אלשיך/בראשית/לא

אלשיך בראשית לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישמע את דברי כו'. ראוי לשים לב אל אומרו לאמר שאינו לומר לזולת. ועוד כי באומרו את כל יורה שלא השאיר ואיך יאמר ומאשר לאבינו שנראה מאשר ולא כל אשר. אך אומרו הראוי לאמר הוא שלקח הכל שהנשאר לפני לבן כאין בערך מה שליעקב שאם לא לקח אלא שכרו שהוא מקצת מאשר לאבינו היתכן כי מאשר ולא כל אשר לאבינו יעשה את כל הכבוד הזה:

או יאמר הנה ליעקב צאן רבות שהוא עושר. וגם כבוד שהוא עבדים ושפחות וגמלים וחמורים שמתהדר ומתכבד בם גם ביישוב ומהיכן קנה עבדים אם מכר מהצאן שהיה שכרו וקנה עבדים כו' הנקראים כבוד איך נשארו לו צאן רבות. אך מה שראוי לאמר הנה כי זולת שכרו מהצאן לקח את כל אשר לאבינו והוא כל קרן נכסיו כספו וזהבו כי לא נעלם ממנו דבר מכל אשר ללבן ומאשר לקח עשה את כל הנקרא כבוד עבדים כו' ולא שהוציא בזה כל מה שלקח. כי לא מן הסתם השאיר ממון בידו. כ"א מאשר ולא כל אשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. והנה היה אפשר כי מעצמן דברו ולא כן לב לבן. ע"כ וירא יעקב את פני לבן שהיה מכיר בפרצוף פניו ככל חסידים ראשונים והנה איננו עמו כתמול שלשום כי מפניו הכיר כי רע לבו כפניו:

ג

ויאמר ה'. הוא שם הגדול שוב אל ארץ אבותיך שהוא זכות א"י. ולמולדתך שהוא אל כבוד אב ואם. ואהיה עמך שם הויה ולא אלהים בלבד אשר עמך בחוצה לארץ. או יאמר ואהיה עמך כי שם אהי"ה יהיה עמך:

ה

ויאמר להן רואה אנכי את פני אביכם. בפרצופו מה שאין זולתי רואה כי איננו אלי כתמול שלשום. ומה שקודם זה תמול שלשום היה טוב עמי. הוא כי ואלהי אבי היה עמדי. ומה שאין לבו אלי עתה לא מפני שאין אלהים עמדי כ"א מרשעו מכעס שלא נתנו אלהים להרע לי כי הנה אתנה ידעתן כי בכל כחי כו' ואביכן התל בי בלאה ואח"כ והחליף את משכורתי כו' ולא נתנו אלהים להרע כו' כ"א כה יאמר כו' ואם כה יאמר כו' באופן שלא שוה לו להרע עמדי. וע"כ כועס עלי ואין הדין עמו. כי בהשגחה נתן לי ה' מה שיש לי כאלו הפריש ה' את מקנה אביכן לי ובלעדם ויתן לי מאתו. כי לא בטבע היה הדבר כאילו לא ממקנה שלו נולדו. ואל תחשבו שערמה עשיתי בהציג מקלות בעת ייחם הצאן לא כן הוא. כ"א מאתו ית' היה הדבר. כי הנה ויהי בעת יחם הצאן כו' ויאמר שא נא עיניך כו' והוא מה שכתבנו למעלה כי לא היה תנאם להסיר מצאן לבן העתודים המנומרים רק הקטנים של שנה שעברה. בל יתחלפו בנולדים בשנה זו ולבן הסיר את הגדולים בל יולדו עקודים נקודים כו' כמותן. ע"כ מה עשה הוא יתברך שלח מלאכיו והיו מביאים אותם מעדר בני לבן או דמותן. וזהו העתודים העולים עקודים נקודים וברודים ועל מה עשה ה' ככה. לזה אמר כי אמר ראיתי את כל אשר לבן עושה לך שהוא מה שאמרנו שלקח הוא הגדולים:

