לחם משנה/עבודה זרה/ח

לחם משנה ‏ עבודה זרה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל שאין בו תפיסת יד אדם וכו'. שם בפרק כל הצלמים במשנה (דף מ"ה) עובדי כוכבים העובדים את ההרים וכו'. נראה שמה שאמר ולא עשאו אדם הוא פירוש לאין בו תפיסת אדם שהכל דבר אחד הוא:

ואת המעיינות הנובעים לרבים וכו'. ממה שכתב רבינו נובעים לרבים וכו' משמע דאתא לאפוקי של יחיד כנראה שפסק כרבי יוחנן דאמר בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ט) מים של רבים אין נאסרין דאל״כ למה כתב לרבים אפילו דיחיד נמי אלא ודאי דכוונתו כך ותימה הוא זה דא״כ למה כתב שמפני שאין בו תפיסת יד אדם מותר שכן כתב לפיכך עובדי כוכבים העובדים וכו' וכל הני דקא חשיב הוא משום שאין בהם תפיסת ידי אדם הא במים של רבים אפילו בטפחינהו בידיה דיש בו תפיסת ידי אדם אינן אסורים כדאמרו שם בגמרא דכן הקשה ר' יוחנן לריש לקיש והר״א ז״ל בהשגות השיגו בענין זה בסמוך במה שכתב רבינו ואם מים של רבים אינן נאסרין וכו' כלומר שהיה לו לפרש אבל הקושיא שהקשיתי היא יותר גדולה דהא משמע כאן דפסק כוותיה דר' יוחנן וא״כ איך כתב לפיכך וצ״ע:

בד״א בבהמת עצמו וכו'. כתב הראב״ד אינו כן אלא אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו'. והסוגיא בחולין סוף פ' השוחט (חולין דף מ') כך היא אמר רב הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה וכו' ר״נ ורב עמרם ורב יצחק אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואמרי שם כתנאי עובד כוכבים שנסך יינו של ישראל וכו' ואמר שם ור״נ וכו' אמרי (לך) אפילו למ״ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה״מ עובד כוכבים אבל ישראל לצעוריה קא מכוין, כלומר דלדידיה לא הוי כתנאי משום דאינהו איירי בישראל ואפילו למ״ד אדם אוסר דבר שאינו שלו מודה בישראל דהוי פלוגתייהו דאינו אוסר. ורבינו פסק כר״נ ולא חלק כאן החילוק שבין עובד כוכבים לישראל מפני שסמך על מה שכתב בהל' שחיטה כמו שכתב הרב בית יוסף ז״ל. אבל דברי הראב״ד ז״ל הם תמוהים דאיהו פסק כרב משום דבסוגיא דעבודת כוכבים פרק ר' ישמעאל מייתי לה בסתמא כדמשמע מדבריו א״כ איך כתב בעובד כוכבים דוקא או בישראל מומר הא זו היא סברת ר״נ דרב הונא אפילו בישראל קאמר אדם אוסר דהא ר״נ משום הכי קאמר דלא הוי כתנאי וא״כ נראה דפליג מדידיה אדידיה. וכבר עלה בדעתי תירוצים דחוקים בזה ומפני שלא ישרו בעיני איני כותבם וצ״ע:

ה

היה הכותל שלו ושל עכו"ם וכו'. פ' כל הצלמים (ע"ז דף מ"ז) היה שלו ושל עכו"ם נדון מחצה על מחצה וכו'. רבינו מפרש נדון מחצה על מחצה כלומר מחצית הכותל כלומר האבנים והעצים והעפר אסור בהנאה והשאר מותר שהם שלו כלומר אם מכיר אבניו ועציו אבל אם מעורב הכל אסור ודאי וכן נראה מהירושלמי שהביא הרב ב"י ז"ל אבניו עציו וכו' ירצה דמחצית של עבודת כוכבים אבניו עציו ועפרו אסור וכו' ואם מכיר את שלו נוטלם כדפרישית:

ט

עבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה לעולם וכו'. כלומר לענין חלק הישראל אבל לענין חלק העובד כוכבים בטיל דהא בגמרא פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ג) לכולהו לישני אמרו דבטל אדנפשיה. ויש דקדוק כאן בדברי רבינו דבפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ד:) משמע בסוגיא דלרבנן דסברי אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר אצטריכא ליה קרא דואבדתם את שמם לכנות לה שם וכיון דרבינו פסק בפרק זה כרבנן שכן כתב אילן שנטעו מתחלה שיהא נעבד וכו' א״כ למה לא הזכיר דין דלכנות לה שם:

י

או ישראל שאינו צורף. בפ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ג.) אמרו חד אמר מחלוקת בצורף עובד כוכבים אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל וחד אמר בצורף ישראל מחלוקת ויש שפסק כמ״ד בצורף ישראל ובין צורף ישראל ובין צורף עובד כוכבים לא ביטל. ורבינו פסק לקולא ונתן הר״ן טעם לדברי רבינו ז״ל. ול״נ טעם אחר משום דאפילו למ״ד בצורף ישראל מחלוקת איכא ספיקא אחרינא דדלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת והרי אמר רבי נראין דברי כשמכרה לחבלה וכו' שפירושו דנראים דבריו לשומעי מחלוקתי כשמכרה לחבלה דהיינו צורף ישראל וכיון דנראין דבריו לשומעי מחלוקתם ודאי דהלכה כוותיה ואם כן חזר הדבר להיות ספק ספיקא ולקולא ספק אי כמאן דאמר בצורף ישראל ספק כמאן דאמר בצורף עובד כוכבים מחלוקת ואת״ל בצורף ישראל מחלוקת ספק אי בין בזו ובין בזו ורבי אמר שנראין דבריו לשומעי מחלוקתם וא״כ הוי מותר לצורף ישראל ולכך פסק רבינו לקולא. ומה שאמר דלישראל שאינו צורף אסור משום דהוא סבר דמאי דאמרו בגמרא אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל הוי דוקא צורף דלא כפירוש התוספות וכ״ת א״כ איך יתרץ קושית התוספות דמה שהקשו בגמ' מהאי דהלוקח גרוטאות ודילמא ההיא איירי בשאינו צורף יש לומר דסבר דסתם לוקחי מתכות צורפים הם כדפירש״י ז״ל וא״כ ודאי דמה שאמר הלוקח ודאי דהוא צורף. ואפשר דרש״י ז״ל ג״כ סבירא ליה כרבינו ולכך כתב סתם לוקחי מתכות צורפים הם והרב בית יוסף לא הבין כן אלא שרש״י סבר כפירוש התוספות:

יא

ואם היתה של פרקים וכו'. בסוף פרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ט:) אמרינן והכא בעבודת כוכבים של חוליות וכו' ורבינו כדי דלא ליתי רב דקי״ל כוותיה לגבי שמואל דלא כרבי יוחנן דאמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה דקי״ל כוותיה מש״ה מפרש הוא ז״ל דמה שאמר רב דהיכא דהדיוט יכול להחזירו צריך לבטל כל קיסם וקיסם אבל אם אינו יכול להחזירו לא לאו למימרא דאינה צריכה ביטול כלל דהא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה הוי והיא אסורה כרבי יוחנן אלא שצריך לבטל אבר אחד בלבד. והר״א ז״ל בהשגות תירץ דברי רב בענין אחר דאתי כרבי יוחנן ואמר דהך עבודת כוכבים של חוליות הוי שברי שברים ומפני כך כשהדיוט יכול להחזירה הוא צריך לבטל אבל כשאינו יכול להחזירה אינו צריך ביטול דרבי יוחנן לא אמר דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה אלא בשברים אבל בשברי שברים מותרים:

יב

מזבח עבודת כוכבים. שם בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ג) אמרו שם בימוס שנפגם מותר מזבח שנפגם אסור ואפילו למאן דאמר עובדין לשברים הני מילי עבודת כוכבים כיון דפלחה זילא בה מילתא לבטולה אבל הני שקיל להאי ומייתי בימוס אחרינא תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש בימוס שנפגם מותר מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו ע״כ. וכתב רבינו שינתץ רובו בידי עובדי כוכבים. והרב״י ז״ל כתב דטעמו דאי לא הוי ביד עובד כוכבים אלא מאליו הוי עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ואנן קי״ל דאסורה כרבי יוחנן. וקשה לי דהא אמרי בגמרא גבי בימוס דאפילו למ״ד עובדין לשברים הני מילי עבודת כוכבים אבל הני שקיל להאי וכו' וא״כ אפילו שלא יותץ ביד עובד כוכבים הוי לן למשרי ולא דמי לעבודת כוכבים דכיון דפלחה זילא בה מילתא כי היכי דאמרי בגמ' גבי בימוס וה״נ אמרינן גבי מזבח דלא דכיון דהוא תשמיש של עבודת כוכבים שקיל להאי ומייתי בימוס אחרינא וא״כ קשה דלמה כתב רבינו בידי עובד כוכבים וצ״ע:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף