קרית ספר/עבודה זרה/ח

קרית ספר ‏ עבודה זרה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשאו אדם אף על פי שנעבד מותר בהנאה. לפיכך הגוים העובדים את ההרים וכו' דדרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם. לפיכך מותר לחצוב אבנים ולזרוע בהרים ולאכול פירות האילנות ובהמה אעפ"י שאינה מחוברת אינה אסורה בהשתחואה דמדאסר רחמנא נעבד לגבוה דכתיב מן הבקר ולא כל הבקר להוציא הנעבד מכלל דלהדיוט שרי דאי להדיוט אסור למה לי קרא לגבוה הא ממשקה ישראל כתיב מן המותר לישראל בפרק שור שנגח את הפרה ואם עשה בה מעשה כל שהוא כגון ששחט בה סימן אחד לע"ז אסרה דהוי תקרובת עבודה זרה. עשאה חליפין לע"ז אסרה וכן חליפי חליפין דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו וזהו בבהמת עצמו אבל בשל חברו לא אסרה אלא בשחיטה ולא בחליפין דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מדאוריתא היא מדכתיב פסילי אלהיהם משמע שהם שלהם וכל קראי משתעי בע"ז (נמי הכי) וה"נ מוכחי מדאמר מנא לן דאסורה. לבנה שזקפה ישראל להשתחות לה ובא גוי והשתחוה לה אמר ר' אליעזר בתחלת' של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא לישראל מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא מדפלחו ישראל לעגל גליה דעתיהו דניחא לנו בע"ז וגוי שליחותיהו קא עביד נראה דאי לאו הכי לא הוו מיתסרי משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וראיתי כותב מ"ל הא דאמרינן אין אדם אוסר מה שאינו שלו דכתיב אסרה על נפשו על נפשו הוא דאוסר לא על אחרים. המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה להדיוט אבל למזבח נראה דאסרה מדאורייתא כמו משתחוה לבהמה דאף על גב דלא אסרה להדיוט אסרה לגבוה ממיעוטא דמן הבקר. חפר בה בורות שיחין ומערות לשם עבודה זרה אסרה דהרי עבד בה מעשה דתפיסת יד. אבני הר שנדלדלו מותרות כיון דהוו מחוברות ונתלשו מאליהן לא הוי תפיסת יד ומהא נראה דאי חפר בה בורות לא הוי איסורא אלא מדרבנן כיון דבשעתא דהוי ממילא הן מותרות לכתחלה. ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ולא השתחוה לה ובא גוי והשתחוה לה אסרה אף על גב דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מתחלתה של ארץ ישראל כדלעיל. ומים שנטלן ביד והשתחוה להן אסרן שהרי עבדן והן עבודה זרה והוי בכלל לא תביא תועבה והיית חרם כמוהו השתחוה לדלעת אחר שחתכה אסרה שהרי עבדה והיא ע"ז השתחוה לחצי וכו' מדרבנן. אילן שנטעו מתחלה שיהא נעבד אסור בהנאה וזהו ואשריהם תשרפון באש. היה אילן נטוע וגרעו ופסלו לשם ע"ז אפילו הבריך והרכיב כורת את השריגים ואסורין בהנאה ושאר האילן מותר וכן המשתחוה לאילן וכו' כדכתיב ואשיריהם תכרתון אי זו היא אילן שגידולו אסור ועיקרו שרי זה שנטעו ולבסוף עבדו. אילן שהיו הגוים משמרים את פירותיו וכו' ושותים אותו ביום אידם הרי היא אסורה בהנאה מפני שסתמו אשרה שזו היא חוקה של אשרה. אילן שמעמידין תחתיו ע"ז כו' מדרבנן. בית שבנאו מתחלה שיהיה הבית עצמו נעבד אף על גב דלא השתחוה לה עדין אסורה בהנאה דכתיב פסילי אלהיהם משעה שפסלו נעשה אלוה דלענין ע"ז תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש וכן המשתחוה לבית אסרה משום ע"ז דהוה ליה תלוש. היה בנוי וסיידו לשם עבודה זרה נוטל מה שחדש והוא אסור בהנאה משום דעשאו לעובדו והרי הוא עבודה זרה ואם הכניס לתוך ביתו ע"ז כל זמן שע"ז בתוכה אסורה מדרבנן וכן אבן שחצבה לעובדה אסורה משום פסילי אלהיהם חדש בה אסור בהנאה משום ע"ז מה שכייר וצייר בה. ואם עשאה להניח עליה ע"ז כל זמן שהע"ז עליה אסורה מדרבנן. מי שהיתה ביתו סמוך לע"ז ונפל וכו' כל מהנה לע"ז אסור מדרבנן.

ו

כיצד מאבד ע"ז ושאר דברים האסורין בגללה שוחק וזורה לרוח וכו'. באשרה ובפסילי עץ דינם בשריפה מדאורייתא כדכתיב ואשריהם תשרפון באש ובשאר עבודה זרה ומשמשיה דכתיב אבד תאבדון הוא כל מין איבוד שאפשר בלבד שיהיה אבוד מכל וכל ושוחק וזורה לרוח ולמד ממפלצת מעכה דכתיב וידק וישלך לנחל קדרון במקום שאין מגדל צמחים דאפילו זבלה אסור דכתיב ולא ידבק בידך מאומה ואפרה נמי מהאי טעמא אסור ושורף ומטיל לים כדכתיב גבי עגל וישרוף וכו' ויזר על פני המים:

ז

אזהרה מ שלא ליהנות מציפוי נעבד כיצד דבר שאין בו תפיסת ידי אדם שנעבד כגון הרים ובהמה ואילן אף על פי שהנעבד עצמו מותר בהנאה ציפויו אסור בהנאה והנהנה כל שהוא מהן לוקה שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכל ציפוי עבודה זרה הרי הן בכלל משמשיה.

ח

ע"ז של גוים שבטלוה גוים מותרת בהנאה. שנאמר פסילי אלהיהם בזמן שנוהגים בהם מנהג אלהות כשבאו לידנו תשרפון באש ואם בטלום שהרי אינם נוהגים בהם מנהג אלהות מותרים. ע"ז של ישראל אינה בטלה לעולם דאמר רב חסדא אמר רב מנין לעבודה זרה של ישראל שטעונה גניזה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה ואסורה בהנאה אף אשירה טעונה גניזה ואית דילפי מושם בסתר מכאן שטעונה גניזה ואפילו היה לגוי בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום דישראל אדעתא דנפשיה פלח וכי מבטיל גוי דנפשיה דישראל לא בטיל דטעונה גניזה ואסורה בהנאה לעולם ומדרבנן גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטיל לה והוי ע"ז דישראל. גוי קטן או שוטה אינו מבטל ע"ז דפסילי אלהיהם כתיב מי שיודע בטיב עבודה זרה ומשמשיה הוא שמבטלה ולא מי שאין יודע בטוב עבודה זרה דלאו בני דעת נינהו. וגוי שבטל ע"ז בין שלו בין של גוים אחרים בעל כרחו אע"פ שאנסו ישראל על כך הרי זו בטלה ובלבד שיהא הגוי עובד ע"ז ומדפסלו כבר לא שנא ברצונו או בעל כרחו מבוטל דלא קפיד קרא אלא שיפסלנו ואע"ג דהוי של גוי אחר נמי מבוטלת דאלהיהם כתיב. המבטל עבודה זרה בטל משמשיה משמשיה מותרים והיא אסורה דהיא לא גרירה בתר משמשיה ומשמשיה גרירה בתרא ותקרובת ע"ז שהם כעין זבחים שבמקדש אינם בטלים לעולם כדכתיב זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו אלמא דומה כלפנים קרי זבח ע"ז ונקראת זבחי מתים מה מת אין לה בטלה לעולם אף זבחי ע"ז אין לה בטלה לעולם כתבו בתוספות אע"ג דדברי קבלה הן עד דאתא דוד גמרי גמירי ואתא דוד ואסמכיה אקרא.

י

כיצד מבטלה קטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה או שפחסה בפניה אפילו שלא חסרה או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטלה דכיון שעשה שינוי בגופה או שמכרה למי שנודע בוודאי שיתיכנה היא בטלה מדאוריתא אבל אם לא עשה שינוי בגופיה אינה בטלה אע"פ שבזה אותה דיחזור לעובדה ומרתח הוא דרתח עלה דכתיב והיה כי ירעב והתקצף וכו' וכתיב בתריה ואל ארץ יביט וכו'.

יא

עבודה זרה שהניחוה עובדים בשעת שלום מותרת בהנאה דהרי כאלו מכרה או נתנה לצורף ישראל ובטלוה. בשעת מלחמה אסורה שלא הניחוה אלא מפני המלחמה. עבודה זרה שנשברה מאליה שבריה אסורים עד שיבטלוה ודאי לפיכך המוצא שברי ע"ז הרי אלו אסורים בהנאה שמא לא בטלוה הגוים ואם היתה של פרקים ואפילו הדיוט יכול להחזירה אין צריך לבטל מדאוריתא כל אבר ואבר בפני עצמו אלא כיון שבטל אבר אחד בטלו כולם שהרי חסרה.

יב

מזבח ע"ז שנפגם עדין הוא אסור בהנאה עד שינתוץ רובו בידי גוים ואמר חזקיה מאי קרא בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים ואי לאו דלא נתצו רובן יקומו והיינו מדרבנן ובימוס שנפגם מותר משום דשקלו להאי ומייתו בימוס אחרינא ולהכי הוי מבוטל. בימוס אבן אחד מזבח אבנים הרבה דבשומו כל אבני מזבח כתיב ואבני מדקולים צריכין ביטול מדאוריתא וכיון שבנה מהן או חפה בהן הדרכים וכיוצא בזה הרי הן מותרות בהנאה. כיצד מבטלים את האשרה קרסם ממנה עלה זירד ממנה יונק או ששפאה שלא לצרכה הרי זו בטלה דלא נהג בה מנהג אלוה שפאה לצרכה שפאיה מותרין ולא היא דלא בטלת כיון דלצרכה עבד הכי ואם היתה של ישראל בין לצרכה בין שלא לצרכה היא ושפאיה אסורין לעולם כדילפינן לעיל על ע"ז של ישראל שאין לה ביטול מלא תטע לך אשרה וכו':

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.