מזרחי/בראשית/לא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מזרחי TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

עשה כנס. כי לא יפול בקבוץ הממון לשון עשיי' אלא לשון כנוס כמו כנסתי לי גם כסף וזהב ופי' כל הכבוד הממון כי על הממון מדבר וכמוהו את הכבוד' לפניהם שפי' מחניהם וכל ממונ' ובב"ר אמרו את כל הכבוד הזה רבי יעקב דסיכנין בשם ר' לוי אמר אין כבוד אלא כסף וזהב שנא' בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה כבוד מכל כלי חמד':

ג[עריכה]

ושם אהיה עמך. לא שהוא תנאי שאם תשוב אהיה עמך ואם לאו לא אהיה עמך אלא מראה מקום הוא זה ששם אהי' עמך ולא פה מפני שאת' מחובר לטמא ואי אפשי להשרות שכינתי עליך וכמוהו לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר ופרש"י אחר שתלינו שהוא מראה זמן שאחר הלינ' אשיב אתכם דבר ולא קודם הלינה מפני שאין רוח הקדש שורה עליו אלא בלילה ובב"ר ר' אמי בשם ר"ל נכסי חוצה לארץ אינן בכלל ברכ' אבל אם תשוב אל ארץ אבותיך אהי' עמך אבל אין לפר' שוב אל ארץ אבותיך ולא תירא מפגעי הדרך כי אנכי אהי' עמך לשמרך בדרך כי כבר אמ' לו בלכתו לחרן והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמ' הזאת. אך קשה א"כ מהו זה שפרש"י בפרש' וישלח שאמר יעקב לפני הב"ה שתי הבטחו' הבטחתני אחת בצאתי מבי' אבא כו' ובבי' לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ואהי' עמך בשתי הבטחו' הללו אני בא לפניך דמשמע שהבטחת ואהי' עמך היא כהבטח' והנה אנכי עמך והלא ההבטח' הזאת של ואהי' עמך אינה אלא ששם ישרה שכינתו עליו ולא כאן מפני שהוא מחובר עם הטמ' או ששם יהיו נכסיו בכלל ברכ' כדר' אמי בשם ריש לקיש לא שהבטיחו על פגעי הדרך כמו שהבטיחו בהבטח' הראשונ' בצאתו מבית אביו. ושמא י"ל דאעפ"כ כיון שהבטיחו שיהי' עמו כשישוב אל ארץ אבותיו שישר' שכינתו עליו הרי כבר הבטיחו לשוב ולא יהרג או ימות בדרך דא"כ תהיה הבטחת שריית שכינתו עליו שם ההבטחה בטלה:

י[עריכה]

היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד לבן לעדר שביד יעקב. ב"ר א"ר הונא דבי' חורון מלאכי השרת היו טוענין מתוך צאנו של לבן ובאין ונותנין בתוך צאנו של יעקב הה"ד שא נא עיניך וראה כל העתודי' העולים על הצאן עולים אין כתיב כאן אלא העולים מאליהן היו עולין. ונ"ל שכך פירושו שאלו היה אומר שא נא עיניך וראה את העתודים עולים על הצאן העקודים נקודים ה"א דשא נא עיניך וראה אתרויהו קאי על שהעתודים היו עולים על הצאן פי' שהיו באים מעדרו של לבן לעדרו של יעקב ועוד שהיו עקודים אבל השתא דכתיב העולים בה"א הידיעה למדנו שלא הראו לו בחלום רק שהעתודים הבאים מעדרו של לבן בעדרו של יעקב היו עקודים נקודים אבל ביאתן מעדרו של לבן בעדרו של יעקב לא היה בחלום הנבואה אלא שמאליהן באו שם ר"ל בפועל שהמלאכים נטלום מעדרו של לבן והביאום לעדרו של יעקב:

יג[עריכה]

האל בית אל כמו אל בית אל הה"א יתירה. ולא אמר שמלת האל מושכת עצמה והאחרת עמה כי הוא בלתי נוהג זה בשום מקום ולכן גבי האהלה שרה אמו לא פירש שמלת האהלה מושכת עצמה ואחרת עמה אלא שהביא' אל האהל ונעשית דוגמת שרה אמו:

משחת שם לשון רבוי וגדולה. לא משיחה ממש שהרי לא משח אותה אלא יצק שמן על ראשה אלא מלשון גדולה שגדל אותה במעלה עם אותה היציקה שהכינה להיות מזומנת לעבודת הקרבנות בשובו מבית לבן וזהו שכתוב קודם עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך:

וצריך אתה לשלמו. דאם לא כן אשר נדרת לי למה לי:

יד[עריכה]

למה נעכב על ידך. משום דמתשובת העוד לנו וגו' משמע שהי' יעקב מונען מללכת עמו ואדרבה הוא היה מפייסן ללכת עמו לפיכך הוצרך לפרש שזאת התשובה לא היתה רק על צד התימ' כלומר וכי אתה צריך לפייס אותנו למה נעכב על ידך עד שאת' צריך לפייס אותנו העוד לנו חלק ונחלה וגו' ומשום דמהעוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו נראה שאביהן הי' עני ואין להן לירש כלום או שכבר קבלו חלקן ואין האמת כן הוכרח לפרש כלום אנו מיחלו' לירש בנכסי אבינו בין הזכרים לומר שמזה הצד הוא היאוש ולא מצד אחר:

טו[עריכה]

כי מכרנו לך בשכר הפעולה. הוסיף מלת לך אחר כי מכרנו מפני שסתה מכרנו משמע לאיש נכרי גם הוסיף בשכר הפעולה מפני שסתם מכירה משמע שקבל מהקונה דבר תמורתן:

שעכב דמי שכר פעולתך. פי' של אותן שש שנים שעבדת אותו בשכר כי החליף את משכרתך עשרת מונים לא דמי שכר פעולתך של אותן הי"ד שנה שעבדת בעבורנו שהיה לו לתת לנו שכר העבוד' ההיא מאחר שהיתה בעבורנו דאם כן ויאכל אכל את כספינו מיבעי ליה שאז היה ויאכל אכל את כספינו פי' של מכרנו שאלו נתן דמי שכר העבודה ההיא לנו לא היינו אומרו' שמכרנו אבל השתא דכתיב גם אכל את כספנו שמלת גם מור' ששתים רעות עשה לנו מכרנו וגם אכל דמי שכר פעולתך עכ"ל שפירושו הוא מכרנו מאחר שלא נתן לנו דמי שכר פעולתך שהיתה בעבורנו וגם אכל את כספנו שעכב דמי שכר פעולתך באותן שש שנים שעבדת אותו בשכר שהחליף את משכורך עשרת מונים:

טז[עריכה]

כלומר משל אבינו אין לנו כלום אלא מה שהציל הקב"ה מאבינו שלנו הוא. הוצרך להאריך ולומר כלומר משל אבינו אין לנו כלום ולא הספיק לו לומר כי זה משמש בלשון אלא מפני שמלת אלא בכל מקום היא ממעטת דברים אחרים שאינן כך אלא כך אף כאן אין לנו משל אבינו כלום אלא מה שהציל הקב"ה מאבינו ואמר שלנו הוא במקום לא הוא מפני שבזולת זה אי אפשר לפרש כי בלשון אלא גם לא בלשון דהא כי אין טעם לו:

הציל לשון הפרשה. שהשם הפריש מממון לבן ונתנו לנו ואמר:

וכן כל הצלה שבמקרא לשון הפרשה היא. ובב"ר אמרו ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי כזה שהוא מציל את הניצולו':

יז[עריכה]

ועשו הקדים הנקבות לזכרים. לרוב שטופו בזמה:

יח[עריכה]

מה שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים. שהיה מוכר צאנו ולוקח כל אלה כדלעיל ופי' מקנה קניינו המקנ' של קניינו שקנהו ע"י מכירת צאנו ופי' וינהג את כל מקנהו המקנה שנולד לו בשכרו אבל בב"ר אמרו מקנה קניינו מה שקנה מקניינו של לבן ולפי זה יהיה מקנה קניינו ביאור לוינהג את כל מקנהו:

יט[עריכה]

לגזוז את צאנו שנתן ביד בניו דרך שלש' ימים בינו ובין יעקב. הוצרך לפרש זה אע"פ שלא הי' צריך לו בעבור מה שכתב אחר זה ויוגד ללבן ביום השלישי וירדוף אחריו דרך ז' ימים כו':

להפריש את אביה מעבודת כוכבים נתכוונה. ולא לגנב' ב"ר אמרה מה אנא אזיל לי ואשבוק הדין סבא בקלקוליה והוציאו זה מייתורא דאשר לאביה שלא היה לו לכתוב אלא ותגנוב רחל את תרפיו:

כג[עריכה]

נמצא רחוק מלבן ו' ימים. שהרי כל אותן ג' ימים שבין יעקב ללבן שהלך המגיד להגיד לו הי' הולך יעקב לדרכו נמצא שכשנתרחק יעק' ממקומו שלשה ימים הי' המרחק בינו ובין צאן לבן מהלך ו' ימים:

ובשביעי השיגו למדנו שכל מה שהלך יעקב בז' ימים הלך לבן ביום אחד. פי' מה שהלך יעקב בז' ימים אלו הי' הולך ממקו' צאן לבן הלך לבן ביום אחד ופי' וירדוף אחריו דרך ז' ימים ממקום שהי' לבן עומד בו למדנו שכל מה שהלך יעקב בז' ימים הלך לבן ביום אחד כדכתיב דאין לפרש דרך ז' ימים ממקום יעקב ויהי' לפי זה כל מה שהלך יעקב בעשר הימים הלך לבן בז' ימים שזהו היותר אפשרי מפני שוירדוף אחריו דרך ז' ימים מן המקום שהוגד לו משמע:

כו[עריכה]

כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב. דאם לא כן כשבויות חיל מיבעי ליה שהפעולים מן החרב אינם אלא החללים כדכתיב טובים היו חללי חרב:

כט[עריכה]

יש כח בידי. כאלו אמר יש אל לידי והלמ"ד במקום בי"ת כלמ"ד לפניכם לחרב לכל דרכיו משכיל וכמוהו שלחו באש מקדשך:

לב[עריכה]

מה עמדי משלך. לא מה יש עמדי שפי' אין לי מאומה כי עשיר גדול הי' כדכתיב ויפרוץ האיש מאד מאד:

לג[עריכה]

באהל יעקב הוא אהל רחל. ופי' ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל פעם שנית הוכרח לומר כן מפני שהי' לו ללבן לבא תחלה באהל רחל ואחר כך באהל לאה ולא ההפך דמסתמא אהלה של רחל סמוך לאהל יעקב הית':

לז[עריכה]

ויוכיחו יבררו עם מי הדין. מלשון אותה הוכחת לעבדך ליצחק שפירושו בררת לא מלשון והוכיח אברהם את אבימלך שנתוכח עמו על כך דאם כן מאי בין שנינו ויוכיחו אותנו מיבעי ליה כי התוכחה לעולם דבקה עם מלת את:

לח[עריכה]

ואילי צאנך לא אכלתי מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל. פי' כאן איל דאם לא כן אלים הוא דלא אכל אבל כבשים אכל אבל בפ' מרובה כתבו התוספות מיהו ודאי לענין קרבן אמרו דאיל הוא בן שתי שנים מדכתיב במקום אחר כבש בן שנתו ובתורת כהנים אמרו איל קשה בן שתי שנים פי' איל הו' מלשון קושי מגזרת אילי צאנך ואחר שבן שנתו קרוי כבש יהי' איל שהוא לשון קשה בהכרח גדול ממנו שהוא בן שתי שנים:

לט[עריכה]

אם חסרה חסרה לי. הוצרך להוסיף אם חסרה מפני שאחר שאמר לא שכלו ולא אכלתי וטרפ' לא הבאתי לא יתכן לומר אחר זה אנכי אחטנה שפירושו עלי הוא כחסרון כי אחר שלא שכלו ולא אכל וטרפה לא הביא אליו איך יאמר אחר זה אחטנה שפירושו אשלים חסרונה לפיכך הוסיף אם חסרה לומר שאין מאמר אנכי אחטנה דבק' עם לא שכלו ולא אכלתי ולא הבאתי אלא עם מלת חסרה שאינ' כתוב' כאלו אמר אם קרה המקרה בשום פעם שחסרה שום בהמ' אנכי אחטנ' פי' עלי להשלים חסרונה:

שמידי תבקשנה. הוסיף שי"ן על מלת מידי כדי שיהי' מאמר מידי תבקשנ' באור של אנכי אחטנה כאלו אמר ואיך אחטנה שמידי תבקשנה:

גנובתי יום וגנובתי לילה גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי. הודיענו בזה שיו"ד גנובתי נוסף כיו"ד רבתי שרתי ושהוי"ו של וגנובתי לילה הוא במקום או כמו וי"ו ומכה אביו ואמו ושמאמר גנובתי יום וגנובתי לילה דבק עם אנכי אחטנה שטעמו אנכי אשלמנה ואעפ"כ הוצרך להוסיף אם חסרה קודם לאחטנ' מפני שבזולת זה יהי' כנוי ואחריו ידיעה:

מ[עריכה]

לשון אש אוכלה. שפי' האכיל' פה הוא מענין כלייה ולא מלשון אכילה:

שנתי לשון שינה. ואף על פי שנעלם בו היו"ד לא מלשון שנה כמו בן שנתו:

מא[עריכה]

ותחליף את משכורתי היית משנה התנאי שבינינו כו' הודיענו בזה שפי' ותחליף מענין שנוי לא מענין חליפין כמו לא יחליפנו שאם כן הי' לו לכתוב ותחליף את משכורתי בדברים אחרים ושפי' משכורתי תנאי משכורתי לא משכרתי ממש כי לא שינה שכרו רק התנאי שהתנה עמו להיות שכרו כך וכך מנקוד לטלוא או לעקודי' או לברודים:

מב[עריכה]

ויוכח אמש ל' תוכחה היא ולא ל' הוכחה. פי' תוכח' ויכוח כמו טובה תוכח' מגולה ופי' הוכחה בירור בלשון חכמים ואי אפשר לפרש ויוכח מענין בירור כי לא הי' פה דבר מסופק שיצטרך בירור רק שהוכיחו על רוע פעולתו כמו הוכח תוכיח את עמיתך:

מג[עריכה]

מה אעשה לאלה איך תעלה על לבי להרע להן. כאלו אמר מה רעה תעלה על לבי שאעשה לאלה לא ששאל ליעקב מה תרצ' שאעש' לאלה כי יעקב לא ביקש ממנו שיעשה להן כלום אלא הכי קאמר ליה אתה אמרת לולא אלהי אביך שהוכיח אותי אמש אבל הייתי משלחך ריקם אין הענין כן כי אחר שהבנות בנותי והבנים בני מה רעה תעלה על לבי שאעש' לבנותי או לבניהם אשר ילדו וליכא למימר נהי שלא הי' עולה על לבו לעשות רעה לרחל ולאה שהן בנותיו ולבניהן אשר ילדו מ"מ הי' עול' על לבו לעשות רעה לבלהה ולזלפה ולבניהן אשר ילדו דלקמן יליף מבנותי בנותי תרי זימני שנם בלה' וזלפה בנותיו היו מפלגש:

מד[עריכה]

והיה לעד הקב"ה. הנזכר למעלה אלהי אברהם וכן כתוב ראה אלהים עד ביני וביניך לא הברית דאם כן הי' ראוי להיות והיתה לעד ועוד שהברית לקיום הדבר הוא ולא לעד:

מו[עריכה]

לאחיו הם בניו וקורא אותם אחיו מפני שהם נגשים אליו לצרה ולמלחמה. ובב"ר אמרו כמה אחין היה לו ליעקב חד ולווי קברי' אלא אלו בניו והוא קורא אותן אחיו גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו ולא ידעתי למה לא יהי' פי' לאחיו של לבן שבאו עמו כדכתיב ולבן תקע את אחיו וכמוהו ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם או לאוהביו שבאו עם לבן דומיא דויקרא לאחיו לאכל לחם שאחר זה שפרש"י לאוהביו שבאו עם לבן. ושמא י"ל שמאחר שהגל והמצבה שניהם יחד הן לעד בין לבן ובין יעקב כדכתיב עד הגל הזה ועדה המצבה והמצבה העמיד אותה יעקב כדכתיב ויקח יעקב אבן ויריעה מצב' יחויב מזה שהגל גם יעקב לקט אותו על ידי בניו ולא על ידי אחיו של לבן או על ידי אוהביו שבאו עם לבן ואין לטעון מויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה אשר יריתי כי גם במצבה אמר לבן והנה המצבה אשר יריתי:

יגר תרגום של גל גלעד. פירוש יגר הוא תרגום של גל וגלעד היא מלה מורכבת גל עד ופירושו הגל יהיה עד ובלשון ארמי יגר שהדות' היגר יהיה שהדות' ומפני שפי' עד פה הוא במקום עדות כי הוא במקום שני עדים תרגם מלת עד פה בלשון ארמי שהדותא שהוא תרגום של עדות ולא שהדא שהוא תרגום של עד וכן כתב הרד"ק בשרש עד וכן פי' ויעקב קרא לו גלעד גל עדות שהוא כנגד יגר שהדותא:

מט[עריכה]

והמצפה אשר בהר הגלעד כמו שכתוב כו' למה נקראת שמה מצפה אשר אמר כל אחד לחברו יצף ה'. פי' יעקב קרא לו שתי שמות גלעד ומצפה גלעד בעבור שאמר לבן הגל הזה עד ביני וביניך ומצפה בעבור שאמר כל אחד מהם לחברו יצף ה' ביני וביניך אם תעבור את הברית ונכתב המצפה בה"א הידיעה בעבור היות השם הזה מפורסם בימים ההם כאלו אמר ע"כ קרא יעקב שמו גלעד ושם המצפה המפורסמת ופי' אשר אמר בעבור אשר אמר כ"א מהם לחבירו יצף ה' ביני וביניך אם תעבור את הברית הזאת והוא תשובה על שאלת למה נקראת שמה מצפה ולכן הוצרך להוסיף קודם אשר אמר למה נקראת שמה מצפ' כדי שתהיה התשובה אשר אמר יצף שפירושו בעבור אשר אמר יצף:

כי נסתר ולא נראה איש את רעהו. פי' ולפיכך אנו צריכים לשום את השם דיין עלינו מפני שמהיום הזה והלאה לא נראה איש את רעהו לרוחק המקומות שבינינו להוכיחו אם יעבור על התנאי' שבינינו זהו הפי' הנראה מדברי הרבי בזה ואשר הכריחנו לפרש על כן קרא שמו על יעקב אעפ"י שראש הפסוק הוא על לבן מפני ששם גלעד ומצפה שהם בלשון הקדש הם דברי יעקב כי לבן לא קרא שם המקום אלא יגר שהדותא בלשון ארמי. אך קשה שאם פי' אשר אמר הוא כל א' מהם לחבירו איך יפול על כל אחד מהם לומר אם תענה את בנותי. ושמא י"ל שמה שאמר כל א' לחברו אינו רק יצף ה' ביני וביניך אם תעבור את הברית הזאת אבל אם תענה את בנותי דבק עם ראה אלהים עד ביני וביניך והוא מאמר לבן לבדו:

אם תעבור את הברית. הוסיף אם תעבור את הברית הזאת אחר מאמר יצף ה' ביני וביניך דאל"כ מאי יצף ה' דקאמר דמשמע שישגיח לעשות דין על העובר אם תאמר שהוא דבק עם מאמר אם תענה את בנותי וגו' כאלו אמר יצף ה' אם תענה את בנותי למה חזר ואמר ראה אלהים עד ביני וביניך:

כי נסתר ולא נראה איש את רעהו. פי' אין ההסתר הזה אלא שלא יוכלו לראות זה את זה מצד הרוחק שביניה' ולהיות שכל נסתר מהאחר אינו רואה זה את זה קרא כל שאינו רואה זה את זה נסתר:

נב[עריכה]

הרי אם משמש בלשון אשר. פי' ובמקום שי"ן השמוש שפירושו כמו אשר כאלו אמר עד הגל הזה ועדה המצבה שאני לא אעבור עליך את הגל הזה ושאתה לא תעבור עלי את הגל הזה ומפני שמלת אם משמשת במקום אשר בכמה מקומות כמו עד אם דברתי דברי שהוא נופל יותר לומר עד אשר דברתי מלומר עד שדברתי אמר הרי אם משמש בלשון אשר:

לרעה לרעה אי אתה עובר אבל אתה עובר לפרקמטיא. ב"ר כי פי' לא אעבור ולא תעבור היא העברה מקומות שלא יוכל שום א' מהם לעבור ממקומו לצד מקום חברו מן הגל והלאה לא הוא ולא זרעו אחריו לפיכך הוצרך הכתוב לפרש לרעה דהיינו למלחמה וכיוצא בה אבל דרך פרקמטיא יש להם היתר לכל אחד לעבור לצד מקום חברו ממקום הגל והלאה ואפי' במקום חברו ויהי' אם כן עדות הגל הזה והמצב' הזאת לשני עניינים לענוי בנותיו ולמלחמה שלא יורשה יעקב שיענה את בנותיו ולא שיעבור שום א' משניהם לעבור מהגל והלא' לצד מקום חבירו למלחמ' ומפני זה מצא דוד המלך ע"ה היתר להלחם עם מלך ארם נהרים וארם צובה שכששלח את יואב שם פגע באדומיים ובקש לזנבן הוציאו לו אצטלאו' שלהן אל תתגרו בם פנע במואביי' ובקש לזנבן הוציאו אצטלאו' שלהן אל תצר את מואב שלח אצל דוד כל המאורע באות' שעה לא נהג דוד כמלך אלא העביר העטר' מעל ראשו ונתעטף והלך לו אצל סנהדרין אמר להם לא באתי אלא ללמוד אם אתם נותנים לי רשות אני מלמד את יואב לארם נהרים ולארם צובה א"ל ולא פרצו אדומיי' את הגדר תחלה דכתיב ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק ולא פרצו מואביים את הנדר תחלה דכתיב וישלח מלאכי' אל בלעם בן בעור ועתה לכה ארה לי וגו' כו' כדאיתא בב"ר:

נג[עריכה]

אלהי אברהם קדש. ב"ר פי' ואינו רשאי למתקו כדתניא בשבועות פרק שבועת העדות ואלהי נחור חול ואלהי אביהם חול ב"ר ומותר למוחקן:

נד[עריכה]

ויזבח יעקב זבח שחט בהמות למשתה. ולא לקרבן כי אחריו ויקרא לאחיו לאכול לחם:

לאחיו לאוהביו שבאו עם לבן. לא לבניו כמו ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים מפני שהמשתה אינו אלא לאותן שבאו עם לבן לא לבני ביתו ועוד כי אחריו ויאכלו לחם וילינו בהר ואחריו מיד וישכם לבן בבקר שזה מורה על אותם שבאו עה לבן ולא הוצרך להזכיר את לבן בזה המשת' מפני שהוא עיקר המשת':

כ"ד מאכל קרוי לח'. כמו כי את לח' אלהיך הוא מקריב אשי ה' לחם אלהיהם אף כאן לאכול לחם ממש קמיירי ולא בבשר הזבח הנזכר לעיל מיניה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.