קרית ספר/עבדים/ג

קרית ספר ‏ עבדים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האדון חייב במזונות אשתו ובניו של עבד עברי כדתניא התם דף כ"א ויצא מעמך הוא ובניו עמו אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו אמר ר' שמעון אם הוא נמכר בניו ובנותיו ואשתו נמכרים אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו ואשתו וצריכי תרי קראי כדאיתא התם ודוקא אשתו נשואה ומותרת לו ולא ארוסה ולא דאסורה לו דכתיב אשתו עמו אשה הראויה לעמוד עמו ובמכילתא דריש אשתו למעוטי שומרת יבם עמו למעוטי ארוסה שאינה עמו. ובנמכר לגוי נמי כתיב ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו ואפילו במזונות אשה ובנים שלקח מדעת רבו חייב הרב במזונותיהם דמדכתיב אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו וגומר משמע דבשעת יציאה יש לו אשה ובנים אפילו לא היו לו בשעת כניסה ומיהו דעתו בעינן כיון דחייב במזונות דכשהיה לו בשעת כניסה אדעתא דהכי קנאו אבל לא היה לו לאו אדעתא דהכי קנייה דלינסיב אשה ויהא חייב במזונותיהם אלא מדעתו. ואין לרב במעשה ידי האשה או הבנים כלום אלא לעבד הם.

ג

יש לרב ליתן שפחה כנענית לע"ע שמכרו לו בית דין כדכתיב אם אדוניו יתן לו אשה וילדו לו וגו' ובמכרוהו ב"ד משתעי כדאמר' לעיל וכתיב יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו וכיון דאין לו רשות אסורה עליו ולנמכר ע"י ב"ד כופהו רבו על כך דתניא כי משנה שכר שכיר עבדך שכיר אינו עובד אלא ביום ועבד עברי בין ביום ובין בלילה והלא כבר נאמר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה וכו' אלא אמר רבי יצחק מכאן שרבו מוסר לו אשה כנענית ואי מרצונו הא כתיב אם אדוניו יתן לו אשה וכדאיתא התם דף ט"ו והאי קרא בשפחה כנענית איירי כיון דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה וגו' כדדרשינן במכילתא ובן הרב כופהו על כך אם מת אביו כיון דכתיב שש שנים יעבוד להביא את הבן כדאמר' לעיל הוי עבודה לבן כעבודה לאב ביום ובלילה כדאמ'. ואין עבד עברי מותר בשפחה כנענית עד שתהיה לו אשה ישראלית ובנים ורבי אליעזר בן יעקב דדריש אם בגפו יבא בגפו יצא יחידי נכנס יחידי יצא דבגפו דרש ליה נמי לשון בגופו שאם בא בגופו יחידי שלא היו לו אשה ובנים יצא יחידי ואם לא בא יחידי אלא שיש לו אשה ובנים לא יצא יחידי משפחה כנענית אלא רבו יכול למוסרה לו וכדאמרינן דף כ' ואפילו היה עבד עברי כהן מותר בשפחה כנענית כדפשיט רב התם דחידוש הוא שהתירה תורה שפחה כנענית לא שנא ישראל ולא שנא כהן אף על גב דריבה הכתוב בהן מצות יתרות. ואין האדון יכול להפריש העבד מאשתו הישראלית כשמוסר לו שפחה כנענית דכתיב אשתו עמו ואינו יכול ליתן לו ב' שפחות ולא א' לב' עבדים דכתיב יתן לו אשה. מסר לו שפחה ולא יצא בשש ונרצע והגיע יובל ואינו רוצה לצאת וחבל בו רבו שיצא פטור שהרי נאסר עתה בשפחה כנענית.

ו

מוכר עצמו אינו נרצע מדכתיב גבי מכרוהו בית דין ורצע אדניו את אזנו במרצע אזנו שלו ולא של מוכר עצמו ואין הנרצע עובד את הבן אלא יוצא במיתת האדון וביובל דכתיב ועבדו לעולם ועבדו לו ולא לבן ולא לבת לעולם לעולמו של יובל כדילפינן נמי התם פרק קמא דקידושין מושבתם איש אל אחוזתו דבפרשת יובל כתיב ואוקימ' ליה בנרצע ושם רצועה נוהג באיש ואינו נוהג באשה והכא כתיב איש. עבד עברי כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום וכתיב ואיש אל משפחתו למוחז' שבמשפחתו ואינו שב לשררה שהיה בה דלא כתיב אלא אל משפחתו.

ט

כיצד רוצעין מביאו אצל בית דין שלשה כדתניא והגישו אדוניו אל האלהים וגו' שימלך במוכריו כדתניא במכילתא לסוף שש ולא אחר כך דכתיב ואם אמר יאמר העבד כשהוא עבד וכתיב לא אצא חפשי דמשמע סמוך ליציאה כדאיתא התם דף כ"א אל הדלת או אל המזוזה מה מזוזה מעומד דבלאו הכי לא מיקרי מזוזה אף דלת מעומד בין דלת של אדון או של כל אדם דלא כתיב דלתו. ונוקב אזנו הימנית דכתיב הכא אזנו וכתיב התם אזנו מה להלן ימנית אף כאן ימנית ובגובה של אוזן דתנן גבי מומין נפגמה אזנו מן הסחו' אבל לא מן העור וקי"ל דאין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום משמע דאין רציעה אלא בגובה של אוזן. ובמרצע של מתכת כרבי דאמר מה מרצע מיוחד של מתכת באזנו ובדלת קודר והולך עד שמגיע לדלת כדאיתא התם ומשום דלא כתיב הכא אלא דלת אמרינן דלא כתיב התם מזוזה אלא לומר מה מזוזה מעומד וכו' ורצע אדוניו ולא בנו ולא שלוחו ולא שליח בית דין ואין רוצעין ב' עבדים כאחד שאין עושים מצות חבילות חבילות כדאמר'.

י

ואם אמר יאמר העבד עד שיאמר וישנה העבד עד שיאמר כשהוא עבד בסוף שש בתחלת פרוטה אחרונה שעדין הוא עבד כדא' לעיל. היתה לעבד שפחה כנענית ולו ממנה בנים ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע דכתיב כי אהבך ואת ביתך לרבו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים אינו נרצע שנא' אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני וגו'. הוא אוהבו ורבו אינו אוהבו או איפכא אינו נרצע דכתיב כי טוב לו עמך וכתיב כי אהבך היה אחד מהם חולה אינו נרצע דכתיב כי טוב לו עמך שניהם שוים ואם שניהם חולים נמי אינו נרצע דכתיב כי טוב לו עמך שניהם בטובה.

יב

מוכר עצמו נמכר לגוי ומכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לישראל דכתיב כי ימכר לך אחיך אין ב"ד מוכרין אלא לך. מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש מכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לשש דכתיב ביה ועבדך שש שנים זה ולא מוכר עצמו ובמוכר עצמו לא כתיב שש מוכר עצמו אין מעניקין לו מכרוהו ב"ד מעניקין לו דכתיב העניק תעניק לו ולא למוכר עצמו. אין אשה נרצעת כדילפינן לעיל מדכתיב ושבתם איש אל אחוזתו:

מצות רז להעניק עבד עברי כדכתיב העניק תעניק לו וגו' וכן לאמה דכתיב ואף לאמתך תעשה כן ותניא להעניק יכול אף לרציעה תלמוד לומר ואם אמר יאמר העבד ולא האמה:

יד

אזהרת שג שלא לשלח עבדו או אמתו ריקם כדכתיב וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם ונתקו הכתוב לעשה דכתיב הענק תעניק לו וגו' בתר לא תשלחנו ריקם. אחד היוצא בסוף שש או ביובל או במיתת האדון וכן אמה העבריה באחד מאלו או בסימנין מעניקין אבל היוצא בגרעון כסף אין מעניקין לו כדתניא התם דף ט"ו יכול לא יהו מעניקין אלא ליוצא בשש מנין לרבות יוצא ביובל ומיתת האדון ואמה העבריה בסימנין תלמוד לומר תשלחנו וכי תשלחנו תרי זימני תשלחנו לרבות שאר שילוחין לענק יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף ת"ל וכי תשלחנו חפשי מעמך מי ששילוחו מעמך יצאו אלו שאין שילוחן מעמך אלא מאליהן בכסף שנתן או במה שברח קודם שיגיע יובל. דברים שיש בהם ברכה מחמת עצמן כגורן ויקב הוא שחייב להעניק ולא מכספים ובגדים כדילפינן התם יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר כאשר יברכך ה' אלהיך אם כן מה תלמוד לומר צאן גורן ויקב לומר לך מה צאן גורן ויקב מיוחדין שישנן בכלל ברכה אף כל שישנו בכלל ברכה יצאו כספים וכו'. ואין נותן פחות מל' סלעים בין ממין אחד בין ממינים הרבה כשלשים של עבד דעבד מעבד הוה ליה למילף נתינה נתינה כרבי יהודה התם דף ט"ז. ובין שנתברך הבית בגללו או לא נתברך מעניקין אותו כדכתיב העניק תעניק לו מ"מ אם כן מה תלמוד לומר כאשר יברכך הכל לפי הברכה תן לו שאם נתברך הבית בשבילו הרבה יוסיף על הענקו ואם לאו אל יפחות מן הכתוב.

טו

ענק עבד עברי לעצמו ואין בעל חוב גובה הימנו כתנא דאמר לו ולא לבעל חוב דמדסבירא לן כר' נתן בעלמא מנין שמוציאין מזה וכו' איצטריך למעוטי הענקה מהאי דינא כדאמר' דף ט"ו וט"ז ואע"ג דאמרינן לעיל לו ולא למוכר עצמו כת"ק דהלכתא כוותיה אפשר שהרב ז"ל נקט כי האי תנא דאמרינן התם תני חדא ענק עבד עברי לעצמו וענק אמה העבריה לעצמה ואמרינן לעצמו פשיטא וכו' הא מני תנאי היא וכו' ונראה דהאי תנא אף על גב דדריש לו ולא לבעל חוב מצי למדרש נמי לו ולא למוכר עצמו כת"ק דבריתא דלעיל ולא תימא תרי דרשות מחד קרא דכיון דכתיב לו משמע לו דוקא וממילא אימעיטו מוכר עצמו דאינו בהענקה ושהענקה היא לעבד ולא לב"ח וכיון דהאי תנא תני הא מילתא בהדי אמה העבריה הענקה לעצמה כשאין לה אב דהלכתא הכי בהא נמי הלכתא הכי ומפיק לה נמי מדכתיב לו כדאמ'. ענק אמה העבריה לאביה ומציאתה לאביה דכל שבח נעורים לאביה כדילפינן בעלמא ואם מת הן של עצמה שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו כדילפינן מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.