב מה פשעי וגו' מה מצאת וגו' ומה שאתה מביא ראי' לולא אלקי אבי וגו' זה אדרבה ראיה שאין אתה צודק ולכך היה בעזרי שלא תעשה לי רע שלא כדין ולבן חזר והשיב כל אשר אתה רואה שלי הוא וגו' ומה שייך מה מצאתי הכל שלי ויעקב שתק לו מאחר שכבר נתפייס כנזכר בפסוק לא רצה שוב להתווכח אתו ופשוט.

לב

עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. פי' רש"י ומאותה קללה מתה רחל בדרך. וקשה הרי לא אמר עם אשר נמצא רק תמצא ובאמת לא מצא ולמה מתה. וי"ל דאי' במדרש ויחפש ולא מצא את התרפים תרפים לא מצא הא קיתוניות מצא נעשו תרפים קיתוניות שלא לבייש את רחל ולפ"ז נמצא שבאמת מצא את התרפים רק הוא לא ידע ולכן הזיק הקללה.

אמנם צ"ב מדוע אמר כן והלא זו מצוה להפרישו מע"ז וגם אין כאן גזל כלל דע"ז איסורי הנאה נינהו. וי"ל דיעקב סבר שא' לקחם כדי לעבדם [ולא כדי להפרישו מע"ז] וע"כ קיללו שימות על איסור ע"ז, ומ"מ כיון דנפיק מפומיה בסתמא מתה רחל בדרך אע"פ שגנבתם כדי להפרישו מע"ז דקללת חכם אפילו על תנאי היא באה כדאמרינן במכות י"א א' (שו"ר בספורנו מש"כ).

לג

ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל. רש"י מפרש דאהל יעקב הוא אהל רחל והי' ב"פ באהל רחל וכבר הקשו הראשונים דא"כ הפסוק מסורס דהו"ל להקדים ויצא מאהל לאה וגו' דהא מיד מלאה יצא לרחל ועי' בפי' ריב"א עה"ת ד' שיטות בסדר האהלים ע"ש. ולענ"ד י"ל עוד דהאהלים היו כמין מרובע ב' אהלי לאה ורחל למעלה ותחתיהן ב' אהלי שפחותיהן כדי שכל א' תהי' אהלה סמוכה לשפחתה וכל אהל הי' פתוח לחברו ולפ"ז לבן התחיל התחיל לחפש באהל יעקב ואח"כ נכנס לאהל לאה שהיא הגדולה ואח"כ ירד לאהל שפחתה וממנה יצא לאהל שפחת רחל שהיתה סמוכה לה וממנה היה צריך לצאת לאהל רחל שסמוכה לה והיה מקיף כסדר אך כשהגיע לאהל בלהה וראה שאינו מוצא עלה בדעתו אולי מבריחין ממנו את התרפים וכשנכנס לאהל א' מעבירין אותן לאהל אחר ואם כן עכשיו שצריך ליכנס לאהל רחל הבריחו אותן לאהל לאה ולכן נתחכם וחזר לאחוריו דרך אהל לאה לאהל רחל כדי שימהר לתופסם לכן כתיב ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל ובזה כל הפסוק מדויק מאד [וגם לפ"ד רש"י שנכנס לאהל רחל ב"פ ג"כ יל"פ עד"ז שכשהי' צריך ליכנס פעם ב' לאהל רחל חזר אחוריו דרך אהל לאה].

לד

ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם. צ"ע איך ישבה ע"ז הרי עבודה זרה אסורה בהנאה. וי"ל שהתרפים היו קשים והיו מפריעים לה לישב ולא נהנתה מהם ועשתה כדי להחביאן מלבן.

מז

ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד. בגמרא מגילה ט' א' אמרינן, מאי תרגום שכתבו מקרא איכא בשלמא תורה איכא יגר שהדותא וכו'. ומפרש"י (בדף ח, ב) ותרגום שהיה ראוי ליכתוב בו תרגום כגון יגר שהדותא כתבו מקרא גלעד. ויל"ע דלכאורה בכה"ג ודאי פסול שהרי מהפך את משמעות המקרא, שהרי כונת הפסוק היא שיעקב קראו בלה"ק גלעד ולבן קראו בלשון ארמית יגר שהדותא, ואם מחליף וכותב גלעד במקום יגר שהדותא ויגר שהדותא במקום גלעד הרי זה משנה לגמרי את משמעות הפסוק וא"כ תיפוק לי' דמשו"ה פסול ואינו מטמא את הידים. וצ"ל דכונת הגמרא היא, שכתב ויקרא לו לבן גלעד בלשון ארמי ויעקב קרא לו יגר שהדותא בלה"ק. ובמסכת סופרים פ"א ה"י איתא, כל התורה כולה עברית היא אלא שיש בה דברים של תרגום, של עברית אל יכתוב תרגום ודברים של תרגום אל יהפכם, כגון יגר שהדותא גלעד. ויש אומרים, לא דברו אלא על יגר שהדותא ועל גלעד שהן שתי לשונות של עברית ותרגום, עברית שכתבו תרגום ותרגום שכתבו עברית אל יקרא בו כו', ופירש שם הגאון חיד"א ז"ל בכסא רחמים דהי"א ס"ל דדוקא אם הפך וכתב יגר שהדותא במקום גלעד או גלעד במקום יגר שהדותא אל יקרא בו, משום שזה שקר, שהרי באמת יעקב קראו בלה"ק ולבן קראו בארמית, וזהו כנ"ל, אבל אם שינה שאר תרגום כגון יפת אלקים ליפת (לעיל ט' כ"ז) דאמרינן במגילה ט' א' שהוא תרגום וכתב ירחיב אלקים ליפת כשר בדיעבד [וכבר כתבנו בזה במס' ס"ת בדוכסוסטוס סימן י' עיי"ש], ועכ"פ בדעת ת"ק במס' סופרים שם דס"ל דגם בשאר דברים אם כתב עברית בלשון תרגום פסול ע"כ צריך לפרש שכתב ויקרא לו לבן גלעד בלשון ארמי ויעקב קרא לו יגר שהדותא בלה"ק, דאל"כ אין הטעם משום עברית שכתבו תרגום אלא משום שזה שקר [ועמש"כ בקלף שם], וכ"ה גם כונת הגמ' במגילה שם וכמשנ"ת.

נ

אין איש עמנו. צ"ע הרי היו שם נשי יעקב ובניו ואחי לבן וי"ל דהכונה אין איש עמנו כשר להעיד דכולן קרובים היו, ולפמש"כ במדרש (מובא בתוס' השלם) דלבן תקע את אחיו היינו הכלבים שהיו עמו ואם נימא דגם ויקח את אחיו עמו היינו הכלבים י"ל דבאמת לבן בא בלי איש ולכן קאמר אין איש עמנו דקרובי יעקב ודאי לא יעידו לרעתו ואין איש שיוכל להעיד לטובתו ולכן אלקים עד ביני וביניך.

נא

הנה הגל הזה וגו' אשר יריתי. בא לספר כמה הי' רגיל בשקרים ומרמה שהרי הוא לא עשה כלום שנא' ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וגו' ומיד אמר אשר יריתי. מאאמו"ר שליט"א. (ועיין פענח רזא).

נד

ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם וילינו בהר. פירש"י ויזבח יעקב זבח שחט בהמות לעשותם לאחיו לאוהביו שעם לבן (וכ"ה בת"י לקרובוהי דאתו עם לבן) לאכל לחם כל דבר מאכל קרוי לחם. אמנם בס' לבנת הספיר לר"ד בן ר"י החסיד כ' ויזבח יעקב זבח קרבן תודה הי' וי"ל דלכן קרא לקרובי לבן לאכול לחם ולא הזבח דאין מאכילין קרבן לגוי כמבואר בבכורות ל"ג א'. ולפי מה דאיתא בתוס' השלם בשם מדרש עמש"כ ולבן תקע את אחיו אלו הכלבים שעמו י"ל דגם כאן קרא לאחיו של לבן דהיינו הכלבים שעמו ולא נתן להם רק לחם דקרבן אסור להאכילו לכלבים, ולכן יעקב לא קרא לבניו לאכל לחם כי לחם שאכל ממנו הכלב קשה לשכחה כמ"ש בחופת אליהו רבה פ"ו סי' ד' ואת התודה אכלו יעקב ובניו, וצ"ל דהלחם לא הי' לחמי תודה שזה ג"כ אסור לגוים ולכלבים [ומלבנת הספיר משמע דמפרש דהלחם הי' לחמי תודה שנוהג בבמה ולכך הוכרח לכתוב שלא הי' תודה ממש שהרי אסור לגוים ע"ש].

הפטרת ויצא

הפטרת ויצא. עיין בתרי עשר בהושע פי"ב ופי"ד.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)