קובץ על יד החזקה/אישות/ט

קובץ על יד החזקה ‏ אישות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

קידש נשים רבות כאחת ואמר הרי כולכם וכו' וכן אם אמר להם וכו'. וכ' הה"מ אע"ג דרבינו בפכ"ב מה' מכירה פסק כר"נ דקנה מחצה מודה הוא בקידושין וכו' סברת הה"מ לחלק בין קידושין לממון צע"ק ועי' בלח"מ שדחק מאוד ומ"ש הלח"מ דלשיט' הר"ן א"ש דיש חילוק בין קונה למקנה עי' בשו"ת הר"י מטראני ספר שני סי' נ"ב דף ק"ו ע"א שהוכיח משם דרבינו לא ס"ל חילוק הר"ן ע"ש והראב"ד יש לו שיטה אחרת כמ"ש הריטב"א בשמו דכי אמרי' את וחמור קני מחצה היינו היכא דאמדי' דעת הנותן שטועה וסבר שאין כאן חמור וכולהו קנו וגמר והקנה ואי בטילה ההקנאה מחד לא בטילה מאידך אבל היכא שמקנה יודע שאחד חמור ואין ראוי' לקנות וודאי לא קנה שדעתו שיקנה כחמור ומשטה הוא בו הלכך כי אמר כולכם הא ידע דאין אחיות מקודשות ולא קנה כלל ע"ש בריטב"א מה שהק' עליו ונ' לי כונתו דמ"ד דסובר קני את וחמור לא קנה סבר כיון דהזכיר החמור אמרי' דלהשטות נתכוין דאל"כ למה לו להזכירו ומאן דסבר קנה מחצה סבר דהא דאמר חמור משום דטעה דסבר דגם חמור קונה וא"כ גבי קידושין דוודאי לא שייך לומר דטעה דזה כ"ע גמירי דאין אחיות מקודשות אמרי' וודאי לשטות הוא מתכוין ואין אחד מהן מקודשת ואפשר שזה הוא ג"כ דעת רבינו א"נ סובר רבינו כמ"ש הה"מ כיון שבמלה אחת וכו' וכ"כ הרא"ש. וכונת הלח"מ מ"ש בפי' הה"מ קשה להבין אם לא שנאמר דוודאי גבי ב' אחיות יקדש שוב אחת מהן ולפי שיט' מהרש"ל ב"ב דף קס"ג דמ"ל דהנכריות קנו כל הכלכלה והוא צריך מחדש ליתן משלו לקדש אחת מהאחיות אמרי' דאין אחת מהן מקודשת אפי' הנכריות משום דמפסיד המעות ואדעתא דהכא לא קדשנה וס"ל בקידש שפחה ודומיהן ששוב לא יכול לקדש אותן מחדש אמדינן דעתי' דלא אכפית לי' שהאחרות קנו כל הכלכלה מש"ה קשי' לי' להלח"מ איך יפרש דברי רבינו בדין השני אבל באמת מסתימת דברי רבינו משמע דס"ל כשי' המהרש"א דלא קנו אלא שלשה חלקים והעיקר דס"ל לרבינו כמ"ש הראב"ד וכמ"ש הה"מ בתי' הב' ועפי"ז מיושב דק' על רבינו לאיזה צורך מביא הדין השני ואין זה דרכו של רבינו להביא מה דלא מצינו מפורש בגמ' אם לא שבא להשמיעני דבר חדש ולפ"ד מיושב דאי הוי נקט דין הראשון ה"א כסברת הלח"מ משא"כ בדין הב' גם גבי כולכם הנכריות מקודשות קמ"ל רבינו סברת הראב"ד או סברת הרא"ש והא דהביא דין א' משום דהכי קתני במתני' מעשה בחמש נשים ובהן ב' אחיות. ובעיקר דין זה קני את וחמור וחלוקיהן עי' בזה בשו"ת מהרי"ט שם שהאריך ועמ"ש בס"ד בפכ"ב מהל' מכירה.

ו

ה"ז אסור בכל אשה וכו'. עי' הה"מ מ"ש בשם התוס' והרמב"ן ועי' ירושלמי שבת ר"פ כלל גדול בהא דגרסי' שם ואין לו לתמוה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם וכו' ובק"ע שם ד"ה ואין הניח בקושי' על התוס' מסוגי' הנ"ל ועמ"ש בשלום ירושלים שם ובמס' שקלים.

ואין אדם עושה שליח לקדש לו אלא אשה שיכול לקדשה בשעת השליחות. כ' בכנה"ג בהגהת הטור אה"ע סי' ל"ה אם בא השליח ואמר שקידש לו אשה שבשעה שעשאו שליח עדיין היתה א"א אם היא מקודשת א"ד אפי' בדיעבד אינה מקודשת הגם שבא השליח ואמר שקדשה וכ' שלא מצא מי שדיבר בחקירה זו שוב ראיתי להר"מ מינץ בתשו' סי' ל"ט כ' בזה"ל ומעתה אפי' אם מקדש השליח אח"כ אח' מהן כשהי' פנויות אינו מועיל ולשונו זה מוכיח דאפי' חזר השליח ואומר שקדשה אינה מקודשת וכן מצאתי בפי' להראנ"ח מכ"י עכ"ל ובעיני יפלא האיך ס"ד לספוקי בהכי הלא הדבר מבואר בגמ' במס' נזיר דף י"ב ועי' במל"מ פה מה שהשיב ע"ד מהרי"ט שרצה ליישב קושי' התוס' מהפרשת חלה דאם עושה שליח בפי' בכ"ע מהני מדברי הגמ' מפורשת שם וגם תמה על רי"ו ע"ש. ולי נראה ליישב דברי הגדולים שוודאי לא הי' בהעלם עין מהם פשטא דסוגי' אשר עיניהם לנוכח יביטו דדברי הרי"ט נכונים בעושה שליח בפי' מהני כי באמת יש שלשה חלוקים בדבר י"ל מסתמא לא עשה שליח לקדש לו אשה אם לא היתה ראוי' בעת שליחותו ומשום זה אין לנו לחוש שקידש שליח את זאת האשה וגם אם אמרי' דדעתו לעשות שליח ככל אשר ימצא מ"מ השליחות אינו חל כיון שלא זכר ולא פרט הדבר ויש מקום עוד לומר אפי' אם פרט ועשאו שליח גם לזה לא מהני וא"כ נוכל ליישב שיט' הרי"ט דמתחילה הי' ס"ד דגמ' דמשלח לא עלה על דעתו כלל לשווי' שליח גם לזה ומש"ה מק' התלמוד' מהך דהרי עלי לגלח נזיר דהראשון מגלח לשני ומשני דאף דעלה על דעתו של המשלח וכו' מידי דלא מצי עביד איהו השתא לא חל שליחות אף אם עלה על דעתו כיון שלא הזכירו בפי' אבל אם באמת הזכירו בפי' ועשאו שליח גם לזה י"ל דמהני השליחות ובזה ניחא שיט' הרי"ט מכל מה שהק' המל"מ דכל כונת הגמ' בשנוי' אעפ"י דדעתו עלי' כיון שלא פי' להשליח לא מהני אבל בפי' מודה המתרץ דמהני' אלא דעדיין הקושי' נשארת מההי' דמק' התלמודא שם האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדורי וכו' דשם ג"כ הא עשאו בפי' שליח להפר הנדר ומאי קושי' דהא בכה"ג לשי' הרי"ט והרי"ו ובעל כנה"ג באמת מצי משוי שליח ואומר אני ליישב גם הקושי' הזאת ושפיר מק' הגמ' דהנה גם בנדרים דף ע"ב בהא דמספקא שם גבי בעל אי צריך שמיעה ג"כ מק"ו אף למסקנא דנזיר דמוקי לה לת"ק כר"א דמצי מיפר עכ"פ הא בעי שמיעה ולא שייך כאן לומר דמצי משוה שליח במידי דלא מצי למיעבד ע"ש בר"ן ובפי' הרא"ש ומשני שם דלכי שמע פי' דאפטרופס מיפר ואמר כי שמע בעלך יהי' מופר וע"ש וא"כ י"ל דע"כ לא אמרו דאם עשאו בפי' דהוי שליח אף במה דלא מצי למיעבד השתא היינו דווקא אם הוא יכול לעשות בזמן שחל השליחות כמו במקדש לו אשה שנתגרשה עתה דאז יכול הוא לעשות אבל הכא שיש כאן ב' לריעותא הוא אינו יכול לעשות עתה וגם בעת שהשליח יעשה שליחותו לא נגמר עדיין השליחות עד שישמע הבעל ושפיר פריך הגמ' ומשני לי' דסבר דיכול לעשות כן להפר נדרים שתדור כשישמע אח"כ וא"כ שפיר יכול לעשות שליח ואין כאן קושי' על פי' מהרי"ט דאדרבה לפי האמת דאנן קיימ"ל דיכול להפיר אעפ"י שלא שמע כמו שכ' הר"ן בנדרים דף ע"ג ע"א וא"כ אין צריכין לאוקים הת"ק דסבר כר"מ דהגם אם הוא א"י למיעבד יכול לעשות שליח בפי' וראי' ברורה נראה לענ"ד דגם רבינו ע"כ סובר סברת מהרי"ט דהיכא דשוי' שליח בפי' מהני דז"ל רבינו בפי"ג מה' נדרים הל' ט' האומר לאשתו או לבתו כל נדרים שתדור מכאן עד שאבוא למקום פלוני הרי הן קיימי' או הרי הן מופרין לא אמר כלום עשה שליח להפר לה או לקיים לה אינו כלום שנאמר אישה יקימנה ואישה יפרנה ע"כ ולכאורה קשה דלפום פשטא קאי רבינו גם אנדרים שתדור דמיני' מיירי וא"כ למה צריך רבינו להביא מקרא דאישה יפרנה הא כל מילתא דלא מצי איהו למיעבד השתא לא מצי משוי שליח וראיתו בלח"מ שהרגש בזה וכ' בנדרים שנדרו כבר איירי רבינו ובאמת זה דוחק גדול דהא כת' רבינו בבבא אחת ובפסקא אחת משמע דגם ע"ז צריך קרא א"ו דסובר רבינו די"ל כיון דעשאו בפי' שליח אי לאו דגלי קרא ה"א דמצי משוי שליח דרבינו לטעמי' אזיל בפי"ב מה' נדרים פסק דבעל מיפר בלא שמועה וכשי' הר"ן וא"כ י"ל דמצי משו' שליח בפי' אי לאו דגלי קרא ועי' בטור יו"ד סי' רל"ד וז"ל אין יכולים לעשות שליח לא בהקמה ולא להפרה אפי' בנדרים שנדרה כבר ופי' דבריו לא מבעי' בנדרים שתדור דלא מצי למיעבד איהו השתא וביותר לשיט' הטור דפסק דלא כרבינו אלא דגם הבעל צריך שישמע וא"כ פשיטא דלא מצי משוי שליח גם בפי' ופשיטא דלא מצי מיפר אלא בנדרים שנדרה כבר שפיר סד"א דמצי משוי שליח קמ"ל דלא מהני ועי' בטו"ז ובפרישה והנראה לענ"ד כתבתי ומדהצריך הטור לאשמעי' כלל דין זה דמה שעתיד לדור ש"מ משום דגם דעתו אם עשאו בפי' שליח מהני אף דגם איהו לא מצי למיעבד מ"מ יכול לעשות שליח אי לאו משום דגלי קרא משום דהא דס"ל להטור דבעי שמועה היינו משום ספק וא"כ סד"א דמצי למשוי שליח כמ"ש המל"מ ודוק קצרתי ועי' מ"ש בזה בפ"ו מה' גירושין על מה שנהגין באשה שנשתטית במסירת הגט ליד השליח כמבואר במל"מ שם.

ט

מי שיש לו שתי כיתי בנות וכו'. עי' רש"י במתני' שנשא שני' אחר מיתת ראשונה ועי' במראה הפנים בירושלמי קדושין דף י"ח ע"ב ד"ה תריי.

יב

נאמן אף לכנוס. כ' הה"מ ואמרו בירושלמי אין למדין ממנו לד"א אחת משדותי מכרתי וא"י למי מכרתי בא אחד ואמר אני לקחתי' לא כל הימנו וטעם הדבר י"ל משום דגבי קידושין וודאי לא חשדי' לא דמשקר ולעמוד באיסור א"א כל ימיו משא"כ בממון דאפשר בחזרה ובפ"מ בפ"ב דיבמות כ' בקדושין מרתת לשקר שמא לאח"ז יבוא זה שקדשה באמת ויכירו אותו ונמצא שבא על א"א ובהג"מ כ' דנאמן גם בשדה ע"ש וכ"ה בהגהת רמ"א ח"מ ססי' רכ"ב והק' בפ"מ שם על הגה"מ מהירושלמי ולפי הנראה משמע דהי' לו גי' אחרת בירושלמי א"נ דסובר בהגה"מ מדקאמר בתר הכי אף בקידושין כן משמע דדין אחד להם ודוק.

טו

האומר לאשה קדשתיך כו'. עי' בס' משנת חכמים בקונטריס אחרון דף קמ"ד שחקר אי דין זה דשויא אנפשי' חתיכה דאסורא הוא איסור דאוריי' ואם אכל אח"כ בעדים ובהתראה חייב מלקות או דלמא דאינו אסור אלא מדרבנן ובאמת הדבר מפורש בדברי רבינו בפ"כ מה' אסורי ביאה הל' י"ג מי שבא ואמר כהן אני כו' ואם נשא ונטמא ה"ז לוקה וכן מסיק שם בס' הנ"ל ומעתה יש מקום לספק הגם דאפי' היכא דאיכא עדים אעפ"כ לדידי' אסורה כמ"ש המל"מ להוכיח מהך דתשו' רשב"א בטור יו"ד סי' א' אבל אין בו איסור תורה כיון דיש עדים מכחישי' אותו ואפשר שזה הוא ספיקותו של מהריב"ל אם יש כאן איסור תורה באשה שאמרה נתקדשתי ועדים מכחישין אותה וסר מעליו תלונת המל"מ וגם בלא"ה נ' דאין מתשו' הרשב"א הנ"ל ראי' דשם כאן דעדים באים להוציא מחזקת שאינה זבו' ומסייע לי' חזקת איסורא מש"ה אסר גם בעדים המכחישים משא"כ באשה שאמר נתקדשתי חזקת פנוי' מסייע להעדים ואין להאריך:

יח

העושה שליח. עי' הה"מ וכ"מ ועדיין צ"ע מ"ש אם הוחזק השליח בעדים ה"ז מקודשת לראשון דמשמע מזה קצת דהשליח מותר בקרובותי' וקשה הא שווי' אנפשי' חתיכה דאסורא ונראה כמ"ש בתשו' ג' דהך דירושלמי מיירי שאין עומד בדבריו דאל"כ בוודאי אסור בקרובותי' אלא דמיירי דהדר בי' ואמר כסבור הייתי שקדשתי לעצמי ועתה נזכרתי שקדשתי למשלח דמשום חזקה שליח עושה שליחותו מקילי' אע"ג דמעיקרא שווי' אנפשי' חתיכה דאסורה כי הדר בי' שרי ולפי"ז מיושב קושי' א' של הרא"ש מה שהקש' הרי עומד וצוח כו' אבל קושי' השני' דברישא למה הותר המשלח צ"ע לפי"ז דהא משמע דמיירי דומי' דסיפא דהשליח הדר בי' וא"כ למה המשלח מותר בקרובותי' וצ"ל כמ"ש הר"ן וצ"ע.

כח

מקום שנהגו וכו'. ואם הסבלונות למקום שחששו הם קדושי ספק או קדושי דרבנן כ' בשו"ת מהריב"ל כלל ג' לפי גי' רבינו דחוששין למיעוט אעפ"י שרוב אנשי העיר מסבלי והדר מקדשי וכ' התוס' משום חומרא דא"א כמו מים שאל"ס וא"כ בדרבנן בעלמא הוא ולסברת הר"ן והריטב"א דהכא חיישי' למיעוט לפי שאין זה רוב קבוע ומחויב דומי' דרוב נשים מתעברות ויולדות שהוא רוב קבוע ומצד טבע העולם אבל רוב זה שאינו אלא מצד המנהג והמנהג עשוי' להשתנות אין זה רוב חשוב שלא לחוש למעוטא משמע מדבריו דמס' דאוריי' חוששין לסבלונות ע"ש שהאריך ועי' בתוס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ וכו' מ"ש וצ"ל דרובא לרדי' זבני לא חשוב כי הנך רובא ע"ש ג"כ כונת' ע"ד סברת הריטב"א וכ"כ בס' קצה"ח ולפי"ז מיושב מה דקשי' לי בתוס' קידושין דף נ' ד"ה באתרא דמ"ש לפי פי' רש"י ליישב לישנא דחיישי' להקל ע"ש ואמאי לא קשי' להו היא גופא קש' האיך ס"ד לחוש למעוטא להקל באיסור א"א ולדברינו ניחא די"ל כסברת הריטב"א דהוי ספיקא וא"כ מעמידין האשה על חזקת פנוי' מש"ה לא כ' כ"א ליישב לישנא דחוששין ועי' בשו"ת מהרח"ש סי' נ"א שכ' בשם מהרי"ק דחשש סבלונות אינו אלא לכתחילה ואם ניסת לא תצא ולפי סברת הריטב"א וודאי דאם ניסת תצא ואם יש עוד סניפי' להקל או שיש שאר ספיקות ע"ש כי יש לצדד להקל.

לא

וא' אומר אינה מקודשת. עי' הה"מ שכ' דדעת רבינו כאן שיש לה עד המסייע גרע וכו' ולפ"ד אם היא מכחיש העד קודם שבא המסייע מודה רבינו לשי' הראב"ד ואפשר לומר דרבינו ס"ל כמ"ש התוס' כתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו בתי' השני דמיירי כגון שהי' נרות דולקות פי' דיש רגלים לדבר וסובר רבינו הגם דיש לה עד המסייע ביש רגלים בדבר לא תנשא לכתחילה וא"כ באין רגלים לדבר וגם היא מכחשת קודם שבא עד המסייע גם לשי' רבינו אפשר שתנשא לכתחילה ואפשר נמי לומר דלא חלקו חכמי' וצ"ע לדינא.

אם נתנה אמתלא לדברי' וכו'. כתב בתשו' מהריב"ל כלל ו' סי' מ"א מצאתי בתשו' רבני פרובינצ"ה במעשה שהי' על איש אחד שהוציא קול שקידש את בתו בעודה קטנה ונשבע שקדשה לפב"פ ואח"כ עמדה זאת האשה ונשאת לאחר והגיעו הדברים לחכמים וקצת מהם הי' אוסרים מהטעם שנשבע ולא יועיל אמתלא לשווי' נפשי' עבריינ' וקצת מהם התרוה שהי' חולקים על הרב בעל העטור דדוקא באשה אמרי' בגמ' אם נתנה אמתלא לדברי' אבל לא באב משום דאמרי' לדידי' הימני' רחמנא וכו' וכיון דהימני' רחמנא בבתו כב' עדים מש"ה אינו מועיל אמתלא ע"ש ובס' שב שמעתא להגאון בעל קצה"ח סי' פ"ח הביא דבריו וכת' שם דמדברי רמ"א באה"ע סי' ד' סעיף כ"ט שכ' האב שאמר על בנו שהוא ממזר וחזר אח"כ ונתן אמתלא לדבריו למה דיבר כך מתחילה נאמן ע"ש ומזה נראה מבואר דס"ל לרמ"א דאפי' היכא דהימני' רחמנא אפ"ה חוזר ומגיד באמתלא ע"ש ואפשר לומר דגם הרמ"א מודה דאב אינו נאמן באמתלא ושאני גבי ממזר דרבנן ס"ל דאין האב נאמן כמבואר ב"ב דף קכ"ז וע"ש בתוס' ד"ה כך נאמן לומר ואף דאנן קיימ"ל כר"י כדאמר רבא שם דף קכ"ח ור"י פליג שם דהלכה כרבנן וא"כ סובר הרמ"א דקיימ"ל כר"י היכא דליכא אמתלא אבל היכא דאיכא אמתלא סמכי' להקל ואפשר דגם ר"י מודה לזה לאפוקי גבי קידושין דלכ"ע האמינתו התורה לאב שפיר יש מקום לומר דלא מהני אמתלא ועי' ש"ך יו"ד סי' קכ"ז אות י"ב מ"ש בדעת הריטב"א דיש חילוק היכא דגלי לן קרא דע"א נאמן להיכא דא"נ כ"א מסברא ע"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.