פרי חדש/עבודה זרה/ח

פרי חדש ‏ עבודה זרה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לפיכך הכותים העובדים את ההרים וכו' ואת המעיינות הנובעים לרבים וכו'. תימה דהא מוכח להדיא בפרק ר' ישמעאל דף נ"ט דאף דטפחינהו למיא בידיה כיון דהוו מים של רבים אינן נאסרין ומלשון הרב משמע דטעמא הוי משום דאין בו תפיסת יד אדם והלח"מ הניחו בצ"ע ולי לק"מ שסמך על המבין דאי טעמא דמעיינות משום דאין בו תפיסת יד אדם מאי אירייא של רבים אפילו של יחיד נמי אלא שהרב כלל דין מעיינות בהדי אינך אע"ג דלאו מחד טעמא נינהו וכן דקדק הרב בלשונו שכתב הרי אלו מותרין בהנאה דהיינו ההרים וכן מותר לאכול הפירות והבהמה ולא כתב הרב נמי ומותר לשתות מאותן המים לאשמועינן דאלפיכך שכתב לא קאי אלא אהרים ואאילנות ואבהמה דהני תלת הוו מטעמא שאין בהן תפיסת יד אדם לאפוקי ממעיינות שאף שיש בהן תפיסת יד אדם מותרים משום דרבים נינהו ומ"ש הש"ך ביו"ד סימן קמ"ה דתלושים אפילו של רבים אסורים להדיוט אישתמיטיה ש"ס דפ' ר' ישמעאל ובנקודות הכסף רצה לתקן המעוות ולא עלה בידו עיי"ש וגם דברי הט"ז בלתי מתוקנים ומ"ש לשם דדוקא ממים חיים מביאין נסכים כן נראה מדברי התוס' בשלהי לולב וערבה שפירשו מנא הני מילי דקאי אמי השילוח ומפיק ליה ממעייני הישועה אלמא מעיין בעינן אלא דקשה דהא במתני' קתני דממלא ממי הכיור ומי כיור סגי להו במי מקוה וצ"ל דתנא דמתניתין סתם לן כמאן דס"ל דמי כיור בעי מים חיים אבל הרמב"ם פסק בהל' ביאת המקדש דסגי למי כיור במי מקוה וא"כ לנסכים לא בעינן מים חיים ועיין בתוס' דסוף פ' חזקת עיי"ש:

ומ"ש עשאה חליפין וכו'. מה שהקשה הכ"מ דכיון דסוגיין בעלמא דאין מלמדין היאך פסק כמ"ד אסורין לפי מה שהקשו התוס' בשילהי האיש מקדש ותירצו לא קשה מידי דאע"ג דבעלמא אין מלמדין הכא מלמדין כי קושיית התוס' ומשו"ה פסק הרב לחומרא:

ב

מים שעקרן הגל והשתחוה להן לא אסרן. בפרק ר' ישמעאל מדמי ליה תלמודא לאבני הר שנדלדלו ופסק הרב לקולא משום דבירושלמי מסיים להו דר' יוחנן אסר ובני ר' חייא קשרו עיין מ"ש הש"ך וגם נ"ל לדקדק מתוך סוגיית הש"ס דההיא דאמרינן לא צריכי דטפחינהו בידיה הוה דחייה בעלמא דהא כי קאמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש זיל הדר דמים של רבים אינן נאסרין משמע דדכותיה אי הוו של יחיד הוו נאסרין ואי אמרת בשלמא דקאסר ר"י בתלשינהו (דלא) [גלא] היינו דקאתי עלה ר"י מטעמא דמים של רבים משום דלפעמים שהם נתלשין ומשו"ה אי הוו של יחיד הוו נאסרין אבל אי לא קאסר ר"י אלא בטפחינהו בידיה מנ"ל לר"י דבההוא עובדא טפחינהו בידיה דקאתי עלה מטעמא דמים של רבים והא מסתמא לא הוי הכי אלא משמע דתסתיים דר"י הוא דקאמר אסורות ודוק:

ומ"ש נטלן בידו. מלשון הש"ס לא משמע שנטלן בידו אלא שעקרן מלמטה למעלה בידו וכן פירש רש"י דטפחינהו גוי בידים מלמטה ותלשן ואח"כ השתחוה להן וקשה לי על פי' הרב דאי נטלן בידו הרי הם שלו ותו לא הוו של רבים והיכי אמרינן בגמרא שאינן נאסרים וי"ל דמיירי שנטלן בידו ע"מ שלא לזכות בהם וזהו שסתם הרב ולא ביאר אי מיירי במים של רבים או של יחיד משום דכיון שנטלן בידו הרי הם שלו ותו לא הוו של רבים ובכל גוונא נאסרין:

ג

השתחוה לחצי דלעת וכו'. דברי הראב"ד עיקר מדלא הוזכר דין זה במס' ע"ז כי אם בהעור והרוטב:

יב

הקשה הלח"מ דאפילו שלא יותץ ביד נכרים הו"ל למישרי דכיון דהוא תשמיש ע"ז שקיל להאי ומייתי מזבח אחרינא והניחו בצ"ע ואינו כלום דבימוס שנפגם היינו שנפגם האבן עצמו ומזבח שנפגם היינו נתיצת האבנים ממנו א"כ אם נותץ ע"י ישראל לא שייך למימר שקיל להאי דכיון שהאבנים לשם שלמים הנכרי חוזר ובונה המזבח באותן האבנים עצמם ואין כאן שום ביטול למזבח ומשו"ה בעינן נותץ רובו ע"י נכרים דוקא דאז הוי ביטול וזה ברור:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.