יג

אנכי האל בית אל כו'. רש"י ז"ל דחק לומר שה"א של האל יתירה כמו אל הארץ כנען וזולת זה קשה כי מי לא ידע כי אשר הוא אל. היה ג"כ אל בית אל. וגם למה מזכיר לו משיחת האבן ושנדר לו שם נדר אך עד כה דבר המלאך. ועתה מתחיל לדבר הוא ית'. וע"כ אמר טרם ידבר אני האל ולא מלאך כקודם ומאמרי הוא בית אל כו' לומר הנה אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים שהוא כמפורש למעלה כי היות לו בנים צדיקים הוא משל האבן שנתאחדו ונעשו אבן אחת וזהו יהיה בית אלהים כי הם עצמם המקדש. וזהו אומרו הנה בית אל הוא מעתה שבניך טובים אותו אבן שמשחת שם מצבה וקראת אותה בית אלהים. אשר זה היה שנדרתי לי כו' עתה קום צא כו' לו' איני מחייבך עתה ללכת עד בית אל. כ"א מה שתעשה עתה אינו כ"א צאת מן המקום הזה ושוב אל ארץ מולדתך כלו' שאח"כ משם אחר זמן תלך בית אל כאשר היה ואגב אורחין למדנו חסידות יעקב. שאמר שאין לבן עמו כתמול שלשום ואשר דבר ה' אליו. ומה ששמע דברי בני לבן לאמר לקח יעקב כו' לא הגיד להן שהיה כרכילות:

יד

ותען רחל ולאה כו'. אמרו הנה לאחד מג' סבות היה לנו לבלתי הפרד מאבינו או מבחינת הנפש או מבחינת הגוף להנאה גשמות. וזו תתחלק לשתים כאשר יבא בס"ד מבחינת הנפש אולי נשאר שייכות קדושה והוא כי מתוך חלאת קליפת משפחת לבן נתעתדו לצאת משם ארבעה פרידות טובות שרה ורבקה רחל ולאה. והנה בצאת שרה עדיין היה נשאר חלק קדושה בית אביה. הן הג' הנותרות אך עתה שכבר יצאו ארבעתן לא נשאר שום חלק מאיכותן נמצאו עתה נפרדות מבית אביהן באיכות נפשותן ככל המפרש שבין ישראל לע"ג וזה מאמרן אם מפאת שייכות הנפש העוד לנו חלק כאשר היה לשרה ורבקה שהיינו אנו מעותדות לצאת. הלא כבר נגמר כל בחינת קדושה ואם על הנאת גשמית אם על בחינת ירושה. אין אנו יורשות כי זכרים יש לו. וזה אומרת ונחלה כו' ואם לקבל ממנו מתנות והטבות בחיים או במות. הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ואיך יתן משלו כי היה כמוכר נכריות שלקח דמי המכר לעצמו. שאילו היה כמוכר בנות גדולות דרך מהר ומתן. היה נותן לנו דמי המכר של הי"ד שנה אך ויאכל הוא ז' שנים הראשונות. גם אכול השניות וא"ל כי לעומת זה לקחת מאבינו במרמות המקלות לא כן הוא כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא כי היה חייב מדמי מכירתינו מהי"ד שנה ונשארה עבודת השש שנים בלא כסף ובלא מחיר:

יז

ויקם יעקב כו'. סמוך על ב' זכיות א' על לכתו לכבד אביו וזהו אל יצחק אביו. ועל זכות לכתו אל ארץ ישראל וזה ארצה כנען.

כ

ויגנוב יעקב כו'. הנה קשה כי מה שלא הגיד לו אינו גניבת לב. ועוד שאילו היה מגיד לו לא היה לו לומר בורח אני כ"א הולך אני ואיך יאמר כי על בלי הגיד לו כי בורח הוא ועוד אומרו על בלי והיה לו לומר שלא הגיד. וגם ה"א של הגיד היה ראוי תנקד בפת"ח אך יאמר כי דרך לב לאדם לעורר מה שבלב חברו לעשות לו ולכן היה קרוב שיתן לב לבן לו כי יעקב בורח הוא ממנו. אך יעקב גנב לב לבן על עשותו שלא הגיד לו לבו כי בורח יעקב כי היה מראה יעקב ללבן כי טוב לו עמו. והיה מראה לו כי טוב לו שבת אתו ועי"כ לא הגיד לב לבן אותו כי בורח הוא כאשר אם היה מראה יעקב שהכיר כי אין פני לבן אתו כתמול שלשום. וזהו אומרו ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא:

כא

ויברח כו'. הנה הבורח לבל יושג הולך בלי טף ומקנה ההולכים לאט אמר ויברח הוא וכל אשר לו. וע"כ מה עשה לבל יושג לא הלך דרך המלך רק אחרי עברו הנהר שם פניו הר הגלעד ללכת נכחו עד הגיע אליו באופן לא יוכל לטעות גם שלא ילך בדרך הכבושה רק נוכח אותו הר. בתוהו לא דרך באופן יהיה מקצר ועולה ולא ישיגו לבן ההולך בדרך הכבושה וכשמוע לבן לקח את אחיו משוללי טף ומקנה כ"א כולם אנשים קלי המרוץ ולהיות שלא הלך יעקב דרך המלך כאשר הלך לבן כאומרו דרך שבעת ימים על כן לא מצאו עד הר הגלעד והנה אמרו וידבק אותו אם הוא שהשיגו שם הרי אחר כן הוא אומר וישג לבן את יעקב. ועוד שהפסיק בנתים באומרו ויבא כו' וגם שינוי הלשון אך הנה דרך ישראל ומה גם הצדיקים כי בעת צרתם נוסף על היותם קרובים אל ה' מתדבקים יותר ע"י תפלה בכל לב וזה יאמר שממוראת לבן ישיגנו שם נדבק בכל לבו אל ה'. וז"א וידבק לשון הפעיל שלבן סיבב ידבק יעקב בקונו וע"י כן נשמעה תפלתו ויבא אלהים אל לבן הארמי כו' ויאמר לו ה שמר כו' כלומר לך להנאתך שלא תתחייב את ראשך ולא על הנוגע אל יעקב כי שומרו אנכי:

כד

וישג לבן כו'. הנה יעקב מיראתו פן יבא לבן לעקור את הכל. תקע את אהלו טף ונשים בהר למעלה והוא שם את עצמו מנגד חוצה. אך לבן כבר שב מרעתו אשר חשב ותקע את אחיו אשר הכין לו לשפוך דם. תקע אותם והשאירם בהר הגלעד ובא הוא לבדו נגד יעקב לדבר אתו פנים בפנים לבל ימהרו לשפוך אחיו דם צדיקים ויאמר מאשר גנבת לבבי ותברח אתה מראה שאיזו רעה עשית לי ותירא. וזהו מה עשית כו' לו' מה עשית לי רעה שהוצרכת לגנוב את לבבי ותנהג כו' שאם לא עשית דבר למה יראת. ועוד אני תמיה עליך כי מה שהיית יכול לעשות בטובה ובשמחה. למה עשית בערמה ותחבולה כי הלא כאשר גנבת לבי לבל אחשוב שהיית חפץ לברוח. וברחת בהחבא מי יתן והיית גונב לבי בגלוי. במה שהיית בא ליטול ממני רשות והחשיב אותי כי הייתי משלחך בשמחה ובשירים כו' וזהו למה נחבאת לברוח כי גם שאתה למוד לגנוב ולברוח. כי גנבת ברכות אחיך וברחת שם גנבת מה שחוץ ממנו אך עתה ותגנוב אותי ממש כי גנבת לבי שהוא מגופי ולמה תגנוב לבי ולא הגדת לי. כי אם ותגנוב אותי והיית משלחך כו' ולפחות היה לך לחוש שאהיה ראוי לנשק לבני ולבנותי כו' ולא נטשתני כו'. ואילו היה דרכך להתנהג בסכלות החרשתי אך עתה בלבד הסכלת עשו ואתמה' עליך. או יאמר דרך אחרת מפסוק ויפגע יעקב כו' בשום ל באל ד' הערות האמורות על פסוק הנזכר. ועוד אומרו מה עשית. שהיה לו להתחיל מאמרו למה נחבאת לברוח כו'. ועוד כי אומרו מה עשית שהוא הבריחה ולמה חוזר ואומר למה נחבאת לברוח ועוד מה הנה שתי גנבות הללו ותגנוב את לבבי ואח"כ ותגנוב אותי באחד אמר לבבי ובשני אמר אותי. וגם הפריד הרבה בין זה לזה. ועוד אומרו ותנהג את בנותי שאם הכונה שבעל כרחן לקחם. לא יצדק לשון ותנהג ועוד במה היו כשבויות חרב ועוד אומרו למה נחבאת לברוח. שיורה שכדי לברוח אחר כך נחבאת בתחלה ולא כן היה. ועוד אומרו ולא הגדת לי היתכן כי היה בורח ממנו ויגד לו ועוד אומרו ואשלחך כו' כי הלא לא חשב יעקב שיעשה לו כן או יהיה הענין בהנחה שיעקב לא הודיע ללבן מאז בא. כי גנב ברכות עשו ובא בורח ממנו חרנה רק אחי אביה הוא שרוב הבנים דומים לאחי האם. וכי בן רבקה הוא הקדמה אל הזווג וזאת תהיה גניבת דעתו שאמר שבא מבית שם ועבר וזה ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו מאז כי בורח הוא מעשו. שע"כ היה לבו בטוח ביעקב תמיד אך על ידי מעשה זה שברח עתה ויוגד ללבן כי ברח יעקב מאז בא מעשו אחיו שהוא על שגנב ברכותיו. ומה שבא מאת מדרשו של שם ועבר היה שנחבא שם י"ד שנה ולא בא מיד דרך ישרה פן ירדוף אחריו עשו דרך חרן. ע"כ חרה אפו על ב' דברים. אחד אולי גם עתה גנב ממנו דבר וברח שנית פן יפגענו עשו בחרבו הקשה על הברכות ויסתכנו בנותיו אגבו. ועל הא' אמר מה עשית האם גנבת גם לו וברחת ואני לא נשמרתי כי ותגנוב את לבבי שלא הגדת כי ברחת מעשו ועל השנית אמר ותנהג את בנותי לתומן והן כשבויות חרב ליד עשו ואל תאמר כי אין כעס עשו כל כך כי הלא למה נחבאת בבית שם ועבר י"ד שנה לברוח אחר כך חרנה אם אין כעס אחיך גדול מאד. ומלבד פחד זה אמרתי מה עשית שהוא כי ותגנוב אותי איזה דבר וברחת כאשר עשית לאחיך שאל"כ למה לא הגדת לי קודם ידיעתי שברחת מעשו ואשלחך בשמחה ובשירים כו' שהוא שלא הוגד לו כי ברח יעקב מעשו אלא אחר בריחתו זאת. שראו מעשה ונזכרו בריחה ולפחות היה לך לחוש בהפרידך בנותי שאנשקם. והנה במה שנתחדש לי שאלהי אביכם שהזהירני עליך אני חוזר בי מחשבת רעה. כי אם שהסכלת עשו שלא דעת התנהגת:

