רש"י/בראשית/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית כא

א

וה' פקד את שרה וגו'. סמך פרשה זו ללמדך, שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה (בבא קמא צ"ב), שנאמר ויתפלל וגו', וסמיך ליה וה' פקד את שרה, שפקדה כבר קדם שרפא את אבימלך:

פקד את שרה כאשר אמר. בהריון:

כאשר דבר. בלדה. והיכן היא אמירה, והיכן הוא דבור, אמירה ויאמר אלהים אבל שרה אשתך וגו '(בראשית יז), דבור היה דבר ה' אל אברם בברית בין הבתרים, ושם נאמר לא יירשך זה וגו' (שם ט"ו), והביא היורש משרה:

ויעש ה' לשרה כאשר דבר. לאברהם:

ב

למועד אשר דבר אתו. די מליל יתה, את המועד דבר וקבע כשאמר לו למועד אשוב אליך (שם י"ח), שרט לו שריטה בכתל, אמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת, תלד:

ו

יצחק לי. ישמח עלי. ומ"א הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם:

ז

מי מלל לאברהם. לשון שבח וחשיבות, ראו, מי הוא וכמה הוא שומר הבטחתו הקב"ה מבטיח ועושה.

מלל. שנה הכתוב ולא אמר דבר, גימטריא שלו ק', כלומר לסוף מאה לאברהם:

היניקה בנים שרה. ומהו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות בניהן עמהן והניקה אותם, שהיו אומרות לא ילדה שרה, אלא אסופי הביאה מן השוק:

ח

ויגמל. לסוף כ"ד חדש (גיטין ע"ה):

משתה גדול. שהיו שם גדולי הדור שם ועבר ואבימלך (בראשית רבה):

ט

מצחק. לשון ע"ז, כמו שנאמר ויקמו לצחק (שמות לב), ד"א לשון גלוי עריות, כמה דתימא לצחק בי (בראשית לט), ד"א לשון רציחה, כמו יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו' (שמואל ב ב'), שהיה מריב עם יצחק על הירשה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כמה דתימא כמתלהלה הירה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני (משלי כ"ו):

י

עם בני עם יצחק. מכיון שהוא בני אפלו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפלו אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, ק"ו עם בני עם יצחק, ששתיהן בו (בראשית רבה):

יא

על אודות בנו. ששמע שיצא לתרבות רעה (בראשית רבה), ופשוטו על שאמרה לו לשלחו:

יב

שמע בקולה. למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:

יד

לחם וחמת מים. ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה:

ואת הילד. אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו (בראשית רבה):

ותלך ותתע. חזרה לגלולי בית אביה (פרקי דרבי אליעזר פ' ל'):

טו

ויכלו המים. לפי שדרך חולים לשתות הרבה:

טז

מנגד. מרחוק:

כמטחוי קשת. כשתי טיחות (בראשית רבה), והוא לשון ירית חץ, בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה כחץ. ואם תאמר היה לו לכתב כמטחי קשת, משפט הוי"ו לכנס לכאן, כמו בחגוי הסלע (שיר השירים ב'), מגזרת והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו י"ט), ומגזרת יחוגו וינועו כשכור (תהילים ק"ז), וכן קצוי ארץ (תהילים ס"ה), מגזרת קצה:

ותשב מנגד. כיון שקרב למות הוסיפה להתרחק:

יז

את קול הנער. מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו והיא קודמת להתקבל (בראשית רבה):

באשר הוא שם. לפי מעשים שהוא עושה עכשו הוא נדון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות (ראש השנה ט"ז), לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר, והוא משיבם עכשו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם לפי מעשיו של עכשו אני דנו, וזהו באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו' (ישעיהו כ"א), כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים, היו ישראל אומרים לשוביהם בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר ארחות דדנים (שם), אל תקרי דדנים אלא דודים, ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שהם מלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנסת בגופו ומת:

כ

רבה קשת. יורה חצים בקשת:

קשת. על שם האמנות, כמו חמר, גמל, ציד, לפיכך השי"ן מדגשת. היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים, הוא שנאמר ידו בכל וגומר:

כא

מארץ מצרים. ממקום גדוליה, שנאמר ולה שפחה מצרית וגו' (בראשית ט״ז:א׳), הינו דאמרי אינשי זרק חוטרא לאוירא, אעיקריה קאי:

כב

אלהים עמך. לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו:

כג

ולניני ולנכדי. עד כאן רחמי האב על הבן:

כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי. שאמרתי לך הנה ארצי לפניך (בראשית רבה):

כה

והוכח. נתוכח עמו על כך:

ל

בעבור תהיה לי. זאת:

לעדה. לשון עדות של נקבה, כמו ועדה המצבה (בראשית לא):

כי חפרתי את הבאר. מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה, אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו, שלו היא, ועלו לקראת אברהם:

לג

אשל. רב ושמואל, חד אמר פרדס להביא ממנו פרות לאורחים בסעודה, וחד אמר פנדק לאכסניא ובו כל מיני פרות. ומצינו לשון נטיעה באהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל י"א):

ויקרא שם וגו'. על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם, לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם (סוטה י'):

לד

ימים רבים. מרבים על של חברון. בחברון עשה כ"ה שנה וכאן כ"ו, שהרי בן ע"ה שנה היה בצאתו מחרן, אותה שנה ויבא וישב באלני ממרא, שלא מצינו קדם לכן שנתישב אלא שם, שבכל מקומותיו היה כאורח חונה ונוסע והולך, שנאמר ויעבר אברם, ויעתק משם, ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה (בראשית יב), ובמצרים לא עשה אלא שלשה חדשים שהרי שלחו פרעה מיד, וילך למסעיו עד ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון (שם י"ג), שם ישב עד שנהפכה סדום, מיד ויסע משם אברהם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים, ובן צ"ט שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי כ"ה שנה, וכאן כתיב ימים רבים, מרבים על הראשונים, ולא בא הכתוב לסתם אלא לפרש, ואם היו מרבים עליהם שתי שנים או יותר היה מפרשם, ועל כרחך אינם יתרים יותר משנה, הרי כ"ו שנה. מיד יצא משם וחזר לחברון, ואותה שנה קדמה לפני עקדתו של יצחק י"ב שנים, בסדר עולם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.