סדר משנה/עבודה זרה/ח

סדר משנה עבודה זרה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בד"א בבהמת עצמו אבל אם שחט בהמת חבירו וכו' שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו'. עיין בהשגות ובכ"מ ובלח"מ, ולקמן בהל' חובל ומזיק פ"ז הלכה ו' באתי בארוכה בס"ד בכמה הערות שיש בזה וביאור כוונתו.

ה

מי שהי' ביתו סמוך לע"א וכו' אסור לבנותו וכו'. וזה לשון מרן ופירש"י דהכא במאי עסקינן שהבית עצמו נעבד, ודע דרבינו בהל' שאר אבות הטומאה פ"ו הלכה ה' פסק דבית עצמו שנעבד ג"כ אין לו אלא דין משמשי ע"א וכוונת דברי רש"י עיין בס' לחם סתרים דף מ"ז.

ח

ע"א של עובד אלילים שבטלוהו הע"א וכו' מותרת בהנאה שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש וכו'. אמרי' במס' ע"א נ"ב ור"ע מנ"ל דתועבה של ע"א אסורה מיד אמר עולא אמר קרא פסילי אלהיהם וגו' משפסלו נעשה אלוה, ואידך (דהיינו ר' ישמעאל דאמר דאינה נאסרת מיד עד שתעבד מאי עביד בהאי קרא, ומשני) ההיא מיבעי לי' לכדתני רב יוסף מנין לע"א שפוסל אלהיו שנאמר פסילי אלהיהם וגו' והכי דרשינן שאם כשבא לידך עדיין נוהג כל מנהג אלהות תשרפון אותו אבל אם פסלו דהיינו שבטלו א"צ שריפה ואידך מנ"ל דעובד אלילים יכול לבטל ע"א שלו נפקא לי' מדשמואל כתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתיב ולקחת לך וגו' ומבואר מהכא לר"ע שאמר דתועבה של ע"א נאסרה מיד מדכתיב פסילי אלהיהם נפקא לי' דיכול העובד אלילים לבטלה מקרא ולקחת לך כדשמואל וא"כ תקשה לרבינו דהוא פסק בפרק הקודם כר"ע דאסורה מיד קודם שנעבדה מדכתיב פסילי אלהיהם, והכא מפיק מקרא ההוא דהע"א יכול לבטלה והרי לר"ע לא דרשינן מהך קרא ב' דרשות אלא מדשמואל נפקא כדמסיק התלמודא, ומרן לא העיר בזה כלום עד שמצאתי להכה"ג חלק א"ח בלשונותיו על הלכות אלו עמד בקושי' זו ותירוצו אינו נוח לי, והנראה לענ"ד בס"ד הוא דלכאורה קשה למאי איצטרך התלמודא לומר דר"ע יליף דע"א מבטל תועבה שלו מקרא ולקחת לך הא י"ל דגם ר"ע מפיק לי' מקרא דכתיב פסילי אלהיהם כר"י והיינו דהא כתיב ב' פעמים בתורה לשון זה הא' בסדר עקב פרשה ז' פסוק כ"ה ועוד כתיב בפרשה י"ב פסוק ג' ופסילי אלהיהם תגדעון וגו' דה"ל למכתב ופסיליהם תגדעון כמ"ש כן הרבה פעמים בתנ"ך ומדכתיב ופסילי אלהיהם אתיא לדרשא דע"א פוסל תועבה שלו דאינו טעון שריפה רק כ"ז שהוא אלוה שלו, והערוני רעיוני ליישב זאת עפ"י מה דאית' בספרי ואשריהם תשרפון באש זו אשרה שנעשית מתחלה לע"א דהיינו שנטעה מתחלה לשם ע"א, ופסילי אלהיהם תגדעון זו שהיתה נטועה מתחלה שלא לשם ע"א ואח"כ עבדו אז אין האילן עצמו נאסר עיקרו ושרשו רק מה שנתוסף אח"כ משעה שעבדו לפיכך א"צ לשרוף כל האילן אלא רק גודעו לאותו התוספת שנתוסף באילן משעה שעבדו ואילך, ואותו התוספת שמגדע הוא דצריך שריפה אבל עיקרו ושרשו של אילן מותר בהנאה, וכן מבואר מתלמודא דע"א מ"ח א' דאית' התם ורבנן סברי עיקר אילן שרי דכתיב ואשריהם תגדעון איזה אילן שגדועו אסור ועיקרו שרי וכו' אילן שנטעו ולבסוף עבדו ועיי"ש ברש"י, מעתה להך דרשא דהספרי ליכא למידרש מידי מאידך קרא ופסילי אלהיהם תגדעון דאיצטרך להורות בנטעו ולבסוף עבדו דאין גוף האילן נאסר משום ע"א ואע"ג דעשה בו מעשה שפסלו לשם ע"א, רק מה שנתוסף אח"כ או משעה שפסלו לכך או משעה שנעבד, והשתא ניחא דמסיק התלמודא לר"ע נפקא דע"א פוסל אלהיו מדשמואל דלא ניחא לי' לתלמודא לומר דר"ע פליג אהך דרשא דהספרי דאידך קרא אתי לאורוי באילן שנטעו ולבסוף נעבד דלא נאסר עיקרו אלא התוספת דאמרי' בסנהדרין פ"ו סתם מתני' ר"מ סתם ספרי ר"ש וכו' וכולהו אליבא דר"ע וכיון דלא מצינן למדרש מאידך קרא דע"א פוסל אלהיו הוכרח הגמ' לשנוי דנ"ל לי' לר"ע מדשמואל, ועפ"י האמור סרה קושיתינו על רבינו דאיהו פסק כסוגיא דילן דף מ"ח דקאמר התלמודא ורבנן סברי עיקר אילן שרי דכתיב ואשריהם תגדעון וא"כ מהאי קרא כבר נשמע דאילן שנטעו ואח"כ עבדו דאין האילן עצמו נאסר רק התוספת ואייתר לן אידך פסילי אלהיהם תגדעון ודרשינן מיני' דע"א יכול לבטל תועבה שלו דאם שוב אינו אלוה שלו א"צ גידוע ושריפה, ואע"ג דרבינו העתיק ב' פעמים חד קרא והיינו קרא קמא פסילי אלהיהם תשרפון באש, הנה מלבד דאפשר לומר דנפל טעות בדפוס באחד מב' מקומות הנזכרים בדברי רבינו ותמור תשרפון צ"ל תגדעון, אף זו איכא למימר כיון דלא מסיימי קראי שמעינן דשקולים הם הני תרתי דרשות והיינו מדכתיב תרי פעמים פסילי אלהיהם גלי לן הכתוב דמכל אחד מהן יכולין להוציא ב' דרשות לכן הביא רבינו בב' המקומות הכתוב קמא פסילי אלהיהם תשרפון באש והוא נכון בס"ד.

ט

ע"א של ישראל אינה בטילה לעולם וכו' וטעונה גניזה. וכתב מרן מ"ש וטעונה גניזה במס' ע"א נ"ב מנין לע"א של ישראל שטעונה גניזה שנאמר ושם בסתר, ואיכא מאן דנ"ל מדכתיב לא תטע לך אשירה וגו' אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה וכו' מדבריו נראה שהוא כמסתפק מאין הוציא רבינו את דינו דע"א של ישראל טעונה גניזה, ותמיהני דמאי קא מספקא לי' למרן דע"כ מסמיכות אצל מזבח הוא דקא מפיק לי' רבינו, דהא מסקינן שם דר"ע דס"ל ע"א של ישראל אינה נאסרת עד שתעבד נ"ל מדכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר, ור"י דחולק וס"ל דע"א של ישראל נאסרת מיד מוקי לקרא ושם בסתר למדרש דטעונה גניזה, ור"ע אפיק לי' להך דינא דטעונה גניזה מסמיכות אשירה אצל מזבח וכו' דב' דרשות א"א למדרש מחד קרא, עיין מ"ש בפ' הקודם הלכה ד' ולקמן בפ' זה הלכה י"ב, ומעתה רבינו דפסק הלכה כר"ע דמפיק לי' מדכתיב ושם בסתר ושוב א"א למדרש מיני' דע"א של ישראל טעונה גניזה וע"כ הוציא רבינו דינו מסמיכות לא תטע אצל מזבח, ומ"ש מרן ומ"מ איני יודע גניזה זו למה ה"ל לשרפה או לאבדה, עיין בתו' דמס' ע"ז נ"ב ד"ה מה מזבח וכו' ועיין בס' ת"ח, ובמ"ש בס"ד בהלכות יבום וחליצה פ"ד הלכה כ'.

וכן ע"א של ע"א שבאת ליד ישראל ואח"כ בטלה וכו'. ונראה לענ"ד דע"א שזכה בה ישראל היא חמורה מע"א של ישראל ממש שהיתה לו מתחלה דהא ע"א של ישראל די בגניזה ואלו ע"א שזכה בה ישראל צריכה שריפה דוקא, דהא טרם שזכה בה הישראל היתה טעונה שריפה ומי הפקיע מינה אטו הואיל ונעשית של ישראל אישתני דינה משריפה, ושוב ראיתי כן בס' ת"ח נ"ב ד"ה מנין לע"א של ישראל וכו' והקשה מזה על מה שעשה יעקב, וה"ה אם עובד אלילים עשה לעצמו ע"א רק שלא עבדו עדיין ואח"כ בא ליד ישראל שזכה בה אע"ג דע"א של ישראל אינה נאסרת עד שתעבד מ"מ אסורה בהנאה אם לא בטלה הע"א קודם שזכה בה הישראל דאח"כ לא מהני ביטול, שהרי כשהיתה ביד העובד אלילים היתה נאסרת מיד כדין ע"א של ע"א וכי ע"י מה שזכה בה הישראל פקע איסורא מינה, ויש להביא ראיי' להדין הראשון מדאמרי' בע"א נ"ג דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם וכו' מדפלחו ישראל לע"א וכו' ובהל' יבום וחליצה פ"ד הלכה כ' בארתי היטב ראיי' זאת, ולשון וכן שכתב רבינו קאי על מה שכתב דאין הביטול מועיל.

והנה נראה לענ"ד אפילו לא זכה בה הישראל שתהי' שלו לעולם אלא הע"א נותנה לו ע"מ להחזירה לו והישראל זכה בה על דעת כן אפ"ה שוב אין מועיל בה ביטול, ויש להביא ראיי' לזה מדכתבו התו' בסוכה ל"א ב' ד"ה באשרה דמשה וכו' הוי מצי לשנוי דמתני' איירי בי"ט ראשון ולא הוי צריך לאוקמי באשרה דמשה וכו' וכן כתבו ביבמות ק"ג ב' ובחולין פ"ט א', ומאי קושיא הא אף בי"ט ראשון יכול לזכות בו במתנה ע"מ להחזיר ויוצא בו י"ח ואפ"ה א"צ שריפה דהא יכול לבטלה א"ו בכ"ע שזכה בה הישראל אפילו ע"י מתנה ע"מ להחזיר נמי הוי ע"א של ישראל ולא מהני לה ביטול (א"ה זה שכתבו התו' הוי מצי לשנוי וכו' נמשך לדבריהם הקודמים שכתבו דרבא מיירי בי"ט שני משום שנטלה ע"מ שלא לזכות ולא ניחא להו לאוקמי הא דרבא אפילו בי"ט ראשון ולא קשה מכי אגבי' קניא דאיירי שנתנו לו ע"מ להחזיר והוי שלו ואפ"ה יצא דמהני ביטול משום דמסתמא איירי בהפקר כמ"ש הגאון בס' כ"ת עיי"ש וא"כ שפיר הקשו דלמא מתני' איירי בי"ט ראשון ובעינן לכם).