כט

יש לאל ידי כו'. אמר יש לאל ידי להיותי בעל בחירה לעשות כו'. ואלהי אביכם לא אמר שימנעני רק שאמר השמר כו' ואומרו לאמר הוא כי לנביאי הישמעאלים אין הקב"ה מדבר בעצמו אליהם רק ע"י צנורות הטומאה והשרים וזהו אמר אלי לאמר. כי אמר ה' כדי שאלי לאמר שאמר לשר שלי שיאמר אלי כו':

ל

ועתה הלוך הלכת כו'. אמר עתה נתחדש שלא תתייחס לבורח כי אם להולך והוא כי עתה שראיתי שאלהי אביך מזהירני עליך. הכרתי כי שכינה עמך ובלכתך הולכת גם היא וזהו הלוך הלכת הליכה לשכינה והליכה ליעקב לומר מהלוך לשכינה ידעתי עתה כי להולך תתייחס גם אתה ולא לבורח כי הלא ה' עמך. וזהו הלוך הלכת כי נכסוף בחינת שכינה שעמך לבחינה שכינה שבבית אביך ונכספת גם אתה לבית אביך. ובזה אני תמה למה גנבת את אלהי אחר שאלהי אביך עמך. ויאמר יעקב מה שברחתי הוא כי יראתי כו'. ומענין אלהיך את אשר תמצא כו'. ואם תחשוב שלבל יגידו לך התרפים מה שגנבו ממך לקחנום. הכר נא כו' אחר החפוש. ואמר כי מששת את כל כלי כו' אותו דבר שמצאת שים כה נגד אחי ואחיך ואל תחוש על בושתי כי אין זרים אתנו כי אם אחי ואחיך. ואם לא מצאת יוכיחו בין שנינו:

לח

זה כו' . ואולי כו'

יקשה היתפאר שלא אכל אילי צאנו אך יאמר מהשגחתו ית' שלא שכלו תדע שאילי צאנך לא אכלתי. דלא עביד קב"ה ניסא לגנבי והוא עדות על נאמנותו:

לט

טרפה כו'. אם נטרפה לא הבאתי אליך הנשאר ממנה. שתראה שלא מכרתיה אינו שנטרפה ולא הודעתיך רק שאני אחטנה אני חסרתי טרפה. שבזכותי נמנעה שלא טרפה חיה שה מהעדר. כי הלא מידי היית מבקש אותה. וכן גנובתי יום כו' כי מה שהיה נגנב בהחבא בין ביום בין בלילה הייתי מחשיבו לגנובתי כאלו אני גנבתי ולא חשת אל עת השינה שהיה אונס ושומר שכר פטור כי אי אפשר בלי שינה וע"כ הוצרכתי לנדנד שינה מעיני ולכן הייתי ביום הוא השמש. כד"א כחום היום אכלני חורב ומצרבת החום לפני וכשהיה הקרח בלילה היה מכאיב לי במקום שאכלני חורב ומהכאב ותדד שנתי מעיני. ובזה יצדק אומרו הייתי שהוא מיותר אך הוא שהיה בשמש לשמור מאד ולא תחת הצללים כי אם במקום שאכלני חורב:

מא

זה לי כו' זה הנאמנות שאמרתי הוא לי עשרים שנה בביתך בין מה שעבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך. עם היות שהייתי יכול להורות מורה היתר בשבע שנים השניים שהיו בגזל ובין בשש שנים בצאנך עם היות שותחלף את משכורתי כו':

מב

לולא אלהי אבי כו'. אם על צד החסד בלבד הייתי זוכה. היה אפשר תנגדני מן הדין אך אלהי אברהם בחינת החסד ופחד יצחק הוא מדת הדין היה לי. כי גם בדין זכיתי שאם לא כן עתה ריקם שלחתני. והראיה כי גם הדין בעזרי. כי הלא הוכיח אמש שויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה שהוא זמן תגבורת הדין. ואמר השמר לך מדבר כו' ומה גם בל' אמש שהוא בתחלת הלילה וזהו אומרו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים הוא מדת הדין ויוכח אמש ומזה הוא העד באומרו ואלהי אביכם אמש כו':

מג

ויען לבן כו'. ודאי הוא שהבנות בנותיו ומה בא להודיע ובאומרו והצאן צאני הוא שקר ואומרו וכל אשר אתה רואה. גם לבן היה רואה וגם למה חולק לשנים והכל א' הצאן והשאר ולא כלל ואמר כל אשר לך לי הוא ומה ענין מה אעשה כו' ומלת לאלה מיותר' ומלת היום. אך יאמר הנה אמרת לי עתה שלחתני אילו עשית שלי אני נוטל כי כאשר הבנות עם שמכרתים ונשאו בנותי הן והבנים בני כי בני בנים הרי הן כבנים. וכהנה גם הצאן צאני כי על ידי המקלות היו יולדות מנומרות וגם כל מה שאתה רואה אין צ"ל עבדים ושפחות וגמלים כו' הנראים לכל כי אם גם הממון שאתה בלבד רואה גם הוא משלי מאשר היית מוכר מהצאן שלקחתה בערמה ולא אחוש כי ולבנותי כלומר ויהיה להן כי כמוני כהן אך מה שצר לי הוא מה אעשה לאלה היום שאתה מרחיקן מאצלי איך אשגיח עליהן או לבניהן כו'. לכן ועתה נכרתה ברית כו' לבל תצר להן:

מה

ויקח יעקב כו'. יקשה (א) למה היו מצבה גלעד שיאכלו עליו. (ב) מה הודיענו הפר' השמות אחר שהכל אחד. (ג) למה חזר לבן וקראו גלעד ולמ' נקרא בתיבה אחת. (ד) איך יתכן יהי' הגלעד. (ה) אומרו ע"כ קרא שמה כו' כי הנה גם יעקב קראו כך. (ו) כי יעקב גם כן היה יכול לקרותו יגר שהדותא. (ז) אומרו והמצפה מאן דכר שמה גם לפרש"י שהיה מקום שנקרא מצפה גלעד הקושיא במקומה. (ח) מה בא להוסיף באומרו יצף ה'. (ט) כי פעמים אומר אלהים עד. ופעמים אומר ה' עד ביני וביניך כו' ופעמים שהגל הוא העד ועדה המצבה. (י) אם אני לא אעבור כו' מה ענינו. (יא) מה צורך הוא לומר אלהי אביהם. אחר אומרו אלהי אברהם ואלהי נחור. (יב) למה נשבע יעקב ולא לבן. ולמה בפחד אביו יצחק ולא באלהי אברהם עם שהכל אחד:

אמנם יעקב להיות אבן ישראל לקח אבן על עצמו וירימה מצבה לומר כי נצב באמונתו תמיד ועל בניו שיתאחדו גם הם לבא בברית. אמר להם לקטו אבנים שגם כ"א מתייחם לאבן בבגדי כהונה ולא אמר להם שיעשום גל לראות אם לב כלם באחדות אחד. והמה לרמוז שעם כל אחד אבן בפני עצמו יחשבו א' עשו גל. ולהורות היות האחדות בטוב לבב ויאכלו שם שייטב לבם. והנה לבן אמר בלשון ארמי שהוא לשון מיוחד לחיצונים שעל כן אין מלאכי הקדש מבינים אותו. וכן יגר שהדותא עולה המספר קטן כ"ט ובכללות התיבה עולה ל' במספר אלהים אחרי' אך יעקב קראו גלעד בל' קדש. ובל' יחיד לרמוז אל ה' אחד שהוא העד האמת ועולה במספר קטן י"ז במספר השם הגדול והקדוש ועל כן אמר גלעד בתיבה אחת להורות אחדות וקדושה. ומפני שהיה מקום לתפוס את יעקב שקרא את הגלעד עם היותו דומם. מה שאין כן לבן שאמר שהדותא ולא אמר סהדא. לזה אמר דע כי נהפך הוא כי על שויאמר לבן הגל הזה עד שקרא את הגל עצמו עד. על כן קרא יעקב שמו גלעד ועם כל זה אומרו בתיבה אחד שאינו מורה שהוא עד ממש. רק רמז בעלמא על שם המיוחד שהוא העד כמדובר:

ועוד ראי' אל היות יעקב חושש על זה. כי הלא והמצפה היא המצפ' שהרים יעקב שהיתה כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (פ' ע"ד) שהיה כשן של טבריא. שהוא שן של הר גבוה כפי' רש"י שם. שהוא כמצפה להיות עליו צופה ומגלה למרחק מה שנעשה לא על עצמה שתהיה היא צופה ומבטת ביניהם. כי אם אשר אמר יצף ויגלה ה' כי נסתר כו' הנה כי ייחס יעקב הרמז אליו יתברך ואחר שתקן הקושי הנופל על יעקב חזר על סיום דברי לבן אם תענה את בנותי כו'. לומר גם אני מחזיק בזה שאין הגל מספיק לעד. כי אם ה'. אמנם הנה שני דברים הם. אחד ביני וביניך אם אעשה לך רעה או אם תעשה לי רעה. שנית אם עודך במקומך תענה את בנותי והנה במה שביני ובינך יפה דברת ברמז המצפה שיצף ה' הוא מדת רחמים אך בדבר השני שהוא אם תענה את בנותי. בזה איני חפץ רק על פי מדת הדין וזהו ראה כי אלהים הוא מדת הדין עד ביני וביניך. וחזר ואמר אמירה אחרת הנה הגל הזה כו' אין עדותן מועלת. רק אם אני אלך מארצי להרע לך בארצך כי בראותי בדרך את הגל והמצבה אזכיר ויהיו כעדים לפני על הברית וכן אתה אם תבא להרע לי מדי עברך תפגוש בהן ויהיו כעדים לפניך וזהו עד הגל כו' אך אם אני לא אעבור כו' ואם אתה לא תעבור אלא בדרך אחרת. ע"כ מעתה נברור עדים ודיינים. אלהי אברהם מצדך ואלהי נחור מצדי ולא כמו זר יחשב לך אלהי נחור. כי הלא הוא אלהי אביהם של אברהם ונחור כי אלהי תרח היה של נחור וכראות יעקב כך אמר אם אומר שלא אחפוץ באלהי נחור. תהי מריבה ביני ובינו. ואם אומר אני שאשבע באלהי אברהם והוא באלהי נחור ומצאתי עובר בלא ישמע על פיך על כן אמר לו איני חפץ בשבועתך אנכי בלבד אשבע ולא אתה וזהו וישבע יעקב כלומר ולא לבן. ואם היה אומר באלהי אברהם או אלהי יצחק. היה מתחמץ לב לבן. שיגעל באלהי נחור אביו. ע"כ אמר בפחד אביו יצחק לומר הנני נגרר אחר אבי במי שירא הוא ממנו:

נד

ויזבח יעקב כו' . הנה ביתרו נאמר (שמות י"ח) וישבו לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים ואמרו רז"ל (ברכות דף ז') מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו השכינה והנה שם נתגייר. אך בזה אפשר שלא רצה יעקב לאכול עמו כי אין ראוי יהיה מיסב הוא שם ותהיה שכינה ולבן אוכל שם הדבק באלהי נחור. ע"כ נתעסק הוא בזביחה אך לא היסב עמהם כי אם ויקרא לאחיו כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף