יצחק ירנן/עבדים/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ עבדים ג

ד

עיין מ"ש בספרי תועפות ראם דף ל"ט ומ'.

ח

עבד עברי וכו'. כתב המל"מ וז"ל ומ"מ נ"ל שאם יש לכהן מום קבוע דנרצע דאין הפרש בין מום אחד לשני מומין עכ"ל ושמעתי מהנדזים על דברי הרב ז"ל ממ"ש הוא עצמו לקמן סוף הי"א וז"ל הוא חולה וכו' ואיתא במכילתא כי טוב לו עמך שיהא טובתו שוה לך אם היה חגר או סומא אינו נרצע ונראה דרבינו לא הביא דין זה דמשמע ליה דהכל נכלל בדין זה עכ"ל והשתא קשה לי על הרב דכיון דאיהו עצמו כתב דעבד עברי אפי' שאינו כהן אי בעל מום הוא אינו נרצע מטעם דכתיב כי טוב לו עמך א"כ איך כתב הכא דאם יש לכהן מום קבוע דנרצע והא כל דאיכא מום אינו נרצע באינו כהן. ולק"מ דמ"ש לקמן בהי"א הוא במום דשייך למקרייה חולה כגון חגר או סומא וכיוצא דלא מקיים מקרא שכתוב כי טוב לו עמך ברם מומין דלאו מקרו חולי כגון מי שיוצא ראשו מאחוריו כנגד ערפו וכן מי שראשו רחב וכיוצא כמה מומין כאלו שמנאן רבינו פ"ח מהל' ביאת המקדש לא מתמעטו מכי טוב לו עמך בעבד עברי ברם לגבי כהן דהוי מום כתב הרב אם יש בו מום כזה נרצע דמה לי חד מום מה לי תרי מומין וק"ל.

ט

עיין מ"ש בספרי תועפות ראם דף ל"א ודף מ"א.

יא

היתה וכו' ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך. וכתב מהרימ"ט ז"ל דבנים דרבו אלו לאו דוקא אלא אגב דנקט גבי דידיה יש לו אשה ובנים נקט גבי אדון ולרבו אין אשה ובנים והכריח זה מקרא שכתוב ואת ביתך דלא משמע כי אם אשה וכדאמר גבי כהן גדול ותמה עליו המל"מ ז"ל דהא קי"ל כר' עקיבא דדריש האתין לרבות וא"כ נימא דמואת נתרבו הבנים וצ"ע עכ"ל.
ולענ"ד נראה כן דמואת ביתך דרשו כן ומה תאמר דא"כ מה ידרשו באהבתי את אדוני את אשתי ואת בני דבאותם אתים מה מרבו נראה דשם אצטריכו לדרשה להקדים דבר לחבירו וכמ"ש בפ"ב דחגיגה ואת הארץ למה לי להקדים שמים לארץ וכתב רש"י דאי כתיב השמים והארץ הו"א שניהם כאחד לפי שא"א לכתוב בענין אחר לכך כתב ואת הארץ להקדים ע"כ והשתא הכא דצריך שיאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני צריך באמירתו שיקדים לאדון ואחר כך לאשתו ואחר כך לבניו משו"ה נכתבו אתים אלו ועוד אם כמהרימ"ט יותר נכון היה להקדים בברייתא אשה ובנים דעבד דהם דוקא לאשה ובנים דאדון דלאו דוקא ומה גם דאשה ובנים דעבד קדמו בכתוב דהוא בסדר משפטים ואשה ובנים דאדון מאוחר בכתוב בסדר ראה וק"ל.
ואני מסתפק בבנים אלו אי הוי בנות בכלל או דוקא בנים ולא בנות והנה מדברי הרא"ם ריש סדר אמור דקא פסיק ותני דאי תיבת בנים מיותר הוי למעט בנות ואם אינו מיותר הוי בנות בכלל יעו"ש אין ללמוד לנדון דידן דאינו מיותר דהוי בנות בכלל דהא כבר בירר את שיחתו הרא"ם ז"ל דעד כאן לא כתב כן אלא היכא דאינו מיותר והוי ענין עונש ומשום השוה הכתוב אשה לאיש בנות בכלל בנים ברם כל דליכא עונש וכמו ולמדתם את בניכם וכיוצא בזה הוי בנים ולא בנות אשר בזה אין מקום למה שהשיג הרב החסיד בקונטרס מענה לשון על הרא"ם מדברי התוס' בקדושין דף ס"ו ד"ה ולזרעו כאשר רמזתי בספרי הקטן תועפות ראם יעו"ש ואף גם זאת כעת חזינא להנחלת יעקב ז"ל שהקיפו בסוגיאות להראות דכל דכתב קרא בנים הוי ולא בנות ואף דאינו מיותר ולא הביט בתנאו שהתנה דהיינו דוקא בענין עונש משום השוה הכתוב אשה לאיש וחד מהסוגיאות שהביא הנחלת יעקב היא ולמדתם את בניכם והרא"ם הביאה וישבה וגם מה שהשיגו יותר הנחלת יעקב עיין במה שציינתי בספרי תועפות ראם למליצי יושר עליו ואני תמיה על המשיגים על הרא"ם דלא הביטו לראות תנאו שהתנה דעד כאן לא כתב דכל דאינו מיותר הוי בנות בכלל בנים אלא היכא דהוי ענין דעונש אבל כל דאינו עונש הוי בנים דוקא ולא בנות מקרא שכתוב בסדר משפטים אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות ואם איתא דכל דאינו מיותר הוי בנות בכלל בנים למה כתב קרא או בנות הא כתב בנים ובכלל בנות אלא ודאי דאפ"ה אין בנות בכלל. איך שיהיה היוצא לנדון דידן דהאי בני הוי בנים ולא בנות לכו"ע ואף לדעת הרא"ם וכן מוכח מקרא גופיה דכתיב בני ולא ילדי כדכתיב בסמוך האשה וילדיה תהיה לאדוניה לכלול בנים ובנות ולמה בסמוך כתב קרא וילדיה לכלול בנות וכאן בני אלא ודאי האי בני הוי בנים ולא בנות.
ועדיין יש להסתפק דזה ניחא בבני דעבד ברם בבני האדון דמתרבו מתיבת ואת ביתך כדכתיבנא נימא דמתרבו בין בנים בין בנות ולכאורה יש לומר ילמד סתום מן המפורש אבל מי יאמר דזה חשיב מפורש לענין זה ולא נאמר דאינן עניינם אחד דכתוב אחד הוא בעבד וכתוב אחר הוא באדון ואצלי הוא ספק.
עוד יש להסתפק בזה אי אין לו אלא בן טומטום או אנדרוגינוס אי יכול לומר אהבתי וכו' ואת בני ונראה לפי מה שביררנו דבני הוי בנים ולא בנות ואם אין לו בן אינו נרצע א"כ טומטום ואנדרוגינוס דהוו ספק אי הוי זכר או נקבה איך יאמר בני והוי ספק אי הוי זכר או נקבה דטומטום אפשר שיקרע והוי נקבה ואנדרוגינוס אפשר דמין זה הוי נקבה ואם הוא בריה בפני עצמו הא לא הוי זכר.

יב

עיין מ"ש המל"מ סוף פסקא המתחלת עוד נראה לומר וז"ל אלא ס"ל התירוץ השני דטעמא דת"ק דלא מיעט בע"ח הוא משום דהענקה הוי כמו צדקה ולא אצטריך קרא למעט בע"ח מהענקה וכו' עכ"ל ומ"ש רבינו בפ"ב דמלוה ולוה יעו"ש דפסק כרב נתן וכתב הרב המגיד וז"ל זה מחלוקת בברייתא דת"ק ור"נ בפ"ק דקידושין וכו' ופסק כר"נ עכ"ל אינו מנגד לדברי הרב וכמ"ש הרב גופיה לעיל בדרך ראשון.
אך בעיקר תירוצו יש לעמוד שתירץ דמאן דס"ל כרב נתן קאמר דטעמא דת"ק וכו' הוא משום דהענקה הוא מדין צדקה ולכן א"צ לו לבעל חובו וכו' יעו"ש וקשה לי ממ"ש בקדושין דף ט"ז ע"ב תני חדא הענקה עבד עברי וכו' אלא הענקה עבד עברי לעצמו פשיטא וכו' הא מני תוטאי הוא וכו' לו ולא לבע"ח ומאי קשיא אימא דמאי דקאמר לעצמו ר"ל משום דהוי כצדקה ולא משום דכתיב לו והוי אף כת"ק דהוי הלכתא ובשלמא לפירוש הרב נתנאל דף ט"ו ע"א הביאוהו התוס' לא קשה לפי שהם השוו הענקה לשכירות ומשו"ה שפיר הקשה בש"ס פשיטא דאי להא אתא לומר דדמי לשכירות ומשו"ה לעצמו ולא לבע"ח העיקרא בשכירות לא ידעינן ואי דידעינן בשכירות ה"ה בהענקה ופשיטא וחידש דדוקא בהענקה ומתיב' לו משא"כ למ"ש המל"מ ז"ל וי"ל דאין הכי נמי דלמאן דס"ל כר' נתן וס"ל דצדקה והענקה הכל שוים מוקי להך ברייתא כת"ק וכר"נ אבל בש"ס קאי אליבא דרב טביומי דלעיל דמוקי לת"ק דלא כר"נ.

יד

עיין מ"ש הרב מל"מ על מה שהביא דברי התוספות על שם ר"י וכתב מרן שכן הסכימו הר"ן והרמב"ן בשיטת בבא בתרא וקשיא ליה שהרשב"א בתשובות בסי' תשמ"ה וכן במכונות כתב דהשבת עבוט אין בי"ד כופין עליה משום דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה יעו"ש. וקשה לי הכי אף דהוי גברא אגברא משום דהרשב"א חשיב כתלמיד לגבי הרמב"ן שהיה גדול הדור בזמן הרשב"א והרמב"ן היה חשוב הרבה בעיני הרשב"א או יותר נראה דכוונתו דאיך כתב מרן סתם דעת הר"ן והרמב"ן ולא כתב דהרשב"א חלוק ולא ס"ל כר"י. ומהכתוב אין מקום למה שזכורני שהיה מקשה מהרי"א ז"ל למ"ש הרב תנא הוא בפ"ז דמתנות עניים ה"י שהקשה קושיא זאת מדברי הרמב"ן בתשובה למ"ש הרב ב"י על שם הרמב"ן יעו"ש וחשב מהרי"א ז"ל שמה שהקשה כן משום היותו סובר הרב דתשובות המכונות הן מהרמב"ן ואמטו להכי תמה עליו ואינו דהם תשובות הרשב"א המכונות להרמב"ן. דהא נראה בפירוש ממ"ש כאן דלא נעלם ממנו דהם תשובות הרשב"א (וה"א) [ואפ"ה] קשיא ליה וכמ"ש.
וגם אין להקשות עליו דמאי קשיא ליה מצדקה להשבת עבוט דבצדקה איכא ב' לאוי לא תאמץ ולא תקפוץ וכל דאיכא ב' לאוי לא חשיב לאו הניתק לעשה כמ"ש בתמורה דף ג' ופסקו רבינו ריש הל' תמורה יעו"ש דשאני ההיא דתמורה ודומיהן דהוי לאוי גמורים ולוקין עליהן משא"כ לאוי דצדקה לא תאמץ ולא תקפוץ דלאו לאוי דמלקות נינהו וחשיבי כמו עשין ומה לי חד ומה לי תרי וזה מוכרח מסוף חולין דנגדיה רב יהודה לההוא גברא משום שילוח הקן והתם ליכא אלא חד לאו יעו"ש וכמו שאכתוב בסמוך.
אלא שבמה שתירץ לזה דבהשבת עבוט הוי לאו הניתק לעשה וחשיב כעשה ואיכא מתן שכרה בצדה משו"ה אין בי"ד מוזהרין קשה לי דיותר הוי לאו הניתק לעשה לא תאמץ ולא תקפוץ דכתיבי קודם העשה ומה גם דכתיב כי פתוח תפתח וכו' שיותר נאה לומר לא תעשה כן וכן ואם עשית שקפצת ואימצת ושילחתו ריקם פתוח תפתח ואף דהוו ב' לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי וכמ"ש בריש תמורה שזכרנו, מ"מ הא כתיבנא דמה שאמר הכתוב לא תאמץ ולא תקפוץ דלאו לאוי דמלקות נינהו אלא הוו כמו עשין שאינן בני מלקות משא"כ לא יחליפנו ולא ימיר שהן בני מלקות וכמ"ש רבינו ריש הל' תמורה יעו"ש.
ועיי"ש בהל' מתנות עניים שהאריך יותר דקשה ליה ממה שסיים בתשובה הנזכרת דאם ירצו בי"ד לכוף יכולין נראה דס"ל דלא כתירוץ שני של התוס' וסיים לתרץ זה דכי מקשו ותירצו התוס' לא החיובא אלא הרשות כלומר וא"צ למ"ש תחילה משום דהוי לאו הניתק לעשה אלו דבריו.
ופשוט דכוונתו בדברי התוס' דקשיא ליה איך אכפייה לרב נתן בר אמי לצדקה והא הוי מתן שכרה בצידה דאיתא בחולין דף ק"י דרמי בר דקולי חזא לרב חסדא דאמר כפתוהו לההוא גברא דלא הוה מוקיר לאבוה ואימיה א"ל שבקוהו דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בי"ד מוזהרין ונראה דאינן רשאין דאי רשאין אמאי אמר ליה שבקוהו כך נראה לו לרב חסדא כיון דרשאי הוא וגם רב חסדא ידע מזה ואפ"ה עושהו ואמאי שבקיה ר"ח ואדרבא קלסו לרמי בר דקולי אלא ודאי דכל שאינו מוזהר אינו רשאי ולזה תירץ בדברים ועוד תירץ שהיה קצבה והוא ענין אחר ור"י תירץ כיון דאיכא ב' לאוי רשאי לכוף אף שמתן שכרה בצדה וזהו שסיים שדעת הרשב"א ז"ל שדעתו כהתוס' והרמב"ן דכופין היינו אם ירצו והיינו טעמא משום הלאו אף שמתן שכרה בצדה והוא סוג ג' משא"כ בההיא דר"ח דחולין משום דהוי מתן שכרה בצדה וליכא לאו. ושוב ראיתי יותר ברור דזה מוכרח בכוונת התוס' ממ"ש הם עצמם בב"ב דף ח' ע"ב שאחר תירוץ ר"י דצדקה שאני משום השני לאוי הביאו משם ריצב"א דהא דאין בי"ד מוזהרין הוא דאין נענשין וקשיא להו מההיא דכל הבשר דמשמע דנראה מדאמר שבקוהו שאין רשאין ונדחק בההיא ש"ס דשבקוהו ר"ל אינכם מוזהרין להכריחו יעו"ש הרי מבואר דלר"י פירוש שבקוהו אין רשאין וכן בתשובה לספר קנין סימן כ"ז שהקשה קושית התוס' הלזו ומשם ר"י הביא התירוץ דאיכא לאוי ושוב כתב לעצמו תירוץ ריצב"א יעו"ש הרי דחלוקים הם מריצב"א דלר"י מ"ש שבקוהו ר"ל שאינן רשאין ולריצב"א ר"ל אינן נזהרין.
וע"פ יסוד זה שבנה בהל' מתנות עניים בעד ר"י ודעמיה מתורץ מה שהקשה כאן בהל' עבדים להרשב"א מכח סוגית סוף חולין דנגדיה ר' יהודה לההוא גברא דגזז גפיה וכו' ואף דהוי מצוה שמתן שכרה בצידה דהא כתב שם דהרשב"א בשיטת ר"י וכדכתיבנא. אך קשה כמו שהקשה הרב לר"ת דלא תירץ כר"י מההיא דסוף חולין וכן בהגהות מיימוני פי"ב דאישות אות כ' כשהביא תירוץ משם ר"י סייע לו מההיא דסוף שילוח הקן כלומר משא"כ לר"ת וכן ממה שסייע לר"י מההיא דסוף חולין נראה דס"ל בדעת ר"י דלאו משום ב' לאוי תלוי תירוץ ר"י אלא משום דאיכא לאו דהא בההיא דחולין ליכא אלא לאו אחד דלא תקח האם על הבנים והיינו טעמא דבצדקה אף שהם ב' לאוי כחד חשיבי כיון דלאו לאוי דמלקיות נינהו וכדכתיבנא בסמוך. ודע דמ"ש הר"ן בפרק נערה והרב המגיד פי"ב דאישות דהרשב"א ס"ל דכופין על הצדקה ולא נחתינן לנכסי אלא דוקא בפניו פי' כשירצה לכוף דרשאין נינהו וקמ"ל דלא נחתינן וכמ"ש בתשובה בב' המקומות שאם ירצה לכוף כופין ועיין ברכי יוסף הנדפס מחדש חלק יו"ד דף כ"ב וכ"ג.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.