רש"י/בראשית/ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית ל

א

ותקנא רחל באחותה. קנאה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים (בראשית רבה):

הבה לי. וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה:

מתה אנכי. מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת (בראשית רבה):

ב

התחת. וכי במקומו אני,

אשר מנע ממך. את אומרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים. ממך מנע ולא ממני:

ג

על ברכי. כתרגומו ואנא ארבי:

ואבנה גם אנכי. מהו גם, אמרה לו זקנך אברהם היו לו בנים מהגר וחגר מתניו כנגד שרה, אמר לה זקנתי הכניסה צרתה לביתה, אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי:

ואבנה גם אנכי. כשרה:

ו

דנני אלהים. דנני וחיבני וזכני (בראשית רבה):

ח

נפתולי אלהים. מנחם בן סרוק פרשו במחברת צמיד פתיל, חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. ואני מפרשו לשון עקש ופתלתל (דברים לב), נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום, להיות שוה לאחותי:

גם יכלתי. הסכים על ידי. ואנקלוס תרגם לשון תפלה, כמו נפתולי אלהים נתפלתי בקשות החביבות לפניו. נתקבלתי, ונעתרתי כאחותי:

נפתלתי. נתקבלה תפלתי, ומ"א יש רבים בלשון נוטריקון:

י

ותלד זלפה. בכלן נאמר הריון חוץ מזלפה, לפי שהיתה בחורה מכלן ותינקת בשנים ואין הריון נכר בה. וכדי לרמות ליעקב, נתנה לבן ללאה, שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג לתן שפחה הגדולה לגדולה וקטנה לקטנה:

יא

בא גד. בא מזל טוב, כמו גד גדי וסנוק לא (שבת ס"ז), ודומה לו הערכים לגד שלחן (ישעיהו ס"ה), ומ"א שנולד מהול, כמו גדו אילנא (דניאל ד'), ולא ידעתי על מה נכתבה תבה אחת. ד"א למה נקראת תבה אחת בגד, כמו בגדת בי, כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים:

יד

בימי קציר חטים. להגיד שבחן של שבטים. שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים, אלא דבר ההפקר, שאין אדם מקפיד בו:

דודאים. סיגלי, עשב הוא (סנהדרין צ"ט), ובלשון ישמעאל יסמי"ן:

טו

ולקחת גם את דודאי בני. בתמיה, ולעשות עוד זאת לקח גם את דודאי בני. ותרגומו ולמיסב:

לכן ישכב עמך הלילה. שלי היתה שכיבת לילה זו, ואני נותנה לך תחת דודאי בנך, ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו (נדה ל"א):

טז

שכר שכרתיך. נתתי לרחל שכרה:

בלילה הוא. הקב"ה סיעו, שיצא משם יששכר (בראשית רבה):

יז

וישמע אלהים אל לאה. שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים:

כ

זבד טוב. כתרגומו:

יזבלני. ל' בית זבל (מלכים א ה'), הירבריי"א בלעז, בית מדור, מעתה לא תהא עקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו:

כא

דינה. פרשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה, אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה (ברכות ס'):

כב

ויזכור אלהים את רחל. זכר לה שמסרה סימניה לאחותה ושהיתה מצרה שמא תעלה בגורלו של עשו, שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים. הוא שיסד הפיט האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה:

כג

אסף. הכניסה במקום שלא תראה, וכן אסף חרפתנו (ישעיהו ד'), ולא יאסף הביתה (שמות ט), אספו נגהם (יואל ד'), וירחך לא יאסף (ישעיהו ס'), לא יטמן:

חרפתי. שהייתי לחרפה שאני עקרה והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע. ואגדה: כל זמן שאין לאשה בן, אין לה במי לתלות סרחונה, משיש לה בן תולה בו: מי שבר כלי זה, בנך. מי אכל תאנים אלו, בנך:

כד

יסף ה' לי בן אחר. יודעת היתה בנבואה שאין יעקב עתיד להעמיד אלא שנים עשר שבטים, אמרה יהי רצון שאותו שהוא עתיד להעמיד יהא ממני, לכך לא נתפללה אלא על בן אחר:

כה

כאשר ילדה רחל את יוסף. משנולד שטנו של עשו, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א'), אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב:

כו

תנה את נשי וגו'. איני רוצה לצאת כי אם ברשות:

כז

נחשתי. מנחש היה, נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה. כשבאת לכאן לא היו לי בנים, שנאמר והנה רחל בתו באה עם הצאן (בראשית כ״ט:ו׳), אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל הרועים, עכשיו היו לו בנים, שנאמר וישמע את דברי בני לבן (שם ל"א):

כח

נקבה. כתרגומו פרש אגרך:

כט

ואת אשר היה מקנך אתי. את חשבון מעוט מקנך שבא לידי מתחלה, כמה היו:

ל

לרגלי. עם רגלי, בשביל ביאת רגלי באת אצלך הברכה, כמו העם אשר ברגליך (שמות יא), לעם אשר ברגלי (שופטים ח'), הבאים עמי:

גם אנכי לביתי. לצרך ביתי. עכשו אין עושין לצרכי אלא בני וצריך אני להיות עושה גם אני עמהם לסמכן, וזהו גם:

לב

נקד. מנמר בחברבורות דקות כמו נקדות, פיונטור"א בלעז:

וטלוא. לשון טלאים, חברבורות רחבות:

חום. שחום, דומה לאדם, רו"ש בלעז. לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה, לענין התבואה:

והיה שכרי. אותן שיולדו מכאן ולהבא נקדים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים, יהיו שלי, ואותן שישנן עכשו, הפרש מהם והפקידם ביד בניך, שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אלו היו שם מתחלה, ועוד, שלא תאמר לי, על ידי הזכרים שהן נקדים וטלואים תלדנה הנקבות דגמתן מכאן ואילך:

לג

וענתה בי וגו'. אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקדים וטלואים, וכל שתמצא בהן שאינו נקד או טלוא או חום, בידוע שגנבתיו לך ובגנבה הוא שרוי אצלי:

לד

הן. ל' קבלת דברים:

לו יהי כדברך. הלואי שתחפץ בכך:

לה

ויסר. לבן ביום ההוא :

את התישים. עזים זכרים:

כל אשר לבן בו. כל אשר היתה בו חברבורית לבנה:

ויתן. לבן ביד בניו :

לו

הנותרות. הרעועות שבהן, החולות והעקרות שאינן אלא שירים, אותן מסר לו:

לז

מקל לבנה. עץ הוא, ושמו לבנה, כמא דתימא תחת אלון ולבנה (הושע ד'), ואומר אני הוא שקורין טרינבל"א בלע"ז, שהוא לבן:

לח. כשהוא רטב:

לוז. ועוד לקח מקל לוז, עץ שגדלין בו אגוזים דקים, קולדו"י בלעז:

וערמון. קשטני"יר בלעז:

פצלות. קלופים קלופים, שהיה עושהו מנמר:

מחשוף הלבן. גלוי לבן של מקל, כשהיה קולפו היה נראה ונגלה לבן שלו במקום הקלוף:

לח

ויצג. תרגומו ודעיץ, לשון תחיבה ונעיצה הוא בלשון ארמי, והרבה יש בתלמוד דצה ושלפה, דץ ביה מידי, דצה כמו דעצה, אלא שמקצר את לשונו:

ברהטים. במרוצות המים, בברכות העשויות בארץ להשקות שם הצאן:

אשר תבאן וגו'. ברהטים אשר תבאנה הצאן לשתות שם הציג המקלות לנכח הצאן:

ויחמנה. הבהמה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו. רבי הושעיה אומר, המים נעשין זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר, וזהו ויחמנה וגו' (בראשית רבה):

לט

אל המקלות. אל מראות המקלות:

עקדים. משנים במקום עקידתם, הם קרסלי ידיהם ורגליהם:

מ

והכשבים הפריד יעקב. הנולדים עקודים נקדים הבדיל והפריש לעצמן ועשה אותן עדר עדר לבדו, והוליך אותו העדר העקוד לפני הצאן, ופני הצאן ההולכים אחריהם צופות אליהם. וזהו שאמר ויתן פני הצאן אל עקד, שהיו פני הצאן אל העקודים, ואל כל חום שמצא בצאן לבן:

ישת לו עדרים. כמו שפרשתי:

מא

המקשרות. כתרגומו הבכירות, ואין לי עד במקרא. ומנחם חברו עם אחיתפל בקשרים (שמואל ב ט"ו), ויהי הקשר אמץ (שם), אותן המתקשרות יחד למהר עבורן:

מב

ובהעטיף. לשון אחור, כתרגומו ובלקישות. ומנחם חברו עם המחלצות והמעטפות (ישעיהו ג'), לשון עטיפת כסות, כלומר מתעטפות בעורן וצמרן ואינן מתאוות להתיחם ע"י הזכרים:

מג

צאן רבות. פרות ורבות משאר צאן:

ושפחות ועבדים. מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.