שרשי הים/אישות/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ אישות ט

ו

שורש חזקה שליח עושה שליחותו

האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח כו' שחזקת שליח לעשות שליחותו כו' והואיל ואינו ידוע איזו קדש לו ה"ז אסור בכל אשה שיש לה קרובות שהן ערוה עמה כגון כו'. הנה הרב מש"ל עלה ונסתפק אם מותר בשניות שאיסורן הוא מדרבנן וכתב תחילה דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דלדעת התוס' שם בנזיר דס"ל דחזקה זו אינה מן הדין לאסור עליו כל הנשים שבעולם דדילמא לא נתרצתה שום אשה להתקדש לו ועוד אפילו תימא נתרצתה שום אשה למה נאסור אותו בכל הנשים נזיל בתר רובא שלא נתקדשו וע"כ מה שאנו אוסרין אותו אינו אלא מטעם קנס יע"ש ולפ"ז י"ל שפיר דלא קנסו אותו אלא באיסור תורה ולא בשניות שהן מדרבנן כו' אבל לדעת הרמב"ן דס"ל דלא מתורת קנס נגעו בה אלא מדינא א"כ אף בשניות אסור עכ"ל והנה זה שכתב דלהרמב"ן הוא מדינא ולא מתורת קנס לימדו הרב ממ"ש ה"ה על שמו שישב הוא ז"ל קושיית התוס' בנזיר שהקשו למה לא נאסר כל הנשים הפנויות לינשא מה"ט דחזקה וכן קטנות שמתו אביהן והוא ז"ל לא ניחא ליה דהכא משום קנסא הוא ולדידיה גזרו ולא לדידה אלא תי' תירו' אחר דחזקה זו מהנייא לאסור לו כל הנשים שיש להם קרובות ואין אנו יודעין מה בפיהן של אותן קרובות דאפשר שיודו שנתקדשו ולא אתי חזקה דמה שהיו פנויות מקודם לבטל חזקה זו כל שאפשר שהם ג"כ יודו שנתקדשו אבל כשיודו שלא נתקדשו ודאי נאמנות דע"א נאמן באיסו' וכל שכן הכא דלא אתחזק איסורא דנאמנות נמצא דלהרמב"ן לא מתורת קנס נאסרו קרובותיה אלא מדינא דכל דאתו הקרובות לב"ד ואמרו לא קדשנו איכא חזקת שליח דעשה שליחותו ולפ"ז אומר הרב שכל הנשים אסורו' אף שניות דרבנן.
ואני לא ידעתי כונתו דכיון דההכרח שהכריחו התוס' שהוא קנס הוא משום דמדינא היה לנו לילך בתר רובא או שמא לא נתרצית האשה להתקדש וליכא חזקה א"כ מה"ט אפילו לדעת הרמב"ן אינו אלא מדרבנן מה שאנו הולכין אחר חזקה זו ולחומרא בעלמא דהרי ההכרח שהכריחו התוס' חזקים הם כראי מוצק ואין ספק דמה"ט אמרו בפ' התקבל דס"ד דחזקה זו לא אזלינן בתרה אלא לחומרא ולא לקולא וכיון שהוא מדרבנן ולחומר' ודאי דבשניות שהן מדרבנן שרי ואין בין דברי התוספות והרמב"ן אלא שהתוס' קנסו אותו אפילו כשהקרובות באות לפנינו ואומרות שלא נתקדשו דאסורות לו משום קנס ולהרמב"ן כל שהן באות לפנינו ואומרות שלא נתקדשו ע"א נאמן באיסורי' ואולם לכ"ע כשאינן באות לפנינו אינן אסורות כי אם מדרבנן וכי היכי דלדעת התוס' ז"ל מפשט פשיטא ליה להרב דמותרות ה"ן לדעת הרמב"ן ז"ל לפקע"ד.
האמנם ספקו של הרב יש להסתפק כשהשניו' באות לפנינו לב"ד ואומרות שלא נתקדשו אם שרו לדעת התוס' דאפשר דע"כ לא קנסו אלא באיסור תורה כה"ג ולא באיסור של דבריהם וספק זה ליתיה אלא כשנאמר בדעת התוס' דאפי' בשניות גזרו אבל כבר פשיט' ליה להרב ז"ל דלא גזרו בשניות לדעת התוס' יע"ש.
עוד כתב הרב ז"ל שם דאף לדעת הרמב"ן דלא אזלו בתר חזקה זו משום קנסא אלא מדינא דשניות מותרות דהא בפ' התקבל דס"ד מוכח דחזקה זו אינה אלא מדרבנן כדאמרו שם דכי אזלינן בתר חזקה זו לחומרא לקולא מי אזלינן יע"ש וכיון שאינו אלא מדרבנן בשניות דרבנן לא גזרו ולפי דבריו הללו אף למ"ש הוא תחי' בדעת התוס' דבאומר צא וקדש לי אשה פ' אסור בקרובותיה מדינא אינו אסור כי אם מדרבנן דהאי מאי דס"ל לתוס' באשה פ' שהוא מדינא ס"ל להרמב"ן בצא וקדש לי אשה סתם שאסור בקרובותיה מדינא וכי היכי דמפשט פשיטא ליה בדעת הרמב"ן דאינו אסור כי אם מדרבנן מאותה סוגייא דפ' התקבל ה"נ ס"ל להתוס' ולפ"ז לא ידעתי מהו זה שכתב בתר הכי סמוך ונראה וז"ל והא דכתיבנא דאפילו לדעת התוס' דאית להו דמה שאסור בכל הנשים הוא מדרבנן משום קנסא באומר צא וקדש לי אשה פ' דאסור בקרובותיה מדינא לדעתי איכא לעייוני טובא שהרי התוס' כתבו בזה ב' טעמים לומר שאין איסורו מן הדין חדא דאית לן למיזל בתר רובא ורובא דנשים מותרות לזה אך לפי הטעם האחר שכתבו דאין זו חזקה גמורה דשמא לא תתרצה וטעם זה שייך אף באומר צא וקדש לי אשה פ' וק"ו הדברים אם באומר צא וקדש לי אשה סתם דרחוק הוא לעלות על הדעת ששום אשה שבעולם לא תתרצה להתקדש אפ"ה אמרי' כ"ש באומר אשה פ' דאפשר דאותה האשה לא רצתה דפשיטא דלא אמרי' בזה חזקת שליח עושה שליחותו וכיון שכן נר' דמותר בקרובותי' היכא דמיית השליח דמדינא אין כאן חזקת שליח וקנסא ליכא דהא קנס לא שייך באשה פלונית אלו דבריו ז"ל.
הרי דמשמע דתפס עיקר בדעת התוס' דלהטעם הראשון שכתבו דחזקה זו הוא קנסא משום דמדינא הו"ל למיזל בתר רוב נשים דכל שהוא אומר אשה פ' אפי' השניות אסורות דהכא ליכא טעמא דרובא שהרי אמר אשה פ' וכיון דמדינא אסורות גם השניות אסורות וק"ל טובא דכיון שהוא ז"ל הסכים בדעת הרמב"ן דאפילו דס"ל דחזקה זו הוא משום דינא אפ"ה אינו אלא מדרבנן וכדמוכח מאותה סוגייא דפ' התקבל א"כ גם לדעת התו' עכ"ל כן דליכא איסורא כי אם מדרבנן אפי' היכא דליכא טעמא דרובא כגון באומר צא וקדש לי אשה פ' כדמוכח אותה סוגייא דפ' התקבל דמאי דס"ל להרמב"ן ז"ל בכל הנשים ס"ל להתוס' באשה זו וכדאמרן ולומר דלא כתב הרב כן אלא לפום מאי דס"ד תחילה לומר לדעת הרמב"ן דלדידיה איכא איסורא אפי' בשניות ואה"ן דלפום מאי דאסיק בתר הכי דלהרמב"ן נמי ליכא אלא איסורא דרבנן ומותר בשניות ה"נ לדעת התוס' באומר אשה זו לא אסיר אלא מדרבנן ומותר בשניות הוא דוחק והא ודאי בורכא היא דאף הרב ז"ל לא כתב אלא דאיכא איסורא מדינא באומר אשה פ' אבל אה"ן דאינו אלא מדרבנן כמ"ש לדעת הרמב"ן והשניות מותרות וכל עיקרו ז"ל לא בא אלא לומר דלא אסיר משום קנסא אלא מדינא ושזה אינו אלא לפי הטעם הראשון דאז אסור בקרובותיה של אשה זו מן הדין דחזקת שליח עושה שליחותו וליכא למימר נזיל בתר רובא דמאי רובא איכא באשה זו ואע"ג דמוכח בפרק התקבל דחזקה זו הוא מדרבנן ה"נ אסור מדינא מדרבנן לפי הטעם הב' שכתבו שמא לא נתרצו ה"נ איכא למימר שמא לא נתרצו ומותר בקרובותיה דמאיזה טעם נאסור אותו.
ודע שראיתי לר' בפ"א מה' מעשר ה"ח שכתב וז"ל האומר לחבירו הריני מעשר על ידיך אינו צריך לעמוד עמו עד שיראה אם יעשר או לא יעשר ואם אמר הוא לחבירו עשר ע"י צריך לעמוד עמו וכתב הרב כ"מ שהוא ירוש' פ"ב דמעשרות והטעם דכיון שהשליח פתח לומר שהוא רוצה לעשר על ידו חזקתו שעשה שליחו' משא"כ כשלא פתח הוא ועיין להמש"ל בה' בכורות בתשובתו הרמת'ה פ"ד ה"א דק"ג ע"ב שכתב וז"ל וזה כלל גדול דאף דקי"ל דלא מהני חזקת שליח לקולא היכא דהשליח פתח תחילה לומר שהוא רוצה לעשות פעולה א' אמרינן דחזקת שליח עושה שליחותו ואפילו לקולא יעש"ב.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.