יב

ואם היתה של ישראל בין לצורכה ובין שלא לצורכה וכו' אסורין וכו'. וכתב מרן בשם הרמ"ך תימא מאי אירי' של ישראל אפילו של ע"א נמי ישראל ששפה אותה וכו' אסורין גזירה דלמא מגבה לה והוי לה ע"א של ישראל כדאמרינן בע"א מ"ב ותמיהני למאי הוצרך להביא ראיי' דישראל ששפה וכו' אסורין מהא דאמרינן גזירה דלמא מגבה לה והוא שינויא דרבא ומצינן למימר דאליבא דר"ל הוא דקאמר רבא הכי דלשיטת ר"ל ע"א שנשתברה מאלי' שרי אבל אליבא דר' יוחנן התם אין הכרח דאית לי' נמי הך גזירה אף דהאמת אינו כן עכ"פ איכא למיטעי בזה וא"כ אין הראיי' מוחוורת, וטפי ה"ל להרמ"ך להקשות על רבינו ממשנה ערוכה שם נ"ב ב' והתלמודא מייתי לה בדף מ"ב דקתני עובד אלילים מבטל ע"א שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל ע"א של עובד אלילים וכו' הרי מפורש דאין הישראל מבטל ע"א אפילו של עובד אלילים, מיהו אי משום הא איכא לשנוי דמהכא לא מוכח רק דהישראל אינו מבטל ע"א של עובד אלילים אפילו עשה בה מעשה המבטלה כגון ששיפה אותה, ועדיין אפשר לומר דע"א מבטל אח"כ אותן השפוין ששיפה הישראל לכן הביא ראיי' משינויא דרבא דגם אותן השפוין א"א לבטלן אפילו ע"א משום גזירה דלמא מגבה לה וכו', אבל הא קשיא דה"ל להרמ"ך להביא הבריי' דמייתי התלמודא מ"ב א' ודף מ"ט ב' דתני עובד אלילים ששיפה ע"א לצרכו וכו' וישראל ששיפה ע"א בין לצרכו ובין לצרכה היא ושפויה אסורין וע"כ איירי הברייתא בע"א של עובד אלילים דאל"כ מאי קא שאיל התלמודא לר"ל מהך ברייתא הא ר"ל לא התיר נשתברה מאלי' אלא בשל עובד אלילים אבל בשל ישראל לא מהני ביטול אפילו ביטלה להדיא, וכן פירש"י שם ד"ה ישראל ששיפה, ואולי י"ל כיון דלר"י דקיי"ל כוותי' דאמר ע"א שנשתברה מאלי' אסורה הא אפשר לפרש הבריי' דהטעם הוא הואיל והישראל שיפה אותו וישראל אינו מבטל ע"א אפי' של עובד אלילים ואפילו ברשותו לכן הביא הרמ"ך ראיי' משינויא דרבא.

איברא תם אני ולא אדע מי גילה רז זה להרמ"ך ז"ל דהך גזירה דרבא מוסכמת לכ"ע דהא רבא לא אמר שם אלא כדי לשנויי מה דמותבינן על ר"ל וקאמר דר"ל ס"ל הך גזירה, אלא לר"י דאמר ע"א שנשתברה מאלי' אסורה והכי קיי"ל אין אנו צריכין לשנויא דרבא לגזור גזירה שלא מצאנו לה סמך במשנה או בבריי' וליתא להך גזירה למאי דקיי"ל כר"י ותמיהני שלא הרגיש מרן בזה ושתק לי' להרמ"ך, אולם באמת אין אנו צריכין לזה שאמרנו דלדידן ליתא להך גזירה בעבור השגת הרמ"ך אלא להסיר קו' אחרת מה שלא השיג הרמ"ך, והוא דלמה לא נזכר בדברי רבינו בשום מקום מהלכותיו דישראל ששיפה אשירה של ע"א מדעתו של העובד אלילים דאפ"ה השיפין אסורין שמא יגבהנו תחלה והוי ע"א של ישראל שאין לו ביטול עולמית, אבל השגת הרמ"ך בלא"ה ליתא לענ"ד דלפי מחשבת הרמ"ך בדברי רבינו שכתב ואם היתה של ישראל בין לצרכה וכו' הכוונה אם שיפה אותו הישראל, ולדעתי א"א לומר כן דא"כ לא חידש לנו רבינו בזה אלא דישראל א"י לבטל לא ע"א ואשרה שלו ולא ע"א ואשרה של עובד אלילים ודבר זה כבר כתב רבינו בהלכה ט' ואין זה דרכו של רבינו לכפול דין אחד, אולם הנראה לי בכוונת רבינו במ"ש ואם היתה של ישראל וכו' דקאי על מ"ש לעיל מזה דלעיל מיירי ששיפה הע"א האשרה וגם הכא מיירי דהע"א שיפה אשרה של ישראל, ואשמעינן בזה דאין ע"א יכול לבטל ע"א של ישראל, וזה לא נשמע ממ"ש הלכה ט' ע"א של ישראל אינה בטילה לעולם אפילו הי' לע"א בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום דאיכא למיטעי ולומר דכוונתו הוא דדוקא כשיש לו בהע"א ההיא שותפות עם ע"א והעובד אלילים השותף ביטלה והישראל הוכרח להניחו לבטלו וס"ד דאמרינן ישראל אדעתי' דע"א קא פלח, וכיון שמבטל הע"א חלקו שיש לו בתועבה הזאת מסתמא ניחא לי' לישראל ג"כ לבטל חלקו ובטל ממילא חלקו של ישראל ואשמעינן רבינו דאמרי' ישראל אדעתי' דנפשי' קא פלח ואף שהע"א מבטל חלקו אפ"ה אפשר דאין בדעתו של ישראל לבטל חלקו, ועיין בתלמודא דע"א נ"ג דמסיק קמ"ל דישראל אדעתי' דנפשי' פלח וברש"י שם ובמרן הלכה ט' אבל אם הישראל מניח להעובד אלילים לבטל ע"א שלו ה"א דבאמת מהני הביטול אפילו בע"א של ישראל ע"י העובד אלילים, וכן מ"ש רבינו וכן ע"א של עובד אלילים שבאת ליד ישראל ואח"כ בטלה העובד אלילים אין ביטולו מועיל כלום, ג"כ היינו יכולין לטעות דאיירי דוקא שביטלו הע"א שלא ברצון ישראל אבל אם ביטלו לרצונו באמת מועיל הביטול, אולם האמת אינו כן אלא אפילו מדעתו של ישראל ג"כ אין עובד אלילים יכול לבטל ע"א של ישראל, ולכן כתב רבינו פה אם שיפה אותה העובד אלילים בין לצרכה ובין לצורך ישראל דודאי ניחא לי' לישראל במעשיו והרי העובד אלילים מבטל ע"א של ישראל מדעתו ורצונו אפ"ה השפויין אסורין, דע"א של ישראל אין לה ביטול בכל ענין, והנה אסברה לה למלתא דאיתאמרה פה, דלכאורה קשה על רש"י במסכת ע"א מ"ב ד"ה אין לה בטילה וטעונה גניזה כדילפינן בפרקין ושם בסתר, והרי זה שלא אליבא דהלכתא דהא בדף נ"ב אמרי' טעמא דר"ע דאין ע"א של ישראל אסורה עד שתעבד הוא משום דכתיב ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר ור' ישמעאל הוא דדריש מהאי קרא גניזה לע"א של ישראל ור"ע נפקא לי' גניזה מדכתיב לא תטע לך אשרה וגו' אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה וכו' ואנן קיי"ל כר"ע לגבי' ר"י וממילא ילפינן דע"א של ישראל טעונה גניזה ואין לה ביטול מהיקישא אשרה למזבח, ומדוע קם מאור עינינו רש"י בזה בשיטת ר' ישמעאל מבלי לו שום הכרח לפרש כן, וכן יש להעיר על מ"ש רש"י שם נ"ב ד"ה ישראל אינו מבטל ע"א של עובד אלילים, וכ"ש דישראל אינו מבטל ע"א דישראל דאין לה בטילה עולמית דהא ושם בסתר כתיב, והרי דרשא זו רק אליבא דר"י נדרשת וביותר קשה דשם סתם מתני' היא וכולהו סתמי אליבא דר"ע נינהו כדאית' בסנהדרין פ"ו ומש"ה נקרא ר"ע סתימתאי עיין ברש"י במגילה ב' ד"ה סתימתאי ובמכות י"ז ובמסכת בכורות דף למ"ד והרי לר"ע הא דטעונה גניזה מהיקישא דאשרה למזבח אתיא (ועיין מ"ש לעיל בפ' הקודם הלכה ד' בדעת רבינו) הן אמת דסתמא דתלמודא התם קאמר דישראל מי קא מבטלה והא ושם בסתר כתיב והיינו דרשא דר"י וא"כ יש להצדיק דברי רש"י בהמקומות הנזכרים דהלך בשיטת התלמודא, אפס על התלמודא גופא קשיא מדוע הביא דרשא שהיא דלא כהלכתא דקיי"ל כר"ע וה"ל לתלמודא להביא היקישא דאשרה למזבח.

ועוד יש בה שלישיה מה שיש להעיר בהא דשייל התלמודא לר"ע דמפיק מקרא ושם בסתר דאין ע"א של ישראל נאסרה עד שתעבד מנ"ל דע"א של ישראל טעונה גניזה, והא יש כאן תרי יתורים בקרא ושם בסתר, מלת ושם ומלת בסתר דלהורות דאין ע"א של ישראל נאסרת עד שיעשה לה דברים שבסתר לא איצטרך מלת ושם והוי מצי למכתב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש בסתר והוי דרשינן מיתורא דמלת בסתר דהוא מוסב על מלת יעשה בראש הכתוב דהיינו שיעשה לה דברים שבסתר, או דהוי מצי למכתב ארור האיש אשר יעשה בסתר פסל ומסכה, ומהא דכתיב גבי מכה רעהו בסתר אין להקשות למאי איצטרך מלת "בסתר", כבר עמד בזה רש"י בנמוקיו על התורה וכתב דאתי להורות על המספר לשון הרע שהוא נעשה בסתר, ועוד דהא איכא מכה רעהו שאינו בכלל ארור וגם ברוך הוא בעשותו כן כגון לייסרו ולהדריכו בדרך ישרה ויסרו למשפט, עיין מכות ח' דקאמר יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד וכו' ומש"ה איצטרך מלת בסתר לאפוקי כל הני, אבל גבי פסל ומסכה קשיא למאי כתבה רחמנא מלת בסתר אלא להורות עד שיעשה לה דברים שבסתר ומלת "ושם" מיותרת.

ורביעי בקדש קשיא למאי דמסיק התלמודא לר"ע דיליף הא דע"א של ישראל טעונה גניזה מהיקישא אשרה למזבח, הנה מהא ליכא למשמע רק דאין הישראל מבטל ע"א שלו או ע"א של ישראל אחר שעובד אלילים דע"א של ישראל אין לה ביטול מישראל אפילו העובדה, ועדיין לא שמעינן דאין אחד מאומה אחרת אשר לא מבני ישראל הוא יכול לבטל ע"א של ישראל, דהא ממזבח הוא דילפינן דאין לע"א של ישראל ביטול, והרי מזבח גופא עובד אלילים יכול לבטל קדושת מזבח שיהי' יוצא לחולין ומותר בהנאה מדאוריי' רק מדרבנן הוא דאסור דלאו אורח ארעא להשתמש להדיוט בדבר ששימשו לגבוה כדאמרינן שם בע"א התם קרא אשכחו ודרשו ובאו בה פריצים וחללוה אמרי היכי נעביד וכו' ה"נ כיון דאישתמש לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוט, והרי גבי ע"א של ישראל לא שייכא הך סברא לאו אורח ארעא וכו' ולפחות מדאורייתא יהי' רשאי עובד אלילים לבטל ע"א של ישראל ומנ"ל לר"ע דאפילו עובד אלילים אינו מבטל מדאורייתא ע"א של ישראל, בשלמא מקרא ושם בסתר דמפיק משם ר"י דע"א של ישראל טעונה גניזה ואין לה ביטול שפיר ידעינן דאפילו עובד אלילים נמי אינו יכול לבטל ע"א של ישראל חדא דמה"ת לחלק בין ישראל לאינו ישראל דסתמא כתיב ושם בסתר להורות דאין לה ביטול עולמית, ועוד כיון דגלי לן קרא דטעונה גניזה שמעינן דלא מהני בטול של אינו ישראל דאי מהני למאי איצטרך גניזה הא אפשר לבטלו ע"י אינו ישראל א"ו אין אחד אפי' א"י יכול לבטל ע"א של ישראל, והכא לא כתיב מלת אלהיהם כמו דכתיב באידך קרא פסילי אלהיהם וגו' ודרשינן כל זמן שהן אלהיהן לאפוקי אם בטלו שאינו שוב אלוה שלו.

לפיכך ס"ל לרבינו דגם ר"ע מפיק מדכתיב ושם בסתר דע"א של ישראל אין לה ביטול וטעונה גניזה דמה דע"א של ישראל אינה נאסרת לדידי' עד שתיעבד ממלת בסתר נפקא ליה ועדיין מיותר מלת ושם ויליף מהך יתורא ומדאסמכי' למלת בסתר דטעונה גניזה, ודקאמר התלמודא דנפקא ליה לר"ע גניזה בע"א של ישראל מהיקישא אשרה למזבח משום דקשיא ליה לתלמודא מנ"ל לר"ע דע"א של ישראל אינה אסורה עד שתעבד דלמא איצטרך גם שניהם ושם בסתר להך דרשא לחוד דע"א ש"י טעונה גניזה ואין לה ביטול עולמית מדכתיב ושם בסתר להכי קאמר דר"ע נפקא ליה גניזה מהקישא ולא מהני לה ביטול ונהי דעדיין ליכא למשמע דאף מי שאינו מזרע ישראל אינו יכול לבטל ע"א של ישראל דהא איכא למימר דין לבא מן הדין להיות כמזבח מיהו דבר זה כבר אפשר למילף ממלת ושם דהוא מיותר ואתי' נמי לדרשא דע"א של ישראל אין לה ביטול כלל אפי' ע"י זרע אחר, ושוב ליכא למימר מנ"ל לר"ע למדרש ממלת בסתר דבעינן שיעשה דברי' שבסתר דלמא להכי לחודא אתי דטעונה גניזה ואין לה בטול, דא"כ למאי איצטרך הסמיכות אשרה למזבח דכבר ידעינן דטעונה גניזה מדכתיב ושם בסתר ומהא איכא למשמע דלעולם אין לה ביטול בין ישראל לע"א שלו ובין ישראל לע"א של חבירו, אף אם ישראל המבטל פלח ג"כ להע"א ההיא, וגם שמעינן דאפילו זרע אחר שאינו מזרע ישראל ג"כ אינו יכול לבטל ע"א של ישראל, וע"כ צריכין אנו לומר דמלת בסתר אתי' להורות דאין ע"א של ישראל נאסרה על שתיעבד, ועדיין אייתר מלת ושם ודרשינן מיני' דאפי' עובד אלילים ג"כ אינו מבטל ע"א של ישראל, ומעתה לפי המסקנא גם לר"ע ילפינן דע"א ש"י אין לה ביטול עולמית אפי' ע"י ע"א ממלת ושם ושפיר מייתי התלמודא וכן רש"י במקומות הנזכרים לעיל הך דרשא לענין גניזה ושאין לה ביטול כלל לע"א של ישראל, והנה מכל האמור פה מבואר דיש מקום לטעות ולומר דאע"ג דע"א ש"י אין לה ביטול היינו מישראל בין ע"א שלו ובין של חבירו, משא"כ ע"א של עובד אלילים בין בעלים ובין אחר יכול לבטלו, ומ"מ מי שהוא אינו ישראל יכול לבטל אפי' ע"א של ישראל דומיא דמזבח דגלי קרא ובאו בה פריצים וחללוה, אבל האמת אינו כן דגלי לן קרא ביתורא ושם בסתר אף אליבא דר"ע דבשום אופן א"א לבטל ע"א של ישראל אפי' מי שהוא מזרע אחר והשתא מתישבים היטב דברי רבינו פה בלי גמגום כלל.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.