מגדל עוז/אישות/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מגדל עוזTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
בני אהובה
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


א - ב - ג - ד - ה[עריכה]

המקדש שתי נשים עד ואסורות עליו. פרק האיש מקדש (דף נ') :

וכן אשה שעשתה שליח עד אסורה לשניהם. פרק האומר (דף נ"ט) :

ו[עריכה]

האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה עד בשעת השליחות. בגיטין פרק התקבל (דף ס"ד) ונזיר (דף יב) :

ז - ח - ט[עריכה]

מי שהיו לו חמשה בנים עד שאין בהן קטנה ממנה. פרק האיש מקדש (דף נ"ב) ופרק האומר (דף ס"ד) :

י - יא - יב - יג - יד - טו - טז[עריכה]

נאמן האב לומר עד כופין אותו ליתן כתובה. הכל פרק האומר:

יז - יח - יט[עריכה]

העושה שליח לקדש לו אשה עד ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס: כתב הראב"ד ז"ל אין בלשון התוספתא וכו' ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס עכ"ל.

ואני אומר הוחזק השליח בעדים או לא הוחזק השנוי בתוספתא נעשה בעדים או לא נעשה בעדים משמע וכפירוש ר"מ ז"ל דטעמא דסיפא דתוספתא משום דחזקה שליח עושה שליחותו כיון שהוחזק להיות שלוחו דאי ס"ד הוחזק נתפרסם קאמר כפי דברי הראב"ד מאי לשון הוחזק בעדים ולא הוחזק ומי שמע לשון פרסום בעדים. אלא פרסום רוצה לומר שנתפרסם לעולם. ונעשה רוצה לומר שהוחזק שליחותו דנעשה ע"י עדים והוא הוא פרסומו. ויש לי בזה ראיה פרק חזקת הבתים לגבי חזקה ומחאה ומתנתא טמירתא ותנו לו השדה ולא תכתבו לו את השטר דסתם עדים פרסום מוחזק הוא דקי"ל חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה. וגם רבותינו בעלי התוספות הסכימו שעיקר הפרסום בעדים ולא בכתיבת השטר ושלא כפרשב"ם ז"ל. ועיקר מחלוקת ר"מ וראב"ד ז"ל ראיתי שהוא תלוי במחלוקת ישנה שכתבתי פ"ג של אלו ההלכות בשליחות המקדש שא"צ עדים לדעת ר"מ ז"ל והראב"ד ז"ל חלק עליו ואני הכרעתי בראיות כדעת ר"מ ז"ל ורבותיו וביררתיו בירור יפה ובשאר פירוש התוספתא שוים הם. ולדעתי כשתדקדק בצחות לשון ר"מ ז"ל עם לשון התוספתא תתפלא איך נשמר לכתוב בתחלת הדין אם לא נעשה השליח בעדים ולבסוף כתב ואם הוחזק שהוא שלוחו והכל בעיון דק ולפי שיטתו שביררתי פ"ג והוא הנכון:

כ[עריכה]

האשה שעשתה שליח לקדשה עד וחזר בו. פרק האומר (דף נ"ט) :

כא[עריכה]

המקדש אחת מחמש נשים עד ואבדה כתובתי: כתב הראב"ד ז"ל מפני שהסכימו בגמרא וכו' והתנה לי כתובה עכ"ל.

ואני אומר אם באנו לדקדק ולפרט על גדולה מזו היינו אומרים שכבר הסכימו גדולי בעלי התוספות במסכת כתובות שכיון שנתקדשה האשה מיד זכתה לה תורה ואפילו בלא תנאי. אלא ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו נ"ע ושמר דרכו שנהג בזה החיבור כמה פעמים שהוא נגרר אחר לשון הגמרא והרוצה לדקדק ידקדק על זה. והלשון שכתב ר"מ ז"ל בפסק הוא לשון המשנה ביבמות פרק האשה שלום (דף קיח:) במחלוקת ר"ט ור"ע ואוקימנא בגמרא אליבא דר"ש בן אלעזר דאמר לא נחלקו ר"ט ור"ע על שקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו מהן קידש שמניח כתובה ביניהן ומסתלק על מה נחלקו על שבעל וכו' ע"כ. והשתא חזינן דלשון מניח כתובה משמע שכתב לה כתובה וא"כ היה לנו לומר נייתי כתובה וניחזי למי קידש ועל כן הוצרך לתרץ כגון שאבדה והוא תירוץ נכון. ואם הראב"ד ז"ל יתרץ כגון שהתנה ולפי שיטתו תבא עליו ברכה [ועלינו] אם אנחנו נתרץ שזכתה משעת קידושין לפי שיטתנו. וגם יש מתרצים במקום שנהגו שאין כותבין כתובה ואין בזה קפידא ותפיסה כלל שאני רואה פרק האיש מקדש (דף נ') בשמעתין דהשולח סבלונות שיש נוהגין לקדש קודם כתובה ויש שכותבין קודם קידושין ומ"מ צריך אתה לדעת שקידשה בעדים ולא ידעו למי מהן או שבא בהן דבר או מקרה או נולד ספק בעדותן כמו במקדש עצמו שאל"כ היה לנו לברר על פיהן וזה פשוט:

כב - כג - כד - כה - כו - כז[עריכה]

האשה שיצא עליה קול עד בין האחרון. פרק המגרש (דף ס"ח):

כח - כט[עריכה]

מקום שנהגו לשלוח עד אין חוששין לה. פרק האיש מקדש (דף כ'):

ל[עריכה]

שנים אומרים עד לקדש בצנעא. פרק ב' דכתובות (דף כ"ג):

לא[עריכה]

אמר עד אחד מקודשת עד שהרי היא אומרת לא נתקדשתי. פ"ב דכתובות:

כתב הראב"ד זה המחבר נראה שבא לפרש וכו' לכתחילה לא תנשא עכ"ל:

ואני אומר הלכה זו מפורשת בכתובות פרק האשה שנתארמלה (דף כ"ב) גמרא מתניתין דהאשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני וכו' ועל דבר אמת שאין מפורש שם כשהאשה מכחישתו. ומ"ש ר"מ ז"ל היה מקובל בו והוא נכון דעל כרחנו אנו צריכין לפרש אותה ההלכה כן שאל"כ היו שואלין והיא מאי קאמרה אי דמודה היא שנתקדשה אסורה היא לדברי הכל אלא ודאי במכחישתו וכדברי ר"מ ז"ל. ומה שהקשה ראב"ד ז"ל בודאי לכאורה קושיא גדולה היא וסברא נכונה לפום ריהטא אבל יש לי לתרצה יפה כי כשהעד מסייע אותה גריעא חזקתה משום דסמכא דעתה על דברי העד והראיה מכרעת כנגד הסברא דגרסינן התם פרק האשה שנתארמלה לגבי גירושין דכותיה גמרא מתני' דהאשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני גירושין יכולה מכחישתו ואקשינן ומי מחצפא כולי האי והאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ופרקינן ה"מ היכא דליכא עדים דקא מסייעי לה אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה מעיזה ומעיזה. וה"נ אמרינן בשמעתין דהשליש אומר לגירושין. ועוד יש לי לומר באולי כי מ"ש הר"מ ז"ל שהרי היא אומרת לא נתקדשתי ר"ל שיכולה לומר כן ומטונה דההיא לישנא דיכולה מכחישתו שהבאתי ושניהם כאחד טובים:

אמרה מקודשת עד סוף הפרק. בכתובות פרק האשה שנתארמלה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.