קרית ספר/אישות/ט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
המקדש שתי נשים שאסור לישא שתיהן משום ערוה כאחד אינן מקודשות כגון שתי אחיות או אשה ובתה דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות התורה אמרה שאין לו ליקוחין לאשה כשנעשה צרה לאחותה שהיתה נשואה לו כבר וסברא שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחד אינו הילכך כיון דבאחות אשה לא תפסי קידושין כי קדשינהו בבת אחד נמי לא הוי קידושין והוקשו כל העריות לאחות אשה דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' אי נמי גמרינן לשתי אחיות או אשה ובתה שאינן מתקדשת כאחת משום דהוו קידושין שאינם מסורים לביאה שאין יכול לישא אחת מהן שהיא אחות אשתו ולא הוי קידושין דכתיב כי יקח איש אשה דהיינו קידושי כסף כדגמרינן לעיל קיחה קיחה וכתיב ובעלה דבעינן ראויה לביאה והני אין שום אחד מהן ראויה לביאה ומהאי טעמא לא נימא דאם קדש אחת מהן ולא פרש דאין קידושין תופסין כדרבא דסבירא ליה הכי דלא היא דכשמקדש שתיהן בבת אחת הוא דאמר דאין מסורין לביאה כיון שאי איפשר שישא אחת מהן שהיא אחות האחרת שהיא מקודשת לו אבל קדש אחת מהן מה שאינן מסורות לביאה הוא משום דאין אנו יודעים אי זו קדש ושמא זו היא אחות אשתו אבל הקידושין תפסי ושתיהן צריכות גט כדבסמוך. אמר לנשים רבות כולכם מקודשת לי והיו בהן שתי אחיות וכיוצא בהן אין אחת מכולן מקודשת דכיון שאין אחיות מקודשת כדילפינן אף אחרות אינן מקודשת דבמלה אחד קדשן שאמר כולכם מקודשת ולא נחלק בדיבורו ואם אמר הראויה מכם לביאה כולן מקודשת חוץ משתי אחיות וכיוצא בהן וכן הדין לשפחה או גויה שהיו בתוכן או אחד מכל העריות. אמר לשתי אחיות כאביי כדאמר לעיל וכן האב שקדש בתו סתם ולא פרש אי זו אף על גב דאין מסורין לביאה תפסי וצריכות כולן גט.
ד[עריכה]
העושה שליח לקדש לו אשה פלונית והלך וקדשה וקדש המשלח עצמו לאמה או לבתה ואין ידוע אי זו ראשונה שתיהן צריכות גט ואסורות עליו דכל אחת הויא ספק ערוה ואסורה מדאוריתא. וכן אשה שעשתה שליח לקדשה והלכה וקדשה עצמה לאחר ואין ידוע אי זה קדם שניהם נותנים לה גט דהויה ספק אשת איש לשניהם ואם רצו אחד מהן נותן גט ואחד כונס. ואם קדשה עצמה לבן או לאח מי שקדשה לו השליח שניהם נותנים והיא אסורה לשניהם אפילו גרשה האחת דספק הוא אי הוה אשת בנו או אשת אביו או אחיו. אמר לשליח צא וקדש לי אשה והלך ומת ואינו יודע אם קדש אם לאו הרי זה אסור בכל נשים שיש להן קרובות שהן ערוה עמה שמא אמה או אחותה קדש לו שלוחו והיינו קנס שעשה שלא כהוגן למנות שליח ומדרבנן. חמשה בנים שנתנו רשות לאב לקדש להם אשה ואמר אבי הבנים למי שיש לו חמשה בנות אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני וקבל האב הקידושין כל אחת מהן צריכה ה' גיטין מכל האחין דלכולהו הויה ספק אחות אשה הואיל וכולן נתנו רשות לאב לקדש אשה מת אחד מהם כל אחת צריכה ארבעה גיטין וחליצה מאחד מהם דספק אי הויה מקודשת לבן שמת.
ח[עריכה]
האב שהיתה לו בת קטנה או נערה או בוגרת ובת בוגרת ונתנה לו רשות לקדשה וקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל עד שיפרש דלא שביק איניש מצוה דרמיה עליה בתו קטנה להשיאה דמצוה הוא עליו דכתיב ואת בנותיכם תתנו לאנשים ועביד מצוה דלא רמיא עליה אלא שליח בעלמא הוא והיא יש לה דעת להשיא את עצמה. מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים וכולן ברשותו שלא בגרו וקדש אחת מהן ואמר קדשתי' ליך בתי הגדולה הגדולה שבגדולות לבדה היא מקודשת וכולן מותרות וכן אם קדש בתו הקטנה הקטנה שבקטנות לבדה היא מקודשת וכולן מותרות דמשמעות גדולה וקטנה שאין גדולה וקטנה הימנה. נאמן האב לומר על בתו קודם שתבגור שהיא מקודשת לאוסרה על הכל כיון דבידו לקדשה עתה דכתיב את בתי נתתי לאיש וגו' הימניה רחמנא. קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה הרי זו אסורה על כל אדם עד שידע ואפילו נודע לו אחר שבגרה אמר א' אני הוא שקדשתיה נאמן אף לכנוס ואינו צריך קידושין אחרים דאין מי שמכחישו. באו שנים שניהם כותבים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס ואם כנסה ואחר כן בא אחר אינו נאמן לאוסרה על בעלה וכן אמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן מן התורה.
טו[עריכה]
כל המודה בקידושין אסור בקרובות דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא בהודאתו ונאמן אדם לאסור על עצמו דבר שהיה מותר וכל שטוען קידושין היינו שאומר שקדש או שנתקדשה בפני עדים והלכו להם למדינת הים או מתו אבל הודה שהיו הקידושין בלא עדים אין כאן קידושין דאין דבר שבערוה פחות משנים כדילפינן מדבר דבר מממון ואף על גב דבממון הודאת בעל דין כמאה עדים דמי כדילפי מאשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו התם אינו חב לאחרים בהודאתו זאת שאין נפסד אלא הוא אבל הכא קא מחייבא לאחריני שהוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו או משום דנאסרה לכולי עלמא.
יז[עריכה]
שליח שקדש האשה לעצמו מקודשת דהא נתרצית לו אלא שנהג מנהג רמאות. העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקדש ואמר לעצמי קדשתיה והאשה אמרה לראשון ששלחך נתקדשתי אם הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לראשון ואם לא השליח אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביה המשלח אמרה איני יודעת למי אם לא הוחזק בעדים השליח הרי זו מקודשת לשני דאינה סומכה כל כך על השליחות כיון שהמשלח יכול לכפור בשליחות ולפי' חזקה לשני כיון שאמרה אינה יודעת ואם הוחזק בשלוחו שניהם נותנים גט דהוי ספקא אי נתקדשה לראשון כיון שהוחזק בשלוחו או דילמא לשליח נתקדשה כיון דאמרה איני יודעת והוא אומר שלו נתקדשה ואם רצו נותן אחד גט ואחד כונס. עשה שליח הוא או היא והלך וקדשה ואח"כ בטלוהו ואין ידוע אם קדשה קודם הביטול או אח"כ צריכה [גם כן] גט מספק דהויא ספקא דאוריתא.
כא[עריכה]
קדש אחת מהנשים ואינו יודע אי זו וכל אחת אומרת אותי קדש אסור בקרובות כולן מספק ונותן גט לכל גם מספק דאוריתא ומניח כתובה אחת ביניהן כשכתב לה ומסתלק דהמוציא מחברו עליו הראיה וכל זה שקדש בעדים ולא ידע למי מהן או שבא בהן דבר מקרה או נולד ספק בעדותם כמו המקדש בעצמו שאם לא כן היה לנו לברר על פיהן.
כב[עריכה]
האשה שיצא עליה קול שהוחזק בב"ד שנתקדשה לפלוני הרי זו בחזקת מקודשת וכל קול שלא הוחזק בב"ד אין חוששין לו דילפינן דבר דבר מממון מה להלן דבר ברור ואם היה שם אמתלא ושמעו האמתלא כששמעו הקידושין אפילו הוחזק הקול לא הוחזקת מקודשת אלא שואלין אותה וסומכין על פיה ואם לא נשמעה האמתלא בעת שנשמעו הקידושין אין חוששין להאמתלא והויא ספקא מקודשת ואם נראה לב"ד שהוא כן סומכין על האמתלא ולא תוחזק כמקודשת. בא שני וקדשה בפנינו לזאת שיצאה עליה קול אם נתברר שמקודשת לראשון אין קידושי שני כלום דאין קידושין תופסין באשת איש כדילפינן לעיל ואם לאו מגרש אחת ונושא אחת מדאוריתא וכן קול אחר קול אחת מגרש ואחת כונס. אתרא דמקדשי והדר מסבלי וכתבו כתובה חוששין לסבלונות ולכתובה דדילמא נתקדשה כבר דהויא כחזקה דסמכינן עלה מדאוריתא.
ל[עריכה]
שנים אומרים בפנינו נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה אע"ג דדייר בחצרה מקודשת שדרך העם לקדש בצינעה. עד אחד אומר שנתקדשה בפני עדים והיא מכחישתו מותרת אמרה מקודשת אני ואח"כ קדשה עצמה ונתנה אמתלא שיש לה ממש לדבריה שאמרה תחלה מותרת לשני ואם לא היה ממש באמתלא הרי זו אסורה מספק וקידוש שני קידושי ספק לפי' נותן לה גט ונשארה באיסורה וכן אמרה אשת איש אני ונתנה אמתלא שיש בה ממש למה שאמרה הרי זו נאמנת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |