רלב"ג - ביאור המילות/דברים/כ

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כי תצא למלחמה. הזהיר לירוא מהאויבים ואף על פי שהם עם רב מישראל ויש להם סוס ורכב כי ראוי להם לבטוח בשם יתעלה אשר אין מעצור לו להושיע ברב או במעט ויעיד על זה שכבר העלנו מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה עם היות ישראל אז בתכלית החולשה ולא בחרב ולא בחנית הושיעם השם יתעלה והנה הזהיר מלירוא מהם כי עם שזה הוא ממעוט הבטחון בשם יתעלה הנה הוא דרך אל שינוצחו ישראל:

ב

והיה בקרבכם אל המלחמה. הנה יתבאר שזה הדבור יהיה בקרב ישראל אל המלחמה והוא ברצותם לערוך מלחמה כי אז הם בתכלית הקורבה למלחמ' וכבר יתבאר עוד מהדברים הבאים אחר זה:

ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם. מגיד שהכהן המיוחד לזה ידבר אז בכללות אל העם אלו הדברים הנזכרים בכאן תחלה ולפי שהם נאמרים להמון רב הנה יחוייב שיהיה זה המאמר בקול רם באופן שיהיה זה המאמר אליהם וכן אמר בפרשת כי תבוא וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם ואמנם צוה שיהיה זה על ידי אחר כי הכהן המיוחד לזה ראוי שיהיה גדול המעלה כדרך שישמעו אליו כל ישראל ולפי שלא יהיה ראוי לאיש גדול להגביה קולו מאד חוייב שיהיה שם אחר לאמרם קול רם ולפי שביא אחר זה קצת הדברים ישנו אותם השוטרים להשמיעם אל העם למדנו שזה המאמר שיאמר או הדברים שזכר ראשונה הוא יותר נכבד מהשוטרים ולזה אמרו שהוא כהן אחר ולפי שצוה לדבר אליהם אלו הדברים למדנו שחייב לאמרם בזה הלשון שנאמרו בתורה:

ג

שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. אמר זה להודיעם שצריך שישתדלו שינצחום על כל פנים שאם יפלו בידם לא יחמלו עליהם לפי שהם אויביהם:

אל ירך לבבכם. אמר זה לפי שרכות הלבב והפחד הוא סבה ליראה והיראה הוא סבה אל שלא יתנהג האדם בחכמה ובדרכי הגבורה בענין המלחמה אבל יתנהג בחפזה ובבלי ההתישבות וזה יהיה סבה להשבר לבם רוצה לומר שיערצו ויחתו:

ד

כי יי' אלהיכם וגו'. כי יי' שהוא מנהיג אתכם ומשגיח הנה הוא הולך עמכם למלחמה רוצה לומר ששכינתו דבקה בכם להלחם בעבורכם עם איביכם או להושיע אתכם מידם כאמרו יי' ילחם לכם והראה בזה המאמר שאם יהיו ישראל ראויים שינצחו אויביהם מפני שקדם בדרכי התורה הנה השם יתעלה הולך עמם להלחם בעבורם אם אויביהם ואם אין ישראל באופן שתדבק בהם כמו ההשגחה הזאת או שלא שלם עון אויביהם עדיין הנה השם יתע' הולך עמם במחנה להושיע אותם מיד אויביהם:

ה

ודברו השטרים אל העם לאמר. ידוע שאלו הדברים ראויים היות קודם הדבור הראשון שזכרנו הוא מה שאמר אל תיראו וגו' כי הדבור ההוא איננו ראוי כי אם להולכים להלחם לא להולכים ושבים לביתם ולזה הוא מבואר שאלו הדברים יאמר הכהן תחלה בעת היות ישראל סמך ליציאת ארצם. והדבור שזכר תחלה יאמר סמוך ערכם המלחמה שנאמר כקרבכם אל המלחמה:

מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו. לא דקדקה התורה שיבנהו אבל כיון שהוא חדש לו שלא חנכו ינהג בו זה הדין שזכר אך אם יש בחנכו עברה כגון שגזלו הוא מבואר שלא יחזור מפני זה ולזה גם כן אמר אשר בנה כי לפי הנהוג יבנה האדם משלו ולפי שאמר בית למדנו שהוא ראוי שיהיה באופן שידבק בו גדר הבית והנה סתם הבית הוא שיהיה ראוי לדירה:

ילך וישוב לביתו. צוהו שילך וישוב לביתו שמא ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו והנה אמר זה כי אם ילך במלחמה ידאג על שלא זכה לחנך הבית ויחשוב שבעבור זה סבב השם יתעלה המלחמה לבעבור מנעו שלא יחנכו ויחנכנו אחר ויהיה זה סבה אל שירך לבבו ויירא במלחמה ויבא מפני זה רע לאנשי הצבא והנה ענין לכתו ושובו הוא לספק מים ומזון לבני החיל:

ו

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו. הנה לא דקדקה התורה שיהיה הוא הנוטע איך שיהיה שלא חללו עדין רוצה לומר שלא זכה לאכול ממנו כי עד השנה הרביעית לא יזכה לזה כי השלשה שנים הראשונים יהיה כל פריו ערלה ולפי שלא דקדקה התורה כי אם מפני היראה שיש לו שאיש אחר יחללנו למדנו שכן הדין בכל אילני מאכל שיהיה בהם הרבוי כמו הענין בכרם והנה מצאנו באילנות שם כרם אמר מגדיש ועד קמה ועם כרם זית והנה הפחות שיפול עליו זה השם מהאילנות הם חמשה ולזה יתבאר שאם היו לו חמשה אילני מאכל ולא זכה עדיין לחללם ולאכול מהם הוא הולך ושב לביתו לסבה שזכרנו בענין הבית:

ז

ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. הנה למדנו מאמרו ואיש אחר יקחנה שאין הקפדה בזה אלא מפני זה הפחד שיהיה לו לסבה אשר זכרנו בענין הבית ולזה הוא מבואר שזה הדין נוהג בכל אשה שתהיה קנויה לו קצת:

ולא לקחה. היתה בתולה או אלמנה או שומרת יבם ואם היה בלקוחיה עבירה אינו חוזר מפני זה וזה מבואר וכן המחזיר גרושתו שהרי לקחה וראוי שתדע שמי שארס אשה ולקחה אינו יוצא כלל לצבא עם עורכי המלחמ' ואינו הולך ושב לספק לאנשי הצבא מזונותיהם שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח כמו שיתבאר במה שיבא בג"ה בפרשת כי תצא ושם התבאר שכן הדין במי שבנה בית חדש וחנכו וכאשר נטע כרם וחללו:

ח

ויספו השטרים לדבר אל העם וגו'. ראוי שתדע שעד זה המקום היו דברי הכהנים ראשונה בצאתם מהארץ והשוטרים היו משמיעים זה לעם אחריו אולם בקרבם למלחמה יאמר הכהן כדברי' הראשונים תחלה והוא אמרו שמע ישראל וכהן אחר יאמר הדברים ההם לישראל בקול רם ואחר זה ישוב הכהן לאמר מי האיש אשר בנה וגו' והשוטר משמיע אחריו אלו הדברים לכל ישראל בקול רם והנה אלו השוטרים הם שוטרי של סנהדרי גדולה שהם משותפים לכל ישראל ולזה לא תהיה זאת המלחמה רוצה לומר מלחמת הרשות כי אם על פי בית דין הגדול שהשוטרים הם תחת השופטים ובמצותם יעשו כל מה שיעשו:

ויספו השטרים לדבר אל העם וגו'. רוצה לומר שזה המאמר יוסיפו השוטרים לדבר אל העם יותר ממה שישמעו מפי הכהן:

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו. רוצה לומר שהיה רך הלב שאין לו כח לשמוע לדברי הכהן שהזהירם מזה מפני טבעו ומנהגו יפרד מאנשי המלחמה וילך וישוב לביתו לספק מזונותיהם לבני הצבא כדי שלא ימס לבב אחיו כלבבו בראותם פחדו והיותו נחפז לנוס כי כך דרך אנשי המלחמה רוצה לומר שבראותם איש אחד מהם נס ינוסו כלם:

ט

והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם. מגיד שכל אלו הדברים הם סמוך לעת רצותם לערוך המלחמה ולזה אמר כי תכף שישלימו אלו הדברים ימנו שרי צבאות בראש העם להנהיגם בסדור הראוי לדבר המלחמה ולפי שהשתדלותם היה שלא יגרום איש מהאנשים אשר שם שימס לבב העם היו ממנים אנשי' אחרים גבורי כח ישמרו שלא ינוסו איש מהם כדי שלא ימס לבב העם כלבבו וראוי שתדע שאלו הדיינים ממה שאמר פה מי האיש אש בנה בית גו' אינו נוהג אלא במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה כלם יוצאים והראיה כי במלחמת הרשות מדבר מה שאמר אחר זה כי תקרב אל עיר להלחם וגו' שהיא מלחמת הרשות כמו שהתבאר שם והראיה עוד שבמלחמת מצוה כלם יוצאים מה שאמר משה לבני גד ולבני ראובן כי נשיהם וטפם ישארו בעריהם והם יעברו חלוצים עם אחיהם מגיד שלא נשאו שם מהם כי אם נשיהם וטפם ואולם מה שאמר תחלה שיאמר הכהן שמע ישראל הוא נוהג גם במלחמת מצוה שהרי מצאנו בתורה שהזהיר השם יתעלה פעמים רבות שלא ייראו מאותם הגוים ואל יערצו מפניהם אך לא היו אומרים מי האיש הירא כי כלנו חייבים להחרים הגוים ההם:

י

כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. מגיד שקודם שילחמו עליה יחוייב שיקראו לה לשלום ואם יענו שהם רוצים להיות בשלום עם ישראל ויסכימו כל העיר לפתוח לישראל הנה כל העם הנמצא בה יהיו לישראל למס ויעבדו אותם וזה משותף למלחמת הרשות ולמלחמת המצות כמו שנתבאר בספר יהושע שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל וגו' כי מאת יי' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמ' למען החרימם וזה ראיה שאם היו משלימים לא היו חורגים אותם ולפי שאסור לישראל להניח עובד עבודה זרה בארצם שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי למדנו שהוא מחוייב כשישלימו שיקבלו שלא לעבוד עבודה זרה ויקבלו עם זה כל המצות שנצטוו בני נח בהם כדי שיכנעו למצת שהם מחוייבים בהם והם שפיכות דמים ואבר מן החי ויתר המצות שהתבאר מהתורה שנתחייבו בהם כמו העריות והגזל כי עליהם היה המבול. ואמר אברהם ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו מגיד שכלם היו נשמרים מערכיות לפי דיניהם. ואולם ברכת יי' היא בכלל עבודה זרה ואין לך חטאה גדולה מזו וכן מחוייבים להושיב דיינין במקומותיהם ולהעמיד אלו הדינים שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וזה אי אפשר מזולת שופט וכשיקבלו עליהם זה צריך שיקבלו עליהם עם זה להיות לישראל למס ולעבדם שנאמ' והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך והנה ענין המס יכלול מס הגוף והממון כאמרו וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית יי' ואת המלוא ואת חומת ירושלם ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה כל העם הנותר מן האמורי ויעלם שלמה למס עובד למדנו מזה שיש להכריחם לעשות עבודת המלך ולבנות חומה והבתים ומה שיצוו עליו או שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית יי' כמו שגזר יהושע לגבעונים ואולם מס הממון הוא שיתנו שנה בשנה סך מה והנה ימשך מענין העבודות שלא יהיו מושלים על ישראל וינהגו כמנהג העדים להיות שפלים לפני ישראל:

יב

ואם לא תשלים עמך וגו'. רוצה לומר אם לא תסכים להשלים עמך אך יצאו לעשות מלחמה לישראל או יעמדו תוך העיר ולא ירצו לפתוח לך ולא יצאו גם כן למלחמה אז תתן העיר במצור כדרך שלא יכנס בה שום מזון מחוץ וכאשר יתנה יי' בידיך באי זה שיהיה מאלו הדברים הנה תכה את כל זכורה לפי חרב רוצה לומר האנשים הגדולים כי הזכרים והטף והנשים והבהמה וכל אשר תהיה בעיר וכל שללה תבוז לך:

יד

ואכלת את שלל אויבך אשר נתן יי' אלהיך לך. מגיד שגם המאכלות האסורות שימצאו שם יוכלו לאכול כאלו תאמר החזירים המלוחים והנבלות והטרפות אך העבודה זרה והנטפל אליה אסורה כמו שקדם וזה אמנם התירה להם התורה אם ירעבו ולא ימצא להם מה לאכול זולת זה כדי שלא תרפנה ידיהם מן המלחמה:

טו

כן תעשה לכל הערים הרחוקות. מגיד שזה אינו נוהג רוצה לומר להחיות הנשים והטף אלא בערים הרחוקות שאינם משבעה עממין אך אם הם משבעה עממין ולא השלימו אסור להחיות מהם הנשים והטף ולזה הוזהרו שלא למות מהם כל נשמה במקום שהיו מחיים קצתם בערי שאר הגוים והטעם כדי שלא ילמדו ישראל לחטא באלו התועבות שגדלו עליהם:

יט

כי תצור אל עיר ימים רבים. רוצה לומר אחר שלא הסכימה העיר להשלים עמך וכונה לעשות עמך מלחמה אם לא תוכל להמלט בדרך אחרת כי קודם זה לא יצורו עליה כמו שקדם:

לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל. מגיד שאסור להשחית אילן מאכל אע"פ שהוא מהאויבים הנלחמים עם ישראל כ"ש אם היה משל ישראל והנה זה לא יהיה אלא כשהיה בזה השחתה אך אם אין בו השחתה רק תועלת יוכל האד' לקצצו ולזאת הסבה ג"כ אסור למנוע מאילן מאכל אמת המים שהוא שותה ממנו כדי שלא יבש וישחיתהו:

כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור. רוצה לומר האם עץ השדה הוא אדם שיוכל להיות נכנס מפני אימתך תוך העיר בסבת המצור שאתה צר עליה והנה ה"א מלת האדם הוא ה"א התמה:

כ

רק עץ אשר תדע כי אל עץ מאכל הוא. רוצה לומר כמו שהיה אילן סרק או היה ממין עץ מאכל אך יבש כדרך שלא יעשה פירות אותו תשחית ותכרות לבנות מצור על העיר אשר לא שלימה עמך ומבקשת לעשות עמך מלחמה עד שתכבוש אותה ותנהג אז בה לפי הדינים הנזכרים ולפי שאמר עד רדתה למדנו שאפילו בשבת יוכל לבנות המצור ולעסוק במלחמה כיון שהתחילו זה קודם השבת כי אינם מפסיקים דבר המלחמה הזאת מפני שום סבה ולפי שאמר העושה עמך מלחמה למדנו שאם היו רוצים לברוח אין מוחין בידם אף על פי שלא השלימו ולזה בבנותם המצור לא יקיפו העיר מכל רוחותיה אך יניחו רוח אחד שאם יסכימו לברוח דרך שם יוכלו לברוח ואין אנחנו מצווים להמיתם אף על פי שלא הסכימו לקבל עליהם המצות שזכרנו כיון שלא ישבו בארצנו ומניחי' לנו העיר שלהם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.